2א
A (ב) בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה
רבתה הבהרת טמאה
נתמעטה טהורה
רבתה המחיה טמאה
נתמעטה טהורה
B (ג) בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה
רבתה הבהרת טמאה
נתמעטה טהורה
רבתה המחיה טמאה
נתמעטה רבי מאיר מטמא
וחכמים מטהרים שאין הנגע פושה לתוכה
C (ד) בהרת יתרה מכגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה
רבו או שנתמעטו טמאין
ובלבד שלא יתמעטו מכשעור | 2ב
A (ה) בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקיפתה וחוץ למחיה בהרת
הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט
אמר רבי יוסי אין המחיה סימן טמאה לחיצונה שהבהרת לתוכה
נתמעטה והלכה לה
רבן גמליאל אומר
אם מבפנים היא כלה סימן פשיון לפנימית והחיצונה טהורה
ואם מבחוץ החיצונה טהורה והפנימית להסגיר
רבי עקיבא אומר בין כך ובין כך טהורה
(ו) אמר רבי שמעון אימתי בזמן שהיא כעדשה מובאת
B היתה יתרה מכעדשה
המותר סימן פשיון לפנימית והחיצונה טמאה
C היה בהק פחות מכעדשה
סימן פשיון לפנימית ואין סימן פשיון לחיצונה |
3א
(ז) עשרים וארבע ראשי אברין באדם שאינן מטמאין משום מחיה
ראשי אצבעות ידים ורגלים
וראשי אזנים
וראש החטם
וראש הגויה
וראשי הדדים שבאשה
רבי יהודה אומר אף שלאיש
רבי אליעזר אומר
אף היבלות והדלדולין אינן מטמאין משום מחיה | 3ב
(ח) אלו מקומות באדם שאינן מטמאין בבהרת
תוך העין תוך האזן תוך החטם תוך הפה
הקמטין והקמטין שבצואר
תחת הדד ובית השחי כף הרגל והצפרן
הראש והזקן
השחין והמכוה והקדח המורדין
אינן מטמאין בנגעים ואינן מצטרפים בנגעים
ואין הנגע פושה לתוכן ואינן מטמאין משום מחיה
ואינן מעכבין את ההופך כלו לבן
חזר הראש והזקן ונקרחו
השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת
הרי אלו מטמאין בנגעים ואינן מצטרפין בנגעים
ואין הנגע פושה לתוכן ואינן מטמאין משום מחיה
אבל מעכבין את ההופך כלו לבן
הראש והזקן עד שלא העלו שער והדלדולין שבראש ושבזקן
נדונים כעור הבשר |