מסכת מועד קטן

פרק ב


(א) מי שהפך את זיתיו
וארעו אבל או אנס או שהטעוהו פועלים
טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד
דברי רבי יהודה
רבי יוסי אומר
זולף וגומר וגף כדרכו


(ב) וכן מי שהיה יינו בתוך הבור
וארעו אבל או אנס או שהטעוהו פועלים
זולף וגומר וגף כדרכו
דברי רבי יוסי
רבי יהודה אומר
עושה לו למודים בשביל שלא יחמיץ


(ג) מכניס אדם פרותיו
מפני הגנבים


ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד
ובלבד שלא יכון את מלאכתו במועד
וכלן אם כונו את מלאכתן במועד יאבדו


(ד) אין לוקחין בתים עבדים ובהמה
אלא לצרך המועד
או לצרך המוכר
שאין לו מה יאכל


אין מפנין מבית לבית
אבל מפנה הוא לחצרו


אין מביאין כלים מבית האמן
אם חושש להם מפנן לחצר אחרת


(ה) מחפין את הקציעות בקש
רבי יהודה אומר אף מעבין


מוכרי פרות כסות וכלים
מוכרים בצנעה לצרך המועד


הצידין והדשושות והגרוסות
עושין בצנעה לצרך המועד
רבי יוסי אומר
הם החמירו על עצמן