מסכת עבודה זרה

פרק ד

1א
A (א) רבי ישמעאל אומר
שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות
ושתים מתרות
וחכמים אומרים שנראות עמו אסורות ושאין נראות עמו מתרות
B (ב) מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אלו מתרין
פרכילי ענבים ועטרות שלשבלים ויינות ושמנים וסלתות
וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור

1ב
A (ג) עבודה זרה שהיה לה גנה או מרחץ נהנין מהן שלא בטובה
ואין נהנין מהן בטובה
היה שלה ושלאחרים נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה
B (ד) עבודה זרה
שלנכרי אסורה מיד
ושלישראל אינה אסורה עד שתעבד

2א
A נכרי מבטל עבודה זרה שלו ושלחברו
וישראל אינו מבטל עבודה זרה שלנכרי
B המבטל עבודה זרה בטל משמשיה
בטל משמשיה משמשיה מתרין והיא אסורה
C (ה) כיצד מבטלה
קטע ראש אזנה ראש חטמה ראש אצבעה פחסה
אף על פי שלא חסרה בטלה
רקק בפניה השתין בפניה גררה וזרק בה את הצואה
הרי זו אינה בטלה
מכרה או משכנה רבי אומר בטל וחכמים אומרים לא בטל

2ב
A (ו) עבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלום מתרת
בשעת מלחמה אסורה
B בימוסיאות שלמלכים הרי אלו מתרין
מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברין
C (ז) שאלו את הזקנים ברומי
אם אין רצונו בעבודה זרה למה אינו מבטלה
אמרו להן
אלו לדבר שאין צרך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו
הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות
יאבד עולמו מפני השוטים
אמרו להם
אם כן יאבד דבר שאין צרך לעולם בו ויניח דבר שצרך העולם בו
אמרו להן
אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם שלאלו שאומרים
תדעו שהן אלוהות שהרי הן לא בטלו

3א
A (ח) לוקחין גת בעוטה מן הגוים
אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח
ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור
ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מתר
B (ט) דורכין עם הנכרי בגת אבל לא בוצרין עמו

3ב
A ישראל שהוא עושה בטמאה
לא דורכין ולא בוצרין עמו
אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת

B נחתום שהוא עושה בטמאה
לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר

4א
A (י) נכרי שנמצא עומד בצד הבור שליין
אם יש לו עליו מלוה אסור
אין לו עליו מלוה מתר
B נפל לבור ועלה ומדדו בקנה
התיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי חבית מרתחת
בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר ורבי שמעון מתיר
C נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והכשירו

4ב
A (יא) המטהר יינו שלנכרי
ונותנו ברשותוב בית הפתוח לרשות הרבים
בעיר שיש בה גוים וישראלים מתר
בעיר שכלה גוים אסור עד שיושיב שומר
ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר
אף על פי שהוא יוצא ונכנס מתר
B רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים אחת היא
C (יב) המטהר יינו שלנכרי ונותנו ברשותו
והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מתר
אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו
עד שיתן לו את מעותיו
זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים