מסכת סוכה

פרק ג

1א
A (א) לולב הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
נקטם ראשו נפרצו עליו פסול
נפרדו עליו כשר
רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה
צני הר הברזל כשרות
B לולב שיש בו שלשה טפחים
כדי לנענע בו
כשר

1ב
A (ב) הדס הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
נקטם ראשו נפרצו עליו
או שהיו ענביו מרבות מעליו פסול
ואם מעטן כשר
ואין ממעטין ביום טוב
B (ג) ערבה גזולה ויבשה פסולה
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסולה
נקטם ראשה נפרצו עליה והצפצפה
פסולה
כמושה ושנשרו מקצת עליה ושלבעל
כשרה
C (ד) רבי ישמעאל אומר
שלשה הדסים ושתי ערבות
לולב אחד ואתרוג אחד
אפלו שנים קטומים ואחד אינו קטום
רבי טרפון אומר
אפלו שלשתן קטומים
רבי עקיבא אומר
כשם שלולב אחד ואתרוג אחד
כך הדס אחד וערבה אחת

1ג
A (ה) אתרוג הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
שלערלה פסול שלתרומה טמאה פסול
שלתרומה טהורה לא יטל ואם נטל כשר
שלדמאי
בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין
שלמעשר שני בירושלם לא יטל
ואם נטל כשר
(ו) עלתה חזזית על רבו נטלה פטמתו
נקלף נסדק נקב וחסר כל שהוא פסול
עלתה חזזית על מעוטו נטל עקצו
נקב ולא חסר כל שהוא כשר
אתרוג הכושי פסול
והירק ככרתי
רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל
B (ז) שעור אתרוג הקטן
רבי מאיר אומר כאגוז
רבי יהודה אומר כביצה
ובגדול כדי שיאחז שנים בידו אחת
דברי רבי יהודה
רבי יוסי אומר אפלו אחד בשתי ידיו

2א
A (ח) אין אוגדין את הלולב אלא במינו
דברי רבי יהודה
רבי מאיר אומר אפלו במשיחה
אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלם
שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות שלזהב
אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה
B (ט) והיכן היו מנענעין
בהודו לה' תחלה וסוף
ובאנא ה' הושיעה נא
דברי בית הלל
ובית שמאי אומרים
אף באנא ה' הצליחה נא
אמר רבי עקיבא
צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושע
שכל העם היו מנענעין את לולביהן
והן לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא

2ב
A מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב לטול
לכשיכנס לביתו יטל על שלחנו

B לא נטל שחרית יטל בין הערבים
שכל היום כשר ללולב

2ג
 A (י) מי שהיה עבד או אשה או קטן
מקרין אותו
עונה אחריהן מה שהן אומרין
ותהי לו מארה
אם היה גדול מקרא אותו
עונה אחריו הללויה
 B (יא) מקום שנהגו לכפול יכפל
לפשוט יפשט
לברך אחריו יברך אחריו
הכל כמנהג המדינה

3א
A הלוקח לולב מחברו בשביעית
נותן לו אתרוג במתנה
לפי שאין רשאי ללקחו בשביעית
B (יב) בראשונה
היה לולב נטל במקדש שבעה
ובמדינה יום אחד
משחרב בית המקדש
התקין רבן יוחנן בן זכאי
שיהא לולב נטל במדינה שבעה זכר למקדש
ושיהא יום הנף כלו אסור

3ב
A (יג) יום טוב הראשון שלהחג
שחל להיות בשבת
כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת
למחרת משכימין ובאין
כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו
מפני שאמרו חכמים
    אין אדם יוצא ידי חובתו
ביום טוב הראשון שלהחג בלולבו שלחברו
ושאר ימות החג
אדם יוצא ידי חובתו בלולבו שלחברו
B (יד) רבי יוסי אומר
יום טוב הראשון שלהחג שחל להיות בשבת
ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים
פטור מפני שהוציאו ברשות

3ג
A (טו) מקבלת אשה מיד בנה
ומיד בעלה
ומחזירתו למים
בשבת
רבי יהודה אומר
בשבת מחזירין
ביום טוב מוסיפין
ובמועד מחליפין
B קטן היודע לנענע חיב בלולב