1א
A פרק יא א. וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר אלהם
ב. דברו אל בני ישראל לאמר
זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ
ג. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו
ד. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה
את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם
ה. ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם
ו. ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם
ז. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר
טמא הוא לכם
ח. מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם

B ט. את זה תאכלו מכל אשר במים
כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו
י. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים
מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם
יא. ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו
יב. כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם

C יג. ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם
את הנשר ואת הפרס ואת העזניה
יד. ואת הדאה ואת האיה למינה
טו. את כל ערב למינו
טז. ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו
יז. ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף
יח. ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם
יט. ואת החסידה האנפה למינה ואת הדוכיפת ואת העטלף

D כ. כל שרץ העוף ההלך על ארבע שקץ הוא לכם
כא. אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע
אשר לא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ
כב. את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו
ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו
כג. וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם

1ב
A כד. ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב
כה. וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב
כו. לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה
ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה
טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא
כז. וכל הולך על כפיו בכל החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם
כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב
כח. והנשא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה לכם  ס

B כט. וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ
החלד והעכבר והצב למינהו
ל. והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת
לא. אלה הטמאים לכם בכל השרץ
כל הנגע בהם במתם יטמא עד הערב

 Cלב. וכל אשר יפל עליו מהם במתם
יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק
כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר
לג. וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו
כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו
לד. מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא
וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא
לה. וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא
תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם
לו. אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא
לז. וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא
לח. וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם  ס

D לט. וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה
הנגע בנבלתה יטמא עד הערב
מ. והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב
והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב

2א
מא. וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל
מב. כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים
לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם

2ב
מג. אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ
ולא תטמאו בהם ונטמתם בם
מד. כי אני ה’ אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני
ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ
מה. כי אני ה’ המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים
והייתם קדשים כי קדוש אני
מו. זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים
ולכל נפש השרצת על הארץ
מז. להבדיל בין הטמא ובין הטהר
ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל  פ

1א
פרק יב א. וידבר ה’ אל משה לאמר
ב. דבר אל בני ישראל לאמר
אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים
כימי נדת דותה תטמא
ג: וביום השמיני ימול בשר ערלתו
ד. ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה
בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא
עד מלאת ימי טהרה

 

1ב
ה. ואם נקבה תלד
וטמאה שבעים כנדתה
וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה

2א
ו. ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת
תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת
אל פתח אהל מועד אל הכהן
ז. והקריבו לפני ה’ וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה
זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה

2ב
ח. ואם לא תמצא ידה די שה
ולקחה שתי תרים או שני בני יונה
אחד לעלה ואחד לחטאת
וכפר עליה הכהן וטהרה  פ

1א

פרק יג א. וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר
ב. אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת
והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים
ג. וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו
נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו
ד. ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן
והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים
ה. וראהו הכהן ביום השביעי
והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית
ו. וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית
והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת הוא וכבס בגדיו וטהר
ז. ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן
ח. וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא  פ

1ב

ט. נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן
י. וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת
יא. צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן
לא יסגרנו כי טמא הוא
יב. ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו
לכל מראה עיני הכהן
יג. וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו
וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא
יד. וביום הראות בו בשר חי יטמא
טו. וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא
טז. או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל הכהן
יז. וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן
וטהר הכהן את הנגע טהור הוא  פ

2א

יח. ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא
יט. והיה במקום השחין שאת לבנה
או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן
כ. וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור
ושערה הפך לבן
וטמאו הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה
כא. ואם יראנה הכהן והנה אין בה שער לבן
ושפלה איננה מן העור והיא כהה
והסגירו הכהן שבעת ימים
כב. ואם פשה תפשה בעור
וטמא הכהן אתו נגע הוא
כג. ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה
צרבת השחין הוא וטהרו הכהן  ס

2ב

כד. או בשר כי יהיה בערו מכות אש
והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה
כה. וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת
ומראה עמק מן העור
צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן
נגע צרעת הוא
כו. ואם יראנה הכהן והנה
אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור
והוא כהה
והסגירו הכהן שבעת ימים
כז. וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור
וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא
כח. ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה בעור
והוא כהה
שאת המכוה הוא וטהרו הכהן
כי צרבת המכוה הוא  פ

3א

כט. ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן
ל. וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור
ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן
נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא
לא. וכי יראה הכהן את נגע הנתק
והנה אין מראהו עמק מן העור ושער שחר אין בו
והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים
לב. וראה הכהן את הנגע ביום השביעי
והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב
ומראה הנתק אין עמק מן העור
לג. והתגלח ואת הנתק לא יגלח
והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית
לד. וראה הכהן את הנתק ביום השביעי
והנה לא פשה הנתק בעור
ומראהו איננו עמק מן העור
וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר
לה. ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו
לו. וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור
לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא
לז. ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו
נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן  ס

3ב

לח. ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם
בהרת בהרת לבנת
לט. וראה הכהן והנה בעור בשרם
בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור
טהור הוא  ס

4א

מ ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא
מא. ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא
מב. וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם
צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו
מג. וראה אתו הכהן
והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו
או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר
מד. איש צרוע הוא טמא הוא
טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו

 

4ב

מה. והצרוע אשר בו הנגע
בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע
ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא
מו. כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא
בדד ישב מחוץ למחנה מושבו  ס

1א
מז. והבגד כי יהיה בו נגע צרעת
בבגד צמר או בבגד פשתים
מח. או בשתי או בערב לפשתים ולצמר
או בעור או בכל מלאכת עור
מט. והיה הנגע ירקרק או אדמדם
בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור
נגע צרעת הוא והראה את הכהן
נ. וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים

 

1ב
נא. וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד
או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה
צרעת ממארת הנגע טמא הוא
נב. ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר
או בפשתים או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע
כי צרעת ממארת הוא באש תשרף
נג. ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד
או בשתי או בערב או בכל כלי עור
נד. וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע
והסגירו שבעת ימים שנית
נה. וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע
והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה
טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו

 

1ג
נו. ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו
וקרע אתו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב
נז. ואם תראה עוד בבגד או בשתי או בערב
או בכל כלי עור
פרחת הוא
באש תשרפנו את אשר בו הנגע
נח. והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור
אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר
נט. זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים
או השתי או הערב או כל כלי עור
לטהרו או לטמאו  פ

2א
פרק יד א. וידבר ה’ אל משה לאמר
ב. זאת תהיה תורת המצרע
ביום טהרתו והובא אל הכהן
ג. ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן
והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע
ד. וצוה הכהן ולקח למטהר
שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז
ושני תולעת ואזב
ה. וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת
אל כלי חרש על מים חיים
ו. את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז
ואת שני התולעת ואת האזב
וטבל אותם ואת הצפר החיה
בדם הצפר השחטה על המים החיים
ז. והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו
ושלח את הצפר החיה על פני השדה
ח. וכבס המטהר את בגדיו
וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר
ואחר יבוא אל המחנה
וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים
ט. והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו
את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו
ואת כל שערו יגלח
וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר

2ב
י. וביום השמיני יקח שני כבשים תמימם
וכבשה אחת בת שנתה תמימה
ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן
ולג אחד שמן
יא. והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם
לפני ה’ פתח אהל מועד
יב. ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם
ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני ה’
יג. ושחט את הכבש במקום אשר ישחט
את החטאת ואת העלה במקום הקדש
כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא
יד. ולקח הכהן מדם האשם
ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית
ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית
טו. ולקח הכהן מלג השמן
ויצק על כף הכהן השמאלית
טז. וטבל הכהן את אצבעו הימנית
מן השמן אשר על כפו השמאלית
והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה’
יז. ומיתר השמן אשר על כפו
יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית
ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית
על דם האשם
יח. והנותר בשמן אשר על כף הכהן
יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני ה’
יט. ועשה הכהן את החטאת
וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה
כ. והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה
וכפר עליו הכהן וטהר  ס

2ג
כא. ואם דל הוא ואין ידו משגת
ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו
ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן
כב. ושתי תרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו
והיה אחד חטאת והאחד עלה
כג. והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן
אל פתח אהל מועד לפני ה’
כד. ולקח הכהן את כבש האשם ואת לג השמן
והניף אתם הכהן תנופה לפני ה’
כה. ושחט את כבש האשם ולקח הכהן מדם האשם
ונתן על תנוך אזן המטהר הימנית
ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית
כו. ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית
כז. והזה הכהן באצבעו הימנית
מן השמן אשר על כפו השמאלית
שבע פעמים לפני ה’
כח. ונתן הכהן מן השמן אשר על כפו
על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית
ועל בהן רגלו הימנית על מקום דם האשם
כט. והנותר מן השמן אשר על כף הכהן
יתן על ראש המטהר לכפר עליו לפני ה’
ל. ועשה את האחד מן התרים
או מן בני היונה מאשר תשיג ידו
לא. את אשר תשיג ידו את האחד חטאת
ואת האחד עלה על המנחה
וכפר הכהן על המטהר לפני ה’
לב. זאת תורת אשר בו נגע צרעת
אשר לא תשיג ידו בטהרתו  פ

3א
לג. וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר
לד. כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה
ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם
לה. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר
כנגע נראה לי בבית
לו. וצוה הכהן ופנו את הבית
בטרם יבא הכהן לראות את הנגע
ולא יטמא כל אשר בבית
ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית
לז. וראה את הנגע והנה הנגע בקירת הבית
שקערורת ירקרקת או אדמדמת
ומראיהן שפל מן הקיר
לח. ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית
והסגיר את הבית שבעת ימים

 

3ב
לט. ושב הכהן ביום השביעי וראה
והנה פשה הנגע בקירת הבית
מ. וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע
והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא
מא. ואת הבית יקצע מבית סביב
ושפכו את העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר
אל מקום טמא
מב. ולקחו אבנים אחרות
והביאו אל תחת האבנים
ועפר אחר יקח וטח את הבית
מג. ואם ישוב הנגע ופרח בבית
אחר חלץ את האבנים
ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח
מד. ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית
צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא
מה. ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו
ואת כל עפר הבית
והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא
מו. והבא אל הבית כל ימי הסגיר אתו
יטמא עד הערב
מז. והשכב בבית יכבס את בגדיו
והאכל בבית יכבס את בגדיו

 

3ג
מח. ואם בא יבא הכהן וראה
והנה לא פשה הנגע בבית אחרי הטח את הבית
וטהר הכהן את הבית כי נרפא הנגע
מט. ולקח לחטא את הבית שתי צפרים ועץ ארז
ושני תולעת ואזב
נ. ושחט את הצפר האחת
אל כלי חרש על מים חיים
נא. ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת
ואת הצפר החיה
וטבל אתם בדם הצפר השחוטה ובמים החיים
והזה אל הבית שבע פעמים
נב. וחטא את הבית בדם הצפור ובמים החיים
ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני התולעת
נג. ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר
אל פני השדה
וכפר על הבית וטהר
נד. זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק
נה. ולצרעת הבגד ולבית
נו. ולשאת ולספחת ולבהרת
נז. להורת ביום הטמא וביום הטהר
זאת תורת הצרעת  פ

1א
פרק טו א. וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר
ב. דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם
איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא
ג. וזאת תהיה טמאתו בזובו
רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא
ד. כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא
וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא
ה. ואיש אשר יגע במשכבו
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
ו. והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
ז. והנגע בבשר הזב
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
ח. וכי ירק הזב בטהור
וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
ט. וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא
י. וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב
והנושא אותם
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
יא. וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים
וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
יב. וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר
וכל כלי עץ ישטף במים
יג. וכי יטהר הזב מזובו
וספר לו שבעת ימים לטהרתו
וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר
יד. וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה
ובא לפני ה’ אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן
טו. ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה
וכפר עליו הכהן לפני ה’ מזובו  ס

1ב
טז. ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע
ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב
יז. וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע
וכבס במים וטמא עד הערב
יח. ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע
ורחצו במים וטמאו עד הערב  פ

2א
יט. ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה
שבעת ימים תהיה בנדתה
וכל הנגע בה יטמא עד הערב
כ. וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא
וכל אשר תשב עליו יטמא
כא. וכל הנגע במשכבה
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
כב. וכל הנגע בכל כלי אשר תשב עליו
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
כג. ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו
בנגעו בו יטמא עד הערב
כד. ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו
וטמא שבעת ימים
וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא  ס

2ב
כה. ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה
או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה
טמאה הוא
כו. כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה
כמשכב נדתה יהיה לה
וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה
כז. וכל הנוגע בם יטמא
וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
כח. ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר
כט. וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה
והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד
ל. ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה
וכפר עליה הכהן לפני ה’ מזוב טמאתה
לא. והזרתם את בני ישראל מטמאתם
ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם
לב. זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה
לג. והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה
ולאיש אשר ישכב עם טמאה  פ

1א
פרק טז א וידבר ה’ אל משה
אחרי מות שני בני אהרן
בקרבתם לפני ה’ וימתו
ב: ויאמר ה’ אל משה
דבר אל אהרן אחיך
ואל יבא בכל עת אל הקדש
מבית לפרכת אל פני הכפרת
אשר על הארן
ולא ימות
כי בענן אראה על הכפרת

1ב
ג. בזאת יבא אהרן אל הקדש
בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה
ד. כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו
ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם
ורחץ במים את בשרו ולבשם
ה. ומאת עדת בני ישראל יקח
שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה
ו והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו
ז ולקח את שני השעירם והעמיד אתם לפני ה’ פתח אהל מועד
ח. ונתן אהרן על שני השעירם גרלות גורל אחד לה’ וגורל אחד לעזאזל
ט והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה’ ועשהו חטאת
י. והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה’
לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה
יא. והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו
ושחט את פר החטאת אשר לו
יב. ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’
ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת
יג. ונתן את הקטרת על האש לפני ה’
וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות
יד. ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה
ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו
טו. ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת
ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר
והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת
טז. וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם
וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם
יז. וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו
וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל
יח. ויצא אל המזבח אשר לפני ה’ וכפר עליו
ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב
יט. והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים
וטהרו וקדשו מטמאת בני ישראל
כ. וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח
והקריב את השעיר החי
כא. וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי
והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם
ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה
כב. ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה
ושלח את השעיר במדבר

1ג
כג. ובא אהרן אל אהל מועד
ופשט את בגדי הבד
אשר לבש בבאו אל הקדש
והניחם שם
כד. ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו
ויצא ועשה את עלתו
ואת עלת העם
וכפר בעדו ובעד העם
כה. ואת חלב החטאת
יקטיר המזבחה
כו. והמשלח את השעיר לעזאזל
יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים
ואחרי כן יבוא אל המחנה
כז. ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת
אשר הובא את דמם לכפר בקדש
יוציא אל מחוץ למחנה
ושרפו באש
את ערתם ואת בשרם ואת פרשם
כח. והשרף אתם
יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים
ואחרי כן יבוא אל המחנה

 

2א
כט. והיתה לכם לחקת עולם
בחדש השביעי בעשור לחדש
תענו את נפשתיכם
וכל מלאכה לא תעשו
האזרח והגר הגר בתוככם
ל. כי ביום הזה יכפר עליכם
לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה’ תטהרו
לא. שבת שבתון היא לכם
ועניתם את נפשתיכם חקת עולם

2ב
לב. וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו
ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש
לג. וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר
ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר

 

2ג
לד. והיתה זאת לכם לחקת עולם
לכפר על בני ישראל
מכל חטאתם
אחת בשנה
ויעש כאשר צוה ה’ את משה  פ

1א
פרק יז א. וידבר ה’ אל משה לאמר
ב. דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם
זה הדבר אשר צוה ה’ לאמר
ג. איש איש מבית ישראל
אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה
או אשר ישחט מחוץ למחנה
ד. ואל פתח אהל מועד לא הביאו
להקריב קרבן לה’ לפני משכן ה’
דם יחשב לאיש ההוא דם שפך
ונכרת האיש ההוא מקרב עמו
ה. למען אשר יביאו בני ישראל
את זבחיהם
אשר הם זבחים על פני השדה
והביאם לה’ אל פתח אהל מועד
אל הכהן
וזבחו זבחי שלמים לה’ אותם
ו: וזרק הכהן את הדם על מזבח ה’
פתח אהל מועד
והקטיר החלב לריח ניחח לה’
ז. ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם
אשר הם זנים אחריהם
חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם

1ב
ח. ואלהם תאמר
איש איש מבית ישראל
ומן הגר אשר יגור בתוכם
אשר יעלה עלה או זבח
ט. ואל פתח אהל מועד לא יביאנו
לעשות אתו לה’
ונכרת האיש ההוא מעמיו

 

1ג
י. ואיש איש מבית ישראל
ומן הגר הגר בתוכם
אשר יאכל כל דם
ונתתי פני בנפש האכלת את הדם
והכרתי אתה מקרב עמה
יא. כי נפש הבשר בדם הוא
ואני נתתיו לכם על המזבח
לכפר על נפשתיכם
כי הדם הוא בנפש יכפר
יב. על כן אמרתי לבני ישראל
כל נפש מכם לא תאכל דם
והגר הגר בתוככם לא יאכל דם

2א
יג. ואיש איש מבני ישראל
ומן הגר הגר בתוכם
אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל
ושפך את דמו וכסהו בעפר
יד. כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא

2ב
ואמר לבני ישראל
דם כל בשר לא תאכלו
כי נפש כל בשר דמו הוא
כל אכליו יכרת

2ג
טו. וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה
באזרח ובגר
וכבס בגדיו ורחץ במים
וטמא עד הערב וטהר
טז. ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ
ונשא עונו  פ

1א
פרק יח א וידבר ה’ אל משה לאמר
ב דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם
אני ה’ אלהיכם

1ב
ג כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה
לא תעשו
וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה
לא תעשו
ובחקתיהם לא תלכו
ד את משפטי תעשו
ואת חקתי תשמרו ללכת בהם
אני ה’ אלהיכם

1ג
ה ושמרתם את חקתי ואת משפטי
אשר יעשה אתם האדם וחי בהם
אני ה’  ס

 

2א
ו איש איש אל כל שאר בשרו
לא תקרבו לגלות ערוה
אני ה’  ס
ז ערות אביך וערות אמך לא תגלה
אמך הוא לא תגלה ערותה  ס
ח ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך הוא  ס
ט ערות אחותך בת אביך או בת אמך
מולדת בית או מולדת חוץ
לא תגלה ערותן  ס
י ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן
כי ערותך הנה  ס
יא ערות בת אשת אביך מולדת אביך
אחותך הוא לא תגלה ערותה  ס
יב ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך הוא  ס
יג ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך הוא  ס
יד ערות אחי אביך לא תגלה
אל אשתו לא תקרב דדתך הוא  ס
טו ערות כלתך לא תגלה
אשת בנך הוא לא תגלה ערותה  ס
טז ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך הוא  ס

 

2ב
יז ערות אשה ובתה לא תגלה
את בת בנה ואת בת בתה
לא תקח לגלות ערותה
שארה הנה
זמה הוא
יח ואשה אל אחתה לא תקח לצרר
לגלות ערותה עליה בחייה
יט ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב
לגלות ערותה
כ ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע
לטמאה בה
כא ומזרעך לא תתן להעביר למלך
ולא תחלל את שם אלהיך
אני ה’

 

2ג
כב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא
כג ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה
ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא

 

3א
כד אל תטמאו בכל אלה
כי בכל אלה נטמאו הגוים
אשר אני משלח מפניכם
כה ותטמא הארץ
ואפקד עונה עליה
ותקא הארץ את ישביה

3ב
כו ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי
ולא תעשו מכל התועבת האלה
האזרח והגר הגר בתוככם
כז כי את כל התועבת האל עשו
אנשי הארץ אשר לפניכם
ותטמא הארץ
כח ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה
כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם
כט כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה
ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם

3ג
ל ושמרתם את משמרתי
לבלתי עשות מחקות התועבת
אשר נעשו לפניכם
ולא תטמאו בהם
אני ה’ אלהיכם  פ

 

1א
A א וידבר ה’ אל משה לאמר
ב דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם
קדשים תהיו כי קדוש אני ה’ אלהיכם

B ג איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו
אני ה’ אלהיכם

C ד אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם
אני ה’ אלהיכם

D ה וכי תזבחו זבח שלמים לה’ לרצנכם תזבחהו
ו ביום זבחכם יאכל וממחרת
והנותר עד יום השלישי באש ישרף
ז ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה
ח ואכליו עונו ישא כי את קדש ה’ חלל
ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
ט ובקצרכם את קציר ארצכם
לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט
י וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט
לעני ולגר תעזב אתם
אני ה’ אלהיכם

1ב
A יא לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו
יב ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך
אני ה’

B יג לא תעשק את רעך ולא תגזל
לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר
יד לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך
אני ה’

C טו לא תעשו עול במשפט
לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך
טז לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך
אני ה’

D יז לא תשנא את אחיך בלבבך
הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא
יח לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך
אני ה’
יט את חקתי תשמרו

2א
בהמתך לא תרביע כלאים

שדך לא תזרע כלאים

ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך פ

 

2ב
כ ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע
 והוא שפחה נחרפת לאיש
והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה
בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה

כא והביא את אשמו לה’
אל פתח אהל מועד
 איל אשם
כב וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה’
על חטאתו אשר חטא

ונסלח לו מחטאתו אשר חטא פ

2ג
כג וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל
 וערלתם ערלתו את פריו
שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל

כד ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש
הלולים לה’

כה ובשנה החמישת תאכלו את פריו
להוסיף לכם תבואתו
אני ה’ אלהיכם

 

3א
A כו לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו
כז לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך
כח ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם
אני ה’
 
B כט אל תחלל את בתך להזנותה
ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה
ל את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו
אני ה’

C לא אל תפנו אל האבת ואל הידענים
אל תבקשו לטמאה בהם
אני ה’ אלהיכם

3ב
A לב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך
אני ה’ פ

B לג וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו
לד כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך
כי גרים הייתם בארץ מצרים
אני ה’ אלהיכם

C לה לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה
לו מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם
אני ה’ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים
לז ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם
אני ה’ פ

1א

כ א וידבר ה’ אל משה לאמר
ב ואל בני ישראל תאמר
איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל
אשר יתן מזרעו למלך
מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן
ג ואני אתן את פני באיש ההוא
והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך
למען טמא את מקדשי
ולחלל את שם קדשי
ד ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם
מן האיש ההוא בתתו מזרעו למלך
לבלתי המית אתו
ה ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו
והכרתי אתו
ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המלך
מקרב עמם

1ב
ו והנפש אשר תפנה אל האבת ואל הידענים
לזנת אחריהם
ונתתי את פני בנפש ההוא
והכרתי אתו מקרב עמו
ז והתקדשתם והייתם קדשים
כי אני ה’ אלהיכם
ח ושמרתם את חקתי ועשיתם אתם
אני ה’ מקדשכם

 

1ג
ט כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו
מות יומת
אביו ואמו קלל דמיו בו


 

2א
 Aי ואיש אשר ינאף את אשת איש
אשר ינאף את אשת רעהו
מות יומת הנאף והנאפת

 Bיא ואיש אשר ישכב את אשת אביו
ערות אביו גלה
מות יומתו שניהם דמיהם בם

 Cיב ואיש אשר ישכב את כלתו
מות יומתו שניהם תבל עשו

D יג ואיש אשר ישכב את זכר
משכבי אשה
תועבה עשו
שניהם מות יומתו
דמיהם בם

 Eיד ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה
זמה הוא
באש ישרפו אתו ואתהן
ולא תהיה זמה בתוככם דמיהם בם

2ב
 Aטו ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה
מות יומת ואת הבהמה תהרגו

 Bטז ואשה אשר תקרב אל כל בהמה
לרבעה אתה
והרגת את האשה ואת הבהמה
מות יומתו
דמיהם בם

2ג
 Aיז ואיש אשר יקח את אחתו
בת אביו או בת אמו
וראה את ערותה והיא תראה את ערותו
חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם
ערות אחתו גלה
עונו ישא

 Bיח ואיש אשר ישכב את אשה דוה
וגלה את ערותה את מקרה הערה
והוא גלתה את מקור דמיה
ונכרתו שניהם מקרב עמם

 Cיט וערות אחות אמך ואחות אביך
לא תגלה
כי את שארו הערה
עונם ישאו

D כ ואיש אשר ישכב את דדתו
ערות דדו גלה
חטאם ישאו
ערירים ימתו

E כא ואיש אשר יקח את אשת אחיו
נדה הוא
ערות אחיו גלה
ערירים יהיו

3א
כב ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי
ועשיתם אתם
ולא תקיא אתכם הארץ
אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה
כג ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם
כי את כל אלה עשו ואקץ בם
כד ואמר לכם
אתם תירשו את אדמתם
ואני אתננה לכם לרשת אתה
ארץ זבת חלב ודבש
אני ה’ אלהיכם
אשר הבדלתי אתכם מן העמים

3ב
 כה והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה
ובין העוף הטמא לטהר
ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה ובעוף
ובכל אשר תרמש האדמה
אשר הבדלתי לכם לטמא
כו והייתם לי קדשים
כי קדוש אני ה’
ואבדל אתכם מן העמים להיות לי

3ג
כז ואיש או אשה
כי יהיה בהם אוב או ידעני
מות יומתו
באבן ירגמו אתם דמיהם בם  פ

1א
פרק כא א: ויאמר ה’ אל משה
אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם
לנפש לא יטמא בעמיו
ב כי אם לשארו הקרב אליו
לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו
ג ולאחתו הבתולה הקרובה אליו
אשר לא היתה לאיש לה יטמא
ד. לא יטמא בעל בעמיו להחלו
ה. לא יקרחה קרחה בראשם
ופאת זקנם לא יגלחו
ובבשרם לא ישרטו שרטת
ו. קדשים יהיו לאלהיהם
ולא יחללו שם אלהיהם
כי את אשי ה’ לחם אלהיהם הם מקריבם
והיו קדש

1ב
ז. אשה זנה וחללה לא יקחו
ואשה גרושה מאישה לא יקחו
כי קדש הוא לאלהיו
ח. וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב
קדש יהיה לך כי קדוש אני ה’ מקדשכם

1ג
ט. ובת איש כהן כי תחל לזנות
את אביה היא מחללת
באש תשרף  ס

2א
י והכהן הגדול מאחיו
אשר יוצק על ראשו שמן המשחה
ומלא את ידו ללבש את הבגדים
את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם
יא: ועל כל נפשת מת לא יבא
לאביו ולאמו לא יטמא
יב. ומן המקדש לא יצא
ולא יחלל את מקדש אלהיו
כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה’

 

2ב
יג. והוא אשה בבתוליה יקח
יד. אלמנה וגרושה וחללה זנה
את אלה לא יקח
כי אם בתולה מעמיו יקח אשה
טו. ולא יחלל זרעו בעמיו
כי אני ה’ מקדשו  ס

 

2ג
טז. וידבר ה’ אל משה לאמר יז. דבר אל אהרן לאמר
איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו
יח. כי כל איש אשר בו מום לא יקרב
איש עור או פסח או חרם או שרוע
יט. או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד
כ. או גבן או דק או תבלל בעינו
או גרב או ילפת או מרוח אשך
כא. כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן
לא יגש להקריב את אשי ה’ מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב
כב. לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל
כג. אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו
ולא יחלל את מקדשי כי אני ה’ מקדשם
כד. וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל  פ

1א
פרק כב א. וידבר ה’ אל משה לאמר
ב. דבר אל אהרן ואל בניו
וינזרו מקדשי בני ישראל
ולא יחללו את שם קדשי
אשר הם מקדשים לי
אני ה’

1ב
ג. אמר אלהם לדרתיכם
כל איש אשר יקרב מכל זרעכם
אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה’
וטמאתו עליו
ונכרתה הנפש ההוא מלפני
אני ה’

 

1ג
ד. איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב
בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר

והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע
ה. או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו
או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו
ו. נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב
ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים
ז. ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא

ח. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה
אני ה’

1ב
ט. ושמרו את משמרתי
ולא ישאו עליו חטא
ומתו בו כי יחללהו
אני ה’ מקדשם

 

2ב
י. וכל זר לא יאכל קדש

 

תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש
יא. וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו

 

ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו
יב. ובת כהן כי תהיה לאיש זר
הוא בתרומת הקדשים לא תאכל
יג. ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה
ושבה אל בית אביה כנעוריה
מלחם אביה תאכל

 וכל זר לא יאכל בו


יד. ואיש כי יאכל קדש בשגגה
ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש
טו. ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה’
ז. והשיאו אותם עון אשמה
באכלם את קדשיהם
כי אני ה’ מקדשם  פ

2ג
יז. וידבר ה’ אל משה לאמר יח. דבר אל אהרן ואל בניו
ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם

איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו
לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה’ לעלה
יט. לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים
כ. כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם

כא. ואיש כי יקריב זבח שלמים לה’ לפלא נדר או לנדבה
בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון
כל מום לא יהיה בו

כב. עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת
לא תקריבו אלה לה’
ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה’

כג. ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה

כד. ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה’
ובארצכם לא תעשו

כה. ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה
כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם  ס

1א
פרק כב כו. וידבר ה’ אל משה לאמר
כז. שור או כשב או עז כי יולד
והיה שבעת ימים תחת אמו
ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן
אשה לה’

1ב
כח. ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד
כט. וכי תזבחו זבח תודה לה’ לרצנכם תזבחו
ל. ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר
אני ה’

22א
לא. ושמרתם מצותי ועשיתם אתם
אני ה’

 

2ב
לב. ולא תחללו את שם קדשי
ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה’ מקדשכם
לג. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים
אני ה’  פ

1א
א. וידבר ה’ אל משה לאמר
ב. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה’
אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי
ג. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש
כל מלאכה לא תעשו שבת הוא לה’ בכל מושבתיכם  פ

1ב
ד. אלה מועדי ה’ מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם
ה. בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה’
ו. ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה’ שבעת ימים מצות תאכלו
ז. ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו
ח: והקרבתם אשה לה’ שבעת ימים
ביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו  פ

2א
ט. וידבר ה’ אל משה לאמר
י. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם
כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה
והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן
יא. והניף את העמר לפני ה’ לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן
יב. ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה לה’
יג. ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה לה’ ריח ניחח
ונסכה יין רביעת ההין
יד. ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה
עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם  ס

2ב
טו. וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה
שבע שבתות תמימת תהיינה
טז. עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום
והקרבתם מנחה חדשה לה’
יז. ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים
שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה’
יח. והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה ופר בן בקר אחד
ואילם שנים יהיו עלה לה’ ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח לה’
יט. ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים
כ. והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה לפני ה’ על שני כבשים
קדש יהיו לה’ לכהן
כא. וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם
כל מלאכת עבדה לא תעשו חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם
כב. ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך
ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה’ אלהיכם  פ

3א
כג. וידבר ה’ אל משה לאמר
כד. דבר אל בני ישראל לאמר
בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש
כה. כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה לה’  ס

3ב
כו. וידבר ה’ אל משה לאמר
כז. אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם
ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה’
כח. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה
כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני ה’ אלהיכם
כט. כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה
ל. וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה
והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה
לא. כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם
לב. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם
בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם  פ

4א
לג. וידבר ה’ אל משה לאמר
לד. דבר אל בני ישראל לאמר
בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה’
לה. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו
לו. שבעת ימים תקריבו אשה לה’
ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה’
עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו
לז. אלה מועדי ה’ אשר תקראו אתם מקראי קדש
להקריב אשה לה’ עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו
לח. מלבד שבתת ה’
ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה’

4ב
לט. אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי
באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה’ שבעת ימים
ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון
מ. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים
וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה’ אלהיכם שבעת ימים
מא. וחגתם אתו חג לה’ שבעת ימים בשנה
חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו
מב. בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת
מג. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל
בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה’ אלהיכם
מד. וידבר משה את מעדי ה’ אל בני ישראל  פ

1א
פרק כד א. וידבר ה’ אל משה לאמר
ב. צו את בני ישראל
ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור
להעלת נר תמיד
ג. מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן
מערב עד בקר לפני ה’ תמיד
חקת עולם לדרתיכם
ד. על המנרה הטהרה
יערך את הנרות לפני ה’ תמיד  פ

1ב
ה. ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות
שני עשרנים יהיה החלה האחת
ו. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת
על השלחן הטהר לפני ה’
ז. ונתת על המערכת לבנה זכה
והיתה ללחם לאזכרה אשה לה’
ח. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה’ תמיד
מאת בני ישראל ברית עולם
ט. והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש
כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה’ חק עולם  ס

2א
י. ויצא בן אשה ישראלית
והוא בן איש מצרי
בתוך בני ישראל
וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי
יא. ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל
ויביאו אתו אל משה
ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן
יב. ויניחהו במשמר לפרש להם על פי ה’  פ

 

2ב
יג. וידבר ה’ אל משה לאמר
יד. הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה
וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה
טו. ואל בני ישראל תדבר לאמר
{1}איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו
{2}טז. ונקב שם ה’ מות יומת
רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת
{3}יז. ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת
{4}יח. ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש
{5}יט. ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו
כ. שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן
כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו
{6}כא. ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת
כב. משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה’ אלהיכם
כג. וידבר משה אל בני ישראל
ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אתו אבן
ובני ישראל עשו כאשר צוה ה’ את משה  פ

1א
פרק כה א. וידבר ה’ אל משה בהר סיני לאמר
ב. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם
כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם
ושבתה הארץ שבת לה’
ג. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה
ד. ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ
שבת לה’
שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר
ה: את ספיח קצירך לא תקצור
ואת ענבי נזירך לא תבצר
שנת שבתון יהיה לארץ
ו. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה
לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך
ולתושבך הגרים עמך
ז. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך
תהיה כל תבואתה לאכל  ס

1ב
ח. וספרת לך שבע שבתת שנים
שבע שנים שבע פעמים
והיו לך ימי שבע שבתת השנים
תשע וארבעים שנה
ט. והעברת שופר תרועה
בחדש השבעי בעשור לחדש
ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם
י. וקדשתם את שנת החמשים שנה
וקראתם דרור בארץ לכל ישביה
יובל הוא תהיה לכם
ושבתם איש אל אחזתו
ואיש אל משפחתו תשבו
יא. יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם
לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה
ולא תבצרו את נזריה
יב. כי יובל הוא קדש תהיה לכם
מן השדה תאכלו את תבואתה
יג. בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו
יד. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך
אל תונו איש את אחיו
טו. במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך
במספר שני תבואת ימכר לך
טז. לפי רב השנים תרבה מקנתו
ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו
כי מספר תבואת הוא מכר לך
יז. ולא תונו איש את עמיתו
ויראת מאלהיך כי אני ה’ אלהיכם

1ג
יח. ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו
ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח
יט. ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע
וישבתם לבטח עליה
כ. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת
הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו
כא. וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית
ועשת את התבואה לשלש השנים
כב. וזרעתם את השנה השמינת
ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת
עד בוא תבואתה תאכלו ישן
כג: והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ
כי גרים ותושבים אתם עמדי
כד. ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ  ס

2א
כה. כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו
ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו
כו. ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו
כז. וחשב את שני ממכרו
והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו
כח. ואם לא מצאה ידו די השיב לו
והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל
ויצא ביבל ושב לאחזתו  ס

2ב
כט. ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה
והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו
ל. ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה
וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו
לא יצא ביבל
לא. ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ
יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא
לב. וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים
לג. ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל
כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל
לד. ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם  ס

3א
לה. וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך
והחזקת בו גר ותושב וחי עמך
לו. אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך
וחי אחיך עמך
לז. את כספך לא תתן לו בנשך
ובמרבית לא תתן אכלך
לח. אני ה’ אלהיכם
אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים
לתת לכם את ארץ כנען
להיות לכם לאלהים  ס

3ב
לט. וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך
לא תעבד בו עבדת עבד
מ. כשכיר כתושב יהיה עמך
עד שנת היבל יעבד עמך
מא. ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו
ואל אחזת אבתיו ישוב
מב. כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים
לא ימכרו ממכרת עבד
מג. לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך
מד. ועבדך ואמתך אשר יהיו לך
מאת הגוים אשר סביבתיכם
מהם תקנו עבד ואמה
מה. וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו
וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם
והיו לכם לאחזה
מו. והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם
לרשת אחזה לעלם
בהם תעבדו
ובאחיכם בני ישראל איש באחיו
לא תרדה בו בפרך  ס

3ג
מז. וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו
ונמכר לגר תושב עמך
או לעקר משפחת גר
מח. אחרי נמכר גאלה תהיה לו
אחד מאחיו יגאלנו
מט. או דדו או בן דדו יגאלנו
או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו
או השיגה ידו ונגאל
נ. וחשב עם קנהו
משנת המכרו לו עד שנת היבל
והיה כסף ממכרו במספר שנים
כימי שכיר יהיה עמו
נא. אם עוד רבות בשנים
לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו
נב. ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל
וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו
נג. כשכיר שנה בשנה יהיה עמו
לא ירדנו בפרך לעיניך
נד. ואם לא יגאל באלה
ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו
נה. כי לי בני ישראל עבדים
עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים
אני ה’ אלהיכם

1א
א. לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם
ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה
כי אני ה’ אלהיכם

1ב
ב. את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו
אני ה’  פ

 

2א
A ג. אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם
ד. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו
ה. והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע
ואכלתם לחמכם לשבע

 

2ב
 Aיד ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה
טו. ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם
לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי
טז. אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה
את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש
וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם
יז. ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם
ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם

B וישבתם לבטח בארצכם
ו. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד

 Bיח. ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם
יט. ושברתי את גאון עזכם
ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה
כ. ותם לריק כחכם
ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו

C והשבתי חיה רעה מן הארץ

C כא. ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי
ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם
כב. והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם
והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם

 Dוחרב לא תעבר בארצכם
ז. ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב
ח. ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו
ונפלו איביכם לפניכם לחרב

 

 Dכג. ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי
כד. והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם
כה. והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית
ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב
כו. בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד
והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו  ס

 Eט: ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם
והקימתי את בריתי אתכם
י. ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו
יא. ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם
יב. והתהלכתי בתוככם
והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם
יג. אני ה’ אלהיכם
אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים
ואשבר מטת עלכם
ואולך אתכם קוממיות  פ

 

 Eכז. ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי
כח. והלכתי עמכם בחמת קרי
ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם
כט. ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו
ל. והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם
ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם
לא. ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם
ולא אריח בריח ניחחכם
לב. והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה
לג. ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב
והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה
לד. אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה
ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה
לה. כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה
בשבתתיכם בשבתכם עליה
לו. והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם
ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף
לז. וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין
ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם
לח. ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם
לט. והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם
ואף בעונת אבתם אתם ימקו
מ. והתודו את עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי
ואף אשר הלכו עמי בקרי
מא. אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם
או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם

3א
מב. וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק
ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר
מג. והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם
והם ירצו את עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם
מד. ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים
ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה’ אלהיהם

3ב
מה. וזכרתי להם ברית ראשנים
אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים
להיות להם לאלהים אני ה’
מו. אלה החקים והמשפטים והתורת
אשר נתן ה’ בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה  פ

ערך כספי מוחלט על פי התורה

לפי מהות המוקדש

לפי עושר הבעלים

1א
א. וידבר ה’ אל משה לאמר
ב. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם
איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה’
ג. והיה ערכך הזכר
מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה
והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש
ד. ואם נקבה הוא
והיה ערכך שלשים שקל
ה. ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה
והיה ערכך הזכר עשרים שקלים
ולנקבה עשרת שקלים
ו. ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים
והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף
ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף
ז. ואם מבן ששים שנה ומעלה
אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל
ולנקבה עשרה שקלים
ח. ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן
והעריך אתו הכהן
על פי אשר תשיג יד הנדר
יעריכנו הכהן  ס

1ב
ט. ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה’
כל אשר יתן ממנו לה’ יהיה קדש
י. לא יחליפנו
ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב
ואם המר ימיר בהמה בבהמה
והיה הוא ותמורתו יהיה קדש
יא. ואם כל בהמה טמאה
אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה’
והעמיד את הבהמה לפני הכהן
יב. והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע
כערכך הכהן כן יהיה
יג. ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו על ערכך

1ג
יד. ואיש כי יקדש את ביתו קדש לה’
והעריכו הכהן בין טוב ובין רע
כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום
טו. ואם המקדיש יגאל את ביתו
ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו

 

2א
A טז: ואם משדה אחזתו יקדיש איש לה’
והיה ערכך לפי זרעו
זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף
יז. אם משנת היבל יקדיש שדהו כערכך יקום
יח. ואם אחר היבל יקדיש שדהו
וחשב לו הכהן את הכסף
על פי השנים הנותרת עד שנת היבל
ונגרע מערכך
יט. ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו
ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו
כ. ואם לא יגאל את השדה
ואם מכר את השדה לאיש אחר
לא יגאל עוד
כא. והיה השדה בצאתו ביבל
קדש לה’ כשדה החרם
לכהן תהיה אחזתו

2ב
Aכו. אך בכור אשר יבכר לה’ בבהמה
לא יקדיש איש אתו
אם שור אם שה לה’ הוא
כז. ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך
ויסף חמשתו עליו
ואם לא יגאל ונמכר בערכך
 
 

 

2ג
 Aל: וכל מעשר הארץ
מזרע הארץ מפרי העץ
לה’ הוא קדש לה’
לא. ואם גאל יגאל איש ממעשרו
חמשיתו יסף עליו
 
 

Bכב: ואם את שדה מקנתו
אשר לא משדה אחזתו יקדיש לה’
כג. וחשב לו הכהן את מכסת הערכך
עד שנת היבל
ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה’
כד. בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו
לאשר לו אחזת הארץ
כה. וכל ערכך יהיה בשקל הקדש
עשרים גרה יהיה השקל

Bכח. אך כל חרם אשר יחרם איש לה’
מכל אשר לו
מאדם ובהמה ומשדה אחזתו
לא ימכר ולא יגאל
כל חרם קדש קדשים הוא לה’
כט. כל חרם אשר יחרם מן האדם
לא יפדה
מות יומת

Bלב. וכל מעשר בקר וצאן
כל אשר יעבר תחת השבט
העשירי יהיה קדש לה’
לג. לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו
ואם המר ימירנו
והיה הוא ותמורתו יהיה קדש
לא יגאל
לד. אלה המצות אשר צוה ה’ את משה
אל בני ישראל בהר סיני  ש