פרק א

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ב
A (ב) כיצד פוטרות צרותיהן
היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו
ולו אשה אחרת ומת
כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה
הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת
כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה אפלו הן מאה
B כיצד אם מתו צרותיהן מתרות
היתה בתו או אחת מכל העריות האלן נשואה לאחיו
ולו אשה אחרת
מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו
צרתה מתרת
וכל היכולה למאן ולא מאנה
צרתה חולצת ולא מתיבמת

1 א
A (א) חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן
וצרות צרותיהן
מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם
ואלו הן
בתו ובת בתו ובת בנו
בת אשתו ובת בנה ובת בתה
חמותו ואם חמותו ואם חמיו
אחותו מאמו ואחות אמו ואחות אשתו
ואשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו
הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן
מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם
B וכלן אם מתו או מאנו או נתגרשו או שנמצאו אילוניות
צרותיהן מתרות
ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו
שנמצאו אילוניות או שמאנו

2
(ג) שש עריות חמורות מאלו
מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מתרות
אמו
ואשת אביו ואחות אביו
אחותו מאביו
ואשת אחי אביו ואשת אחיו מאביו

3 ב
A אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין
אלו פוסלין ואלו מכשירין
לא נמנעו בית שמאי מלשא נשים מבית הלל
ולא בית הלל מבית שמאי
B כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין
לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו

3 א
A (ד) בית שמאי מתירין הצרות לאחים
ובית הלל אוסרים
B חלצו
בית שמאי פוסלין מן הכהנה
ובית הלל מכשירים
נתיבמו
בית שמאי מכשירים
ובית הלל פוסלין

פרק ב

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ב
(ב) שני אחים ומת אחד מהן
ויבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת
הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו
והשניה משום צרתה
עשה בה מאמר ומת השניה חולצת ולא מתיבמת
רבי שמעון אומר מיבם לאיזו מהן שירצה
או חולץ לאיזו מהן שירצה

1 א
(א) כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו
שני אחים ומת אחד מהם ונולד להן אח
ואחר כך יבם השני את אשת אחיו ומת
הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו
והשניה משום צרתה
עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת

2 ב
(ד) אסור מצוה שניות מדברי סופרים
אסור קדשה
אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל
ובת ישראל לנתין ולממזר

2 א
(ג) כלל אמרו ביבמה
כל שהיא אסור ערוה לא חולצת ולא מתיבמת
אסורה אסור מצוה ואסור קדשה
חולצת ולא מתיבמת
אחותה שהיא יבמתה חולצת או מתיבמת

3 ב
מי שיש לו בן מכל מקום
פוטר את אשת אביו מן היבום
וחיב על מכתו ועל קללתו
ובנו לכל דבר
חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית

3 א
(ה) מי שיש לו אח מכל מקום
זוקק את אשת אחיו ליבום
ואחיו לכל דבר
חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית

4 ב
(ז) שנים שקדשו שתי אחיות
זה אינו יודע איזו קדש וזה אינו יודע איזו קדש
זה נותן שני גטין וזה נותן שני גטין
מתו
לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן
לזה אחד ולזה שנים
היחיד חולץ לשתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מיבם
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם
לזה שנים ולזה שנים
אחיו שלזה חולץ לאחת ואחיו שלזה חולץ לאחת
אחיו שלזה מיבם חלוצתו שלזה ואחיו שלזה מיבם חלוצתו שלזה
קדמו שנים וחלצו
לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מיבם
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם
(ח) מצוה בגדול ליבם ואם קדם הקטן זכה

4 א
(ו) מי שקדש אחת משתי אחיות
ואינו יודע איזו מהן קדש
נותן גט לזו וגט לזו
מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן
היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם

5 ב
A (ט) המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם
לא ישא את אשתו
מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו
רבי יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו
B (י) החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה
מאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין
וכלן שהיו להם נשים ומתו מתרות לנשא להם
וכלן שנשאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו מתרות לנשא להם
וכלן מתרות לבניהם או לאחיהן

5 א
A הנטען על השפחה ונשתחררה
או על הנכרית ונתגירה
הרי זה לא יכנס
ואם כנס אין מוציאין מידו
B הנטען על אשת איש
והוציאוה מתחת ידו
אף על פי שכנס יוציא

פרק ב

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ג
A (ה) מי שיש לו אח מכל מקום
זוקק את אשת אחיו ליבום
ואחיו לכל דבר
חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית
B מי שיש לו בן מכל מקום
פוטר את אשת אביו מן היבום
וחיב על מכתו ועל קללתו
ובנו לכל דבר
חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית

1 ב
A (ג) כלל אמרו ביבמה
כל שהיא אסור ערוה
לא חולצת ולא מתיבמת
אסורה אסור מצוה ואסור קדשה
חולצת ולא מתיבמת
אחותה שהיא יבמתה
חולצת או מתיבמת
B (ד) אסור מצוה שניות מדברי סופרים
אסור קדשה
אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל
ובת ישראל לנתין ולממזר

1 א
A (א) כיצד אשת אחיו
שלא היה בעולמו
שני אחים ומת אחד מהם ונולד להן אח
ואחר כך יבם השני את אשת אחיו ומת
הראשונה יוצאת
משום אשת אחיו שלא היה בעולמו
והשניה משום צרתה
עשה בה מאמר ומת
שניה חולצת ולא מתיבמת
B (ב) שני אחים ומת אחד מהן
ויבם השני את אשת אחיו
ואחר כך נולד להן אח ומת
הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו
והשניה משום צרתה
עשה בה מאמר ומת
השניה חולצת ולא מתיבמת
רבי שמעון אומר מיבם לאיזו מהן שירצה
או חולץ לאיזו מהן שירצה

2 ג
A (ט) המביא גט ממדינת הים ואמר
בפני נכתב ובפני נחתם
לא ישא את אשתו
מת הרגתיו הרגנוהו
לא ישא את אשתו
רבי יהודה אומר
הרגתיו לא תנשא אשתו
הרגנוהו תנשא אשתו
B (י) החכם שאסר את האשה
בנדר על בעלה
הרי זה לא ישאנה
מאנה או שחלצה בפניו
ישאנה מפני שהוא בית דין
וכלן שהיו להם נשים ומתו
מתרות לנשא להם
וכלן שנשאו לאחרים
ונתגרשו או שנתאלמנו
מתרות לנשא להם
וכלן מתרות לבניהם או לאחיהן

2 ב
A הנטען על השפחה ונשתחררה
או על הנכרית ונתגירה
הרי זה לא יכנס
ואם כנס אין מוציאין מידו
B הנטען על אשת איש
והוציאוה מתחת ידו
אף על פי שכנס יוציא

2 א
A (ו) מי שקדש אחת משתי אחיות
ואינו יודע איזו מהן קדש
נותן גט לזו וגט לזו
מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן
היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם
B (ז) שנים שקדשו שתי אחיות
זה אינו יודע איזו קדש
וזה אינו יודע איזו קדש
זה נותן שני גטין וזה נותן שני גטין
מתו
לזה אח ולזה אח
זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן
לזה אחד ולזה שנים
היחיד חולץ לשתיהן
והשנים אחד חולץ ואחד מיבם
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם
לזה שנים ולזה שנים
אחיו שלזה חולץ לאחת
ואחיו שלזה חולץ לאחת
אחיו שלזה מיבם חלוצתו שלזה
ואחיו שלזה מיבם חלוצתו שלזה
קדמו שנים וחלצו
לא ייבמו השנים
אלא אחד חולץ ואחד מיבם
קדמו וכנסו אין מוציאין מידם
(ח) מצוה בגדול ליבם ואם קדם הקטן זכה

פרק ג

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ג
(ג) היתה אחת מהן
אסורה על זה אסור ערוה
והשניה אסורה על זה אסור ערוה
האסורה לזה מתרת לזה
והאסורה לזה מתרת לזה
וזו היא שאמרו
אחותה כשהיא יבמתה
או חולצת או מתיבמת

1 ב
(ב) היתה אחת מהן
אסורה על האחד אסור ערוה
אסור בה ומתר באחותה
והשני אסור בשתיהן
אסור מצוה ואסור קדשה
חולצות ולא מתיבמות

1 א
(א) ארבעה אחין
שנים מהן נשואים שתי אחיות
ומתו הנשואים את האחיות
הרי אלו חולצות ולא מתיבמות
ואם קדמו וכנסו יוציאו
רבי אליעזר אומר
בית שמאי אומרים יקימו
ובית הלל אומרים יוציאו

2 ג
(ה) שלשה אחין
שנים מהם נשואים שתי אחיות
ואחד מפנה
מת אחד מבעלי אחיות
ועשה בה מפנה מאמר
ואחר כך מת אחיו השני
בית שמאי אומרים
אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה
ובית הלל אומרים
מוציא את אשתו בגט ובחליצה
ואשת אחיו בחליצה
זו היא שאמרו
אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו

2 ב
היתה אחת מהן
אסורה עליו אסור ערוה
אסור בה ומתר באחותה
אסור מצוה או אסור קדשה
חולצות ולא מתיבמות

2 א
(ד) שלשה אחין
שנים מהן נשואין שתי אחיות
או אשה ובתה
או אשה ובת בתה
או אשה ובת בנה
הרי אלו חולצות ולא מתיבמות
ורבי שמעון פוטר

3 ג
A שלשה אחים
שנים מהן נשואים שתי אחיות
ואחד נשוי נכרית
גרש אחד מבעלי אחיות את אשתו
ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת
זו היא שאמרו
וכלן שמתו או נתגרשו צרותיהן מתרות
B (ח) וכלן שהיו בהן קדושין
או גרושין בספק
הרי אלו צרות חולצות ולא מתיבמות
כיצד ספק קדושין
זרק לה קדושין
ספק קרוב לו ספק קרוב לה
זהו ספק קדושין
ספק גרושין
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים
יש עליו עדים ואין בו זמן
יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד
זהו ספק גרושין

3 ב
(ז) שלשה אחים
שנים מהן נשואים שתי אחיות
ואחד נשוי נכרית
מת אחד מבעלי אחיות
וכנס הנשוי נכרית את אשתו
ומתה אשתו של שני
ואחר כך מת הנשוי נכרית
הרי זו אסורה עליו עולמית
הואיל ונאסרה עליו שעה אחת

3 א
A (ו) שלשה אחין
שנים מהן נשואים שתי אחיות
ואחד נשוי נכרית
מת אחד מבעלי אחיות
וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת
הראשונה יוצאה משום אחות אשה
והשניה משום צרתה
עשה בה מאמר ומת
נכרית חולצת ולא מתיבמת
B שלשה אחים
שנים מהם נשואים שתי אחיות
ואחד נשוי נכרית
מת הנשוי נכרית
וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת
הראשונה יוצאה משום אחות אשה
והשניה משום צרתה
עשה בה מאמר ומת
נכרית חולצת ולא מתיבמת

4 ב
(י) שנים שקדשו שתי נשים
ובשעת כניסתן לחפה
החליפו את שלזה לזה ואת שלזה לזה
הרי אלו חיבים משום אשת איש
היו אחין משום אשת אח
ואם היו אחיות משום אשה אל אחותה
ואם היו נדות משום נדה
ומפרישין אותן שלשה חדשים
שמא מעברות הן
ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד
מחזירין אותן מיד
ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה

4 ב
שני אחין נשואין לשתי אחיות
ומת אחד מהן
ואחר כך מתה אשתו שלשני
הרי זו אסורה עליו עולמית
הואיל ונאסרה עליו שעה אחת

4 א
(ט) שלשה אחין נשואין שלש נכריות
ומת אחד מהן
ועשה בה השני מאמר ומת
הרי אלו חולצות ולא מתיבמות
שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה
שעליה זקת יבם אחד
ולא שעליה זקת שני יבמין
רבי שמעון אומר
מיבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה

פרק ד

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ב
A (ג) שומרת יבם שנפלו לה נכסים
מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקים
מתה מה יעשו בכתבתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה
בית שמאי אומרים יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב
ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתבה בחזקת יורשי הבעל
נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב
B (ד) כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר
ובלבד שתהא כתבתה על נכסי בעלה הראשון

1 א
A (א) החולץ ליבמתו ונמצאת מעברת וילדה
בזמן שהולד שלקימא
הוא מתר בקרובותיה והיא מתרת בקרוביו
ולא פסלה מן הכהנה
אין הולד שלקימא
הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהנה
B (ב) הכונס את יבמתו ונמצאת מעברת וילדה
בזמן שהולד שלקימא יוציא וחיבין בקרבן
ואם אין הולד שלקימא יקים
ספק בין תשעה לראשון ספק בין שבעה לאחרון
יוציא והולד כשר וחיבין באשם תלוי

2 ב
A (ז) החולץ ליבמתו
הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה
ואם יש שם אב הנכסים שלאב
B הכונס את יבמתו
זכה בנכסים שלאחיו
רבי יהודה אומר
בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסים שלאב

2 א
A (ה) מצוה בגדול ליבם
לא רצה מהלכין על כל האחין
לא רצו חוזרין אצל הגדול ואומרים לו
עליך מצוה או חלץ או יבם
B (ו) תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים
או בחרש או בשוטה
אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלץ או יבם

3 ב
A (ח) החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת
חולצת ולא מתיבמת
וכן המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת
הרי זה פטורה מן החליצה ומן היבום
B (ט) שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה
משום רבי יהודה בן בתירא אמרו
אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה
חלץ לה אחיו או כנסה יכנס את אשתו
מתה היבמה יכנס את אשתו
מת היבם יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה

3 א
A החולץ ליבמתו
הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו
הוא אסור
באמה ובאם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה
ובאחותה בזמן שהיא קימת
והאחין מתרין
והיא אסורה
באביו ובאבי אביו ובבנו ובן בנו באחיו ובבן אחיו
B מתר אדם בקרובת צרת חלוצתו
ואסור בצרת קרובת חלוצתו

4 ב
A (יא) ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו
אם רצה הגדול שבהם ליבם את כלן הרשות בידו
B מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת
ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה
היתה אחת כשרה ואחת פסולה
אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם לכשרה

4 א
A (י) היבמה לא תחלץ ולא תתיבם עד שיש לה שלשה חדשים
B וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו
עד שיהיו להן שלשה חדשים
אחד בתולות ואחד בעולות
אחד גרושות ואחד אלמנות אחד נשואות ואחד ארוסות
רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו
חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס בה
רבי יוסי אומר
 כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האבול

5 ב
A אשתו שמתה מתר באחותה
גרשה ומתה מתר באחותה
נשאת לאחר ומתה מתר באחותה
B יבמתו שמתה מתר באחותה
חלץ לה ומתה מתר באחותה

5 א
A (יב) המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו והנושא קרובת חלוצתו
יוציא והולד ממזר דברי רבי עקיבא
וחכמים אומרים אין הולד ממזר
ומודים בנושא קרובת גרושתו שהולד ממזר
B (יג) איזהו ממזר
כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא
שמעון התימני אומר
כל שחיבים עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו
רבי יהושע אומר כל שחיבים עליו מיתת בית דין
אמר רבי שמעון בן עזאי
 מצאתי מגלת יחסין בירושלים וכתוב בה
איש פלוני ממזר מאשת איש לקים דברי רבי יהושע

פרק ה

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1
(א) רבן גמליאל אומר
אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ולא בעילה אחר בעילה ולא חליצה אחר חליצה
וחכמים אומרים
יש גט אחר גט ויש מאמר אחר מאמר אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום

2 ב
A (ד) כיצד
עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גטין וחליצה
מאמר בזו וגט בזו צריכה גט וחליצה
מאמר בזו ובעל את זו צריכות שני גטין וחליצה
מאמר בזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט
B גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה
גט לזו ובעל את זו צריכה גט וחליצה
גט לזו ומאמר בזו צריכה גט וחליצה
גט לזו וחלץ לזו
אין אחר חליצה כלום
C (ה) חלץ וחלץ או חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל
או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ
אין אחר חליצה כלום
D בין יבם אחד לשתי יבמות
בין שני יבמין ליבמה אחת

2 א
A (ב) כיצד
עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה
עשה מאמר וחליצה צריכה הימנו גט
עשה מאמר ובעל
הרי זו כמצותה
B (ג) נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה
נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה
נתן גט וחלץ
אין אחר חליצה כלום
C חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל
או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ
אין אחר חליצה כלום
D אחת יבמה אחת ליבם אחד
ואחת שתי יבמות ליבם אחד

3
(ו) חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ
אין אחר חליצה כלום בין בתחלה בין באמצע בין בסוף
והבעילה בזמן שהיא בתחלה אין אחריה כלום
באמצע ובסוף יש אחריה כלום
רבי נחמיה אומר
אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריהן כלום

פרק ו

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ב
(ב) וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות
כגון אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל
בת ישראל לממזר ולנתין
פסל
ולא חלק בין ביאה לביאה

1 א
(א) הבא על יבמתו
בין בשוגג בין במזיד בין באנס בין ברצון
אפלו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת
הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס
אחד המערה ואחד הגומר
קנה
ולא חלק בין ביאה לביאה

2 ב
A ארס את האלמנה
ונתמנה להיות כהן גדול
יכנס
ומעשה ביהושע בן גמלא
שקדש את מרתא בת ביתוס
ומנהו המלך להיות כהן גדול
וכנסה
B  שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט
ונתמנה להיות כהן גדול
אף על פי שעשה בה מאמר
הרי זה לא יכנס
C  כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מיבם

2 א
A (ג) אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
מן הארוסין לא יאכלו בתרומה
רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין
נתארמלו או נתגרשו
מן הנשואין פסולות
מן הארוסין כשרות
B (ד) כהן גדול לא ישא אלמנה
בין אלמנה מן הארוסין
בין אלמנה מן הנשואין
ולא ישא את הבוגרת
רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת
C  לא ישא את מכת עץ

3 ב
A נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה
אינו רשאי לבטל
גרשה מתרת לנשא לאחר
ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים
ואם הפילה מונה משעה שהפילה

B האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה
רבי יוחנן בן ברוקא אומר
על שניהם הוא אומר
ויברך אתם אלהים ויאמר להם פרו ורבו

3 א
A (ה) כהן הדיוט לא ישא אילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים
רבי יהודה אומר אף על פי שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית
שהיא זונה האמורה בתורה
וחכמים אומרים
אין זונה אלא גיורת ומשחררת ושנבעלה בעילת זנות
B (ו) לא יבטל אדם מפריה ורביה
אלא אם כן יש לו בנים
בית שמאי אומרים שני זכרים
ובית הלל אומרים זכר ונקבה
שנאמר זכר ונקבה בראם

פרק ז

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ג
ובת כהן שנסת לישראל
והכניסה לו
בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל
הרי אלו לא יאכלו בתרומה

1 ב
(ב) בת ישראל שנסת לכהן
והכניסה לו עבדים
בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל
הרי אלו יאכלו בתרומה

1 א
(א) אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל
עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה
עבדי צאן ברזל יאכלו
ואלו הן עבדי מלוג
אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה
אף על פי שהוא חיב במזונותן
הרי אלו לא יאכלו בתרומה
ואלו הן עבדי צאן ברזל
אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו
הואיל והוא חיב באחריותן
הרי אלו יאכלו בתרומה

2 ג
(ה) האונס והמפתה והשוטה
לא פוסלים ולא מאכילים
ואם אינם ראויין לבא בישראל
הרי אלו פוסלין
כיצד
ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה
עברה לא תאכל בתרומה
נחתך העבר במעיה תאכל
כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה
עברה לא תאכל ילדה תאכל
נמצא כחו שלבן גדול משלאב

2 ב
(ד) העבר והיבם והארוסין והחרש
ובין תשע שנים ויום אחד
פוסלין ולא מאכילין
ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד
ספק שאינו
ספק הביא שתי שערות
ספק שלא הביא
נפל הבית עליו ועל בת אחיו
ואין ידוע אי זה מת ראשון
צרתה חולצת ולא מתיבמת

2 א
(ג) בת ישראל שנסת לכהן ומת
והניחה מעברת
לא יאכלו עבדיה בתרומה
מפני חלקו שלעבר
שהעבר פוסל ואינו מאכיל
דברי רבי יוסי
אמרו לו
מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן
אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעברת
לא יאכלו עבדיה בתרומה
מפני חלקו שלעבר

3 ג
(ו) כהן גדול פעמים שהוא פוסל
כיצד
בת כהן לישראל
וילדה הימנו בת
והלכה הבת ונסת לכהן
וילדה הימנו בן
הרי זה ראוי להיות כהן גדול
עומד ומשמש על גבי המזבח
ומאכיל את אמו ופוסל את אם אמו
וזאת אומרת לא כבני כהן גדול
שהוא פוסלני מן התרומה

3 ב
ממזר פוסל ומאכיל
כיצד
בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל
וילדה הימנו בת
והלכה הבת ונשאת לעבד או לגוי
וילדה הימנו בן
הרי זה ממזר
היתה אם אמו בת ישראל לכהן
תאכל בתרומה
בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה

3 א
העבד פוסל משום ביאה
ואינו פוסל משום זרע
כיצד
בת ישראל לכהן בת כהן לישראל
וילדה הימנו בן
והלך הבן ונכבש על השפחה
וילדה הימנו בן
הרי זה עבד
היתה אם אביו בת ישראל לכהן
לא תאכל בתרומה
בת כהן לישראל תאכל בתרומה

פרק ח

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ג
פצוע דכא וכרות שפכה
מתרין בגיורת ובמשחררת
ואינן אסורין אלא מלבא בקהל
שנאמר
לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'

1 ב
A פצוע דכא וכרות שפכה
הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו
ואם לא ידעה
משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה
הרי אלו יאכלו
B (ב) איזהו פצוע דכא
כל שנפצעו הבצים שלו ואפלו אחת מהן
וכרות שפכה כל שנכרת הגיד
ואם נשתיר מהעטרה אפלו כחוט השערה כשר

1 א
(א) הערל וכל הטמאים
לא יאכלו בתרומה
נשיהן ועבדיהן
יאכלו בתרומה

2 ג
ממזרין ונתינין אסורין
ואסורן אסור עולם
אחד זכרים ואחד נקבות

2 ב
מצרי ואדומי אינם אסורים
אלא עד שלשה דורות
אחד זכרים ואחד נקבות
רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד
אמר רבי שמעון קל וחמר הדברים
ומה אם במקום שאסר את הזכרים
אסור עולם
התיר את הנקבות מיד
מקום שלא אסר את הזכרים
אלא עד שלשה דורות
אינו דין שנתיר את הנקבות מיד
אמרו לו אם הלכה נקבל
ואם לדין יש תשובה
אמר להם לא כי הלכה אני אומר

2 א
(ג) עמוני ומואבי אסורים
ואסורן אסור עולם
אבל נקבותיהם מתרות מיד

3 ג
הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה
בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות
וכן אילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה
בעלוה פסלוה מפני שבעילתה בעילת זנות

3 ב
(ה) הסריס לא חולץ ולא מיבם
וכן אילונית לא חולצת ולא מתיבמת

3 א
(ד) אמר רבי יהושע
שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו
והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו
ואין לי לפרש
אמר רבי עקיבא אני אפרש
סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו
מפני שהיתה לו שעת הכשר
סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו
מפני שלא היתה לו שעת הכשר
רבי אליעזר אומר
לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו
מפני שיש לו רפואה
העיד רבי יהושע בן בתירא
על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם
ויבמו את אשתו לקים דברי רבי עקיבא

4 ג
A אנדרוגינוס נושא אבל לא נשא
B רבי אליעזר אומר
אנדרוגינוס
חיבים עליו סקילה כזכר

4 ב
רבי יהודה אומר
טמטום שנקרע ונמצא זכר
לא יחלץ
מפני שהוא כסריס

4 א
A (ו) סריס חמה כהן שנשא בת ישראל
מאכילה בתרומה
B רבי יוסי ורבי שמעון אומרים
אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל
מאכילה בתרומה

פרק ט

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ב
A (ג) שניות מדברי סופרים
B שניה לבעל ולא שניה ליבם
אסורה לבעל ומתרת ליבם
C שניה ליבם ולא שניה לבעל
אסורה ליבם ומתרת לבעל
D שניה לזה ולזה אסורה לזה ולזה
אין לה לא כתבה ולא פרות
ולא מזונות ולא בלאות
והולד כשר
וכופין אותו להוציא
E אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר
יש להן כתבה

1 א
A (א) יש מתרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן
מתרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן
מתרות לאלו ולאלו ואסורות לאלו ולאלו
B אלו מתרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן
כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול
חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר
ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר
ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל
מתרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן
C (ב) ואלו מתרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן
כהן גדול שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט
כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל
ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר
ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל
מתרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן
D אסורות לאלו ולאלו
כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט
כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר
ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל
ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר
אסורות לאלו ולאלו
E ושאר כל הנשים מתרות לבעליהן וליבמיהן

2 ג
בת לוי מארסת לכהן
מעברת מכהן
שומרת יבם לכהן
וכן בת כהן ללוי
לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר

2 ב
בת ישראל מארסת ללוי
מעברת מלוי
שומרת יבם ללוי
וכן בת לוי לישראל
לא תאכל במעשר

2 א
(ד) בת ישראל מארסת לכהן
מעברת מכהן
שומרת יבם לכהן
וכן בת כהן לישראל
לא תאכל בתרומה

3 ב
(ו) בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה
מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה
נשאת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל במעשר
נשאת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה
מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה
מת בנה מלוי לא תאכל במעשר
מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה
ועל זו נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל

3 א
(ה) בת ישראל שנסת לכהן תאכל בתרומה
מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה
נסת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל במעשר
נסת לישראל לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר
מת ולה הימנו בן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר
מת בנה מישראל תאכל במעשר
מת בנה מלוי תאכל בתרומה
מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר

פרק י

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ג
(ד) מי שהלכה אשתו למדינת הים
ובאו ואמרו לו מתה אשתך
ונשא את אחותה ואחר כך באת אשתו
מתרת לחזור לו
הוא מתר בקרובות שניה
והשניה מתרת בקרוביו
ואם מתה הראשונה מתר בשניה
אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה
ואחר כך אמרו לו קימת היתה ומתה
הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר
רבי יוסי אומר
כל שפוסל על ידי אחרים
פוסל על ידי עצמו
וכל שאינו פוסל על ידי אחרים
אינו פוסל על ידי עצמו
(ה) אמרו לו מתה אשתך
ונשא אחותה מאביה
מתה ונשא אחותה מאמה
מתה ונשא אחותה מאביה
מתה ונשא אחותה מאמה
ונמצאו כלן קימות
מתר בראשונה בשלישית ובחמישית
ופוטרות צרותיהן
ואסור בשניה וברביעית
ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה
ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה
מתר בשניה וברביעית
ופוטרות צרותיהן
ואסור בשלישית ובחמישית
ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה

1 ב
(ג) האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים
ובאו ואמרו לה מת בעליך
ואחר כך מת בנך
ונשאת ואחר כך אמרו לה
חלוף היו הדברים
תצא והולד הראשון והאחרון ממזר
אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך
ונתיבמה ואחר כך אמרו לה
חלוף היו הדברים
תצא והולד הראשון והאחרון ממזר
אמרו לה מת בעליך ונסת
ואחר כך אמרו לה קים היה ומת
תצא
והולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר
אמרו לה מת בעליך ונתקדשה
ואחר כך בא בעלה
מתרת לחזור לו
אף על פי שנתן לה האחרון גט
לא פסלה מן הכהנה
את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא
ואשה גרושה מאישה
ולא מאיש שאינו אישה

1 א
(א) האשה שהלך בעלה למדינת הים
ובאו ואמרו לה מת בעליך ונסת
ואחר כך בא בעלה
תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה
ואין לה כתבה ולא פרות
ולא מזונות ולא בלאות
לא על זה ולא על זה
אם נטלה מזה ומזה תחזיר
והולד ממזר מזה ומזה
ולא זה וזה מטמאין לה
ולא זה וזה זכאין
לא במציאתה ולא במעשה ידיה
ולא בהפרת נדריה
היתה בת ישראל נפסלה מן הכהנה
ובת לוי מן המעשר
ובת כהן מן התרומה
ואין יורשים שלזה ויורשים שלזה
יורשים את כתבתה
ואם מתו אחיו שלזה ואחיו שלזה
חולצין ולא מיבמין
רבי יוסי אומר
כתבתה על נכסי בעלה הראשון
רבי אלעזר אומר
הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה
ובהפרת נדריה
רבי שמעון אומר
ביאתה או חליצתה מאחיו שלראשון
פוטרת צרתה ואין הולד ממנו ממזר
ואם נסת שלא ברשות מתרת לחזור לו
(ב) נסת על פי בית דין
תצא ופטורה מן הקרבן
לא נסת על פי בית דין
תצא וחיבת בקרבן
יפה כח בית דין שפטרוה מן הקרבן
הורוה בית דין לנשא והלכה וקלקלה
חיבת בקרבן שלא התרוה אלא לנשא

2 ג
A בן תשע ויום אחד
שבא על יבמתו ומת
חולצת ולא מתיבמת
נשא אשה ומת הרי זו פטורה
B (ט) בן תשע שנים ויום אחד
שבא על יבמתו
ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת
אם לא ידע את הראשונה משהגדיל
הראשונה חולצת ולא מתיבמת
והשניה או חולצת או מתיבמת
רבי שמעון אומר
מיבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה
אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד
ואחד שהוא בן עשרים שנה
שלא הביא שתי שערות

2 ב
A (ז) בן תשע שנים ויום אחד
שבא על יבמתו
ואחר כך בא עליה אחיו
שהוא בן תשע שנים ויום אחד
פסל על ידו
רבי שמעון אומר לא פסל
B (ח) בן תשע שנים ויום אחד
שבא על יבמתו
ואחר כך בא על צרתה
פסל על ידי עצמו
רבי שמעון אומר לא פסל

2 א
A (ו) בן תשע שנים ויום אחד
הוא פוסל על ידי אחין
והאחים פוסלין על ידו
אלא שהוא פוסל תחלה
והאחין פוסלין תחלה וסוף
B כיצד
בן תשע שנים ויום אחד
שבא על יבמתו
פסל על ידי אחין
באו עליה אחין ועשו בה מאמר
נתנו גט או חלצו
פסלו על ידו

פרק יא

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ג
נושא אדם אנוסת אביו ומפתת אביו
אנוסת בנו ומפתת בנו
רבי יהודה אוסר
באנוסת אביו ומפתת אביו

1 ב
האונס והמפתה על הנשואה חיב

1 א
(א) נושאין על האנוסה ועל המפתה

2
(ב) הגיורת שנתגירו בניה עמה לא חולצין ולא מיבמין
אפלו הורתו שלראשון שלא בקדשה ולדתו בקדשה והשני הורתו ולדתו בקדשה
וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה

3 ב
(ד) האשה שנתערב ולדה בולד כלתה
הגדילו התערבות ונשאו נשים ומתו
בני הכלה חולצין ולא מיבמין
שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו
ובני הזקנה או חולצין או מיבמין
שהוא ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו
מתו הכשרים בני התערבות לבני הזקנה חולצין ולא מיבמין
שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו
ובני הכלה אחד חולץ ואחד מיבם

3 א
(ג) חמש נשים שנתערבו ולדותיהן
הגדילו התערבות ונשאו נשים ומתו
ארבעה חולצין לאחת ואחד מיבם אותה
הוא ושלשה חולצים לאחרת ואחד מיבם
נמצאו ארבע חליצות ויבום לכל אחת ואחת

4
(ה) כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה
הרי אלו אוכלים בתרומה וחולקים חלק אחד בגרן ואינן מטמאין למתים ואינן נושאין נשים
בין כשרות בין פסולות
הגדילו התערבות ושחררו זה את זה
נושאין נשים ראויות לכהנה ואינן מטמאין למתים ואם נטמאו אינן סופגין את הארבעים
ואינן אוכלים בתרומה ואם אכלו אינן משלמין קרן וחמש ואינן חולקין על הגרן ומוכרין
את התרומה והדמים שלהם
ואינן חולקין בקדשי המקדש ואין נותנין להם קדשים ואין מוציאין את שלהם מידם
ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה ובכורן יהא רועה עד שיסתאב
ונותנין עליהן חמרי כהנים וחמרי ישראלים

5 ג
היו שניהם כהנים
הוא אונן עליהם
והם אוננים עליו
הוא אינו מטמא להם
והם אינן מטמאין לו
הוא אינו יורש אותן
אבל הם יורשין אותו
ופטור על מכתו ועל קללתו שלזה ושלזה
ועולה במשמרו שלזה ושלזה
ואינו חולק
אם היו שניהם במשמר אחד
נוטל חלק אחד

5 ב
(ז) היה אחד ישראל ואחד כהן
נושא אשה ראויה לכהן
ואינו מטמא למתים
ואם נטמא אינו סופג את הארבעים
ואינו אוכל בתרומה
אם אכל אינו משלם קרן וחמש
ואינו חולק על הגרן
ומוכר התרומה והדמים שלו
ואינו חולק בקדשי המקדש
ואין נותנין לו את הקדשים
ואין מוציאין את שלו מידו
ופטור מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה
ובכורו יהא רועה עד שיסתאב
ונותנין עליו חמרי כהנים וחמרי ישראלים

5 א
(ו) מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים
ונשאת וילדה
ואין ידוע אם בן תשעה לראשון
אם בן שבעה לאחרון
היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני
חולצין ולא מיבמין
וכן הוא להם חולץ ולא מיבם
היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני
שלא מאותה האם
הוא חולץ ומיבם
והם אחד חולץ ואחד מיבם

פרק יב

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1
(א) מצות חליצה
בשלשה דינין ואפלו שלשתן הדיוטות

2 ג
A (ד) החרש שנחלץ והחרשת שחלצה
והחולצת לקטן
חליצתה פסולה
B קטנה שחלצה תחלץ משתגדיל
ואם לא חלצה
חליצתה פסולה
C (ה) חלצה בשנים או בשלשה
ונמצא אחד מהן קרוב או פסול
חליצתה פסולה
רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין
D ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה
בבית האסורין
ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר

2 ב
A (ג) חלצה ורקקה אבל לא קראה
חליצתה כשרה
B קראה ורקקה אבל לא חלצה
חליצתה פסולה
C חלצה וקראה אבל לא רקקה
רבי אליעזר אומר
חליצתה פסולה
רבי עקיבא אומר
חליצתה כשרה
D אמר רבי אליעזר
ככה יעשה
כל דבר שהוא מעשה מעכב
אמר לו רבי עקיבא
משם ראיה
ככה יעשה לאיש
כל דבר שהוא מעשה באיש

2 א
A חלצה במנעל חליצתה כשרה
באנפילין חליצתה פסולה
בסנדל שיש לו עקב כשר
ושאין לו עקב פסול
מן הארכבה ולמטה חליצתה כשרה
מן הארכבה ולמעלה חליצתה פסולה
B (ב) חלצה בסנדל שאינו שלו
או בסנדל שלעץ
או בשלשמאל בימין
חליצתה כשרה
C חלצה בגדול שהוא יכול להלך בו
או בקטן שהוא חופה את רב רגלו
חליצתה כשרה
D חלצה בלילה חליצתה כשרה
ורבי אליעזר פוסל
בשמאל חליצתה פסולה
ורבי אליעזר מכשיר

3
(ו) מצות חליצה
בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת לו שנאמר וקראו לו זקני עירו
ודברו אליו
והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי
והוא אומר לא חפצתי לקחתה
ובלשון הקדש היו אומרים ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה
בפניו
רק הנראה לדינים
וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו
עד כאן היו מקרין
וכשהקרא רבי הרקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה החזקו להיות גומרין כל
הפרשה
ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל
מצוה בדינין ולא מצוה בתלמידים
רבי יהודה אומר
מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל

פרק יג

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ג
רבי אליעזר אומר
אין מעשה קטנה כלום אלא כמפתה
בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה
בת כהן לישראל תאכל בתרומה
(ג) רבי אליעזר בן יעקב אומר
כל עכבה שהיא מן האיש
כאלו היא אשתו
וכל עכבה שאינה מן האיש
כאלו אינה אשתו

1 ב
(ב) איזו היא קטנה שצריכה למאן
כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה
השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר
כל תינוקת שאינה יכולה לשמר קדושיה
אינה צריכה למאן

1 א
(א) בית שמאי אומרים
אין ממאנין אלא ארוסות
ובית הלל אומרים ארוסות ונשואות
בית שמאי אומרים בבעל ולא ביבם
ובית הלל אומרים בבעל וביבם
בית שמאי אומרים בפניו
ובית הלל אומרים בפניו ושלא בפניו
בית שמאי אומרים בבית דין
ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין
אמרו להן בית הלל לבית שמאי
ממאנת והיא קטנה
אפלו ארבעה וחמשה פעמים
אמרו להן בית שמאי אין בנות ישראל הפקר
אלא ממאנת וממתנת
עד שתגדיל ותמאן ותנשא

2 ג
(ו) המגרש את האשה והחזירה
מתרת ליבם
ורבי אליעזר אוסר
וכן המגרש את היתומה והחזירה
מתרת ליבם
ורבי אליעזר אוסר
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה
כיתומה בחיי האב
החזירה דברי הכל אסורה ליבם

2 ב
(ה) הממאנת באיש
ונשאת לאחר וגרשה
לאחר ומאנה בו
לאחר וגרשה
לאחר ומאנה בו
כל שיצאת הימנו בגט אסורה לחזור לו
במאון מתרת לחזור לו

2 א
(ד) הממאנת באיש
הוא מתר בקרובותיה והיא מתרת בקרוביו
ולא פסלה מן הכהנה
נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה
והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהנה
נתן לה גט והחזירה מאנה בו ונשאת לאחר
ונתארמלה או נתגרשה מתרת לחזור לו
מאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר
ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו
זה הכלל גט אחר מאון אסורה לחזור לו
מאון אחר גט מתרת לחזור לו

3 ג
(ט) מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת
בא היבם על הראשונה
וחזר ובא על על השניה
או שבא אחיו על השניה
לא פסל את הראשונה
וכן שתי חרשות
קטנה וחרשת
בא היבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת
או שבא אחיו על החרשת
לא פסל את הקטנה
בא היבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה
או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת
(י) פקחת וחרשת
בא היבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת
או שבא אחיו על החרשת
לא פסל את הפקחת
בא היבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת
או שבא אחיו על הפקחת פסל את החרשת
(יא) גדולה וקטנה
בא היבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה
או שבא אחיו על הקטנה
לא פסל את הגדולה
בא היבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה
או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה
רבי אלעזר אומר
מלמדין את הקטנה שתמאן בו

3 ב
(ח) מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת
ביאתה או חליצתה שלאחת מהן
פוטרת צרתה
וכן שתי חרשות
קטנה וחרשת
אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה
פקחת וחרשת
ביאת הפקחת פוטרת את החרשת
ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת
גדולה וקטנה
ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה
ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה

3 א
(ז) שני אחין
נשואין לשתי אחיות יתומות קטנות
ומת בעלה שלאחת מהן
תצא משום אחות אשה
וכן שתי חרשות
גדולה וקטנה
מת בעלה שלקטנה
תצא הקטנה משום אחות אשה
מת בעלה שלגדולה
רבי אליעזר אומר
מלמדין את הקטנה שתמאן בו
רבן גמליאל אומר
אם מאנה מאנה
ואם לאו תמתין עד שתגדיל
ותצא הלזו משום אחות אשה
רבי יהושע אומר
אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו
מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה

4 ג
(יג) הנודרת הנאה מיבמה
בחיי בעלה
כופין אותו שיחלץ לה
לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלץ לה
ואם נתכונה לכך אפלו בחיי בעלה
מבקשין הימנו שיחלץ לה

4 ב
היבמה
שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי
כופין אותו שיחלץ לה
לאחר שלשים יום מבקשים הימנו שיחלץ לה
ובזמן שהוא מודה
אפלו לאחר שנים עשר חדש
כופין אותו שיחלץ לה

4 א
(יב) יבם קטן שבא על יבמה קטנה
יגדלו זה עם זה
בא על יבמה גדולה
תגדלנו

פרק יד

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ב
A פקח שנשא פקחת ונתחרשה
אם רצה יוציא ואם רצה יקים
נשתטית לא יוציא
נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית
אמר רבי יוחנן בן נורי
מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא
אמרו לו אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת
שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה
והאיש אינו מוציא אלא לרצונו

B (ב) העיד רבי יוחנן בן גדגדה על החרשת שהשיאה אביה
שהיא יוצאה בגט
אמרו לו אף זו כיוצא בה

1 א
A (א) חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת
אם רצה יוציא ואם רצה יקים
B כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה

2
(ג) שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות אחת
חרשת ואחת פקחת
או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או לשני אחים חרשין או לשני אחין אחד
חרש ואחד פקח
הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו

3 ב
A שני אחים אחד חרש ואחד פקח
נשואים לשתי נכריות פקחות
מת חרש בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל הפקחת
או חולץ או מיבם
מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל הפקחת
כונס ואינו מוציא לעולם
B שני אחים פקחים
נשואים לשתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת
מת פקח בעל החרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת
כונס ואם רצה להוציא יוציא
מת פקח בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל החרשת
או חולץ או מיבם
C שני אחים אחד חרש ואחד פקח
נשואים לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פקחת
מת חרש בעל החרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת
כונס ואם רצה להוציא יוציא
מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל החרשת
כונס ואינו מוציא לעולם

3 א
A (ד) שני אחים אחד חרש ואחד פקח
נשואים לשתי אחיות פקחות
מת חרש בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל הפקחת
תצא משום אחות אשה
מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל הפקחת
מוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם
B שני אחים פקחים
נשואים לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת
מת פקח בעל החרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת
תצא משום אחות אשה
מת פקח בעל הפקחת מה יעשה פקח בעל החרשת
מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה
C שני אחים אחד חרש ואחד פקח
נשואים לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת
מת חרש בעל החרשת מה יעשה פקח בעל הפקחת
תצא משום אחות אשה
מת פקח בעל הפקחת מה יעשה חרש בעל חרשת
מוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם

פרק טו

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ג
(ג) בית שמאי אומרים תנשא ותטל כתבתה
בית הלל אומרים תנשא ולא תטל כתבתה
אמרו להן בית שמאי
התרתם את הערוה החמורה
לא תתירו את הממון הקל
אמרו להן בית הלל
מצינו שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה
אמרו להם בית שמאי
והלא מספר כתבתה נלמד שהוא כותב לה
שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי
וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי

1 ב
(ב) בית הלל אומרים
לא שמענו אלא בבאה מן הקציר
ובאותה מדינה וכמעשה שהיה
אמרו להן בית שמאי
אחת הבאה מן הקציר
ואחת הבאה מן הזיתים
ואחת הבאה מן הבציר
ואחת הבאה ממדינה למדינה
לא דברו חכמים בקציר אלא בהוה
חזרו בית הלל להורות כבית שמאי

1 א
(א) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים
שלום בינו לבינה ושלום בעולם
ובאת ואמרה מת בעלי תנשא
מת בעלי תתיבם
שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם
קטטה בינו לבינה ושלום בעולם
ובאת ואמרה מת בעלי אינה נאמנת
רבי יהודה אומר לעולם אינה נאמנת
אלא אם כן באת בוכה ובגדיה קרועין
אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא

2 ב
A קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע איזו קדש
כל אחת אומרת אותי קדש
נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתבה ביניהן ומסתלק
דברי רבי טרפון
רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עברה
עד שיתן גט וכתבה לכל אחת ואחת
B גזל אחד מחמשה ואין ידוע לאיזה גזל
כל אחד אומר אותי גזל
מניח את הגזלה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון
רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עברה
עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד

2 א
A (ו) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים
ובאה ואמרה מת בעלי
תנשא ותטל כתבתה וצרתה אסורה
היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון
רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עברה
עד שתהא אסורה לנשא ואסורה מלאכול בתרומה
B (ז) אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי
תנשא ותטל כתבתה וחמותה אסורה
היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון
רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עברה
עד שתהא אסורה לנשא ואסורה מלאכול בתרומה

3 ג
(י) נתן לי יבם במדינת הים
אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי
יבמי ואחר כך בעלי
נאמנת
הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים
אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי
יבמי ואחר כך בעלי
אינה נאמנת
שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא
ולא מתה אחותי שתכנס לביתו
ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם אשתו
ולא מתה אשתי שישא את אחותה

3 ב
(ט) נתן לי בן במדינת הים
ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי
נאמנת
מת בעלי ואחר כך מת בני
אינה נאמנת
וחוששים לדבריה וחולצת ולא מתיבמת

3 א
(ח) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים
ובנה עמהם
ובאה ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני
נאמנת
מת בני ואחר כך מת בעלי
אינה נאמנת
וחוששים לדבריה וחולצת ולא מתיבמת

פרק טז

המשנה כדרכה

מסכת יבמות

1 ב
(ב) שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי
זו אסורה מפני בעלה שלזו וזו אסורה מפני בעלה שלזו
לזו עדים ולזו אין עדים
את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מתרת
לזו בנים ולזו אין בנים
את שיש לה בנים מתרת ואת שאין לה בנים אסורה
נתיבמו ומתו היבמין אסורות להנשא
רבי אלעזר אומר
הואיל והתרו ליבמין התרו לכל אדם

1 א
(א) האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים
ובאו ואמרו לה מת בעליך
לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעברת היא צרתה
היתה לה חמות אינה חוששת
יצתה מלאה חוששת
רבי יהושע אומר
אינה חוששת

2 ב
A (ד) נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוףזו אסורה מפני בעלה שלזו וזו אסורה מפני בעלה שלזו
לזו עדים ולזו אין עדים
את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מתרת
לזו בנים ולזו אין בנים
את שיש לה בנים מתרת ואת שאין לה בנים אסורה
נתיבמו ומתו היבמין אסורות להנשא
רבי אלעזר אומר
הואיל והתרו ליבמין התרו לכל אדם

2 א
A (ג) אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החטם
אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו
B אין מעידין אלא עד שתצא נפשו
ואפלו ראוהו מגיד וצלוב והחיה אוכלת בו
C אין מעידין אלא עד שלשה ימים
רבי יהודה בן בבא אומר
לא כל האדם
ולא כל המקומות
ולא כל השעות שוין

2 ב
A (ד) נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף
אשתו אסורה
אמר רבי מאיר
מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים
B אמר רבי יוסי
מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו
ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו נשותיהם
C ושוב מעשה בעסיא באחד
ששלשלוהו לים ולא עלה בידם אלא רגלו
אמרו חכמים
מן הארכבה ולמעלה תנשא מן הארכבה ולמטה לא תנשא

2 א
A (ג) אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החטם
אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו
B אין מעידין אלא עד שתצא נפשו
ואפלו ראוהו מגיד וצלוב והחיה אוכלת בו
C אין מעידין אלא עד שלשה ימים
רבי יהודה בן בבא אומר
לא כל האדם
ולא כל המקומות
ולא כל השעות שוין