Mesechet Orlah

פרק א

מסכת ערלה


A
הנוטע לרבים חיב
רבי יהודה פוטר
B
הנוטע ברשות הרבים
והנכרי שנטע והגזלן שנטע
והנוטע בספינה והעולה מאליו
חיב בערלה


A
(א) הנוטע לסיג ולקורות פטור מן הערלה
רבי יוסי אומר
אפלו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסיג
הפנימי חיב והחיצון פטור
B
(ב) עת שבאו אבותינו לארץ
מצאו נטוע פטור
נטעו אף על פי שלא כבשו חיב


A
(ד) אילן שנעקר ונשתיר בו שרש פטור
וכמה יהא השרש
רבן ]שמעון בן[ גמליאל אומר
משום רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא
כמחט שלמתון
B
(ה) אילן שנעקר ובו ברכה והוא חיה ממנה
חזרה הזקנה להיות כברכה
הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה


A
(ג) אילן שנעקר והסלע עמו
שטפו נהר והסלע עמו
אם יכול לחיות פטור ואם לאו חיב
B
נעקר הסלע מצדו
או שזעזעתו המחרשה או שזעזעו ועשאו בעפר
אם יכול לחיות פטור ואם לאו חיב


(ו) נטיעה שלערלה ושלכלאי הכרם שנתערבו בנטיעות
הרי זה לא ילקט
ואם לקט יעלה באחד ומאתים
ובלבד שלא יתכון ללקט
רבי יוסי אומר
אף יתכון ללקט ויעלה באחד ומאתים


ספוק הגפנים וספוק על גבי ספוק
אף על פי שהבריכן בארץ מתר
רבי מאיר אומר
מקום שכחה יפה מתר ומקום שכחה רע אסור
וכן ברכה שנפסקה והיא מלאה פרות
אם הוסיף במאתים אסור


A
(ח) ענקוקלות והחרצנים והזגים והתמד שלהם
קלפי רמון והנץ שלו קלפי אגוזים והגרעינים
אסורים בערלה ובאשרה ובנזיר ומתרין ברבעי
והנובלות כלם אסורות
B
(ט) רבי יוסי אומר
נוטעין יחור שלערלה ואין נוטעין אגוז שלערלה
מפני שהוא פרי
ואין מרכיבין בכפניות שלערלה


A
(ז) העלים והלולבים ומי גפנים והסמדר
מתרים בערלה וברבעי ובנזיר ואסורים באשרה
רבי יוסי אומר
הסמדר אסור מפני שהוא פרי
B
רבי אליעזר אומר
המעמיד בשרף הערלה אסור
אמר רבי יהושע שמעתי בפרוש
שהמעמיד בשרף העלים בשרף העקרים מתר
בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי


 

פרק ב

מסכת ערלה


A
(ב) התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה
כיצד
סאה תרומה שנפלה למאה
ואחר כך נפלו שלשה קבין ערלה
או שלשה קבין כלאי הכרם
זו היא שהתרומה מעלה את הערלה
והערלה את התרומה
B
(ג) הערלה מעלה את הכלאים
והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד
סאה ערלה שנפלה למאתים
ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה
או סאה ועוד שלכלאי הכרם
זו היא שהערלה מעלה את הכלאים
והכלאים את הערלה והערלה את הערלה


A
(א) התרומה ותרומת מעשר שלדמאי החלה והבכורים
עולים באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים
B
הערלה וכלאי הכרם
עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה
ואינו צריך להרים
רבי שמעון אומר
אינן מצטרפין
רבי אליעזר אומר
מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור


A
(יא) שאור שלחלין ושלתרומה
שנפלו לתוך עיסה
לא בזה כדי לחמץ
ולא בזה כדי לחמץ
נצטרפו וחמצו
רבי אליעזר אומר
אחר האחרון אני בא
וחכמים אומרים
בין שנפל אסור בתחלה בין בסוף
לעולם אינו אוסר
עד שיהא בו כדי לחמץ
(יב) יועזר איש הבירה
היה מתלמידי בית שמאי ואמר
שאלתי את רבן גמליאל הזקן
עומד בשער המזרח ואמר
לעולם אינו אוסר
עד שיהא בו כדי לחמץ
B  (יג) כלים שסכן בשמן טמא
וחזר וסכן בשמן טהור
או שסכן בשמן טהור
וחזר וסכן בשמן טמא
רבי אליעזר אומר
אחר הראשון אני בא
וחכמים אומרים אחר האחרון


A
) שאור שלחלין
שנפל לתוך עיסה
ויש בו כדי לחמץ
ואחר כך נפל שאור שלתרומה
או שאור שלכלאי הכרם
ויש בו כדי לחמץ
אסור
(ט) שאור שלחלין
שנפל לתוך עיסה וחמצה
ואחר כך נפל שאור שלתרומה
או שאור שלכלאי הכרם
ויש בו כדי לחמץ אסור
רבי שמעון מתיר
B
  (י) תבלין
שנים ושלשה שמות
ממין אחד או משלשה
אסור ומצטרפין
רבי שמעון אומר
שנים ושלשה שמות ממין אחד
או שני מינין משם אחד
אינן מצטרפין


A
(ד) כל המחמץ והמתבל והמדמע
בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם
אסור
ובית שמאי אומרים אף מטמא
ובית הלל אומרים
לעולם אינו מטמא
עד שיהא בו כביצה
(ה) דוסתאי איש כפר יתמה
היה מתלמידי בית שמאי ואמר
שמעתי משמאי הזקן שאמר
לעולם אינו מטמא
עד שיהא בו כביצה
B  (ו) ולמה אמרו
כל המחמץ והמתבל והמדמע
להחמיר מין במינו
להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו
כיצד
שאור שלחטים
שנפל לתוך עיסת חטים
ויש בו כדי לחמץ
בין שיש בו לעלות באחד ומאה
ובין שאין בו לעלות באחד ומאה
אסור
אין בו לעלות באחד ומאה
בין שיש בו כדי לחמץ
בין שאין בו כדי לחמץ אסור
(ז) להקל ולהחמיר
מין בשאינו מינו כיצד
כגון גריסין שנתבשלו עם עדשים
ויש בהם בנותן טעם
בין שיש בהם לעלות באחד ומאה
ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה
אסור
אין בהם בנותן טעם
בין שיש בהם לעלות באחד ומאה
ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה
מתר


A
(טז) חתיכה שלקדשי קדשים שלפגול ושלנותר
שנתבשלו עם החתיכות
אסור לזרים ומתר לכהנים
רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים
B
(יז) בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים
שנתבשלו עם בשר התאוה
אסור לתמאים ומתר לטהורים


A
(יד) שאור שלתרומה ושלכלאי הכרם
שנפלו לתוך עיסה
לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו
אסור לזרים ומתר לכהנים
רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים
B
(טו) תבלין שלתרומה ושלכלאי הכרם שנפלו בקדרה
לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל
ונצטרפו ותבלו
אסור לזרים ומתר לכהנים
רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים


 

פרק ג

מסכת ערלה


A
(ג) האורג מלא הסיט
מצמר הבכור בבגד
ידלק הבגד
B
ומשער הנזיר ומפטר חמור בשק
ידלק השק
C
ובמקדשין מקדשין כל שהן


(ב) הצובע מלא הסיט
בקלפי ערלה
וארגו בבגד ואין ידוע איזה הוא
רבי מאיר אומר
ידלק הבגד
וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים


(א) בגד שצבעו בקלפי ערלה
ידלק
נתערב באחרים כלם ידלקו
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים


A
(ו) מי שהיו לו חבילי תלתן
שלכלאי הכרם
ידלקו
נתערבו באחרים
כלם ידלקו
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים
B
(ז) שהיה רבי מאיר אומר
את שדרכו למנות מקדש
וחכמים אומרים
אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד
ורבי עקיבא אומר שבעה
ואלו הם
אגוזי פרך ורמוני בדן וחביות סתומות
וחלפות תרדין וקלסי כרוב
ודלעת יונית
רבי עקיבא אומר
אף ככרות שלבעל הבית
הראוי לערלה ערלה
לכלאי הכרם כלאי הכרם
C
(ח) כיצ(ד) נתפצעו האגוזים
נתפרדו הרמונים נתפתחו החביות
נתחתכו הדלועים נתפרסו הככרות
יעלו באחד ומאתים


(ה) תנור שהסיקוהו בקלפי ערלה
ואפה בו את הפת
תדלק הפת
נתערבה באחרות
תעלה באחד ומאתים


(ד) תבשיל שבשלו בקלפי ערלה
ידלק
נתערב באחרים
יעלה באחד ומאתים


A
החדש אסור מן התורה בכל מקום
B
והערלה הלכה
C
והכלאים מדברי סופרים



כרם נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו
בארץ ישראל אסור
ובסוריא מתר
ובחוצה לארץ יורד ולוקט
ובלבד שלא ילקט ביד


(ט) ספק הערלה
בארץ ישראל אסור
ובסוריא מתר
ובחוצה לארץ יורד ולוקח
ובלבד שלא יראנו לוקט