מסכת עדיות

פרק א

1א
(א) שמאי אומר כל הנשים דין שעתן
והלל אומר
מפקידה לפקידה אפלו לימים הרבה
וחכמים אומרים
לא כדברי זה ולא כדברי זה
אלא מעת לעת ממעטת
על יד מפקידה לפקידה
ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת
כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה
המשמשת בעדים הרי זו כפקידה
ממעטת על יד מעת לעת
ועל יד מפקידה לפקידה

1ב
(ב) שמאי אומר מקב לחלה
והלל אומר מקבים
וחכמים אומרים
לא כדברי זה ולא כדברי זה
אלא קב ומחצה חיבים בחלה
ומשהגדילו המדות אמרו
חמשת רבעים חיבין
רבי יוסי אומר
חמשה פטורין חמשה ועוד חיבין

1ג
(ג) הלל אומר
מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה
אלא שאדם חיב לומר בלשון רבו
ושמאי אומר תשעה קבין
וחכמים אומרים
 לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא
עד שבאו שני גרדיים
משער האשפות שבירושלים
והעידו משום שמעיה ואבטליון
שלשת לגין מים שאובין פוסלין את המקוה
וקימו חכמים את דבריהם

2א
(ד) ולמה מזכירין
את דברי שמאי והלל לבטלה
ללמד לדורות הבאים
שלא יהא אדם עומד על דבריו
שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם

2ב
(ה) ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרבין
הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרבין
שאם יראה בית דין את דברי היחיד
 ויסמך עליו
שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו
עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין
היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין
במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו
עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין

2ג
(ו) אמר רבי יהודה אם כן למה מזכירין
דברי היחיד בין המרבין
לבטלה
שאם יאמר האדם כך אני מקבל
יאמר לו
כדברי איש פלוני שמעת

3א
A (ז) בית שמאי אומרים רבע עצמות
מן העצמים בין משנים בין משלשה
ובית הלל אומרים
רבע עצמות מן הגויה
מרב הבנין או מרב המנין
שמאי אומר אפלו מעצם אחד
B (ח) כרשיני תרומה
בית שמאי אומרים
שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטמאה
בית הלל אומרים
שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטמאה
שמאי אומר יאכלו צריד
רבי עקיבא אומר כל מעשיהם בטמאה

3ב
A (ט) הפורט סלע ממעות מעשר שני
בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות
ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות
רבי מאיר אומר
 אין מחללין כסף ופרות על הכסף
וחכמים מתירין
B (י) הפורט סלע שלמעשר שני בירושלים
בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות
ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות
הדנים לפני חכמים אומרים
בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות
רבי עקיבא אומר בשלשה דינרים כסף
וברביעית כסף וברביעית מעות
ורבי טרפון אומר ארבעה אספרי כסף
שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה

3ג
A (יא) כסא שלכלה שנטלו חפויו
בית שמאי מטמאין
ובית הלל מטהרין
שמאי אומר
אף מלבן שלכסא טמא
B כסא שקבעו בערבה
בית שמאי מטמאין
ובית הלל מטהרין
שמאי אומר אף העשוי בה

4א
(יב) אלו דברים שחזרו בית הלל
להורות כדברי בית שמאי
האשה שבאה ממדינת הים ואמרה
מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם
ובית הלל אומרים
לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד
אמרו להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר
ואחת הבאה מן הזיתים
ואחת הבאה ממדינת הים
לא דברו בקציר אלא בהווה
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי
בית שמאי אומרים תנשא ותטל כתבתה
ובית הלל אומרים תנשא ולא תטל כתבתה
אמרו להם בית שמאי
התרתם את הערוה החמורה
לא תתירו את הממון הקל
אמרו להם בית הלל
מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה
אמרו להם בית שמאי
 והלא מספר כתבתה נלמד
שהוא כותב לה
שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליך
חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי

4ב
(יג) מי שחציו עבד וחציו בן חרין
עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד
דברי בית הלל
אמרו להם בית שמאי
תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם
לשא שפחה אינו יכול
בת חרין אינו יכול
לבטל
והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה
שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה
אלא מפני תקון העולם כופין את רבו
ועושה אותו בן חרין
וכותב שטר על חצי דמיו
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי

4ג
(יד) כלי חרס מציל על הכל
כדברי בית הלל
ובית שמאי אומרים
אינו מציל אלא
על האכלין ועל המשקין ועל כלי חרס
אמרו להם בית הלל
מפני מה
אמרו להם בית שמאי
מפני שהוא טמא על גב עם הארץ
ואין כלי טמא חוצץ
אמרו להם בית הלל
והלא טהרתם אכלים ומשקין שבתוכו
אמרו להם בית שמאי
כשטהרנו אכלים ומשקין שבתוכו
לעצמו טהרנו
אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו
חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי