מסכת אהלות

פרק ב


(א) אלו
מטמאין באהל
המת
וכזית מן המת
וכזית נצל
ומלוא תרוד רקב
השדרה
והגלגלת
אבר מן המת
ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי
רבע עצמות מרב הבנין או מרב המנין
ורב בנינו ורב מנינו שלמת
אף על פי שאין בהן רבע טמאין
כמה הוא רב מנינו מאה ועשרים וחמשה
(ב) רביעית דם ורביעית דם תבוסה
ממת אחד
רבי עקיבא אומר משני מתים
דם קטן שיצא כלו
רבי עקיבא אומר כל שהוא
וחכמים אומרים רביעית
כזית רמה בין חיה בין מתה
רבי אליעזר מטמא כבשרו וחכמים מטהרים
אפר שרופים
רבי אליעזר אומר שעורו ברבע
וחכמים מטהרין
מלוא תרוד ועוד עפר קברות טמא
רבי שמעון מטהר
מלוא תרוד רקב שגבלו במים
אינו חבור לטמאה


A
(ג) אלו
מטמאין במגע ובמשא
ואינן מטמאין באהל
עצם כשעורה
וארץ העמים
ובית הפרס
אבר מן המת
ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי
השדרה והגלגלת שחסרו
כמה הוא חסרון בשדרה
בית שמאי אומרים שתי חליות
ובית הלל אומרים אפלו חליה אחת
ובגלגלת
בית שמאי אומרים כמלוא מקדח
ובית הלל אומרים
כדי שינטל מן החי וימות
באיזה מקדח אמרו
בקטן שלרופאים דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים בגדול שללשכה
B
(ד) הגולל והדופק
מטמאין במגע ובאהל ואינן מטמאין במשא
רבי אליעזר אומר מטמאין במשא
רבי יהושע אומר
אם יש תחתיהן עפר קברות מטמאין במשא
ואם לאו אינן מטמאין במשא
איזהו הדופק
את שהגולל נשען עליו
אבל דופק דופקין טהור


(ה) אלו
שאם חסרו טהורין
כזית מן המת
וכזית נצל
ומלוא תרוד רקב
ורביעית דם
ועצם כשעורה
ואבר מן החי שחסר עצמו


(ו) השדרה והגלגלת משני מתים
ורביעית דם משני מתים
ורבע עצמות משני מתים
ואבר מן המת משני מתים
ואבר מן החי משני אנשים
רבי עקיבא מטמא
וחכמים מטהרין


A
(ז) עצם כשעורה שנחלק לשנים
רבי עקיבא מטמא
ורבי יוחנן בן נורי מטהר
אמר רבי יוחנן בן נורי
לא אמרו עצמות כשעורה אלא עצם כשעורה
B
רבע עצמות שנדקדקו
ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה
רבי שמעון מטהר
וחכמים מטמאין


אבר מן החי שנחלק לשנים
טהור
רבי יוסי מטמא
ומודה שאם נטל חצאים
שהוא טהור