משה קליין

ספר ויקרא כדרכו

 להסבר לחץ כאן

 הצבעים לפי ה Color Code פרט לצבע זה המסמל מקבלי לשון בין פרקים מקבילים

מחנה שכינה

 

יחידה 1: פרקים א-ג

יחידה 2: פרקים ד-ה

יחידה 3: פרקים ו-ז

יחידה 4: פרקים ח-י

יחידה 5: פרק יא

יחידה 6: פרק יב

יחידה 10: פרק טז

יחידה 11: פרק יז

יחידה 12: פרק יח

 

יחידה 13: פרק יט

 

יחידה 14: פרק כ

יחידה 15: פרק כא

יחידה 16: פרק כב א-כה

יחידה 17: פרק כב כו-לג

יחידה 18: פרק כג

יחידה 19: פרק כד

יחידה 20: פרק כה

יחידה 21: פרק כו

יחידה 22: פרק כז

 

מחוץ למחנה

יחידה 7: פרק יג

יחידה 8: פרק יד

יחידה 9: פרק טו

 


 

 

יחידה 1: פרקים א-ג

1א
א. ויקרא אל משה
וידבר ה’ אליו מאהל מועד לאמר

ב. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם
אדם כי יקריב מכם קרבן
לה מן הבהמה
מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם

ג. אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו
אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה’

ד. וסמך ידו על ראש העלה
ונרצה לו לכפר עליו

ה. ושחט את בן הבקר לפני ה’
והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם
וזרקו את הדם על המזבח סביב
אשר פתח אהל מועד

ו. והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה
ז. ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח
וערכו עצים על האש

ח. וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים
את הראש ואת הפדר
על העצים אשר על האש אשר על המזבח

ט. וקרבו וכרעיו ירחץ במים
והקטיר הכהן את הכל המזבחה
עלה אשה ריח ניחוח
לה  ס

1ב
י. ואם מן הצאן קרבנו
מן הכשבים או מן העזים לעלה
זכר תמים יקריבנו

יא. ושחט אתו על ירך המזבח צפנה
לפני ה’
וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו
על המזבח סביב

יב. ונתח אתו לנתחיו
ואת ראשו ואת פדרו
וערך הכהן אתם על העצים
אשר על האש אשר על המזבח

יג. והקרב והכרעים ירחץ במים
והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה
עלה הוא אשה ריח ניחח
לה  פ

 

1ג
יד. ואם מן העוף עלה קרבנו
לה
והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו

טו. והקריבו הכהן אל המזבח
ומלק את ראשו והקטיר המזבחה
ונמצה דמו על קיר המזבח

טז. והסיר את מראתו בנצתה
והשליך אתה אצל המזבח קדמה
אל מקום הדשן

יז. ושסע אתו בכנפיו
לא יבדיל
והקטיר אתו הכהן המזבחה
על העצים אשר על האש
עלה הוא אשה ריח ניחח
לה  ס

 

2א
פרק ב א. ונפש כי תקריב קרבן מנחה
לה
סלת יהיה קרבנו
ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה

ב. והביאה אל בני אהרן הכהנים
וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה
על כל לבנתה
והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה
אשה ריח ניחח
לה
ג. והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו
קדש קדשים מאשי ה’  ס


 

2ב
ד. וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור
סלת חלות מצת בלולת בשמן
ורקיקי מצות משחים בשמן  ס

ה. ואם מנחה על המחבת קרבנך
סלת בלולה בשמן מצה תהיה

ו. פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן
מנחה הוא  ס

ז. ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה
ח. והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה
והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח

ט. והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה
והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח לה
י. והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו
קדש קדשים מאשי ה’

יא. כל המנחה אשר תקריבו לה לא תעשה חמץ
כי כל שאר וכל דבש
לא תקטירו ממנו אשה
לה
יב. קרבן ראשית תקריבו אתם לה
ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח

יג. וכל קרבן מנחתך במלח תמלח
ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך
על כל קרבנך תקריב מלח  ס

2ג
יד. ואם תקריב מנחת בכורים
לה
אביב קלוי באש גרש כרמל
תקריב את מנחת בכוריך

טו. ונתת עליה שמן
ושמת עליה לבנה מנחה הוא

טז. והקטיר הכהן את אזכרתה
מגרשה ומשמנה על כל לבנתה
אשה
לה  פ

 

3א
פרק ג א. ואם זבח שלמים קרבנו
אם מן הבקר הוא מקריב
אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה’

ב. וסמך ידו על ראש קרבנו
ושחטו פתח אהל מועד
וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם
על המזבח סביב

ג. והקריב מזבח השלמים אשה לה
את החלב המכסה את הקרב
ואת כל החלב אשר על הקרב

ד. ואת שתי הכלית
ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים
ואת היתרת על הכבד על הכליות יסירנה

ה. והקטירו אתו בני אהרן המזבחה
על העלה אשר על העצים אשר על האש
אשה ריח ניחח
לה  פ

3ב
ו. ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים
לה
זכר או נקבה תמים יקריבנו

ז. אם כשב הוא מקריב את קרבנו
והקריב אתו לפני ה’

ח. וסמך את ידו על ראש קרבנו
ושחט אתו לפני אהל מועד
וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב

ט. והקריב מזבח השלמים אשה לה חלבו
האליה תמימה לעמת העצה יסירנה
ואת החלב המכסה את הקרב
ואת כל החלב אשר על הקרב

י. ואת שתי הכלית
ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים
ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה

יא. והקטירו הכהן המזבחה
לחם אשה
לה  פ

3ג
יב. ואם עז קרבנו והקריבו לפני ה’

יג. וסמך את ידו על ראשו
ושחט אתו לפני אהל מועד
וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב

יד. והקריב ממנו קרבנו אשה לה
את החלב המכסה את הקרב
ואת כל החלב אשר על הקרב

טו. ואת שתי הכלית
ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים
ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה

טז. והקטירם הכהן המזבחה
לחם אשה לריח ניחח
כל חלב
לה
יז. חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם
כל חלב וכל דם לא תאכלו  פ

Top of the Document


 

יחידה 2: פרקים ד-ה

1א
A א. וידבר ה’ אל משה לאמר ב. דבר אל בני ישראל לאמר
נפש כי תחטא בשגגה
מכל מצות האשר לא תעשינה
ועשה מאחת מהנה

ג. אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם
והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה’ לחטאת

ד. והביא את הפר אל פתח אהל מועד לפני ה’
וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר לפני ה’

ה. ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אתו אל אהל מועד
ו. וטבל הכהן את אצבעו בדם
והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה’ את פני פרכת הקדש

ז. ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה’
אשר באהל מועד
ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד

ח. ואת כל חלב פר החטאת
ירים ממנו את החלב המכסה על הקרב
ואת כל החלב אשר על הקרב

ט. ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים
ואת היתרת על הכבד על הכליות יסירנה

י. כאשר יורם משור זבח השלמים והקטירם הכהן על מזבח העלה
יא. ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו
יב. והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן
ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף  פ

 B
יג. ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל
ועשו אחת מכל מצות האשר לא תעשינה ואשמו
יד. ונודעה החטאת אשר חטאו עליה
והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד

טו. וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ה’
ושחט את הפר לפני ה’

טז. והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד
יז. וטבל הכהן אצבעו מן הדם
והזה שבע פעמים לפני ה’ את פני הפרכת

יח. ומן הדם יתן על קרנת המזבח אשר לפני ה’ אשר באהל מועד
ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד

יט. ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה
כ. ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו
וכפר עלהם הכהן ונסלח להם

כא. והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אתו
כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא  פ

1ב
כב. אשר נשיא יחטא
ועשה אחת
מכל מצות האלהיו אשר לא תעשינה
בשגגה ואשם

כג. או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה
והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים

כד. וסמך ידו על ראש השעיר
ושחט אתו
במקום אשר ישחט את העלה לפני ה’ חטאת הוא

כה. ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו
ונתן על קרנת מזבח העלה
ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העלה

כו. ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים
וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו  פ

1ג
A כז. ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ
בעשתה אחת
ממצות האשר לא תעשינה ואשם
כח. או הודע אליו חטאתו אשר חטא
והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא

כט. וסמך את ידו על ראש החטאת
ושחט את החטאת במקום העלה

ל. ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה
ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח

לא. ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים
והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח לה’
וכפר עליו הכהן ונסלח לו  פ

 
B
לב. ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה
לג. וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט אתה לחטאת
במקום אשר ישחט את העלה

לד. ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו
ונתן על קרנת מזבח העלה
ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח

לה. ואת כל חלבה יסיר
כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים
והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי ה’
וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו פ

2א
א. ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה
והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו

ב. או נפש אשר תגע בכל דבר טמא
או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא
ונעלם ממנו והוא טמא ואשם

ג. או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה
ונעלם ממנו והוא ידע ואשם

ד. או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב
לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו
והוא ידע ואשם לאחת מאלה

ה. והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה
ו. והביא את אשמו לה’ על חטאתו אשר חטא
נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים לחטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו

2ב
ז. ואם לא תגיע ידו די שה
והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או שני בני יונה לה’
אחד לחטאת ואחד לעלה

ח. והביא אתם אל הכהן
והקריב את אשר לחטאת ראשונה
ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל

ט. והזה מדם החטאת על קיר המזבח
והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא

י. ואת השני יעשה עלה כמשפט
וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו  ס

2ג
יא. ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה
והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת
לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת הוא

יב. והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה מלוא קמצו את אזכרתה
והקטיר המזבחה על אשי ה’ חטאת הוא

יג. וכפר עליו הכהן
על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו
והיתה לכהן כמנחה  ס

3א
יד. וידבר ה’ אל משה לאמר
טו. נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה’
והביא את אשמו לה’ איל תמים מן הצאן
בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם

טז. ואת אשר חטא מן הקדש ישלם
ואת חמישתו יוסף עליו
ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו  פ

3ב
יז.
ואם נפש כי תחטא
ועשתה אחת מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה
ולא ידע ואשם ונשא עונו
יח. והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן
וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע
ונסלח לו

יט. אשם הוא אשם אשם לה’  פ

3ג
כ. וידבר ה’ אל משה לאמר

כא. נפש כי תחטא ומעלה מעל בה
וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד
או בגזל או עשק את עמיתו

כב. או מצא אבדה וכחש בה
ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה
כג. והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל
או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו
או את האבדה אשר מצא
כד. או מכל אשר ישבע עליו לשקר
ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו
לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו
כה. ואת אשמו יביא לה’
איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן

כו. וכפר עליו הכהן לפני ה’ ונסלח לו
על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה  פ

Top of the Document


 

 

יחידה 3: פרקים ו-ז

1א
א. וידבר ה’ אל משה לאמר
 ב. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה
הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר
ואש המזבח תוקד בו
ג. ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו
והרים את הדשן
אשר תאכל האש
את העלה על המזבח
ושמו אצל המזבח

ד. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים
והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה
אל מקום טהור
ה. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה
בער עליה הכהן עצים בבקר בבקר
וערך עליה העלה
והקטיר עליה חלבי השלמים
ו. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה  ס

1ב
ז. וזאת תורת המנחה

הקרב אתה בני אהרן לפני ה’ אל פני המזבח
ח. והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה
ואת כל הלבנה אשר על המנחה
והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה’

ט. והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו
מצות
תאכל במקום קדש בחצר אהל מועד יאכלוה
י. לא תאפה חמץ חלקם
נתתי אתה מאשי
קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם

יא. כל זכר בבני אהרן יאכלנה
חק עולם לדרתיכם מאשי ה’
כל אשר יגע בהם יקדש  פ

1ג
יב. וידבר ה’ אל משה לאמר

יג. זה קרבן אהרן ובניו
אשר יקריבו לה’
ביום המשח אתו
עשירת האפה סלת מנחה תמיד

מחציתה בבקר ומחציתה בערב
יד. על מחבת בשמן תעשה
מרבכת תביאנה
תפיני מנחת פתיםתקריב
ריח ניחח לה’

טו. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה
חק עולם לה’ כליל תקטר

טז. וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל  פ

2א
יז. וידבר ה’ אל משה לאמר
יח. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר
זאת
תורת החטאת
במקום אשר תשחט העלה
תשחט החטאת
לפני ה’
קדש קדשים הוא
יט. הכהן המחטא אתה יאכלנה
במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד

כ. כל אשר יגע בבשרה יקדש
ואשר יזה מדמה על הבגד
אשר יזה עליה תכבס במקום קדש

כא. וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר
ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים

כב. כל זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים הוא
כג. וכל חטאת אשר יובא מדמה
אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל
באש תשרף  פ

2ב
א. וזאת תורת האשם
קדש קדשים הוא
ב. במקום אשר ישחטו את העלה
ישחטו את האשם
ואת דמו יזרק על המזבח סביב
ג. ואת כל חלבו יקריב ממנו

את האליה ואת החלב המכסה את הקרב
ד. ואת שתי הכלית
ואת החלב אשר עליהן
אשר על הכסלים
ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה
ה. והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה לה’ אשם הוא
ו. כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל
קדש קדשים הוא


 

2ג
ז. כחטאת כאשם
תורה אחת להם
הכהן אשר יכפר בו לו יהיה
ח. והכהן המקריב את עלת איש
עור העלה אשר הקריב לכהן
לו יהיה
ט. וכל מנחה אשר תאפה בתנור
וכל נעשה במרחשת ועל מחבת
לכהן המקריב אתה
לו תהיה
י: וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה
לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו  פ

3א
יא. וזאת תורת זבח השלמים

אשר יקריב לה’
יב. אם על תודה יקריבנו
והקריב על זבח התודה
חלות מצות
בלולת בשמן
ורקיקי מצות משחים בשמן

סלת מרבכת חלת בלולת בשמן
יג. על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו
על זבח תודת שלמיו

יד. והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה’
לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה

טו. ובשר זבח תודת שלמיו
ביום קרבנו יאכל
לא יניח ממנו עד בקר
טז. ואם נדר או נדבה זבח קרבנו
ביום הקריבו את זבחו יאכל
וממחרת והנותר ממנו יאכל

יז. והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף
יח. ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי
לא ירצה
המקריב אתו לא יחשב לו

פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא
יט. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף
 והבשר כל טהור יאכל בשר

כ. והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה’
וטמאתו עליו
ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
כא. ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם
או בבהמה טמאה
או בכל שקץ טמא
ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה’
ונכרתה הנפש ההוא מעמיה  פ

3ב
כב. וידבר ה’ אל משה לאמר

כג. דבר אל בני ישראל לאמר
כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו

כד. וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה
ואכל לא תאכלהו

כה. כי כל אכל חלב מן הבהמה
אשר יקריב ממנה אשה לה’
ונכרתה הנפש האכלת מעמיה
כו. וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם
לעוף ולבהמה

כז. כל נפש אשר תאכל כל דם
ונכרתה הנפש ההוא מעמיה

3ג
כח. וידבר ה’ אל משה לאמר

כט. דבר אל בני ישראל לאמר
המקריב את זבח שלמיו לה’
יביא את קרבנו לה’ מזבח שלמיו

ל. ידיו תביאינה את אשי ה’
את החלב על החזה יביאנו את החזה
להניף אתו תנופה לפני ה’

לא. והקטיר הכהן את החלב המזבחה
והיה החזה לאהרן ולבניו

לב. ואת שוק הימין תתנו
תרומה לכהן מזבחי שלמיכם

לג. המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן
לו תהיה שוק הימין למנה
לד. כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה
לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם
ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו
לחק עולם מאת בני ישראל

לה. זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי ה
ביום הקריב אתם לכהן לה
לו. אשר צוה הלתת להם ביום משחו אתם
מאת בני ישראל
חקת עולם לדרתם

לז. זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם
ולמלואים ולזבח השלמים

לח. אשר צוה ה’ את משה בהר סיני
ביום צותו את בני ישראל
להקריב את קרבניהם לה’
במדבר סיני  פ

Top of the Document

 


 

יחידה 4: פרקים ח-י

1א
פרק ח  א. וידבר ה’ אל משה לאמר
ב. קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות
ג. ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד
ד. ויעש משה כאשר צוה ה’ אתו ותקהל העדה אל פתח אהל מועד
ה. ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה’ לעשות
ו. ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים
ז. ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל
ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו

ח. וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים
ט. וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש כאשר צוה ה’ את משה
י. ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אתם
יא. ויז ממנו על המזבח שבע פעמים וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו לקדשם
יב. ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו
יג. ויקרב משה את בני אהרן וילבשם כתנת ויחגר אתם אבנט
ויחבש להם מגבעות כאשר צוה ה’ את משה

יד. ויגש את פר החטאת ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת
טו. וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו
ויחטא את המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו

טז. ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יתרת הכבד
ואת שתי הכלית ואת חלבהן ויקטר משה המזבחה

יז. ואת הפר ואת ערו ואת בשרו ואת פרשו שרף באש מחוץ למחנה כאשר צוה ה’ את משה
יח. ויקרב את איל העלה ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל
יט. וישחט ויזרק משה את הדם על המזבח סביב
כ. ואת האיל נתח לנתחיו ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר
כא. ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים ויקטר משה את כל האיל המזבחה
עלה הוא לריח ניחח אשה הוא לה’ כאשר צוה ה’ את משה

כב. ויקרב את האיל השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל
כג. וישחט ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית
כד. ויקרב את בני אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית
ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית ויזרק משה את הדם על המזבח סביב

כה. ויקח את החלב ואת האליה ואת כל החלב אשר על הקרב
ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת חלבהן ואת שוק הימין

כו. ומסל המצות אשר לפני ה’ לקח
חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד וישם על החלבים ועל שוק הימין

כז. ויתן את הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אתם תנופה לפני ה’
כח. ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטר המזבחה על העלה
מלאים הם לריח ניחח אשה הוא לה’

כט. ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני ה’
מאיל המלאים למשה היה למנה כאשר צוה ה’ את משה

ל. ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח
ויז על אהרן על בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו
ויקדש את אהרן את בגדיו ואת בניו ואת בגדי בניו אתו

לא. ויאמר משה אל אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אתו
ואת הלחם אשר בסל המלאים כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו

לב. והנותר בבשר ובלחם באש תשרפו
לג. ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם
כי שבעת ימים ימלא את ידכם

לד. כאשר עשה ביום הזה צוה ה’ לעשת לכפר עליכם
לה. ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים
ושמרתם את משמרת ה’ ולא תמותו כי כן צויתי

לו. ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה ביד משה  ס

1ב
פרק ט
א. ויהי ביום השמיני
קרא משה
לאהרן ולבניו ולזקני ישראל
ב. ויאמר אל אהרן
קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם
והקרב
לפני ה
ג. ואל בני ישראל תדבר לאמר
קחו שעיר עזים לחטאת
ועגל וכבש בני שנה תמימם לעלה

ד. ושור ואיל לשלמים לזבח לפני ה
ומנחה בלולה בשמן כי היום ה’ נראה אליכם

ה. ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד
ויקרבו כל העדה ויעמדו
לפני ה
ו. ויאמר משה
זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו וירא אליכם כבוד ה’

ז. ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח
ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם
ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה’

ח. ויקרב אהרן אל המזבח
וישחט את עגל החטאת אשר לו

ט. ויקרבו בני אהרן את הדם אליו ויטבל אצבעו בדם
ויתן על קרנות המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח

י. ואת החלב ואת הכלית ואת
היתרת מן הכבד מן החטאת
הקטיר המזבחה כאשר צוה ה’ את משה

יא. ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה
יב. וישחט את העלה
וימצאו בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב

יג. ואת העלה המציאו אליו לנתחיה
ואת הראש ויקטר על המזבח

יד. וירחץ את הקרב ואת הכרעים
ויקטר על העלה המזבחה

טו. ויקרב את קרבן העם
ויקח את שעיר החטאת אשר לעם
וישחטהו ויחטאהו כראשון

טז. ויקרב את העלה ויעשה כמשפט
יז. ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה
ויקטר על המזבח מלבד עלת הבקר

יח. וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם
וימצאו בני אהרן את הדם אליו ויזרקהו על המזבח סביב

יט. ואת החלבים מן השור ומן האיל
האליה והמכסה והכלית ויתרת הכבד

כ. וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה
כא. ואת החזות ואת שוק הימין
הניף אהרן תנופה לפני ה’
כאשר צוה משה
כב. וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם
וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים

כג. ויבא משה ואהרן אל אהל מועד
ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה’ אל כל העם

כד. ותצא אש מלפני ה’ ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים
וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם

2א

א. ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת
ויקריבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם

ב ותצא אש מלפני ה ותאכל אותם וימתו לפני ה
ג. ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה’ לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד
וידם אהרן

ד. ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם
קרבו
שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה
ה. ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה
ו. ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו
ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל
כל העדה יקצף
ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה’

ז. ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמתו כי שמן משחת ה’ עליכם
ויעשו כדבר משה  פ

2ב

ח. וידבר האל אהרן לאמר
ט. יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד
ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם

י. ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור
יא. ולהורת את בני ישראל
את כל החקים אשר דבר ה’ אליהם ביד משה  פ

3א
יב. וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים
קחו את המנחה הנותרת מאשי ה’
ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא

יג. ואכלתם אתה במקום קדוש כי חקך וחק בניך הוא מאשי ה’ כי כן צויתי
יד: ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה
תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך
כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל

טו. שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים
יביאו להניף תנופה לפני ה’ והיה לך ולבניך אתך
לחק עולם כאשר צוה ה

3ב
טז. ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף
ויקצף
על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרם לאמר
יז. מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש
כי קדש קדשים הוא ואתה נתן לכם
לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני ה’

יח. הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה
אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי

יט. וידבר אהרן אל משה
הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני ה’
ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה’

כ. וישמע משה וייטב בעיניו  פ

Top

יחידה 5: פרק יא

1א
A פרק יא א. וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר אלהם
ב. דברו אל בני ישראל לאמר
זאת החיה אשר ת
אכלו מכל הבהמה אשר על הארץ
ג. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו
ד. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה
את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא
לכם
ה. ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם
ו. ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם
ז. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר
טמא הוא
לכם
ח. מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם

B ט. את זה תאכלו מכל אשר במים
כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם ת
אכלו
י. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים
מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם
לכם
יא. ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו
יב. כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם

C יג. ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם
את הנשר ואת הפרס ואת העזניה

יד. ואת הדאה ואת האיה למינה
טו. את כל ערב למינו
טז. ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו
יז. ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף
יח. ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם
יט. ואת החסידה האנפה למינה ואת הדוכיפת ואת העטלף

D
כ. כל שרץ העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם
כא. אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע
אשר לא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ

כב. את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו
ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו

כג. וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם

1ב
A
כד. ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב
כה. וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב
כו. לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה
ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה
טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא
כז. וכל הולך על כפיו בכל החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם
כל הנגע בנבלתם י
טמא עד הערב
כח. והנשא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה לכם  ס

B
כט. וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ
החלד והעכבר והצב למינהו

ל. והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת
לא. אלה הטמאים לכם בכל השרץ
כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב

 Cלב. וכל אשר יפל עליו מהם במתם
יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק
כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא ו
טמא עד הערב וטהר
לג. וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו
כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו
לד. מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא
וכל משקה אשר ישתה בכל כלי י
טמא
לה. וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא
תנור וכירים יתץ
טמאים הם וטמאים יהיו לכם
לו. אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא
לז. וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא
לח. וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם  ס

D
לט. וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה
הנגע בנבלתה י
טמא עד הערב
מ. והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב
והנשא את נבלתה יכבס בגדיו ו
טמא עד הערב

2א
מא. וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא
יאכל
מב. כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים
לכל השרץ השרץ על הארץ לא
תאכלום כי שקץ הם

2ב
מג. אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ
ולא ת
טמאו בהם ונטמתם בם
מד. כי אני ה’ אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני
ולא ת
טמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ
מה. כי אני ה’ המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים
והייתם קדשים כי קדוש אני

מו. זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים
ולכל נפש השרצת על הארץ

מז. להבדיל בין הטמא ובין הטהר
ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל  פ

Top of the Document


 

יחידה 6: פרק יב

1א
פרק יב א. וידבר ה’ אל משה לאמר

ב. דבר אל בני ישראל לאמר
אשה כי תזריע
וילדה זכר וטמאה שבעת ימים
כימי נדת דותה תטמא

ג: וביום השמיני ימול בשר ערלתו
ד. ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה
בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא
עד מלאת ימי טהרה

 

1ב
ה. ואם נקבה תלד
וטמאה שבעים כנדתה
וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה

2א
ו. ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת
תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת
אל פתח אהל מועד אל הכהן

ז. והקריבו לפני ה’ וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה
זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה

2ב
ח. ואם לא תמצא ידה די שה
ולקחה שתי תרים או שני בני יונה
אחד לעלה ואחד לחטאת
וכפר עליה הכהן וטהרה  פ

Top of the Document


 

יחידה 7: פרק יג

1א

פרק יג א. וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר
ב. אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת
והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים
ג. וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו
נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו

ד. ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן
והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים

ה. וראהו הכהן ביום השביעי
והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית

ו. וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית
והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת הוא וכבס בגדיו וטהר

ז. ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן
ח. וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא  פ

1ב

ט. נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן
י. וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת
יא. צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן
לא יסגרנו כי טמא הוא

יב. ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו
לכל מראה עיני הכהן

יג. וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו
וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא

יד. וביום הראות בו בשר חי יטמא
טו. וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא
טז. או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן
יז. וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן
וטהר הכהן את הנגע טהור הוא  פ

2א

יח. ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא
יט. והיה במקום השחין שאת לבנה
או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן

כ. וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור
ושערה הפך לבן
וטמאו הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה

כא. ואם יראנה הכהן והנה אין בה שער לבן
ושפלה איננה מן העור והיא כהה
והסגירו הכהן שבעת ימים

כב. ואם פשה תפשה בעור
וטמא הכהן אתו נגע הוא

כג. ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה
צרבת השחין הוא וטהרו הכהן  ס

2ב

כד. או בשר כי יהיה בערו מכות אש
והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה

כה. וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת
ומראה עמק מן העור
צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן
נגע צרעת הוא

כו. ואם יראנה הכהן והנה
אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור
והוא כהה
והסגירו הכהן שבעת ימים

כז. וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור
וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא

כח. ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה בעור
והוא כהה
שאת המכוה הוא וטהרו הכהן
כי צרבת המכוה הוא  פ

3א

כט. ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן
ל. וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור
ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן
נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא

לא. וכי יראה הכהן את נגע הנתק
והנה אין מראהו עמק מן העור ושער שחר אין בו
והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים

לב. וראה הכהן את הנגע ביום השביעי
והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב
ומראה הנתק אין עמק מן העור

לג. והתגלח ואת הנתק לא יגלח
והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית

לד. וראה הכהן את הנתק ביום השביעי
והנה לא פשה הנתק בעור
ומראהו איננו עמק מן העור
וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר

לה. ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו
לו. וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור
לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא

לז. ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו
נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן  ס

3ב

לח. ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם
בהרת בהרת לבנת

לט. וראה הכהן והנה בעור בשרם
בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור
טהור הוא  ס

4א

מ ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא
מא. ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא
מב. וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם
צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו

מג. וראה אתו הכהן
והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו
או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר

מד. איש צרוע הוא טמא הוא
טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו

 

4ב

מה. והצרוע אשר בו הנגע
בגדיו יהיו פרמים
וראשו יהיה פרוע
ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא

מו. כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא
בדד ישב מחוץ למחנה מושבו  ס

Top of the Document


 

יחידה 8: פרק יד

1א
מז. והבגד כי יהיה בו נגע צרעת
בבגד צמר או בבגד פשתים

מח. או בשתי או בערב לפשתים ולצמר
או בעור או בכל מלאכת עור

מט. והיה הנגע ירקרק או אדמדם
בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור
נגע צרעת הוא והראה את הכהן

נ. וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים

 

1ב
נא.
וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד
או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה
צרעת ממארת הנגע טמא הוא

נב. ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר
או בפשתים או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע
כי צרעת ממארת הוא באש תשרף

נג. ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד
או בשתי או בערב או בכל כלי עור

נד. וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע
והסגירו שבעת ימים שנית

נה. וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע
והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה
טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו


 

1ג
נו. ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו
וקרע אתו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב

נז. ואם תראה עוד בבגד או בשתי או בערב
או בכל כלי עור
פרחת הוא
באש תשרפנו את אשר בו הנגע

נח. והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור
אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר

נט. זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים
או השתי או הערב או כל כלי עור
לטהרו או לטמאו  פ

2א
פרק יד א. וידבר ה’ אל משה לאמר

ב. זאת תהיה תורת המצרע
ביום טהרתו והובא אל הכהן

ג. ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן
והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע

ד. וצוה הכהן ולקח למטהר
שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז
ושני תולעת ואזב

ה. וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת
אל כלי חרש על מים חיים

ו. את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז
ואת שני התולעת ואת האזב
וטבל אותם ואת הצפר החיה
בדם הצפר השחטה על המים החיים

ז. והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו
ושלח את הצפר החיה על פני השדה

ח. וכבס המטהר את בגדיו
וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר
ואחר יבוא אל המחנה
וישב מחוץ לאהלו
שבעת ימים
ט. והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו
את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו
ואת כל שערו יגלח
וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר

2ב
י. וביום השמיני יקח שני כבשים תמימם
וכבשה אחת בת שנתה תמימה
ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן
ולג אחד שמן

יא. והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם
לפני ה’ פתח אהל מועד

יב. ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם
ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני ה’

יג. ושחט את הכבש במקום אשר ישחט
את החטאת ואת העלה במקום הקדש
כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא

יד. ולקח הכהן מדם האשם
ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית
ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית

טו. ולקח הכהן מלג השמן
ויצק על כף הכהן השמאלית

טז. וטבל הכהן את אצבעו הימנית
מן השמן אשר על כפו השמאלית
והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה’

יז. ומיתר השמן אשר על כפו
יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית
ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית
על דם האשם

יח. והנותר בשמן אשר על כף הכהן
יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני ה’

יט. ועשה הכהן את החטאת
וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה

כ. והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה
וכפר עליו הכהן וטהר  ס

2ג
כא. ואם דל הוא ואין ידו משגת
ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו
ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן

כב. ושתי תרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו
והיה אחד חטאת והאחד עלה

כג. והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן
אל פתח אהל מועד לפני ה’

כד. ולקח הכהן את כבש האשם ואת לג השמן
והניף אתם הכהן תנופה לפני ה’

כה. ושחט את כבש האשם ולקח הכהן מדם האשם
ונתן על תנוך אזן המטהר הימנית
ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית

כו. ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית
כז. והזה הכהן באצבעו הימנית
מן השמן אשר על כפו השמאלית
שבע פעמים לפני ה’

כח. ונתן הכהן מן השמן אשר על כפו
על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית
ועל בהן רגלו הימנית על מקום דם האשם

כט. והנותר מן השמן אשר על כף הכהן
יתן על ראש המטהר לכפר עליו לפני ה’

ל. ועשה את האחד מן התרים
או מן בני היונה מאשר תשיג ידו

לא. את אשר תשיג ידו את האחד חטאת
ואת האחד עלה על המנחה
וכפר הכהן על המטהר לפני ה’

לב. זאת תורת אשר בו נגע צרעת
אשר לא תשיג ידו בטהרתו  פ

3א
לג. וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר

לד. כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה
ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם

לה. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר
כנגע נראה לי בבית

לו. וצוה הכהן ופנו את הבית
בטרם יבא הכהן לראות את הנגע
ולא יטמא כל אשר בבית
ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית

לז. וראה את הנגע והנה הנגע בקירת הבית
שקערורת
ירקרקת או אדמדמת
ומראיהן שפל מן הקיר

לח. ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית
והסגיר את הבית שבעת ימים

 

3ב
לט.
ושב הכהן ביום השביעי וראה
והנה פשה הנגע בקירת הבית

מ. וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע
והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא

מא. ואת הבית יקצע מבית סביב
ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר
אל מקום טמא

מב. ולקחו אבנים אחרות
והביאו אל תחת האבנים
ועפר אחר יקח וטח את הבית

מג. ואם ישוב הנגע ופרח בבית
אחר חלץ את האבנים
ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח

מד. ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית
צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא

מה. ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו
ואת כל עפר הבית
והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא
מו. והבא אל הבית כל ימי הסגיר אתו
יטמא עד הערב

מז. והשכב בבית יכבס את בגדיו
והאכל בבית
יכבס את בגדיו

 

3ג
מח. ואם בא יבא הכהן וראה
והנה לא פשה הנגע בבית אחרי הטח את הבית
וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע

מט. ולקח לחטא את הבית שתי צפרים ועץ ארז
ושני תולעת ואזב

נ. ושחט את הצפר האחת
אל כלי חרש על מים חיים

נא. ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת
ואת הצפר החיה
וטבל אתם בדם הצפר השחוטה ובמים החיים
והזה אל הבית שבע פעמים

נב. וחטא את הבית בדם הצפור ובמים החיים
ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני התולעת

נג. ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר
אל פני השדה
וכפר על הבית וטהר

נד. זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק
נה. ולצרעת הבגד ולבית
נו. ולשאת ולספחת ולבהרת
נז. להורת ביום הטמא וביום הטהר
זאת תורת הצרעת  פ

Top of the Document


 

יחידה 9: פרק טו

1א
פרק טו א. וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר

ב. דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם
איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא
ג. וזאת תהיה טמאתו בזובו
רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא

ד. כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא
וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא

ה. ואיש אשר יגע במשכבו
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

ו. והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

ז. והנגע בבשר הזב
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

ח. וכי ירק הזב בטהור
וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

ט. וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא
י. וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב
והנושא אותם
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

יא. וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים
וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

יב. וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר
וכל כלי עץ ישטף במים

יג. וכי יטהר הזב מזובו
וספר לו שבעת ימים לטהרתו
וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר

יד. וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה
ובא לפני ה’ אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן

טו. ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה
וכפר עליו הכהן לפני ה’ מזובו  ס

1ב
טז.
ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע
ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב

יז. וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע
וכבס במים וטמא עד הערב

יח. ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע
ורחצו במים וטמאו עד הערב  פ

2א
יט.
ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה
שבעת ימים תהיה בנדתה
וכל הנגע בה יטמא עד הערב

כ. וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא
וכל אשר תשב עליו יטמא

כא. וכל הנגע במשכבה
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

כב. וכל הנגע בכל כלי אשר תשב עליו
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

כג. ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו
בנגעו בו יטמא עד הערב

כד. ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו
וטמא שבעת ימים
וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא  ס

2ב
כה.
ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה
או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה
טמאה הוא

כו. כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה
כמשכב נדתה יהיה לה
וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה

כז. וכל הנוגע בם יטמא
וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב

כח. ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר
כט. וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה
והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד

ל. ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה
וכפר עליה הכהן לפני ה’ מזוב טמאתה

לא. והזרתם את בני ישראל מטמאתם
ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם

לב. זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה
לג. והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה
ולאיש אשר ישכב עם טמאה  פ

Top of the Document


 

יחידה 10: פרק טז

1א
פרק טז א וידבר ה’ אל משה
אחרי
מות שני בני