Mesechet Sucah

פרק א

מסכת סוכה


(ב) העושה סכתו תחת האילן
כאלו עשאה בתוך הבית
סכה על גבי סכה העליונה כשרה
והתחתונה פסולה
רבי יהודה אומר
אם אין דיורין בעליונה
התחתונה כשרה


סכה ישנה
בית שמאי פוסלין
ובית הלל מכשירין
ואיזו היא סכה הישנה
כל שעשאה קדם לחג שלשים יום
אבל אם עשאה לשם החג
אפלו מתחלת השנה כשרה


(א) סכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה
פסולה
רבי יהודה מכשיר
ושאינה גבוהה עשרה טפחים
ושאין לה שלש דפנות
ושחמתה מרבה מצלתה
פסולה


(ה) חבילי קש
וחבילי עצים
וחבילי זרדין
אין מסככין בהן
וכלן שהתירן כשרות
וכלן כשרות לדפנות


(ד) הדלה עליה
את הגפן ואת הדלעת ואת הקסוס
וסכך על גבה
פסולה
ואם היה הסכוך הרבה מהן או שקצצן
כשרה
זה הכלל
כל שהוא מקבל טמאה ואין גדולו מן הארץ
אין מסככים בו
כל דבר שאינו מקבל טמאה וגדולו מן הארץ
מסככין בו


(ג) פרס עליה סדין מפני החמה
או תחתיה מפני הנשר
או שפרס על גבי הקינוף
פסולה
אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה


(ח) המקרה סכתו בשפודין
או בארוכות המטה
אם יש רוח ביניהן כמותן כשרה


(ז) תקרה שאין עליה מעזיבה
רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים
מפקפק ונוטל אחת מבנתים
ובית הלל אומרים
מפקפק או נוטל אחת מבנתים
רבי מאיר אומר
נוטל אחת מבנתים ואינו מפקפק


(ו) מסככין בנסרים
דברי רבי יהודה
ורבי מאיר אוסר
נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים
כשרה
ובלבד שלא יישן תחתיו


(י) בית שנפחת וסכך על גביו
אם יש מן הכתל לסכוך ארבע אמות
פסולה
וכן חצר שהיא מקפת אכסדרה


(ט) המשלשל דפנות מלמעלה למטה
אם גבוהה מן הארץ שלשה טפחים פסולה
מלמטה למעלה
אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים כשרה
רבי יוסי אומר
כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים
כך מלמעלה למטה עשרה טפחים
הרחיק את הסכוך מן הדפנות שלשה טפחים
פסולה


החוטט בגדיש לעשות בו סכה
אינה סכה


מחצלת קנים גדולה
עשאה לשכיבה
מקבלת טמאה ואין מסככין בה
לסכוך
מסככין בה ואינה מקבלת טמאה
רבי אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה
עשאה לשכיבה
מקבלת טמאה ואין מסככין בה
לסכוך
מסככין בה ואינה מקבלת טמאה


(יא) העושה סכתו כמין צריף
או שסמכה לכתל
רבי אליעזר פוסל
מפני שאין לה גג
וחכמים מכשירין


סכה גדולה
שהקיפוה בדבר שאין מסככים בו
אם יש תחתיו ארבע אמות פסולה


 

פרק ב

מסכת סוכה


(ג) העושה סכתו בראש העגלה
או בראש הספינה
כשרה ועולין לה ביום טוב
בראש האילן או על גבי הגמל
כשרה ואין עולין לה ביום טוב
שתים באילן ואחת בידי אדם
או שתים בידי אדם ואחת באילן
כשרה ואין עולין לה ביום טוב
שלש בידי אדם ואחת באילן
כשרה ועולין לה ביום טוב
זה הכלל
כל שנטל האילן
ויכולה לעמוד בפני עצמה
כשרה ועולין לה ביום טוב
(ד) העושה סכתו בין האילנות
והאילנות דפנות לה
כשרה


(ב) הסומך סכתו בכרעי המטה
כשרה
רבי יהודה אומר
אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה
פסולה
סכה מדבללת
ושצלתה מרבה מחמתה
כשרה
המעבה כמין בית
אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה
כשרה


(א) הישן תחת המטה בסכה
לא יצא ידי חובתו
אמר רבי יהודה
נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה
בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר
אמר רבי שמעון
מעשה בטבי עבדו שלרבן גמליאל
שהיה ישן תחת המטה
ואמר להן רבן גמליאל לזקנים
ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם
ויודע שעבדים פטורין מן הסכה
לפיכך ישן הוא תחת המטה
ולפי דרכנו למדנו
שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו


(ו) רבי אליעזר אומר
ארבע עשרה סעודות חיב אדם לאכול בסכה
אחת ביום ואחת בלילה
וחכמים אומרים אין לדבר קצבה
חוץ מלילי יום טוב הראשון שלחג בלבד
עוד אמר רבי אליעזר
מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון
ישלים בלילי יום טוב האחרון
וחכמים אומרים
אין לדבר תשלומים
על זה נאמר מעות לא יוכל לתקן
וחסרון לא יוכל להימנות


אוכלין ושותין עראי חוץ לסכה
(ה) מעשה והביאו לו
לרבן יוחנן בן זכאי
לטעום את התבשיל
ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי שלמים
ואמרו העלום לסכה
וכשנתנו לו לרבי צדוק אכל פחות מכביצה
נטלו במפה ואכלו חוץ לסכה
ולא ברך אחריו


שלוחי מצוה
פטורין מן הסכה
חולין ומשמשיהן
פטורין מן הסכה


כל שבעת הימים
אדם עושה סכתו קבע
וביתו עראי
ירדו גשמים מאימתי מתר לפנות
משתסרח המקפה
משלו משל למה הדבר דומה
לעבד שבא למזוג כוס לרבו
ושפך לו הקיתון על פניו


(ח) נשים ועבדים וקטנים
פטורים מן הסכה
קטן שאינו צריך לאמו חיב בסכה
מעשה וילדה כלתו שלשמאי הזקן
ופחת את המעזיבה וסכך על גבי המטה
בשביל הקטן


(ז) מי שהיה ראשו ורבו בסכה
ושלחנו בתוך הבית
בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין
אמרו להן בית הלל לבית שמאי
לא כך היה מעשה
שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל
לבקר את רבי יוחנן בן החורני
ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורבו בסכה
ושלחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר
אמרו להן בית שמאי
משם ראיה אף הם אמרו לו
אם כן היית נוהג
לא קימת מצות סכה מימיך


 

פרק ג

מסכת סוכה


A (ה) אתרוג הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
שלערלה פסול שלתרומה טמאה פסול
שלתרומה טהורה לא יטל ואם נטל כשר
שלדמאי
בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין
שלמעשר שני בירושלם לא יטל
ואם נטל כשר
(ו) עלתה חזזית על רבו נטלה פטמתו
נקלף נסדק נקב וחסר כל שהוא פסול
עלתה חזזית על מעוטו נטל עקצו
נקב ולא חסר כל שהוא כשר
אתרוג הכושי פסול
והירק ככרתי
רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל
B (ז) שעור אתרוג הקטן
רבי מאיר אומר כאגוז
רבי יהודה אומר כביצה
ובגדול כדי שיאחז שנים בידו אחת
דברי רבי יהודה
רבי יוסי אומר אפלו אחד בשתי ידיו


A (ב) הדס הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
נקטם ראשו נפרצו עליו
או שהיו ענביו מרבות מעליו פסול
ואם מעטן כשר
ואין ממעטין ביום טוב
B (ג) ערבה גזולה ויבשה פסולה
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסולה
נקטם ראשה נפרצו עליה והצפצפה
פסולה
כמושה ושנשרו מקצת עליה ושלבעל
כשרה
C (ד) רבי ישמעאל אומר
שלשה הדסים ושתי ערבות
לולב אחד ואתרוג אחד
אפלו שנים קטומים ואחד אינו קטום
רבי טרפון אומר
אפלו שלשתן קטומים
רבי עקיבא אומר
כשם שלולב אחד ואתרוג אחד
כך הדס אחד וערבה אחת


A (א) לולב הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
נקטם ראשו נפרצו עליו פסול
נפרדו עליו כשר
רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה
צני הר הברזל כשרות
B לולב שיש בו שלשה טפחים
כדי לנענע בו
כשר


 A(י) מי שהיה עבד או אשה או קטן
מקרין אותו
עונה אחריהן מה שהן אומרין
ותהי לו מארה
אם היה גדול מקרא אותו
עונה אחריו הללויה
 B(יא) מקום שנהגו לכפול יכפל
לפשוט יפשט
לברך אחריו יברך אחריו
הכל כמנהג המדינה


A מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב לטול
לכשיכנס לביתו יטל על שלחנו

B לא נטל שחרית יטל בין הערבים
שכל היום כשר ללולב


A (ח) אין אוגדין את הלולב אלא במינו
דברי רבי יהודה
רבי מאיר אומר אפלו במשיחה
אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלם
שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות שלזהב
אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה
B (ט) והיכן היו מנענעין
בהודו לה' תחלה וסוף
ובאנא ה' הושיעה נא
דברי בית הלל
ובית שמאי אומרים
אף באנא ה' הצליחה נא
אמר רבי עקיבא
צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושע
שכל העם היו מנענעין את לולביהן
והן לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא


A (טו) מקבלת אשה מיד בנה
ומיד בעלה
ומחזירתו למים
בשבת
רבי יהודה אומר
בשבת מחזירין
ביום טוב מוסיפין
ובמועד מחליפין
B קטן היודע לנענע חיב בלולב


A (יג) יום טוב הראשון שלהחג
שחל להיות בשבת
כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת
למחרת משכימין ובאין
כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו
מפני שאמרו חכמים
    אין אדם יוצא ידי חובתו
ביום טוב הראשון שלהחג בלולבו שלחברו
ושאר ימות החג
אדם יוצא ידי חובתו בלולבו שלחברו
B (יד) רבי יוסי אומר
יום טוב הראשון שלהחג שחל להיות בשבת
ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים
פטור מפני שהוציאו ברשות


A הלוקח לולב מחברו בשביעית
נותן לו אתרוג במתנה
לפי שאין רשאי ללקחו בשביעית
B (יב) בראשונה
היה לולב נטל במקדש שבעה
ובמדינה יום אחד
משחרב בית המקדש
התקין רבן יוחנן בן זכאי
שיהא לולב נטל במדינה שבעה זכר למקדש
ושיהא יום הנף כלו אסור



פרק ג

מסכת סוכה


A (ה) אתרוג הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
שלערלה פסול שלתרומה טמאה פסול
שלתרומה טהורה לא יטל ואם נטל כשר
שלדמאי
בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין
שלמעשר שני בירושלם לא יטל
ואם נטל כשר
(ו) עלתה חזזית על רבו נטלה פטמתו
נקלף נסדק נקב וחסר כל שהוא פסול
עלתה חזזית על מעוטו נטל עקצו
נקב ולא חסר כל שהוא כשר
אתרוג הכושי פסול
והירק ככרתי
רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל
B (ז) שעור אתרוג הקטן
רבי מאיר אומר כאגוז
רבי יהודה אומר כביצה
ובגדול כדי שיאחז שנים בידו אחת
דברי רבי יהודה
רבי יוסי אומר אפלו אחד בשתי ידיו


A (ב) הדס הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
נקטם ראשו נפרצו עליו
או שהיו ענביו מרבות מעליו פסול
ואם מעטן כשר
ואין ממעטין ביום טוב
B (ג) ערבה גזולה ויבשה פסולה
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסולה
נקטם ראשה נפרצו עליה והצפצפה
פסולה
כמושה ושנשרו מקצת עליה ושלבעל
כשרה
C (ד) רבי ישמעאל אומר
שלשה הדסים ושתי ערבות
לולב אחד ואתרוג אחד
אפלו שנים קטומים ואחד אינו קטום
רבי טרפון אומר
אפלו שלשתן קטומים
רבי עקיבא אומר
כשם שלולב אחד ואתרוג אחד
כך הדס אחד וערבה אחת


A (א) לולב הגזול והיבש פסול
שלאשרה ושלעיר הנדחת פסול
נקטם ראשו נפרצו עליו פסול
נפרדו עליו כשר
רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה
צני הר הברזל כשרות
B לולב שיש בו שלשה טפחים
כדי לנענע בו
כשר

2
(ח) אין אוגדין את הלולב אלא במינו
דברי רבי יהודה
רבי מאיר אומר אפלו במשיחה
אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלם
שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות שלזהב
אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה


 A(י) מי שהיה עבד או אשה או קטן
מקרין אותו
עונה אחריהן מה שהן אומרין
ותהי לו מארה
אם היה גדול מקרא אותו
עונה אחריו הללויה
 B(יא) מקום שנהגו לכפול יכפל
לפשוט יפשט
לברך אחריו יברך אחריו
הכל כמנהג המדינה


A מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב לטול
לכשיכנס לביתו יטל על שלחנו

B לא נטל שחרית יטל בין הערבים
שכל היום כשר ללולב


(ט) והיכן היו מנענעין
בהודו לה' תחלה וסוף
ובאנא ה' הושיעה נא
דברי בית הלל
ובית שמאי אומרים
אף באנא ה' הצליחה נא
אמר רבי עקיבא
צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושע
שכל העם היו מנענעין את לולביהן
והן לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא

4
הלוקח לולב מחברו בשביעית
נותן לו אתרוג במתנה
לפי שאין רשאי ללקחו בשביעית


A (טו) מקבלת אשה מיד בנה
ומיד בעלה
ומחזירתו למים
בשבת
רבי יהודה אומר
בשבת מחזירין
ביום טוב מוסיפין
ובמועד מחליפין
B קטן היודע לנענע חיב בלולב


A (יג) יום טוב הראשון שלהחג
שחל להיות בשבת
כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת
למחרת משכימין ובאין
כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו
מפני שאמרו חכמים
    אין אדם יוצא ידי חובתו
ביום טוב הראשון שלהחג
בלולבו שלחברו
ושאר ימות החג
אדם יוצא ידי חובתו בלולבו שלחברו
B (יד) רבי יוסי אומר
יום טוב הראשון שלהחג שחל להיות בשבת
ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים
פטור מפני שהוציאו ברשות


(יב) בראשונה
היה לולב נטל במקדש שבעה
ובמדינה יום אחד
משחרב בית המקדש
התקין רבן יוחנן בן זכאי
שיהא לולב נטל במדינה שבעה
זכר למקדש
ושיהא יום הנף כלו אסור


 

פרק ד

מסכת סוכה

1
(א) לולב וערבה ששה ושבעה
 ההלל והשמחה שמונה
 סכה ונסוך המים שבעה
 והחליל חמשה וששה


(ג) ערבה שבעה כיצד
יום השביעי שלערבה שחל להיות בשבת ערבה שבעה
ושאר כל הימים ששה


(ב) לולב שבעה כיצד
יום טוב הראשון שלחג שחל להיות בשבת לולב שבעה
ושאר כל הימים ששה


A (ה) מצות ערבה כיצד
מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא
יורדין לשם ומלקטין משם מרביות שלערבה
ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח
תקעו והריעו ותקעו
B בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים
אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא
רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא
ואותו יום מקיפין את המזבח שבעה פעמים
C בשעת פטירתן מה הן אומרים יפי לך מזבח יפי לך מזבח
רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח
D (ו) כמעשהו בחל כך מעשהו בשבת
אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת
 ומניחים אותן בגיגיות שלזהב
כדי שלא יכמשו
רבי יוחנן בן ברוקה אומר
חריות שלדקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח
ואותו היום נקרא יום חבוט חריות
(ז) מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן


A (ד) מצות לולב כיצד
יום טוב הראשון שלהחג שחל להיות בשבת
מוליכין את לולביהן להר הבית
B והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב האצטבא
והזקנים מניחין את שלהן בלשכה
C ומלמדים אותם לומר
כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה
D למחר משכימין ובאין
והחזנין מזרקין אותם לפניהם
והן מחטפין ומכין איש את חברו
וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה
התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו


סכה שבעה כיצד
גמר מלאכול לא יתיר סכתו
אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה
מפני כבוד יום טוב האחרון


(ח) ההלל והשמחה שמונה כיצד
מלמד שחיב אדם בהלל ובשמחה
ובכבוד יום טוב האחרון שלחג
כשאר כל ימות החג

5
A (ט) נסוך המים כיצד
צלוחית שלזהב מחזקת שלשת לגים היה ממלא מן השילוח
הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו
B עלה בכבש ופנה לשמאלו
 שני ספלים שלכסף היו שם
 רבי יהודה אומר שלסיד היו אלא שהיו משחרין (פניהם) מפני היין
ומנקבין כמין שני חטמין דקין
 אחד מעבה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת
 מערבי שלמים מזרחי שליין
ערה שלמים לתוך שליין ושליין לתוך שלמים יצא
 רבי יהודה אומר בלג היה מנסך כל שמונה
C ולמנסך אומרים לו הגבה ידך
 שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן
D (י) כמעשהו בחל כך מעשהו בשבת
 אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית שלזהב שאינה מקדשת מן השילוח ומניחה בלשכה
נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור
 שהיין והמים המגלין פסולים לגבי המזבח


 

פרק ה

מסכת סוכה


(ה) אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש
ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה
בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות (במקדש)
שלש לפתיחת שערים
ותשע לתמיד שלשחר
ותשע לתמיד שלבין הערבים
ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע
ובערב שבת היו מוסיפין עוד שש
שלש להבטיל את העם ממלאכה
ושלש להבדיל בין קדש לחל
ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה
שלש לפתיחת שערים
שלש לשער העליון
ושלש לשער התחתון
ושלש למלוי המים
ושלש על גבי המזבח
תשע לתמיד שלשחר
ותשע לתמיד שלבין הערבים
ותשע למוספין
שלש להבטיל את העם מן המלאכה
ושלש להבדיל בין קדש לחל


(א) החליל חמשה וששה זהו החליל שלבית השואבה
שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב
אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה
 לא ראה שמחה מימיו
(ב) במוצאי יום טוב הראשון שלחג
ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול
ומנורות שלזהב היו שם
וארבעה ספלים שלזהב בראשיהן וארבעה סלמות לכל אחד ואחד
וארבעה ילדים מפרחי כהנה
ובידיהם כדים שלשמן שלמאה ועשרים לג
שהן מטילין לכל ספל וספל
(ג) מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהן
מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין
ולא היתה חצר בירושלם שאינה מאירה מאור בית השואבה
(ד) החסידים ואנשי המעשה
היו מרקדים לפניהם באבוקות שלאור שבידיהן
ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות
והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות
ובכלי שיר בלא מספר
על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת הנשים
כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים
שעליהן הלוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה
ועמדו שני כהנים
בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים
ושתי חצוצרות בידיהן
קרא הגבר
תקעו והריעו ותקעו
הגיעו למעלה עשירית
תקעו והריעו ותקעו
הגיעו לעזרה
תקעו והריעו ותקעו
היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח
הגיעו לשער היוצא למזרח הפכו פניהן למערב ואמרו
אבותינו שהיו במקום הזה אחריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה
והמה משתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו
רבי יהודה אומר היו שונין ואומרים אנו ליה וליה עינינו


(ז) בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין
באמורי הרגלים ובחלוק לחם הפנים
בעצרת אומרים לו הילך מצה הילך חמץ
משמר שזמנו קבוע
הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור
ומקריב את הכל
יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין לאחריה
היו כל המשמרות שוין בחלוק לחם הפנים
(ח) חל להיות יום אחד להפסיק בנתים
משמר שזמנו קבוע
היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים
ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש
רבי יהודה אומר
הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש
הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום
בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה


(ו) יום טוב הראשוןשלחג
היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד
נשתירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות
ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד
בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד
בשלישי ארבעה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד
ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד
בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד
בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד
בשביעי כלן שוין
בשמיני חזרו לפיס כברגלים
אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר
אלא חוזרין חלילה