מסכת דמאי

פרק ד

1א
(א) הלוקח פרות
ממי שאינו נאמן על המעשרות
ושכח לעשרן ושואלו בשבת
יאכל על פיו
חשכה מוצאי שבת
לא יאכל עד שיעשר

1ב
לא מצאו
אמר לו אחר
שאינו נאמן על המעשרות
מעשרין הן
אוכל על פיו
חשכה מוצאי שבת
לא יאכל עד שיעשר

1ג
תרומת מעשר שלדמאי
שחזרה למקומה
רבי שמעון שזורי אומר
אף בחל שואלו
ואוכל על פיו

2
(ב) המדיר את חברו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות
אוכל עמו בשבת הראשונה אף על פי שאינו מאמינו על המעשרות
ובלבד שיאמר לו מעשרין הן
ובשבת שניה אף על פי שנדר ממנו הניה לא יאכל עד שיעשר

3א
(ג) רבי אליעזר אומר
אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני שלדמאי
וחכמים אומרים
קורא שם ואינו צריך להפריש

3ב
(ד) מי שקרא שם לתרומת מעשר שלדמאי
ולמעשר עני שלודאי
לא יטלם בשבת
ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו
יבאו ויאכלו ובלבד שיודיעם

4
(ה) האומר למי שאינו נאמן על המעשרות
קח לי ממי שהוא נאמן וממי שהוא מעשר
אינו נאמן
מאיש פלוני
הרי זה נאמן
הלך לקח ממנו ואמר לו
לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן
אינו נאמן

5א
(ו) הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם
אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר
אמר לו אחד אני
אינו נאמן
אמר לו איש פלוני נאמן
הרי זה נאמן

5ב
הלך לקח ממנו אמר לו
מי כאן מוכר ישן
אמר לו מי ששלחך אצלי
אף על פי שהן כגומלין זה את זה
הרי אלו נאמנין

5ג
(ז) החמרים שנכנסו לעיר
אמר אחד שלי חדש ושלחברי ישן
שלי אינו מתקן ושלחברי מתקן
אינן נאמנין
רבי יהודה אומר נאמנין