מסכת ביצה

פרק ב

1א
(א) יום טוב שחל להיות ערב שבת
לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת
אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת
ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת
בית שמאי אומרים שני תבשילין
ובית הלל אומרים תבשיל אחד
ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין
אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחלה
ואם שיר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת

1ב
(ב) חל להיות אחר השבת
בית שמאי אומרים
מטבילין את הכל מלפני השבת
ובית הלל אומרים
כלים מלפני השבת ואדם בשבת
(ג) ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן
אבל לא מטבילין
ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה

2א
(ד) בית שמאי אומרים
מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות
ובית הלל אומרים
מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן

2ב
(ה) בית שמאי אומרים
לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה
ובית הלל מתירין
עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה

3א
(ו) שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי
אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת
ואין זוקפין את המנורה ביום טוב
ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין
אמר רבן גמליאל
מימיהן שלבית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין
אמרו לו
מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן
ומקלין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחרי

3ב
(ז) אף הוא אמר שלשה דברים להקל
מכבדין בין המטות
ומניחין את המגמר ביום טוב
ועושין גדי מקלס בלילי פסחים
וחכמים אוסרים

4א
(ח) שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים
פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה
ומקרדין את הבהמה ביום טוב
ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם
רבי יהודה אומר
אין מקרדין את הבהמה ביום טוב מפני שעושה חבורה
אבל מקרצפין
וחכמים אומרים
אין מקרדין אף לא מקרצפין

4ב
(ט) הרחים שלפלפלין טמאה משום שלשה כלים
משום כלי קבול
ומשום כלי מתכות
ומשום כלי כברה

5א
עגלה שלקטן טמאה מדרס
ונטלת בשבת
ואינה נגררת אלא על גבי כלים

5ב
רבי יהודה אומר
כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה
מפני שהיא כובשת