פרק ז

מסכת סנהדרין

1
(א) ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שרפה הרג וחנק
 רבי שמעון אומר שרפה סקילה חנק והרג
זו מצות הנסקלין


מצות הנחנקין
היו משקעין אותו בזבל עד ארכבותיו
ונותנין סודר קשה לתוך הרכה
וכורך על צוארו
זה מושך אצלו וזה מושך אצלו
עד שנפשו יוצאה


(ג) מצות הנהרגים
היו מתיזין את ראשו בסיף
כדרך שהמלכות עושה
רבי יהודה אומר
נוול הוא זה
אלא מניחין את ראשו על הסדן
וקוצץ בקופיץ
אמרו לו
אין מיתה מנולת מזו


(ב) מצות הנשרפין
היו משקעין אותו בזבל עד ארכבותיו
ונותנין סודר קשה לתוך הרכה
וכורך על צוארו
זה מושך אצלו וזה מושך אצלו
עד שהוא פותח את פיו
ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו
ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו
רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם
לא היו מקימין בו מצות שרפה
אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו
ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו
ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו
אמר רבי אלעזר בן צדוק
מעשה בבת כהן אחת
שזנתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה
אמרו לו פני שלא היה בית דין שלאותה שעה בקי

2
(ד) אלו הן הנסקלין
הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה
והמגדף והעובד עבודה זרה והנותן מזרעו למלך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו
והבא על נערה המארסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה


A
(ט) הבא על נערה המארסה אינו חיב
עד שתהא נערה בתולה מארסה
והיא בבית אביה
באו עליה שנים
הראשון בסקילה והשני בחנק
B
(י) המסית זה הדיוט המסית את ההדיוט
אמר לו יש יראה במקום פלוני
כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה
כל חיבי מיתות שבתורה
אין מכמינין עליהם חוץ מזו
אמר לשנים והן עדיו
מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו
אמר לאחד
הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך
אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם
מכמינין לו עדים אחורי הגדר והוא אומר לו
אמר מה שאמרת לי ביחוד והלה אומר לו
והוא אומר לו
היאך נניח את אלהינו שבשמים
ונלך ונעבד עצים ואבנים
אם חוזר בו הרי זה מוטב
ואם אמר כך היא חובתנו וכך יפה לנו
העומדין מאחורי הגדר
מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו
האומר אעבד אלך ואעבד נלך ונעבד
אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח
אקטיר אלך ואקטיר נלך ונקטיר
אנסך אלך ואנסך נלך וננסך
אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה
C
המדיח זה האומר נלך ונעבד עבודה זרה
D
(יא) המכשף
העושה מעשה חיב ולא האוחז את העינים
רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע
שנים לוקטין קשואין
אחד לוקט פטור ואחד לוקט חיב
העושה מעשה חיב האוחז את העינים פטור


A
(ה) המגדף אינו חיב עד שיפרש את השם
אמר רבי יהושע בן קרחה
בכל יום דנין את העדים בכנוי
יכה יוסי את יוסי
נגמר הדין לא היו הורגים בכנוי
אלא מוציאים את כל האדם לחוץ
ושואלים את הגדול שבהן ואומרים לו
אמר מה ששמעת בפרוש והוא אומר
והדינים עומדין על רגליהן
וקורעין ולא מאחין
והשני אומר אף אני כמוהו
והשלישי אומר אף אני כמוהו
B
(ו) העובד עבודה זרה
אחד העובד ואחד הזובח ואחד המקטר
ואחד המנסך ואחד המשתחוה
ואחד המקבלו עליו לאלוה
והאומר לו אלי אתה
אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ
והמרחיץ הסך המלביש והמנעיל
עובר בלא תעשה
הנודר בשמו והמקים בשמו עובר בלא תעשה
הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו
הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו
C
(ז) הנותן מזרעו למלך אינו חיב
עד שימסר למלך ויעביר באש
מסר למלך ולא העביר באש
העביר באש ולא מסר למלך
אינו חיב עד שימסר למלך ויעביר באש
D
בעל אוב זה הפיתום המדבר משחיו
וידעוני זה המדבר בפיו
הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה
E
(ח) המחלל את השבת
בדבר שחיבין על זדונו כרת
ועל שגגתו חטאת
F
המקלל אביו ואמו
אינו חיב עד שיקללם בשם
קללם בכנוי
רבי מאיר מחיב וחכמים פוטרין


A
הבא על האם חיב עליה
משום האם ומשום אשת אב
רבי יהודה אומר
אינו חיב אלא משום האם בלבד
B
הבא על אשת אב
חיב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש
בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו
בין מן הארוסין בין מן הנשואין
C
הבא על כלתו חיב עליה משום כלתו
ומשום אשת איש
בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו
בין מן הארוסין בין מן הנשואין
D
הבא על הזכור ועל הבהמה
והאשה המביאה את הבהמה
אם אדם חטא בהמה מה חטאת
אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה
לפיכך אמר הכתוב תסקל
דבר אחר
שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו
זו היא שנסקל פלוני על ידה