Mesechet Sotah

פרק א

מסכת סוטה

1 ג
כיצד הוא עושה לה
מוליכה לבית דין שבאותו המקום
ומוסרין לו שני תלמידי חכמים
שמא יבוא עליה בדרך
רבי יהודה אומר בעלה נאמן לה

1 ב
A
(ב) כיצד מקנא לה
אמר לה בפני שנים
אל תדברי עם איש פלוני
ודברה עמו
עדין היא מתרת לביתה
ומתרת לאכול בתרומה
נכנסה עמו לבית הסתר
ושהתה עמו כדי טמאה
אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה
ואם מת חולצת ולא מתיבמת
B
(ג) ואלו אסורות מלאכול בתרומה
האומרת טמאה אני לך
ושבאו עדים שהיא טמאה
והאומרת איני שותה
ושבעלה אינו רוצה להשקותה
ושבעלה בא עליה בדרך

1 א
(א) המקנא לאשתו
רבי אליעזר אומר
מקנא לה על פי שנים
ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו
רבי יהושע אומר
מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים

2 ג
(ו) היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים
היו עליה כלי זהב וקטליות נזמים וטבעות
מעבירים ממנה כדי לנולה
ואחר כך מביא חבל מצרי
וקושרו למעלה מדדיה
וכל הרוצה לראות בא לראות
חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן
וכל הנשים מתרות לראותה שנאמר
ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה

2 ב
(ה) אם אמרה טמאה אני
שוברת כתבתה ויוצאת
ואם אמרה טהורה אני
מעלין אותה
לשער המזרח שעל פתח שער נקנור
ששם משקין את הסוטות
ומטהרין את היולדות
ומטהרין את המצרעים
וכהן אוחז בבגדיה
אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו
עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה
רבי יהודה אומר
אם היה לבה נאה לא היה מגלהו
ואם היה שערה נאה לא היה סותרו

2 א
(ד) היו מעלין אותה
לבית דין הגדול שבירושלם
ומאימין עליה
כדרך שמאימין על עדי נפשות
ואומרים לה
בתי הרבה יין עושה
הרבה שחוק עושה
הרבה ילדות עושה
הרבה שכנים הרעים עושים
עשי לשמו הגדול שנכתב בקדשה
שלא ימחה על המים
ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשמען
היא וכל משפחת בית אביה

3 ג
A
(ט) וכן לענין הטובה
מרים המתינה למשה שעה אחת
שנאמר ותתצב אחתו מרחוק
לפיכך נתעכבו לה ישראל
שבעה ימים במדבר
שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים
B
יוסף זכה לקבור את אביו
ואין באחיו גדול ממנו
שנאמר ויעל יוסף לקבר את אביו
ויעל עמו גם רכב גם פרשים
C
מי לנו גדול מיוסף
שלא נעסק בו אלא משה
משה זכה בעצמות יוסף
ואין בישראל גדול ממנו
שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו
D
מי גדול ממשה
שלא נתעסק בו אלא המקום
שנאמר ויקבר אתו בגי
לא על משה בלבד אמרו
אלא על כל הצדיקים
שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך

3 ב
A
(ח) שמשון הלך אחר עיניו
לפיכך נקרו פלשתים את עיניו
שנאמר ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו
B
אבשלום נתגאה בשערו
לפיכך נתלה בשערו
C
ולפי שבא על עשר פילגשי אביו
לפיכך נתנו בו עשר לונכיות
שנאמר ויסבו עשרה אנשים נשאי כלי יואב
D
ולפי שגנב שלשה לבבות
לב אביו ולב בית דין ולב ישראל
שנאמר ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל
לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים
שנאמר ויקח שלשה שבטים בכפו
ויתקעם בלב אבשלום

3 א
A
(ז) במדה שאדם מודד
בה מודדין לו
B
היא קשטה את עצמה לעברה
המקום נולה
C
היא גלתה את עצמה לעברה
המקום גלה עליה
D
בירך התחילה בעברה תחלה
ואחר כך הבטן
לפיכך תלקה הירך תחלה
ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט


 

פרק ב

מסכת סוטה

1 ב
(ב) היה מביא פילי שלחרס חדשה
ונותן לתוכה חצי לג מים מן הכיור
רבי יהודה אומר רביעית
כשם שממעט בכתב כך ממעט במים
נכנס להיכל ופנה לימינו
ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא שלשיש
וטבעת היתה קבועה בה
וכשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה
ונותן כדי שיראה על המים
שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן
יקח הכהן ונתן אל המים

1 א
(א) היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית
ונותנה על ידיה כדי ליגעה
כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת
וזו תחלתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת
כל המנחות טעונות שמן ולבנה
וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה
כל המנחות באות מן החטין
וזו באה מן השעורין
מנחת העמר אף על פי שבאה מן השעורין היא היתה באה גרש
וזו באה קמח
רבן גמליאל אומר
כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה

2 ב
(ד) אינו כותב
לא על הלוח ולא על הניר ולא על הדפתרא
אלא על המגלה
שנאמר בספר
ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרושם
אלא בדיו
שנאמר ומחה
כתב שיכול להמחק

2 א
(ג) בא לו לכתוב את המגלה מאיזה מקום הוא כותב
מאם לא שכב איש וגו' ואת כי שטית תחת אישך
ואינו כותב והשביע הכהן את האשה
וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבעה
ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך
ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן
רבי יוסי אומר
לא היה מפסיק
רבי יהודה אומר
כל עצמו אינו כותב אלא
יתן ה' אותך לאלה ולשבעה וגו'
ובאו המים המאררים האלהבמעיך וגו'
ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן

3 ב
(ו) הכל שוין שאינו מתנה עמה
לא על קדם שתתארס
ולא על מאחר שתתגרש
נסתרה לאחר ונטמאת ואחר כך החזירה
לא היה מתנה עמה
זה הכלל
כל שתבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה

3 א
(ה) על מה היא אומרת אמן אמן
אמן על האלה
אמן על השבועה
אמן מאיש זה
אמן מאיש אחר
אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה
אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבאו בי
רבי מאיר
אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא


 

פרק ג

מסכת סוטה

1 ב
היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה
רבי שמעון אומר
מקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה
שנאמר ואחר ישקה את האשה את המים
אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה

1 א
(א) היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית
ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידה
וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה
(ב) הניף והגיש קמץ והקטיר
והשאר נאכל לכהנים

2 ב
(ד) אינה מספקת לשתות
עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות
והיא מתמלאת גידין
והם אומרים הוציאוה הוציאוה
שלא תטמא את העזרה

2 א
(ג) עד שלא נמחקה המגלה אמרה איני שותה
מגלתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן
ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת
נמחקה המגלה ואמרה טמאה אני
המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן
נמחקה המגלה ואמרה איני שותה
מערערים אותה ומשקין אותה בעל כרחה

3 ב
(ה) רבי שמעון אומר
אין הזכות תולה במים המרים
ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים
מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות
ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו
שאומרים טמאות הן אלא שתלתה להן זכות
רבי אומר הזכות תולה במים המאררים
ואינה יולדת ואינה משבחת
אלא מתנונה והולכת
לסוף היא מתה באותה מיתה

3 א
אם יש לה זכות היתה תולה לה
יש זכות תולה שנה אחת
יש זכות תולה שתי שנים
יש זכות תולה שלש שנים
מכאן אמר בן עזאי
חיב אדם ללמד את בתו תורה
 שאם תשתה תדע שהזכות תולה בה
רבי אליעזר אומר
כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות
רבי יהושע אומר
רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות
הוא היה אומר
חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין
הרי אלו מכלי עולם

4 ב
ואלו שמנחותיהן נשרפות
האומרת טמאה אני לך
ושבאו לה עדים שהיא טמאה
והאומרת איני שותה
ושבעלה אינו רוצה להשקותה
ושבעלה בא עליה בדרך
וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות
(ז) בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת
וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת

4 א
(ו) נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי
הרי היא ככל המנחות ותפדה
ואם משקדשה בכלי
הרי היא ככל המנחות ותשרף

5 ב
(ח) מה בין האיש לאשה
האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת
האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר
האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה
האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה
האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה
האיש נסקל ערם ואין האשה נסקלת ערמה
האיש נתלה ואין האשה נתלית
האיש נמכר בגנבתו ואין האשה נמכרת בגנבתה

5 א
מה בין כהן לכהנת
מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת
כהנת מתחללת וכהן אינו מתחלל
כהנת מטמאה למתים ואין כהן מטמא למתים
כהן אוכל בקדשי קדשים ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים


 

פרק ד

מסכת סוטה

1 ג
(ב) ואלו לא שותות ולא נוטלות כתבה
האומרת טמאה אני
ושבאו לה עדים שהיא טמאה
והאומרת איני שותה

1 ב
אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל
ובת ישראל לממזר ולנתין
לא שותות ולא נוטלות כתבה

1 א
(א) ארוסה ושומרת יבם
לא שותות ולא נוטלות כתבה
שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה
פרט לארוסה ושומרת יבם

2 ב
מתו בעליהן עד שלא שתו
בית שמאי אומרים נוטלות כתבה ולא שותות
ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתבה

2 א
אמר בעלה איני משקה
ושבעלה בא עליה בדרך
נוטלת כתבתה ולא שותה

3 ב
אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד לא שותות ולא נוטלות כתבה
רבי אליעזר אומר
יכול הוא לשא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה
ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתבה

3 א
(ג) מעברת חברו ומינקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתבה
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן

4 ג
(ה) ואלו שבית דין מקנין להן
מי שנתחרש בעלה או נשתטה
או שהיה חבוש בבית האסורין
לא להשקותה אמרו אלא לפסלה מכתבתה
רבי יוסי אומר אף להשקותה
לכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה

4 ב
על ידי כל העריות מקנין
חוץ מן הקטן וממי שאינו איש

4 א
(ד) אשת כהן שותה ומתרת לבעלה
אשת סריס שותה


 

פרק ה

מסכת סוטה

1 ג
(ב) בו ביום דרש רבי עקיבא
וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו
כל אשר בתוכו יטמא
אינו אומר טמא אלא יטמא
לטמא אחרים
למד על ככר השני שנטמא את השלישי
אמר רבי יהושע
מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי
שהיית אומר
עתיד דור אחר לטהר את הככר השלישי
שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא
והלא עקיבא תלמידך
מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא
שנאמר כל אשר בתוכו יטמא

1 ב
כשם שהיא אסורה לבעל
כך היא אסורה לבועל
שנאמר נטמאה ונטמאה
דברי רבי עקיבא
אמר רבי יהושע
כך היה דורש זכריה בן הקצב
רבי אומר
שני פעמים האמורים בפרשה
אם נטמאה נטמאה
אחד לבעל ואחד לבועל

1 א
(א) כשם שהמים בודקין אותה
כך המים בודקין אותו
שנאמר ובאו ובאו

2 ג
(ה) בו ביום דרש רבי יהושע בן הרקנוס
לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא
אלא מאהבה
שנאמר הן יקטלני לו איחל
ועדין הדבר שקול
לו אני מצפה או איני מצפה
תלמוד לומר
עד אגוע לא אסיר תמתי ממני
מלמד שמאהבה עשה
אמר רבי יהושע
מי יגלה עפר מעיניך
רבן יוחנן בן זכאי
שהיית דורש כל ימיך
שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה
שנאמר
איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע
והלא יהושע תלמיד תלמידך
למד שמאהבה עשה

2 ב
(ד) בו ביום דרש רבי עקיבא
אז ישיר משה ובני ישראל
את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר
שאין תלמוד לומר לאמר
ומה תלמוד לומר לאמר
מלמד שהיו ישראל עונין אחריו שלמשה
על כל דבר ודבר
כקוראין את ההלל
לכך נאמר לאמר
רבי נחמיה אומר
כקורין את שמע
ולא כקורין את ההלל

2 א
(ג) בו ביום דרש רבי עקיבא
ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה
אלפים באמה וגו'
ומקרא אחר אומר
מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב
אי אפשר לומר אלף אמה
שכבר נאמר אלפים אמה
ואי אפשר לומר אלפים אמה
שכבר נאמר אלף אמה
הא כיצד
אלף אמה מגרש
ואלפים אמה תחום שבת
רבי אליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי אומר
אלף אמה מגרש
ואלפים אמה שדות וכרמים


 

פרק ו

מסכת סוטה

1 ג
חמותה ובת חמותה
וצרתה ויבמתה ובת בעלה
הרי אלו נאמנות
ולא לפסלה מכתבתה אלא שלא תשתה

1 ב
(ב) אמר עד אחד
אני ראיתיה שנטמאת
לא היתה שותה
ולא עוד אלא אפלו עבד אפלו שפחה
הרי אלו נאמנין אף לפסלה מכתבתה

1 א
(א) מי שקנא לאשתו ונסתרה
אפלו שמע מעוף הפורח
יוציא ויתן כתבה
דברי רבי אליעזר
רבי יהושע אומר
עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה

2 ב
קל וחמר לעדות הראשונה מעתה
ומה אם עדות האחרונה שאוסרתה אסור עולם
הרי היא מתקימת בעד אחד
עדות הראשונה שאינה אוסרתה אסור עולם
אינו דין שתתקים בעד אחד
תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר
ולהלן הוא אומר על פי שנים עדים...יקום דבר
מה להלן על פי שנים עדים
אף כאן על פי שנים עדים

2 א
(ג) שהיה בדין
ומה אם עדות הראשונה שאינה אוסרתה אסור עולם
אינה מתקימת בפחות משנים
עדות האחרונה שאוסרתה אסור עולם
אינו דין שלא תתקים בפחות משנים
תלמוד לומר ועד אין בה
כל עדות שיש בה

3 ג
שנים אומרים נטמאת
ואחד אומר לא נטמאת
לא היתה שותה

3 ב
אחד אומר נטמאת
ושנים אומרים לא נטמאת
היתה שותה

3 א
(ד) עד אומר נטמאת
ועד אומר לא נטמאת
אשה אומרת נטמאת
ואשה אומרת לא נטמאת
היתה שותה


 

פרק ז

מסכת סוטה

1 ב
(ב) ואלו נאמרין בלשון הקדש
מקרא בכורים וחליצה
ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך
ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם

1 א
(א) אלו נאמרין בכל לשון
פרשת סוטה וודוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכת המזון
ושבועת העדות ושבועת הפקדון

2 ב
(ד) חליצה כיצד
וענתה ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו
מה עניה האמורה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש
רבי יהודה אומר וענתה אמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה

2 א
(ג) מקרא בקורים כיצד
וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו
מה עניה האמורה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש

3 ב
(ו) ברכת כהנים כיצד
במדינה אומרים אותה שלש ברכות
ובמקדש ברכה אחת
במקדש אומר את השם ככתבו
ובמדינה בכנויו
במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן
ובמקדש על גבי ראשיהן
חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ
רבי יהודה אומר אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ
שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם

3 א
(ה) ברכות וקללות כיצד
כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גרזים ואל הר עיבל
שבשומרון שבצד שכם שאצל אלוני מורה
שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו'
ולהלן הוא אומר
 ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה
מה אלון מורה האמור להלן שכם
 אף אלון מורה האמור כאן שכם
ששה שבטים עלו לראש הר גרזים
וששה שבטים עלו לראש הר עיבל
והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע
הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים
וכל ישראל מכאן ומכאן שנאמר
וכל ישראל וזקניו ושטריו ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון וגו'
הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה
ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן
הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן
עד שגומרין ברכות וקללות
ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח
וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון
שנאמר באר היטב
ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן

4 ב
(ח) פרשת המלך כיצד
מוצאי יום טוב הראשון שלחג בשמיני במוצאי שביעית
עושין לו בימה שלעץ בעזרה והוא יושב עליה
שנאמר מקץ שבע שנים במועד וגו'
חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת
וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול
וכהן גדול נותנה למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב
אגרפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים
וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות
אמרו לו אל תתירא אגרפס אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה
וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע
עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך
וברכות וקללות עד שהוא גומר כל הפרשה
ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן
אלא שהוא נותן שלרגלים תחת מחילת העון

4 א
(ז) ברכות כהן גדול כיצד
חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת
וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול
וכהן גדול עומד ומקבל וקורא (עומד וקורא)
אחרי מות ואך בעשור
וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר
יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן
ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה
ומברך עליה שמנה ברכות
על התורה ועל העבודה ועל ההודיה ועל מחילת העון
ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה


 

פרק ח

מסכת סוטה

1
(א) משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר
שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן
זה כהן משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקדש

2 ב
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו'
אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות
אל תיראו מפני הגפת התריסין ושפעת הקלגסין
אל תחפזו מקול הקרנות אל תערצו מפני קול הצוחות
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם
הן באין בנצחונו שלבשר ודם ואתם באים בנצחונו שלמקום
פלשתים באו בנצחונו שלגלית
מה היה סופו לסוף נפל בחרב והם נפלו עמו
בני עמון באו בנצחונו שלשובך
מה היה סופו לסוף נפל בחרב והם נפלו עמו
ואתם אי אתם כן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'
זה מחנה הארון

2 א
ואמר אליהם
 שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם
ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין
שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר
ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה
וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום
ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל כושל
ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון
על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם

3 ב
A
כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה
וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים
B
(ג) ואלו שאינן חוזרין
הבונה בית שער אכסדרה מרפסת
הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק
המחזיר את גרושתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין
לא היה חוזר
רבי יהודה אומר אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר
רבי אלעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר
C
(ד) ואלו שאינן זזין ממקומן
בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו
הנושא את ארוסתו הכונס את יבמתו
שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת
לביתו זה ביתו יהיה זה כרמו ושמח את אשתו זו אשתו
אשר לקח להביא את יבמתו
אינן מספקין מים ומזון ואינן מתקנין את הדרכים

3 א
A
(ב) ודברו השוטרים אל העם לאמר
מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו וגו'
אחד הבונה בית התבן בית הבקר
בית העצים בית האוצרות
אחד הבונה ואחד הלוקח
ואחד היורש ואחד שנתן לו מתנה
B
ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו'
אחד הנוטע את הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל
ואפלו מחמשת מינין
אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב
ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שנתן לו מתנה
C
ומי האיש אשר ארש אשה וגו'
אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה
אפלו שומרת יבם
ואפלו שמע שמת אחיו במלחמה
חוזר ובא לו

4 ב
(ו) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם
ופקדו שרי צבאות בראש העם
ובעקבו שלעם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם
וכשילין שלברזל בידיהן
וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו
שתחלת ניסה נפילה
שנאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם
ולהלן הוא אומר
וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו'

4 א
(ה) ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו
מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו
רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו
שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה
רבי יוסי הגלילי אומר
הירא ורך הלבב זהו המתירא מן העברות שבידו
לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזר בגללן
רבי יוסי אומר
אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין
הרי הוא הירא ורך הלבב

5
(ז) במה דברים אמורים
 במלחמת הרשות
 אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפלו חתן מחדרו וכלה מחפתה
אמר רבי יהודה במה דברים אמורים
 במלחמת מצוה
 אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפלו חתן מחדרו וכלה מחפתה


 

פרק ט חלק א

מסכת סוטה

1 ב
שלשה מבית דין הגדול שבירושלם היו יוצאין
רבי יהודה אומר חמשה
שנאמר זקניך שנים ושפטיך שנים
ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד

1 א
(א) עגלה ערופה בלשון הקדש
שנאמר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך

2 ב
A
נמצא מכון בין שתי עירות
שתיהן מביאות שתי עגלות
דברי רבי אליעזר
ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה
B
(ג) נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר
מוליכין הראש אצל הגוף
דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש
C
(ד) מאין היו מודדין
רבי אליעזר אומר מטבורו
רבי עקיבא אומר מחטמו
רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו

2 א
A
(ב) נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים
לא היו עורפין
שנאמר באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן
בשדה ולא צף על פני המים
B
נמצא סמוך לספר או לעיר שרבה נכרים
או לעיר שאין בה בית דין
לא היו עורפין
C
אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין

3 ב
(ו) זקני אותה העיר
רוחצין את ידיהן במים במקום עריפתה שלעגלה ואומרים
ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו
וכי על דעתנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן
אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון
ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה
והכהנים אומרים
כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'
ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל
לא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם
אלא רוח הקדש מבשרתן אימתי שתעשו ככך הדם מתכפר לכם

3 א
(ה) נפטרו זקני ירושלם והלכו להן
זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עבד בה
אשר לא משכה בעל ואין המום פוסל בה
ומורידין אותה לנחל איתן
ואיתן כמשמעו קשה אף על פי שאינו איתן כשר
ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה
ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד
ומתר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים

4 ב
A
(ח) עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית
אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית
היו עורפין
B
עד אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית
היו עורפין
C
שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם
לא היו עורפין

4 א
A
(ז) נמצא ההורג
עד שלא נערפה העגלה
תצא ותרעה בעדר
B
משנערפה העגלה
תקבר במקומה
שעל ספק באת מתחלתה כפרה ספקה והלכה לה
C
נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג
הרי זה יהרג


 

פרק ט חלק ב

מסכת סוטה

1 ג
משמת יוסי בן יועזר איש צרידה
ויוסי בן יוחנן איש ירושלם
בטלו האשכולות
שנאמר
אין אשכול לאכל בכורה אותה נפשי

1 ב
משרבו המנאפים פסקו המים המרים
ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן
שנאמר
לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה
ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו'

1 א
(ט) משרבו הרצחנין בטלו עגלה ערופה
משבא אלעזר בן דינאי
ותחינה בן פרישה היה נקרא
חזרו לקרותו בן הרצחן

2 ג
(יב) משמתו נביאים הראשונים
בטלו אורים ותמים

2 ב
(יא) משבטלה סנהדרין
בטל השיר מבית המשתאות
שנאמר
בשיר לא ישתו יין וגו'

2 א
(י) יוחנן כהן גדול העביר הודית המעשר
אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין
עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי

3 ג
(טו) משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים
משמת בן עזאי בטלו השקדנים
משמת בן זומא בטלו הדרשנים
משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם
משמת רבן שמעון בן גמליאל
בא גובי ורבו צרות
משמת רבי אלעזר בן עזריה
פסק העשר מן החכמים
משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה
משמתרבי חנינא בן דוסא
בטלו אנשי המעשה
משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים
ולמה נקרא שמו קטנותא
שהיה קטנותן שלחסידים
משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה
משמת רבן גמליאל הזקן
בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות
משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהנה
משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא

3 ב
A
(יד) בפלמוס שלאספסינוס
גזרו על עטרות חתנים
ועל הארוס
B
בפלמוס שלטיטוס
גזרו על עטרות כלות
ושלא ילמד אדם את בנו יונית
C
בפלמוס האחרון
גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר
ורבותינו התירו
שתצא הכלה באפריון בתוך העיר

3 א
A
משחרב בית המקדש
בטל השמיר ונפת צופים
ופסקו אנשי אמנה
שנאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו'
B
רבן שמעון בן גמליאל אומר
משום רבי יהושע
מיום שחרב בית המקדש
אין יום שאין בו קללה
ולא ירד הטל לברכה ונטל טעם הפרות
רבי יוסי אומר אף נטל שמן הפרות
(יג) רבי שמעון בן אלעזר אומר
הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח
המעשרות נטלו את שמן הדגן
וחכמים אומרים
הזנות והכשפים כלו את הכל

4 ג
רבי פנחס בן יאיר אומר
זריזות מביאה לידי נקיות
ונקיות מביאה לידי טהרה
וטהרה מביאה לידי פרישות
ופרישות מביאה לידי קדשה
וקדשה מביאה לידי ענוה
וענוה מביאה לידי יראת חטא
ויראת חטא מביאה לידי חסידות
וחסידות מביאה לידי רוח הקדש
ורוח הקדש מביאה לידי תחית המתים
ותחית המתים באה על ידי אליהו
זכור לטוב אמן

4 ב
בעקבות משיחא
חצפא יסגא ויקר יאמיר
הגפן תתן פריה והיין ביקר
והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה
בית ועד יהיה לזנות
והגליל יחרב והגבלן ישום
ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר
ולא יחוננו
וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו
והאמת תהא נעדרת
נערים פני זקנים ילבינו
זקנים יעמדו מפני קטנים
בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמתה
איבי איש אנשי ביתו
פני הדור כפני הכלב
הבן אינו מתביש מאביו
ועל מי יש לנו להשען
על אבינו שבשמים

4 א
A
רבי פנחס בן יאיר אומר
משחרב בית המקדש
בושו חברים ובני חרין וחפו ראשם
ונדלדלו אנשי מעשה
וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון
ואין דורש ואין מבקש ואין שואל
על מי יש לנו להשען
על אבינו שבשמים
B
רבי אליעזר הגדול אומר
מיום שחרב בית המקדש
שרו חכימיא למהוי כספריא
וספריא כחזניא
וחזניא כעמא דארעא
ועמא דארעא אזלא ונדלדלה
ואין מבקש
על מי יש להשען על אבינו שבשמים