מסכת זבחים פרק ד – המבנה הספרותי

(א) בית שמאי אומרים
כל הנתנין על מזבח החיצון
שאם נתנן מתנה אחת כפר
ובחטאת שתי מתנות
ובית הלל אומרים אף חטאת שנתנה מתנה אחת כפר
לפיכך אם נתן את הראשונה כתקנה ואת השניה חוץ לזמנה כפר
נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה
פגול וחיבין עליו כרת

(ב) כל הנתנין על מזבח הפנימי
שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר
לפיכך אם נתן כלן כתקנן ואחת שלא כתקנה
פסול ואין בו כרת

(ג) אלו דברים
שאין חיבין עליהם משום פגול
הקמץ והלבונה והקטרת
ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח
ומנחת נסכים
והדם
והנסכים הבאים בפני עצמן
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה

a לג שמן שלמצרע
רבי שמעון אומר
אין חיבין עליו משום פגול
ורבי מאיר אומר
חיבין עליו משום פגול שדם האשם מתירו
וכל שיש לו מתירים
בין לאדם בין למזבח
חיבין עליו משום פגול

(ה) קדשי גוים
אין חיבין עליהם משום פגול נותר וטמא
והשוחטן בחוץ פטור
דברי רבי מאיר
רבי יוסי מחיב

b (ד) העולה
דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים
עולת העוף
דמה מתיר את בשרה למזבח
חטאת העוף
דמה מתיר את בשרה לכהנים
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים
דמן מתיר את אמוריהן לקרב
רבי שמעון אומר
כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים
אין חיבין עליו משום פגול

דברים שאין חיבים עליהם משום פגול
חיבין עליהם משום נותר
משום טמא חוץ מן הדם
רבי שמעון אומר
בדבר שדרכו להאכל
אבל כגון העצים והלבונה והקטרת
אין חיבין עליהם משום טמאה

(ו) לשם ששה דברים הזבח נזבח
לשם זבח
לשם זובח
לשם השם
לשם אשים
לשם ריח
לשם ניחוח
והחטאת והאשם לשם חטא
אמר רבי יוסי
אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר
שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד