מסכת נידה

פרק ז


(א) דם הנדה ובשר המת
מטמאין לחין ומטמאין יבשין
אבל הזוב והניע והרק והשרץ והנבלה ושכבת זרע
מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין
ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן
מטמאין לחין ומטאין יבשין
וכמה היא שריתן בפושרין מעת לעת
רבי יוסי אומר
בשר המת יבש ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה טהור


(ב) השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע
עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ
או עד שעת הכבוד
וכן כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע
עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם
או עד שעת הכבוס
ומטמא בין לח בין יבש
רבי שמעון אומר
היבש מטמא למפרע
והלח אינו מטמא אלא עד שעה שהוא יכול לחזור ולהיות לח


(ג) כל הכתמין הבאים מרקם טהורין
רבי יהודה מטמא מפני שהם גרים וטועין
הבאים מבין הגוים טהורין
מבין ישראל ומבין הכותים
רבי מאיר מטמא
וחכמים מטהרין מפני שלא נחשדו על כתמיהן


(ד) כל הכתמים הנמצאים בכל מקום טהורין
חוץ מן הנמצאים בחדרים ובסביבות בית הטמאות


בית הטמאות שלכותים מטמאין באהל
מפני שהם קוברין שם את הנפלים
רבי יהודה אומר
לא היו קוברין אלא משליכין והחיה גוררתן


(ה) נאמנים לומר קברנו שם את הנפלים או לא קברנו
נאמנים לומר על הבהמה אם בכרה אם לא בכרה
נאמנים על ציון קברות
ואינם נאמנים
 לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על בית הפרס
זה הכלל דבר שהם חשודים בו אינם נאמנים עליו