מסכת דמאי

פרק ג


(א) מאכילין את העניים דמאי
ואת האכסניא דמאי
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי


גבאי צדקה
בית שמאי אומרים
נותנין את המעשר לשאינו מעשר
ואת השאינו מעשר למעשר
נמצאו כל האדם אוכלין מתקן
וחכמים אומרים
גובין סתם ומחלקין סתם
והרוצה לתקן יתקן


(ב) הרוצה לחזום עלי ירק
להקל ממשאו
לא ישליך עד שיעשר


A
הלוקח ירק מן השוק
ונמלך להחזיר
לא יחזיר עד שיעשר
שאינו מחסר אלא מנין
היה עומד ולוקח
וראה טען אחר יפה ממנו
מתר להחזיר מפני שלא משך
B
(ג) המוצא פרות בדרך
ונטלן לאכלן ונמלך להצניע
לא יצניע עד שיעשר
ואם מתחלה
נטלן בשביל שלא יאבדו
פטור


כל דבר
שאין אדם רשאי למכרו דמאי
לא ישלח לחברו דמאי
רבי יוסי מתיר בודאי
ובלבד שיודיענו


A
(ד) המוליך חטים לטוחן כותי
או לטוחן עם הארץ
בחזקתן למעשרות ולשביעית
לטוחן נכרי דמאי
B
המפקיד פרותיו אצל הכותי
או אצל עם הארץ
בחזקתן למעשרות ולשביעית
אצל הנכרי כפרותיו
רבי שמעון אומר דמאי


A
(ה) הנותן לפנדקית
מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה
מפני שהיא חשודה לחלף
אמר רבי יוסי
אין אנו אחראין לרמאין
אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד
B
(ו) הנותן לחמותו
מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה
מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל
אמר רבי יהודה
רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה
מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית
שאינה חשודה להאכיל (להחליף) את בתה שביעית