Mesechet Tavul Yom

פרק א	המשנה כדרכה		מסכת טבול יום
1ב (ב) המכנס חלות על מנת שלא להפריש האופה חמיטה על גבי חמיטה משקרמו בתנור וקולית שלמים שאינה מחלחלת ורתיחת גריסין שלפול שניה ורתיחת יין ישן ושלשמן לעולם ושלעדשים רבי יהודה אומר אף שלטפח טמאים בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטמאות		1א A (א) המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמאי אומרים חבור בטבול יום ובית הלל אומרים אינו חבור B מקרצות נושכות זו בזו וככרות נושכות זו בזו האופה חמיטה על גבי חמיטה עד שלא קרמו בתנור וקולית שלמים המחלחלת ורתיחת גריסין שלפול ראשונה ורתיחת יין חדש רבי יהודה אומר אף שלארז בית שמאי אומרים חבור בטבול יום בית הלל אומרים אינו חבור ומודים בשאר כל הטמאות בין קלות בין חמורות
2ב (ד) הצרור שבככר וגרגר מלח גדול והתרמוס והחרחור יתר מכאצבע רבי יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו טהורים באב הטמאה ואין צריך לומר בטבול יום		2א (ג) מסמר שאחר הככר וגרגר מלח קטן והחרחור פחות מכאצבע רבי יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו טמאים בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטמאות
3ב השעורה והכסמת בזמן שהן קלופים והחטה בין שהיא קלופה בין שאינה קלופה הקצח והשמשום והפלפל רבי יהודה אומר אף אפונים לבנים טמאים בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטמאות		3א (ה) השעורה והכסמת בזמן שאינן קלופין התיאה והחלתית והאלום רבי יהודה אומר אף אפונים שחורים טהורים באב הטמאה ואין צריך לומר בטבול יום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים טהורים בטבול יום וטמאים בכל הטמאות

פרק ב	המשנה כדרכה		מסכת טבול יום
1ב (ב) קדרה שהיא מלאה משקים ונגע בה טבול יום אם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדרה טהורה ואם היה משקה חלין הכל טהור ואם היו ידיו מסאבות הכל טמא זה חמר בידים מבטבול יום וחמר בטבול יום מבידים שספק טבול יום פוסל את התרומה והידים ספקן טהור		1א (א) משקה טבול יום כמשקין שהוא נוגע בהן אלו ואלו אינן מטמאין ושאר כל הטמאין בין קלין בין חמורין המשקין היוצאים מהן כמשקין שהוא נוגע בהן אלו ואלו תחלה חוץ מן המשקה שהוא אב הטמאה
2ב A (ה) בשר הקדש שקרם עליו הקיפה נגע טבול יום בקיפה חתיכות מתרות נגע בחתיכה חתיכה וכל העולים עמה חבור זה לזה רבי יוחנן בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה וכן בקטניות שקרמו על גבי פרוסות B מעשה קדרה בקטניות בזמן שהן פרודים אינן חבור בזמן שהן גוש חבור אם היו גושין הרבה הרי אלו ימנו C שמן שהוא צף על גבי היין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן רבי יוחנן בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה		2א A (ג) המקפה שלתרומה והשום והשמן שלחלין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כלם B המקפה שלחלין והשום והשמן שלתרומה שנגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום מרבה הולכין אחר הרב אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהן גוש בקערה אבל אם היה מפזר במדוכה טהור מפני שהוא רוצה בפזורו ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין אבל את שדרכן לדוך במשקים ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה הרי אלו כעגול שלדבלה C (ד) המקפה והחמיטה שלחלין והשמן שלתרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן ואם חבץ כל מקום שהלך השמן פסול
3ב (ז) חבית שנקבה בין מפיה בין משוליה בין מצדיה ונגע בה טבול יום טמאה רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה		3א (ו) חבית ששקעה לתוך בור שליין ונגע בו טבול יום מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חבור רבי יוחנן בן נורי אומר אפלו על גבה רום קומה ונגע כנגד פיה חבור
4ב (ח) בעבוע שבחבית שנקב בין מבפנים בין מבחוץ (ו)בין מלמעלן בין למטן זה כנגד זה טמא באב הטמאה וטמא באהל המת הפנימי מלמטה והחיצון מלמעלן טמא באב הטמאה וטמא באהל המת הפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן טהור באב הטמאה וטמא באהל המת		4א המערה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקלוח אם יש בו יעלה באחד ומאה

פרק ג	המשנה כדרכה		מסכת טבול יום
1ב אכל שנפרס ומערה מקצת רבי מאיר אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו רבי יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו רבי נחמיה אומר בטהור וחכמים אומרים בטמא ושאר כל האכלים את שדרכו לאחז בעלה אוחז אותו בעלה ובקלח אוחזין אותו בקלח		1א (א) כל ידות האכלים שהן חבור באב הטמאה חבור בטבול יום
2ג A עיסה שהכשרה במשקה ונלושה במי פרות ונגע בה טבול יום רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום רבי יהושע פסל את כלה רבי עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו B (ה) ירק שלחלין שבשלו בשמן שלתרומה ונגע בו טבול יום רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום רבי יהושע פסל כלו רבי עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו	2ב (ד) עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור שלתרומה אינה נפסלת בטבול יום רבי יוסי ורבי שמעון פוסלין		2א A (ב) ירק שלתרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה לא פסל אלא הקלח שכנגדו רבי יוסי אומר כל הסדר העליון אם היתה כמין כובע אינה חבור B (ג) חוט שלביצה שקרם על דפנות שללפס ונגע בו טבול יום מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חבור רבי יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו וכן בקטניות שקרמו על שפתה שלקדרה
3ב היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטבות כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו ועל ככר שלתרומה טמא היה אוכל זיתים נגובין ותמרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו ועל ככר שלתרומה טהור אחד טהור ואחד טבול יום כאלו רבי מאיר אומר אלו ואלו טמאין בטבול יום שמשקין שלטמא מכשירין לרצונו ושלא לרצונו וחכמים אומרים אין טבול יום טמא		3א (ו) טהור שנגס מן האכל ונפל על בגדיו ועל ככר שלתרומה טהור

פרק ד	המשנה כדרכה	מסכת טבול יום
1ג A (ד) לגין שהוא טבול יום ומלאהו מן החבית מעשר טבל אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך הרי זו תרומת מעשר אם אמר הרי זה ערוב לא אמר כלום B נשברה החבית הלגין בטבלו נשבר הלגין החבית בטבלה	1ב A (ב) האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה לה חלה ומפרשתה ומנחתה בכפישה מצרית או בנחותא ומקפת וקורא לה שם מפני שהיא שלישי והשלישי טהור לחלין B (ג) ערבה שהיא טבולת יום לשין בה את העיסה וקוצין ממנה חלה ומקפת וקורין לה שם מפני שהיא שלישי והשלישי טהור לחלין	1א (א) אכל מעשר שהכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסאבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור לחלין
2ג A (ז) התורם את הבור ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלום שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטמאה רבי שמעון אומר אף מן הטמאה B נשברה אינה מדמעת עד היכן תשבר ולא תדמע כדי שתתגלגל ותגיע לבור רבי יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה נשברה אינה מדמעת מפני שהוא תנאי בית דין	2ב A (ו) הכדומין האשקלונים שנשברו ואנקלי שלהם קימת הרי אלו טמאין B המעבר והמזרה והמגוב וכן מסרק שלראש שנטלה אחת משניהן ועשאן שלמתכות הרי אלו טמאין ועל כלן אמר רבי יהושע דבר חדש חדשו הסופרים ואין לי מה להשיב	2א A (ה) בראשונה היו אומרים מחללין על פרות עם הארץ חזרו לומר אף על מעותיו B בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשירא רבי שמעון שזורי אומר אף המסכן