מסכת שבת

פרק כד

1א
(א) מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי
ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור

1ב
הגיע לחצר החיצונה
נוטל את הכלים הנטלין בשבת
ושאינן נטלין בשבת
מתיר את החבלים והשקין נופלין מאליהם

2א
A (ב) מתירין פקיעי עמיר
לפני בהמה
ומפספסים את הכיפין
אבל לא את הזירין
B אין מרסקין לא את השחת
ולא את החרובין
לפני בהמה
בין דקה בין גסה
רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה

2ב
A (ג) אין אובסין את הגמל
ולא דורסין
אבל מלעיטין
ואין ממרים את העגלים
אבל מלעיטין
ומהלקטין לתרנגולין
B ונותנין מים למרסן
אבל לא גובלים

2ג
A ואין נותנין מים
לפני דבורים ולפני יונים שבשובך
אבל נותנין לפני אוזין
ותרנגולים
ולפני יוני הרדסיות
B (ד) מחתכין את הדלועין
לפני הבהמה
ואת הנבלה לפני הכלבים
רבי יהודה אומר
אם לא היתה נבלה מערב שבת
אסורה לפי שאינה מן המוכן

3א
(ה) מפירין נדרין בשבת
ונשאלין לדברים שהן לצרך השבת

3ב
פוקקין את המאור
ומודדין את המטלית ואת המקוה
ומעשה בימי אביו שלרבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית
שפקקו את המאור בטפיח
וקשרו את המקדה בגמי
לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו
ומדבריהן למדנו
שפוקקין
ומודדין
וקושרין
בשבת