מסכת דמאי

פרק ו

1א
(א) המקבל שדה מישראל
מן הנכרי
ומן הכותי
יחלק לפניהם

1ב
החוכר שדה מישראל
תורם ונותן לו
אמר רבי יהודה אימתי
בזמן שנתן לו מאותה השדה
ומאותו המין
אבל אם נתן לו משדה אחרת
או ממין אחר
מעשר ונותן לו

1ג
(ב) החוכר שדה מן הנכרי
מעשר ונותן לו
רבי יהודה אומר
אף המקבל שדה אבותיו מן הנכרי
מעשר ונותן לו

2א
(ג) כהן ולוי שקבלו שדה מישראל
כשם שחולקין בחלין
כך חולקין בתרומה
רבי אליעזר אומר
אף המעשרות שלהן
שעל מנת כן באו

2ב
(ד) ישראל שקבל מכהן ומלוי
המעשרות לבעלים

2ג
רבי ישמעאל אומר
הקרתני שקבל שדה מירושלמי
מעשר שני שלירושלמי
וחכמים אומרים
יכל הוא הקרתני
לעלות ולאכלו בירושלם

3א
(ה) המקבל זיתים לשמן
כשם שחולקין בחלין
כך חולקין בתרומה

3ב
רבי יהודה אומר
ישראל שקבל מכהן ומלוי
זיתים לשמן למחצית שכר
המעשרות לבעלים

3ג
(ו) בית שמאי אומרים
לא ימכר אדם את זיתיו אלא לחבר
בית הלל אומרים אף למעשר
וצנועי בית הלל
היו נוהגין כדברי בית שמאי

4א
(ז) שנים שבצרו את כרמיהם
לתוך גת אחת
אחד מעשר ואחד שאינו מעשר
המעשר מעשר את שלו
וחלקו בכל מקום שהוא

4ב
(ח) שנים שקבלו שדה באריסות
או שירשו או שנשתתפו
יכול הוא לומר לו
טל אתה חטים שבמקום פלוני
ואני חטים שבמקום פלוני
אתה יין שבמקום פלוני
ואני יין שבמקום פלוני
אבל לא יאמר לו
טל אתה חטים ואני שעורים
טל אתה יין ואני אטל שמן

4ג
(ט) חבר ועם הארץ
שירשו את אביהם עם הארץ
יכול הוא לומר לו
טל אתה חטים שבמקום פלוני
ואני חטים שבמקום פלוני
אתה יין שבמקום פלוני
ואני יין שבמקום פלוני
אבל לא יאמר לו
טל אתה חטים ואני שעורים
טל אתה את הלח ואני אטל את היבש

5א
(י) גר וגוי שירשו את אביהם גוי
יכול הוא לומר
טל אתה עבודה זרה ואני מעות
אתה יין ואני פרות
ואם משבאו לרשות הגר אסור

5ב
(יא) המוכר פרות בסוריא
ואמר משלארץ ישראל הן חיב לעשר
מעשרין הן
נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
משלי הן חיב לעשר
מעשרין הן
נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
ואם ידוע שיש לו שדה בסוריא
חיב לעשר

5ג
(יב) עם הארץ שאמר לחבר
קח לי אגדת ירק קח לי גלסקין אחת
לוקח סתם ופטור
ואם אמר שלי זו וזו שלחברי ונתערבו
חיב לעשר ואפלו הן מאה