מסכת מועד קטן | המשנה כדרכה | פרק ב |
1א (א) מי שהפך את זיתיו וארעו אבל או אנס או שהטעוהו פועלים טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר זולף וגומר וגף כדרכו | 1ב (ב) וכן מי שהיה יינו בתוך הבור וארעו אבל או אנס או שהטעוהו פועלים זולף וגומר וגף כדרכו דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר עושה לו למודים בשביל שלא יחמיץ |
2א (ג) מכניס אדם פרותיו מפני הגנבים | 2ב ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד ובלבד שלא יכון את מלאכתו במועד וכלן אם כונו את מלאכתן במועד יאבדו |
3א (ד) אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצרך המועד או לצרך המוכר שאין לו מה יאכל | 3ב אין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא לחצרו |
4א אין מביאין כלים מבית האמן אם חושש להם מפנן לחצר אחרת | 4ב (ה) מחפין את הקציעות בקש רבי יהודה אומר אף מעבין |
5א מוכרי פרות כסות וכלים מוכרים בצנעה לצרך המועד | 5ב הצידין והדשושות והגרוסות עושין בצנעה לצרך המועד רבי יוסי אומר הם החמירו על עצמן |
| | | |