מסכת בבא מציעא

פרק ד

1א
(א) הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב
הנחשת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת
מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות
אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון
המטלטלין קונים את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין
זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה

1ב
(ב) כיצד
משך הימנו פרות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו
נתן לו מעות ולא משך הימנו פרות יכול לחזור בו
אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה
הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו

2א
A רבי שמעון אומר
כל שהכסף בידו ידו על העליונה
B (ג) האונאה ארבע כסף מעשרים וארבע כסף לסלע
שתות למקח
C עד מתי מתר להחזיר
עד כדי שיראה לתגר או לקרובו
הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמנה כסף לסלע שליש למקח
ושמחו תגרי לוד
אמר להם כל היום מתר להחזיר
אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומנו
וחזרו לדברי חכמים
D (ד) אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה
כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר
רבי יהודה אומר אין אונאה לתגר

2ב
A מי שהטל עליו ידו על העליונה
רצה אומר לו תן לי מעות או תן לי מה שאוניתני
B (ה) כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה
רבי מאיר אומר ארבעה אסרין אסר לדינר
רבי יהודה אומר ארבעה פנדיונות פנדיון לדינר
רבי שמעון אומר שמנה פנדיונות שני פנדיונות לדינר
C (ו) עד מתי מתר להחזיר
בכרכים עד כדי שיראה לשלחני ובכפרים עד ערבי שבתות
אם היה מכירה אפלו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו
ואין לו עליו אלא תרעמת
D ונותנה למעשר שני ואינו חושש
שאינה אלא נפש רעה

3א
(ז) האונאה ארבע כסף
והטענה שתי כסף
וההודאה שוה פרוטה

3ב
חמש פרוטות הן
ההודאה שוה פרוטה
והאשה מתקדשת בשוה פרוטה
והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל
והמוצא שוה פרוטה חיב להכריז
והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו
יוליכנו אחריו אפלו למדי

3ג
(ח) חמשה חמשין הן
האוכל תרומה ותרומת מעשר
ותרומת מעשר שלדמאי והחלה והבכורים
מוסיף חמש
והפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו
מוסיף חמש
הפודה את הקדשו מוסיף חמש
הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חמש
והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו
מוסיף חמש

4א
(ט) אלו דברים שאין להם אונאה
העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות
אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה
שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם
רבי שמעון אומר
קדשים שהוא חיב באחריותן יש להן אונאה
ושאינו חיב באחריותן אין להן אונאה
רבי יהודה אומר
אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להם אונאה
אמרו לו לא אמרו אלא את אלו

4ב
(י) כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים
לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקח
אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכר מעשיך הראשונים
אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכר מעשה אבותיך
שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו

5א
A (יא) אין מערבין פרות בפרות אפלו חדשים בחדשים
ואין צריך לומר חדשים בישנים
באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו
B אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו
C מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו
ולא לתגר אף על פי שהודיעו שאינו אלא לרמות בו
D מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו
E (יב) התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת
מחמש גתות ונותן לתוך פיטס אחד
ובלבד שלא יהא מתכון לערב

5ב
A רבי יהודה אומר
לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות
מפני שהוא מרגילן לבא אצלו
וחכמים מתירין
B ולא יפחת את השער
וחכמים אומרים זכור לטוב
C לא יבר את הגריסין
דברי אבא שאול
וחכמים מתירין
D ומודים שלא יבר מעל פי המגורה
שאינו אלא כגונב את העין
E אין מפרכסין
לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים