מסכת טהרות

פרק ז

1
(א) הקדר שהניח את קדרותיו וירד לשתות הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות
אמר רבי יוסי במה דברים אמורים במתרות אבל באגודות הכל טהור

2א
A המוסר מפתחו לעם הארץ
הבית טהור
שלא מסר לו אלא שמירת המפתח
B (ב) המניח עם הארץ בתוך ביתו
ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן
ער ומצאו ישן הבית טהור
ישן ומצאו ער הבית טמא
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
אין טמא אלא עד מקום
שהוא יכול לפשוט את ידו ולגע

2ב
(ג) המניח אמנים בתוך ביתו
הבית טמא
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
אין טמא אלא עד מקום
שהן יכולין לפשוט את ידם ולגע

2ג
A (ד) אשת חבר
שהניחה לאשת עם הארץ טוחנת בתוך ביתה
פסקה הרחים הבית טמא
לא פסקה הרחים אין טמא אלא עד מקום
שהיא יכולה לפשוט את ידה ולגע
B היו שתים בין כך ובין כך הבית טמא
שאחת טוחנת ואחת ממשמשת
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
אין טמא אלא עד מקום
שהן יכולין לפשוט את ידן ולגע

3א
(ה) המניח עם הארץ בתוך ביתו לשמרו
בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין
האכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחים
טמאים
אבל המשכבות והמושבות
וכלי חרס המקפין צמיד פתיל טהורין
ואם אינו רואה
לא את הנכנסין ולא את היוצאין
אפלו מובל אפלו כפות הכל טמא

3ב
(ו) הגבאים שנכנסו לתוך הבית
הבית טמא
אם יש עמהן גוי נאמנים לומר
לא נכנסנו
אבל אין נאמנים לומר
נכנסנו אבל לא נגענו

3ג
הגנבים שנכנסו לתוך הבית
אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים
ומה הן מטמאין
האכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחין
אבל המשכבות והמושבות
וכלי חרס המקפין צמיד פתיל
טהורים
אם יש עמהן גוי או אשה הכל טמא

4א
(ז) המניח את כליו
בחלון שלאוליארין
רבי אלעזר בן עזריה מטהר
וחכמים אומרים
עד שיתן לו את המפתח או חותם
או עד שיעשה סימן

4ב
המניח את כליו מגת זו לגת הבאה
כליו טהורין
ובישראל עד שיאמר
בלבי היה לשמרם

4ג
(ח) מי שהיה טהור
והסיע את לבו מלאכול
רבי יהודה מטהר
שדרך טמאין פורשין ממנו
וחכמים מטמאים
היו ידיו טהורות והסיע את לבו מלאכול
אף על פי שאמר
יודע אני שלא נטמאו ידי
ידיו טמאות שהידים עסקניות

5
(ט) האשה שנכנסה להוציא פת לעני ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות שלתרומה
וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה שלתרומה
רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין
אמר רבי אלעזר בן פילא וכי מפני מה רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין
מפני שהנשים גרגרניות הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה שלחברתה לידע מה היא מבשלת