מסכת שבת

פרק ט

1א
(א) אמר רבי עקיבא
מנין לעבודה זרה
שמטמאה במשא כנדה
שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו
מה הנדה מטמאה במשא
אף עבודה זרה מטמאה במשא

1ב
(ב) מנין לספינה שהיא טהורה
שנאמר
דרך אניה בלב ים

1ג
מנין לערוגה
שהיא ששה על ששה טפחים
שזורעין בתוכה חמשה זרעונין
ארבעה בארבעה רוחות הערוגה
ואחד באמצע
שנאמר כי כארץ תוציא צמחה
וכגנה זרועיה תצמיח
זרעה לא נאמר אלא זרועיה

2א
A (ג) מנין לפולטת שכבת זרע
ביום השלישי שהיא טמאה
שנאמר היו נכנים לשלשת ימים
B מנין שמרחיצין את המילה
ביום השלישי שחל להיות בשבת
שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים

2ב
A מנין שקושרין לשון שלזהורית
בראש שעיר המשתלח
שנאמר
אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו
B (ד) מנין לסיכה שהיא כשתיה
ביום הכפורים
אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר
שנאמר
ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו

3א
A (ה) המוציא עצים
כדי לבשל ביצה קלה
B תבלין כדי לתבל ביצה קלה
ומצטרפין זה עם זה

3ב
A קלפי אגוזים קלפי רמונים
אסטיס ופואה
כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה
B מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג
כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה
רבי יהודה אומר
כדי להעביר על הכתם

4א
A (ו) פלפלת כל שהיא
ועטרן כל שהוא
מיני בשמים ומני מתכות כל שהן
B מאבני המזבח ומעפר המזבח
מקק ספרים ומקק מטפחותיהם כל שהן
שמצניעין אותן לגנזן
רבי יהודה אומר
אף המוציא ממשמשי עבודה זרה כל שהוא
שנאמר
ולא ידבק בידך מאומה מן החרם

4ב
(ז) המוציא קפת הרוכלין
אף על פי שיש בה מינין הרבה
אינו חיב אלא חטאת אחת

4ג
A זרעוני גנה פחות מכגרוגרת
רבי יהודה בן בתירא אומר חמשה
זרע קשואין שנים
זרע דלועין שנים
זרע פול המצרי שנים
B חגב חי טהור כל שהוא
מת כגרוגרת
צפרת כרמים
בין חיה בין מתה כל  שהיא
שמצניעין אותה לרפואה
רבי יהודה אומר
אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא
שמצניעין אותו לקטן לשחק בו