מסכת שבת

פרק י


(א) המצניע
לזרע ולדגמא ולרפואה
והוציאו בשבת
חיב בכל שהוא
וכל אדם אין חיב אלא כשעורו
חזר והכניסו
אינו חיב אלא כשעורו


(ב) המוציא אכלין ונתנן על האסקפה
בין שחזר והוציאן
בין שהוציאן אחר
פטור
מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת


קפה שהיא מלאה פרות
ונתנה על האסקפה החיצונה
אף על פי שרב הפרות מבחוץ
פטור
עד שיוציא את כל הקפה


(ג) המוציא בין בימינו בין בשמאלו
בתוך חיקו או על כתפו
חיב
שכן משא בני קהת
כלאחר ידו ברגלו
בפיו ובמרפקו
באזנו ובשערו
ובפנדתו ופיה למטה
בין פנדתו לחלוקו
ובשפת חלוקו
במנעלו בסנדלו
פטור
שלא הוציא כדרך המוציאין


(ד) המתכון להוציא לפניו
ובא לו לאחריו פטור
לאחריו ובא לו לפניו חיב
באמת אמרו
האשה החוגרת בסינר
בין מלפניה ובין מלאחריה
חיבת
שכן ראוי להיות חוזר
רבי יהודה אומר
אף מקבלי פתקין


(ה) המוציא ככר לרשות הרבים חיב
הוציאוהו שנים פטורין
לא יכל אחד להוציאו
והוציאוהו שנים חיבים
ורבי שמעון פוטר


המוציא אכלין פחות מכשעור בכלי
פטור אף על הכלי
שהכלי טפלה לו
את החי במטה
פטור אף על המטה
שהמטה טפלה לו
את המת במטה חיב
וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה
וכעדשה מן השרץ
חיב
ורבי שמעון פוטר


הנוטל צפרניו זו בזו או בשניו
וכן שערו
וכן שפמו
וכן זקנו
וכן הגודלת
וכן הכוחלת
וכן הפוסקת
רבי אליעזר מחיב
וחכמים אוסרין משום שבות


התולש מעציץ נקוב חיב
ושאינו נקוב פטור
ורבי שמעון פוטר בזה ובזה