יחידת בראשית 12 (כו:א-לג): חשיפת עצמאותו של יצחק
תקציר
מאמר זה בוחן את יחידת בראשית 12 (כו:א-לג) כהדגמה ברורה של מבנה טקסט ארוג. בהתבסס על המבוא שלנו ליחידות ספרותיות בתורה, אנו מיישמים מתודולוגיה זו על נרטיב המכיל את כל האינטראקציות של יצחק מחוץ להקשר המשפחתי שלו. ניתוח הטקסט הארוג חושף נושא טמון של התקדמות יצחק מחיים בצילו של אברהם להקמת עצמאות. באמצעות הפיכת הטקסט הליניארי לפורמט טבלאי, אנו מגלים דפוסים מתוחכמים המסבירים ניתוקים לכאורה תוך חשיפת משמעויות תיאולוגיות עמוקות יותר.
הגדרת היחידה הספרותית
יחידת בראשית 12 (כו:א-לג) מוגדרת בבירור כיחידה ספרותית הן על ידי תוכנה והן על ידי החומר הסובב אותה. יחידה 11 נסגרת בכך שיעקב משיג את הבכורה של עשו, בעוד יחידה 13 נפתחת בנישואי עשו וממשיכה בכך שיעקב שוב משיג את הבכורה. יחידה 12 מוקפת אפוא בנרטיבים על יעקב ועשו, שאף אחד מהם אינו מופיע ביחידה זו כלל.
בקריאה ליניארית, בראשית כו:א-לג נראה לא אחיד משום שהוא קופץ בין שני נושאים—האינטראקציות של יצחק עם יהוה ועם אבימלך—ומכיל ניתוקים נוספים הכרוכים בבארות. הקריאה הארוגה, לעומת זאת, מחליקה את חוסר העקביות לכאורה תוך חשיפת נושא טמון.
הטקסט הליניארי
כדי להדגים את השינוי מפורמט ליניארי לארוג, בואו נבחן תחילה את הטקסט כפי שהוא מופיע בדרך כלל, עם שינויים קלים להראות את חלוקותיו המקטעיות:
מקטע 1
כו:א וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. כו:ב וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. כו:ג גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. כו:ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כו:ה עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.
כו:ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. כו:ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. כו:ח וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. כו:ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ. כו:י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. כו:יא וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת.
מקטע 2
כו:יב וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. כו:יג וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. כו:יד וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. כו:טו וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר.
כו:טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. כו:יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. כו:יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. כו:יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. כו:כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. כו:כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה. כו:כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.
מקטע 3
כו:כג וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. כו:כד וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. כו:כה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר.
כו:כו וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. כו:כז וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. כו:כח וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְהוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ. כו:כט אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָה. כו:ל וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. כו:לא וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. כו:לב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם. כו:לג וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
בהצגה ליניארית זו, חילקתי את הטקסט לשלושה מקטעים ממוספרים, כל אחד מכיל שתי סצנות. דפוס יחיד חוזר בכל שלושת המקטעים: בסצנה הראשונה של כל מקטע, יהוה פונה ליצחק, בעוד בסצנה השנייה, אבימלך פונה אליו. זה חושף שני חוטי סיפור מקבילים השזורים זה בזה.
הטקסט הארוג של יחידת בראשית 12
כעת בואו נבחן את הטקסט במבנהו הארוג, החושף דפוסים שאינם ניכרים מיד בקריאה הליניארית:
יחידת בראשית 12 (כו:א-כו:לג)
1א |
1ב |
כו:א וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. כו:ב וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. כו:ג גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. כו:ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כו:ה עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. |
כו:ו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. כו:ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא. כו:ח וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. כו:ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ. כו:י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. כו:יא וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת. |
2א |
2ב |
א כו:יב וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. כו:יג וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. כו:יד וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. |
א כו:טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. כו:יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם. |
ב כו:טו וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר. |
ב כו:יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. כו:יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. כו:כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. כו:כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה. כו:כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. |
3א |
3ב |
כו:כג וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. כו:כד וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. כו:כה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר. |
כו:כו וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. כו:כז וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. כו:כח וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְהוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ. כו:כט אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָה. כו:ל וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. כו:לא וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם. כו:לב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם. כו:לג וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה. {ס} |
תמצית מבנית של יחידת בראשית 12
הפורמט הארוג מאפשר לנו לראות את הארגון המבני של הטקסט. הנה תמצית מבנית המראה את סידור המקטעים:
1א |
1ב |
פס' א-ה |
פס' ו-יא |
2א |
2ב |
פס' יב-טו |
פס' טז-כב |
3א |
3ב |
פס' כג-כה |
פס' כו-לג |
שלוש החלוקות העיקריות (חוטי ערב) מסומנות 1-3, בעוד ששני הטורים (חוטי שתי) מסומנים באותיות א ו-ב. הטקסט נקרא בסדר: 1א, 1ב, 2א, 2ב, 3א, 3ב. מקטעים 2א ו-2ב מחולקים עוד ליסודות "א" ו-"ב", המפרידים בין הנרטיב הראשי לסיפורי הבארות.
המבנה הנושאי הנחשף
כאשר מסודר בפורמט זה, המבנה הנושאי של היחידה הספרותית הופך ברור:
נושאי חוטי הערב |
נושאי חוטי השתי |
|
יצחק ואברהם |
ברכות יהוה |
איבת אבימלך |
1: יצחק מושווה לאברהם |
1א פס' א-ה |
1ב פס' ו-יא |
2: עושרו של יצחק ומאבק על "בארות" אברהם |
2א פס' יב-טו |
2ב פס' טז-כב |
3: יצחק מפיק באר משלו והופך עצמאי |
3א פס' כג-כה |
3ב פס' כו-לג |
הבנת דפוסי ההדגשה
הדגשת הצבע בטקסט הארוג מדגישה קשרים חשובים:
- הדגשות כמו זו מראות מקבילות אופקיות בין מקטעים באותו חוט ערב (אותה שורה). בחוטים 2 ו-3, הן מסמנות התייחסויות לבארות בשני המקטעים.
- הדגשות כמו זו מראות מקבילות אנכיות באותו חוט שתי (אותו טור). בטור א, הן מדגישות את יהוה המברך את יצחק, בעוד בטור ב הן מסמנות אינטראקציות בין יצחק לאבימלך.
- הדגשות כמו זו וזו יחד מציינות כיאזם (דפוס בצורת X). הראשונה מסמנת את השבועה המקשרת בין יהוה לאברהם ב-1א ובין יצחק לאבימלך ב-3ב. השנייה מסמנת את פחדו של יצחק ב-1ב ואת יהוה האומר לו לא לפחד ב-3א.
הנושא הטמון הנחשף
תמצית נושאית זו חושפת את ההתקדמות הטמונה של התפתחות יצחק:
- חוט ערב 1 משווה את יצחק לאביו אברהם
- בחוט ערב 2, יצחק מתחיל לפתח את עצמאותו על ידי הפיכתו לעשיר, אך הוא עדיין מושווה לאברהם דרך בארות אביו
- בחוט ערב 3, יצחק משיג באר משלו ויוצא מצילו של אביו
התקדמות זו מקבילה לברכות יהוה בטור א:
- ב-1א, יהוה מבטיח ברכה עתידית: "ואהיה עמך ואברכך"
- ב-2א, יהוה מברך את יצחק באופן פעיל לאחר קצירו המוצלח
- ב-3א, יהוה מאשר את נוכחותו: "כי אתך אנכי"
רמות ארגון מרובות
ניתוח זה חושף רמות ארגון מרובות בטקסט:
- היחידה הספרותית כמכלול (יחידת בראשית 12)
- חוטי הערב (ממוספרים 1-3), המייצגים התקדמות כרונולוגית
- המקטעים של כל חוט ערב (א ו-ב), המייצגים נרטיבים מקבילים
- היסודות בתוך המקטעים (א ו-ב), המבחינים בין הנרטיב הראשי לסיפורי הבארות
ארגון רב-שכבתי זה מעיד על תכנון קפדני בחיבור הטקסט. היחידה הספרותית לא יכלה להיות מובנית כפי שאנו רואים אותה ללא עיצוב מכוון—ועיצוב זה חושף משמעויות הנשארות חבויות בקריאה ליניארית.
סיכום: המשמעות העמוקה הנחשפת
ניתוח הטקסט הארוג של יחידת בראשית 12 משנה את הבנתנו בכמה דרכים:
- הוא חושף את התקדמותו של יצחק מחיים בצילו של אברהם להקמת זהותו העצמית
- הוא מראה כיצד ברכת יהוה מתפתחת מהבטחה להגשמה
- הוא מדגיש את ההתפתחות המקבילה של יחסיו של יצחק עם יהוה ועם אבימלך כאחד
- הוא מדגים כיצד הבארות משמשות כמטפורות לעצמאותו הגוברת של יצחק
ניתוח זה מדגים כיצד גישת הטקסט הארוג יכולה לפתור ניתוקים לכאורה בקריאה הליניארית תוך חשיפת משמעויות נושאיות עמוקות יותר הטמונות במבנה הטקסט. מה שנראה תחילה כנרטיב לא אחיד עם מעברים חדים הופך, באמצעות שיטה זו, לחיבור ספרותי מעוצב בקפידה עם השלכות תיאולוגיות עמוקות.