מסכת עדיות

פרק ה

1א
A (א) רבי יהודה אומר ששה דברים
מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל
דם נבלות
בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין
B ביצת הנבלות
אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מתרת
ואם לאו אסורה
כדברי בית שמאי
בית הלל אוסרין
ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה
מפני שגדלה באיסור
C דם נכרית
ודם טהרה שלמצרעת
בית שמאי מטהרין
ובית הלל אומרים כרקה וכמימי רגליה
D אוכלין פרות שביעית
בטובה ושלא בטובה
כדברי בית שמאי
ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה
E החמת
בית שמאי אומרים צרורה עומדת
ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה

1ב
A (ב) רבי יוסי אומר ששה דברים
מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל
העוף העולה עם הגבינה על השלחן
ואינו נאכל
כדברי בית שמאי
ובית הלל אומרים אינו עולה ואינו נאכל
B תורמין זיתים על שמן
וענבים על יין
כדברי בית שמאי
ובית הלל אומרים אין תורמין
C הזורע ארבע אמות שבכרם
בית שמאי אומרים קדש שורה אחת
ובית הלל אומרים קדש שתי שורות
D המעיסה
בית שמאי פוטרין
ובית הלל מחיבין
E מטבילין בחרדלית
כדברי בית שמאי
ובית הלל אומרים אין מטבילין
F גר שנתגיר ערבי פסחים
בית שמאי אומרים
טובל ואוכל את פסחו לערב
ובית הלל אומרים
הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר

1ג
A (ג) רבי ישמעאל אומר שלשה דברים
מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל
קהלת אינה מטמא את הידים
כדברי בית שמאי
ובית הלל אומרים מטמא את הידים
B מי חטאת שעשו מצותן
בית שמאי מטהרין
ובית הלל מטמאין
C הקצח
בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין
וכן למעשרות
D (ד) רבי אליעזר אומר שני דברים
מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל
דם יולדת שלא טבלה
בית שמאי אומרים כרקה וכמימי רגליה
ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש
ומודים ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש
E (ה) ארבעה אחים
שנים מהם נשואין שתי אחיות
מתו הנשואים לאחיות
הרי אלו חולצות ולא מתיבמות
ואם קדמו וכנסו יוציאו
רבי אליעזר אומר משום בית שמאי
יקימו
ובית הלל אומרים יוציאו

2א
(ו) עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים
אמרו לו
עקביא
חזר בך בארבעה דברים שהיית אומר
ונעשך אב בית דין לישראל
אמר להן
מוטב לי להקרא שוטה כל ימי
ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום
שלא יהיו אומרים
בשביל שררה חזר בו

2ב
A הוא היה מטמא שער הפקודה
ודם הירק
וחכמים מטהרין
B הוא היה מתיר שער בכור בעל מום
שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו
וחכמים אוסרים
C הוא היה אומר אין משקין
לא את הגיורת ולא את השפחה המשחררת
וחכמים אומרים משקין
אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משחררת
שהיתה בירושלם והשקוה שמעיה ואבטליון
אמר להם דגמא השקוה
ונדוהו ומת בנדויו
וסקלו בית דין את ארונו
אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה
שאין העזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל
בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל
ואת מי נדו
אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים
וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו
מלמד
שכל המתנדה ומת בנדויו סוקלין את ארונו

2ג
(ז) בשעת מיתתו אמר לבנו
בני חזר בך בארבעה דברים שהייתי אומר
אמר לו
ולמה לא חזרת בך
אמר לו
אני שמעתי מפי המרבים
והם שמעו מפי המרבים
אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן
אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרבין
מוטב להניח דברי היחיד
ולאחוז בדברי המרבין
אמר לו
אבא פקד עלי לחבריך
אמר לו
איני מפקד
אמר לו
שמא עלה מצאת בי
אמר לו
לאו
מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך