מסכת שבת

פרק ז

1 א
(א) כלל גדול אמרו בשבת
כל השוכח עקר השבת
ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה
אינו חיב אלא חטאת אחת
היודע עקר השבת
ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה
חיב על כל שבת ושבת

1 ב
היודע שהוא שבת
ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה
חיב על כל אב מלאכה ומלאכה
העושה מלאכות הרבה
מעין מלאכה אחת
אינו חיב אלא חטאת אחת

2
(ב) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת

2 א
הזורע
והחורש
והקוצר
והמעמר
הדש
והזורה
הבורר
הטוחן
והמרקיד
והלש
והאופה

2 ב
הגוזז את הצמר
המלבנו
והמנפצו
והצובעו
והטווה
והמסך
והעושה שני בתי נירין
והאורג שני חוטין
והפוצע שני חוטין
הקושר
והמתיר
והתופר שתי תפירות
הקורע על מנת לתפור שתי תפירות

2 ג
הצד צבי
השוחטו
והמפשיטו
המולחו
והמעבד את עורו
והמוחקו
והמחתכו
הכותב שתי אותיות
והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות
הבונה
והסותר
המכבה
והמבעיר
המכה בפטיש
המוציא מרשות לרשות

הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת

3 א
(ג) ועוד כלל אחר אמרו
כל הכשר להצניע
ומצניעין כמוהו
והוציאו בשבת
חיב עליו חטאת
וכל שאינו כשר להצניע
ואין מצניעין כמוהו
והוציאו בשבת
אינו חיב אלא המצניעו

3 ב
(ד) המוציא תבן כמלא פי פרה
עצה כמלא פי גמל
עמיר כמלא פי טלה
עשבים כמלא פי גדי
עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרת
יבשים כמלא פי גדי
ואין מצטרפין זה עם זה
מפני שלא שוו בשעוריהן
המוציא אכלים כגרוגרת חיב
ומצטרפין זה עם זה
מפני ששוו בשעוריהן
חוץ מקלפיהן וגרעיניהן ועקציהן
וסבן ומרסנן
רבי יהודה אומר
חוץ מקלפי עדשים שמתבשלות עמהן