מסכת זבחים פרק יב – המבנה הספרותי

(א) טבול יום ומחסר כפורים אינן חולקים בקדשים לאכול לערב
אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב
בעלי מומין בין בעלי מומין קבועין בין בעלי מומין עוברין
חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין

וכל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר
וכל שאין לו בבשר אין לו בעורות
אפלו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים
אינו חולק בבשר
שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן
לו תהיה שוק הימין למנה

a (ב) כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה
שנאמר עלת איש עולה שעלתה לאיש
עולה שנשחטה שלא לשמה
אף על פי שלא עלתה לבעלים עורה לכהנים
אחד עולת האיש ואחד עולת האשה
עורתיהן לכהנים

a (ד) כל הקדשים שארע בהם פסול קדם להפשטן
אין עורותיהם לכהנים
לאחר הפשטן
עורותיהן לכהנים

b (ג) עורות קדשים קלים לבעלים
ועורות קדשי קדשים לכהנים
קל וחמר
מה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה
קדשי קדשים שזכו בבשרן אינו דין שיזכו בעורן
אין מזבח יוכיח שאין לו עור מכל מקום

b אמר רבי חנניה סגן הכהנים
מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השרפה
אמר רבי עקיבא
מדבריו למדנו
שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו
וחכמים אומרים
אין לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השרפה

(ה) פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים
בזמן שהן נשרפין כמצותן
נשרפים בבית הדשן ומטמאין בגדים
ואם אינן נשרפין כמצותן
נשרפין בבית הבירה ואינם מטמאין בגדים

(ו) היו סובלין אותם במוטות
יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו
הראשונים מטמאין בגדים
והאחרונים אינן מטמאין עד שיצאו
יצאו אלו ואלו
אלו ואלו מטמאין בגדים
רבי שמעון אומר
אלו ואלו אינן מטמאין בגדים עד שיצת האור ברבן
נתך הבשר אין השורף מטמא בגדים