1א
A (א) האשה בזמן שהיא בבית בעלה
שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה
תאכל משלבעלה
הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה
שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה
תאכל במקום שהיא רוצה
B יתום ששחטו עליו אפטרופסין
יאכל במקום שהוא רוצה | 1ב
A עבד שלשני שתפין
לא יאכל משלשניהן
B מי שחציו עבד וחציו בן חורין
לא יאכל משלרבו | 1ג
A (ב) האומר לעבדו
צא ושחט עלי את הפסח
שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל
שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון
שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה
ישחט טלה וגדי ויאמר
אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי
ואם טלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי שלי
שכח רבו מה אמר לו
שניהם יצאו לבית השרפה
ופטורין מלעשות פסח שני
B (ג) האומר לבניו
הריני שוחט את הפסח
על מי שיעלה מכם ראשון לירושלם
כיון שהכניס הראשון ראשו ורבו
זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו |
2א
לעולם נמנין עליו
עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד | 2ב
נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט
רבי שמעון אומר
עד שיזרק עליו את הדם | 2ג
(ד) הממנה עמו אחרים בחלקו
רשאין בני חבורה לתן לו את שלו
והוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן |
3א
A (ה) זב שראה שתי ראיות
שוחטין עליו בשביעי
ראה שלש
שוחטין עליו בשמיני שלו
שומרת יום כנגד יום
שוחטין עליה בשני שלה
ראתה שני ימים
שוחטין עליה בשלישי
והזבה שוחטין עליה בשמיני
B (ו) האונן והמפקח את הגל
וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים
והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית
שוחטין עליהן
על כלן אין שוחטין עליהן בפני עצמן
שמא יביאו את הפסח לידי פסול
לפיכך אם ארע בהן פסול
פטורין מלעשות פסח שני
חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחלתו | 3ב
A (ז) אין שוחטין את הפסח על היחיד
דברי רבי יהודה
ורבי יוסי מתיר
אפלו חבורה שלמאה
שאין יכולין לאכול כזית
אין שוחטין עליהן
B ואין עושין
חבורת נשים ועבדים וקטנים | 3ג
A (ח) אונן טובל ואוכל את פסחו לערב
אבל לא בקדשים
השומע על מתו
והמלקט לו עצמות
טובל ואוכל בקדשים
B גר שנתגיר בערב פסח
בית שמאי אומרים
טובל ואוכל את פסחו לערב
ובית הלל אומרים
הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר |