מסכת שביעית

פרק ט

1א
(א) הפיגם והירבוזין השוטים
והחלגלוגות
כסבר שבהרים והכרפס שבנהרות
והגרגר שלאפר
פטורין מן המעשרות
ונלקחים מכל אדם בשביעית
שאין כיוצא בהם נשמר

1ב
רבי יהודה אומר
ספיחי חרדל מתרין
שלא נחשדו עליהן עוברי עברה

1ג
רבי שמעון אומר
כל הספיחין מתרין
חוץ מספיחי כרוב
שאין כיוצא בהם בירקות שדה
וחכמים אומרים
כל הספיחין אסורין

2א
(ב) שלש ארצות לבעור
יהודה ועבר הירדן והגליל
ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת
גליל העליון וגליל התחתון והעמק
מכפר חנניה ולמעלן
כל שאינו מגדל שקמין
גליל העליון
ומכפר חנניה ולמטן
כל שהוא מגדל שקמין
גליל התחתון
ותחום טבריא העמק
וביהודה ההר השפלה והעמק
ושפלת לוד כשפלת הדרום
וההר שלה כהר המלך
מבית חורון ועד הים מדינה אחת

2ב
(ג) ולמה אמרו שלש ארצות
שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת
עד שיכלה האחרון שבה

2ג
רבי שמעון אומר
לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה
ושאר כל הארצות כהר המלך
וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים

3א
A (ד) אוכלין על המפקר
אבל לא על השמור
רבי יוסי מתיר אף על השמור
B אוכלין על הטפיחין ועל הדפרא
אבל לא על הסתוניות
רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו
עד שלא יכלה הקיץ

3ב
A (ה) הכובש שלשה כבשים בחבית אחת
רבי אליעזר אומר אוכלין על הראשון
רבי יהושע אומר אף על האחרון
רבן גמליאל אמר כל שכלה מינו מן השדה
יבער מינו מן החבית
והלכה כדבריו
רבי שמעון אומר כל ירק אחד לבעור
B אוכלין ברגילה
עד שיכלו סנריות מבקעת בית נטופה

4א
A (ו) המלקט עשבים לחים
עד שייבש המתוק
והמגבב ביבש
עד שתרד רביעה שניה
B עלי קנים ועלי גפנים
עד שישרו מאביהם
והמגבב ביבש
עד שתרד רביעה שניה
רבי עקיבא אומר
בכלן עד שתרד רביעה שניה

4ב
A (ז) כיוצא בו
המשכיר בית לחברו
עד הגשמים
עד שתרד רביעה שניה
B המדר הנאה מחברו
עד הגשמים
עד שתרד רביעה שניה

4ג
A עד אימתי
עניים נכנסים לפרדסות
עד שתרד רביעה שניה
B מאימתי
נהנין ושורפין בתבן ובקש
שלשביעית
משתרד רביעה שניה

5א
(ח) מי שהיו לו פרות שביעית
והגיע שעת הבעור
מחלק מזון שלש סעדות
לכל אחד ואחד
ועניים אוכלין אחר הבעור
אבל לא עשירים
דברי רבי יהודה
רבי יוסי אומר
אחד עניים ואחד עשירים
אוכלין אחר הבעור

5ב
(ט) מי שהיו לו פרות שביעית
שנפלו לו בירשה
או שנתנו לו במתנה
רבי אליעזר אומר
ינתנו לאוכליהן
וחכמים אומרים אין החוטא נשכר
אלא ימכרו לאוכליהן
ודמיהם יתחלקו לכל אדם

5ג
האוכל מעיסת שביעית
עד שלא הורמה חלתה
חיב מיתה