Mesechet Negaim

Mesechet Negaim

פרק א	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1ב (ג) ארבעה מראות האלו מצטרפין זה עם זה לפטור ולהחליט ולהסגיר להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון לפטור את העומד בסוף שבוע שני להחליט את שנולד לו מחיה או שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור להחליט את שנולד לו פשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור להחליט את ההופך כלו לבן מתוך הפטור לפטור את ההופך כלו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר אלו מראות נגעים שכל נגעים תלוים בהן		1א (א) מראות נגעים שנים שהן ארבעה בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל והשאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים השאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה (ב) הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא שלשלג עזה ושלסיד דהה ממנה
2ב רבי חנניה סגן הכהנים אומר אין רואים את הנגעים בתחלה לאחר השבת ששבוע שלו חל להיות בשבת ולא בשני ששבוע שני שלו חל להיות בשבת ולא בשלישי לבתים ששבוע שלישי שלו חל להיות בשבת רבי עקיבא אומר לעולם רואים חל להיות בתוך שבת מעבירין לאחר השבת ויש בדבר להקל ולהחמיר (ה) כיצד להקל היה בו שער לבן והלך לו שער לבן היו לבנות והשחירו אחת לבנה ואחת שחורה והשחירו שתיהן ארכות והקצירו אחת ארכה ואחת קצרה והקצירו שתיהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין לשתיהן או לאחת מהן או חלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבהק היתה בו מחיה והלכה לה המחיה היתה מרבעת ונעשת עגלה או ארכה מבצרת ונעשית מן הצד מכנסת ונתפזרה ובא השחין ונכנס בתוכה הקיפה חלקה או מעטה השחין או מחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבהק היה בו פסיון והלך לו פסיון או שהלכה לה האום או שנתמעטה ואין בזה ובזה כגריס השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבהק חולקין בין האום לפסיון הרי אלו להקל (ו) כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבן היו שחורות והלבינו אחת שחורה ואחת לבנה והלבינו שתיהן קצרות והאריכו אחת קצרה ואחת ארכה והאריכו שתיהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן או חלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבהק והלכו להם לא היתה בו מחיה ונולדה לו מחיה היתה עגלה או ארכה ונעשית מרבעת מן הצד ונעשית מבצרת מפזרת ונתכנסה ובא השחין ונכנס בתוכה הקיפה חלקה או מעטה השחין או מחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבהק והלכו להן לא היה בו פסיון ונולד בו פסיון השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבהק חולקין בין האום לפסיון והלכו להן הרי אלו להחמיר		2א (ד) רבי חנניה סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר רבי דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שלשים וששה עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים

פרק ב	המשנה כדרכה	מסכת נגעים
1ג רבי עקיבא אומר יש לצירים סממנין שהן צרין צורות שחורות לבנות ובינוניות מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה בבינוני	1ב רבי ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים	1א (א) בהרת עזה נראית בגרמני כהה והכהה בכושי עזה
2 רבי יהודה אומר מראות נגעים להקל אבל לא להחמיר יראה הגרמני בבשרו להקל והכושי בבינוני להקל וחכמים אומרים זה וזה בבינוני
3ג בית האפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו	3ב (ג) כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן	3א (ב) אין רואים את הנגעים בשחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המענן לפי שהכהה נראית עזה ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה אימתי רואין בשלש בארבע ובחמש ובשבע ובשמונה ובתשע דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בארבע בחמש בשמונה ובתשע
4 (ד) כיצד ראית הנגע האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים האשה כעורכת וכמניקה את בנה כאורגת בעומדין לשחי ליד הימינית רבי יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית כשם שנראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו
5ג כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו	5ב כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים	5א (ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו

פרק ג	המשנה כדרכה	מסכת נגעים
1ג A (ב) חתן שנראה בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו B וכן ברגל נותנין לו כל ימות הרגל	1ב A אין רואים שני נגעים כאחד בין באיש אחד ובין בשני אנשים אלא רואה את האחד ומסגירו ומחליטו ופוטרו וחוזר לשני B אין מסגירין את המסגר ולא מחליטין את המחלט אין מסגירין את המחלט ולא מחליטין את המסגר אבל בתחלה בסוף שבוע המסגיר מסגיר והמחליט מחליט מסגיר ופוטר מחליט ופוטר	1א A (א) הכל מטמאין בנגעים חוץ מן הגוים וגר תושב B הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטמאה והטהרה בידי כהן אומרים לו אמר טמא והוא אומר טמא אמר טהור והוא אומר טהור
2ג A (ז) הבגדים מטמאים בשני שבועות ובשלשה סימנים בירקרק ובאדמדם ובפשיון בירקרק ובאדמדם בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור ומטמאין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום B (ח) הבתים מטמאין בשלשה שבועות ובשלשה סימנין בירקרק ובאדמדם ובפשיון בירקרק ובאדמדם בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני בסוף שבוע שלישי לאחר הפטור ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני בסוף שבוע שלישי לאחר הפטור ומטמאין בשלשה שבועות שהן תשעה עשר יום אין בנגעים פחות משבוע אחד ולא יותר על שלשה שבועות	2ב A (ה) הנתקין מטמאין בשני שבועות בשני סימנין בשער צהב דק ובפסיון בשער צהב דק בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור ובפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור ומטמאין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום B (ו) הקרחת והגבחת מטמאות בשני שבועות ובשני סימנין במחיה ובפשיון במחיה בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור ובפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור ומטמאות בשני שבועות שהן שלשה עשר יום	2א A (ג) עור הבשר מטמא בשני שבועות ובשלשה סימנין בשער לבן ובמחיה ובפסיון בשער לבן ובמחיה בתחלה ובסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור ובפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור ומטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום B (ד) השחין והמכוה מטמאין בשבוע אחד ובשני סימנין בשער לבן ובפסיון בשער לבן בתחלה בסוף שבוע לאחר הפטור ובפסיון בסוף שבוע לאחר הפטור ומטמאין בשבוע אחד שהוא שבעת ימים

פרק ד	המשנה כדרכה	מסכת נגעים
1ג (ג) יש בשער לבן מה שאין במחיה ויש במחיה מה שאין בשער לבן ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה במכנס ובמפזר במבצר ושלא במבצר יש במחיה שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת הפוכה ושלא הפוכה ומעכבת את ההופך כלו לבן ומטמא בכל מראה מה שאין כן בשער לבן	1ב (ב) יש במחיה מה שאין בפשיון ויש בפשיון מה שאיו במחיה שהמחיה מטמא בתחלה ומטמא בכל מראה ואין בה סימן טהרה יש בפשיון שהפשיון מטמא בכל שהוא ומטמא בכל הנגעים חוץ לנגע מה שאין כן במחיה	1א (א) יש בשער לבן מה שאין בפשיון ויש בפשיון מה שאין בשער לבן ששער לבן מטמא בתחלה ומטמא בכל מראה לבן ואין בו סימן טהרה יש בפשיון שהפשיון מטמא בכל שהוא ומטמא בכל הנגעים חוץ לנגע מה שאין כן בשער לבן
2ג A (ו) בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה רבי שמעון מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת B בהרת היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה רבי שמעון מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת כגריס ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא	2ב A (ה) בהרת כגריס וחוט יוצא ממנה אם יש בו רחב שתי שערות זוקקה לשער לבן ולפסיון אבל לא למחיה B שתי בהרות וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רחב שתי שערות מצרפן ואם לאו אינו מצרפן	2א A (ד) שתי שערות עקרן משחיר וראשן מלבין טהור עקרן מלבין וראשן משחיר טמא כמה יהא בלבנונית רבי מאיר אומר כל שהוא רבי שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג היתה אחת מלמטה ונחלקה מלמעלה והיא נראית כשתים טהור B בהרת ובה שער לבן או שער שחור טמא אין חוששין שמא מעט מקום שער שחור את הבהרת מפני שאין בו ממש
3ג A בהרת כחצי גריס ואין בה כלום נולדה בהרת כחצי גריס ובה שער אחת הרי זו להסגיר B בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר C בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר D (יא) בהרת כחצי גריס ואין בה כלום נולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט מפני שאמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור ואם ספק טמא ורבי יהושע קהה	3ב A (ח) בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך מן האום כחצי גריס רבי עקיבא אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין B (ט) בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין C בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום רבי עקיבא מטמא וחכמים אומרים תראה כתחלה D (י) בהרת כגריס ופשתה כגריס נולדה לפסיון מחיה או שער לבן והלכה לה האום רבי עקיבא מטמא וחכמים אומרים תראה כתחלה	3א A (ז) בהרת ובה מחיה ופסיון הלכה המחיה טמאה מפני הפסיון הלך הפסיון טמאה מפני המחיה וכן בשער לבן ובפסיון B הלכה וחזרה בסוף שבוע הרי היא כמות שהיתה לאחר הפטור תראה כתחלה C היתה עזה ונעשית כהה כהה ונעשית עזה הרי היא כמו שהיתה ובלבד שלא תתמעט מארבעה מראות D כנסה ופשתה פשתה וכנסה רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין

פרק ה	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1 (א) כל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר ואיזה זה מי שהיתה בו בהרת כגריס והסגירה בסוף שבוע והרי היא כסלע ספק שהיא היא ספק שאחרת באה תחתיה טמא
2ב A (ג) שער פקדה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין B איזה הוא שער פקדה מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו וחזרה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין C אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור איזה הוא שער פקדה מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות והלך הימנה כחצי גריס והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר אמרו לו כשם שבטלו את דברי עקביא אף דבריך אינן מקימין		2א A (ב) החליטו בשער לבן הלך שער לבן וחזר שער לבן וכן במחיה ובפשיון בתחלה ובסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור הרי היא כמו שהיתה B החליטו במחיה והלכה המחיה וחזרה המחיה וכן בשער לבן ובפשיון בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור הרי היא כמו שהיתה C החליטו בפשיון הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור הרי היא כמות שהיתה
3 (ד) כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטמאה משנזקק לטמאה ספקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באיזה מהן פשה בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא ובשני אנשים טהור (ה) משנזקק לטמאה ספקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד שניהן טמאין אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהן טמאין עד שיחזרו להיות כגריס זה הוא שאמרו משנזקק לטמאה ספקו טמא

פרק ו	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1ב מקום הגריס תשע עדשות מקום עדשה ארבע שערות נמצאו שלשים ושש שערות		1א (א) גופה שלבהרת כגריס הקלקי מרבע
2ב A (ה) בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקיפתה וחוץ למחיה בהרת הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט אמר רבי יוסי אין המחיה סימן טמאה לחיצונה שהבהרת לתוכה נתמעטה והלכה לה רבן גמליאל אומר אם מבפנים היא כלה סימן פשיון לפנימית והחיצונה טהורה ואם מבחוץ החיצונה טהורה והפנימית להסגיר רבי עקיבא אומר בין כך ובין כך טהורה (ו) אמר רבי שמעון אימתי בזמן שהיא כעדשה מובאת B היתה יתרה מכעדשה המותר סימן פשיון לפנימית והחיצונה טמאה C היה בהק פחות מכעדשה סימן פשיון לפנימית ואין סימן פשיון לחיצונה		2א A (ב) בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה רבתה הבהרת טמאה נתמעטה טהורה רבתה המחיה טמאה נתמעטה טהורה B (ג) בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה רבתה הבהרת טמאה נתמעטה טהורה רבתה המחיה טמאה נתמעטה רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים שאין הנגע פושה לתוכה C (ד) בהרת יתרה מכגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה רבו או שנתמעטו טמאין ובלבד שלא יתמעטו מכשעור
3ב (ח) אלו מקומות באדם שאינן מטמאין בבהרת תוך העין תוך האזן תוך החטם תוך הפה הקמטין והקמטין שבצואר תחת הדד ובית השחי כף הרגל והצפרן הראש והזקן השחין והמכוה והקדח המורדין אינן מטמאין בנגעים ואינן מצטרפים בנגעים ואין הנגע פושה לתוכן ואינן מטמאין משום מחיה ואינן מעכבין את ההופך כלו לבן חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת הרי אלו מטמאין בנגעים ואינן מצטרפין בנגעים ואין הנגע פושה לתוכן ואינן מטמאין משום מחיה אבל מעכבין את ההופך כלו לבן הראש והזקן עד שלא העלו שער והדלדולין שבראש ושבזקן נדונים כעור הבשר		3א (ז) עשרים וארבע ראשי אברין באדם שאינן מטמאין משום מחיה ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החטם וראש הגויה וראשי הדדים שבאשה רבי יהודה אומר אף שלאיש רבי אליעזר אומר אף היבלות והדלדולין אינן מטמאין משום מחיה

פרק ז	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1ב (ב) נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר כיצד להקל היתה כשלג ונעשית כסיד ההיכל כצמר לבן וכקרום ביצה נעשית מספחת שאת או מספחת עזה כיצד להחמיר היתה כקרום ביצה ונעשית כצמר לבן כסיד ההיכל וכשלג רבי אלעזר בן עזריה מטהר רבי אלעזר חסמא אומר להקל טהור להחמיר תראה כתחלה רבי עקיבא אומר בין להקל בין להחמיר תראה כתחלה		1א (א) אלו בהרות טהורות שהיו בו קדם למתן תורה בגוי ונתגיר בקטן ונולד בקמט ונגלה בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדין חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת טהורים הראש והזקן עד שלא העלו שער העלו שער ונקרחו השחין והמכוה והקדח עד שלא נעשו צרבת נעשו צרבת וחיו רבי אליעזר בן יעקב מטמא שתחלתן וסופן טמא וחכמים מטהרים
2ב בהרת ובה סימני טמאה יחליט עודהו מחליטו והלכו להן סימני טמאה בתחלה בסוף שבוע ראשון יסגיר בסוף שבוע שני לאחר הפטור יפטר		2א (ג) בהרת ואין בה כלום בתחלה בסוף שבוע ראשון יסגיר בסוף שבוע שני לאחר הפטור יפטר עודהו מסגירו ופוטר ונולדו לו סימני טמאה יחליט
3ב (ה) מי שהיתה בו בהרת ונקצצה טהורה קצצה מתכון רבי אליעזר אומר לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו וחכמים אומרים עד שתפרח בכלו היתה בראש הערלה ימול		3א (ד) התולש סימני טמאה והכווה את המחיה עובר בלא תעשה ולטהרה עד שלא בא אצל הכהן טהור לאחר החלטו טמא אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע הולכין לגדוד בתוך הסגרו מה הוא אמרו לי לא שמענו אבל שמענו עד שלא בא אצל הכהן טהור לאחר החלטו טמא התחלתי מביא להם ראיות אחד עומד בפני הכהן ואחד בתוך הסגרו טהור עד שיטמאנו הכהן מאימתי היא טהרתו רבי אליעזר אומר לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו וחכמים אומרים עד שתפרח בכלו או עד שתתמעט בהרתו מכגריס

פרק ח	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1 (א) הפורח מן הטמא טהור חזרו בו ראשי אברים טמא עד שתתמעט בהרתו מכגריס מן הטהור טמא חזרו בו ראשי אברים טמא עד שתחזר בהרתו לכמות שהיתה
2ג A (ד) כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו טמא כשיחזרו טמאים B כל חזירת ראשי אברים שבחזירתם טמאו טהור נתכסו טהור נתגלו טמא אפלו מאה פעמים	2ב בהרת ובה פשיון פרחה בכלו טהור וכלן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו טמאין פרחה במקצתו טמא פרחה בכלו טהור		2א A (ב) בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה פרחה בכלו ואחר כך הלכה לה המחיה או שהלכה לה המחיה ואחר כך פרחה בכלו טהור נולדה לו מחיה טמא נולד לו שער לבן רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרין B (ג) בהרת ובה שער לבן פרחה בכלו אף על פי ששער לבן במקומו טהור
3ב (ו) שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מזו לזו ואחר כך פרחה בכלו טהור בשפתו העליונה בשפתו התחתונה בשתי אצבעותיו בשני ריסי עיניו אף על פי שמדבקים זה לזה והם נראים כאחד טהור פרחה בכלו אבל לא בבהק טמא חזרו בו ראשי אברים כמין בהק טהור חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה רבי מאיר מטמא וחכמים אומרים בהק פחות מכעדשה סימן טמאה בתחלה ואין סימן טמאה בסוף		3א (ה) כל הראוי לטמא בנגע הבהרת מעכב את הפריחה כל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת אינו מעכב את הפריחה כיצד פרחה בכלו אבל לא בראש ובזקן בשחין במכוה ובקדח המורדין חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת טהורים פרחה בכלו אבל לא בכחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן לשחין למכוה ולקדח חזר הראשוהזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת אף על פי שנעשו מקום המחיה בהרת טמא עדשתפרח בכלו
4ג (ט) הבא כלו לבן ובו מחיה כעדשה פרחה בכלו ואחר כך חזרו בו ראשי אברים רבי ישמעאל אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה רבי אלעזר בן עזריה אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה	4ב הטהור מתוך הסגר פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים מתוך החלט חיב בכלן זה וזה מטמאים בביאה		4א (ז) הבא כלו לבן יסגיר נולד לו שער לבן יחליט השחירו שתיהם או אחת מהן הקצירו שתיהן או אחת מהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן או חלקן השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבהק נולד לו מחיה או שער לבן טמא לא נולד לו לא מחיה ולא שער לבן טהור וכלן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו כמות שהיו פרחה במקצתו טמא פרחה בכלו הרי הוא טהור (ח) אם בכלו פרחה כאחת מתוך הטהרה טמא ומתוך הטמאה טהור
5 (י) יש מראה נגעו לכהן ונשכר ויש מראה ומפסיד כיצד מי שהיה מחלט והלכו להן סימני טמאה לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכלו טהור שאלו הראה לכהן היה טמא בהרת ואין בה כלום לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכלו טמא שאלו הראה לכהן היה טהור

פרק ט	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1ב איזה הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא כל שאינו מחמת האש זה הוא שחין איזו היא מכוה נכוה בגחלת או ברמץ כל שהוא מחמת האש זו היא מכוה		1א (א) השחין והמכוה מטמאין בשבוע אחד בשני סימנים בשער לבן ובפשיון
2ב (ג) שאלו את רבי אליעזר מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת השחין אמר להם יסגיר אמרו לו למה לגדל שער לבן אינה ראויה ולפשיון אינה פושה ולמחיה אינה מטמא אמר להן שמא תכנס ותפשה אמרו לו והלא מקומה כגריס אמר להן לא שמעתי אמר לו רבי יהודה בן בתירא אלמד בו אמר לו אם לקים דברי חכמים הין אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו אמר לו חכם גדול אתה שקימת דברי חכמים		2א (ב) השחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה ואין פושין לעור הבשר ולא עור הבשר פושה לתוכן היו מורדין טהורין עשו קרום כקלפת השום זו היא צרבת השחין האמורה בתורה חזרו וחיו אף על פי שמקומן צלקת נדונין כעור הבשר

פרק י	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1ב (ב) שער צהב דק מטמא מכנס ומפזר ומבצר ושלא מבצר הפוך ושלא הפוך דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר אינו מטמא אלא הפוך אמר רבי שמעון ודין הוא מה אם שער לבן שאין שער אחר מציל מידו אינו מטמא אלא הפוך שער צהב דק ששער אחר מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך רבי יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפוך אמר הפוך אבל הנתק שנאמר בו לא היה בו שער צהב מטמא הפוך ושלא הפוך		1א (א) הנתקים מטמאין בשני שבועות ובשני סימנים בשער צהב דק ובפשיון בשער צהב דק לקוי קצר דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר אפלו ארך אמר רבי יוחנן בן נורי מה הלשון אומרים דק מקל זה דק קנה זה דק לקוי קצר או דק לקוי ארך אמר לו רבי עקיבא עד שאנו למדים מן הקנה נלמד מן השער דק שערו שלפלוני דק לקוי קצר לא דק לקוי ארך
2ג (ד) שער צהב שקדם את הנתק טהור רבי יהודה מטמא רבי אליעזר בן יעקב אומר לא מטמא ולא מציל רבי שמעון אומר כל שאינו סימן טמאה בנתק הרי הוא סימן טהרה בנתק	2ב אחת צהבה ואחת שחורה אחת צהבה ואחת לבנה אינן מצילות		2א (ג) הצומח מציל מיד שער צהב ומיד הפשיון מכנס ומפזר מבצר ושלא מבצר והמשאר מציל מיד שער צהב ומיד הפשיון מכנס ומפזר ומבצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות
3 (ה) כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא נכר אם פשה
4ג A (ח) מי שהיה בו נתק ובו שער צהב טמא נולד לו שער שחור טהור אף על פי שהלך לו שער שחור טהור רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון כל נתק שטהר שעה אחת אין לו טמאה לעולם רבי שמעון אומר כל שער צהב שטהר שעה אחת אין לו טמאה לעולם B (ט) מי שהיה בו נתק כגריס ונתק כל ראשו טהור	4ב A (ו) שני נתקים זה בצד זה ושטה שלשער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טמא B (ז) שני נתקין זה לפנים מזה ושטה שלשער מפסקת ביניהן נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טהור		4א A החליטו בשער צהב הלך שער צהב וחזר שער צהב וכן בפשיון בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור הרי הוא כמות שהיה B החליטו בפשיון והלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער צהב בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור הרי הוא כמו שהיה
5ב A (י) הקרחת והגבחת מטמאות בשני שבועות בשני סימנים במחיה ובפסיון איזו היא קרחת אכל נשם סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שער איזו היא קרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה שלצואר איזו היא גבחת מן הקדקד השופע לפניו עד כנגד שער מלמעלן B הקרחת והגבחת אינן מצטרפות זו עם זו ואינן פושות מזו לזו רבי יהודה אומר אם יש שער ביניהן אינן מצטרפות ואם לאו הרי אלו מצטרפות		5א A הראש והזקן אין מעכבין זה את זה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר מעכבין זה את זה אמר רבי שמעון ודין הוא מה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבין זה את זה הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה B הראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה איזה הוא זקן מן הפרק שללחי עד פיקה שלגרגרת

פרק יא	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1ג (ב) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רב מן הגמלים אינם מטמאין בנגעים אם רב מן הרחלים מטמאים בנגעים מחצה למחצה מטמאין בנגעים וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה	1ב ועורות הים אינן מטמאין בנגעים חבר להם מן הגדל בארץ אפלו חוט אפלו משיחה דבר שהוא מקבל טמאה טמא		1א (א) כל הבגדים מטמאין בנגעים חוץ משלגוים הלוקח בגדים מן הגוים יראו כתחלה
2ג הבגדים מטמאין בירקרק שבירקים ובאדמדם שבאדמים היה ירקרק ופשה אדמדם אדמדם ופשה ירקרק טמא נשתנה ופשה נשתנה ולא פשה כאלו לא נשתנה רבי יהודה אומר יראה כתחלה	2ב (ד) בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה		2א (ג) העורות והבגדים הצבועים אינן מטמאין בנגעים הבתים בין צבועים בין שאינן צבועים מטמאין בנגעים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר העורות כבתים רבי שמעון אומר הצבועים בידי שמים מטמאין ובידי אדם אינן מטמאין
3ב A (ז) קיטא שיש בה פסיפסים צבועים ולבנים פושין מזה לזה שאלו את רבי אליעזר והרי הוא פסיפס יחיד אמר להן לא שמעתי אמר לו רבי יהודה בן בתירא אלמד בו אמר לו אם לקים דברי חכמים הן אמר לו שמא יעמד בו שני שבועות והעומד בבגדים שני שבועות טמא אמר לו חכם גדול אתה שקימת דברי חכמים B הפשיון הסמוך כל שהוא הרחוק כגריס והחוזר כגריס		3א A (ה) העומד בראשון יכבס ויסגיר העומד בשני ישרף הפושה בזה ובזה ישרף הכהה בתחלה רבי ישמעאל אומר יכבס ויסגיר וחכמים אומרים אינו זקוק לו הכהה בראשון יכבס ויסגיר הכהה בשני קורעו ושורף מה שקרע וצריך מטלית רבי נחמיה אומר אינו צריך מטלית (ו) חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד B הטולה מן המסגר בטהור חזר נגע לבגד שורף את המטלית חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים
4ג A נראה בסדין שורף את הנימין נראה בנימין הסדין טהור B חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפלו הן ארגמן	4ב A (ט) המעלה מן הפקעת לחברתה מן הסליל לחברו מן הכבד העליונה לכבד התחתונה וכן שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן הרי השני טהור בנפש המסכת ובשתי העומד הרי אלו מטמאין בנגעים מיד רבי שמעון אומר השתי אם היה רצוף מטמא B (י) נראה בשתי העומד האריג טהור נראה באריג השתי העומד טהור		4א A (ח) השתי והערב מטמאים בנגעים מיד רבי יהודה אומר השתי משישלק והערב מיד והאונין שלפשתן משיתלבנו כמה יהא בפקעת ותהא מטמא בנגעים כדי לארוג ממנה שלש על שלש שתי וערב אפלו כלה שתי אפלו כלה ערב B היתה פסיקות אינה מטמאה בנגעים רבי יהודה אומר אפלו פסיקה אחת וקשרה אינה מטמאה
5ג (יב) בגד המסגר שנתערב באחרים כלן טהורים קצצו ועשאו מוכין טהור ומתר בהניתו והמחלט שנתערב באחרים כלם טמאין קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהניתו	5ב A סגוס שנראה בו נגע רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין B החמת והתרמל נראין כדרכן ופושה מתוכו לאחוריו ומאחוריו לתוכו		5א (יא) כל הראוי לטמא טמא מת אף על פי שאינו ראוי לטמא מדרס מטמא בנגעים כגון קלע שלספינה ווילון ושביס שלסבכה ומטפחות שלספרים וגלגלון ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רחב כגריס הרי אלו מטמאין בנגעים

פרק יב	המשנה כדרכה	מסכת נגעים
1 (א) כל הבתים מטמאין בנגעים חוץ משלגוים הלוקח בתים מן הגוים יראו כתחלה
2ג A קירות האבוס וקירות המחצה אינן מטמאין בנגעים B ירושלים וחוצה לארץ אינן מטמאין בנגעים	2ב A בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר ונראה בו נגע ואחר כך הביאו בו אבנים ועצים ועפר טהור וכן בגד שלא ארג בו שלש על שלש ונראה בו נגע ואחר כך ארג בו שלש על שלש טהור B אין הבית מטמא בנגעים עד שיהו בו אבנים ועצים ועפר C (ג) וכמה אבנים יהו בו רבי ישמעאל אומר ארבע רבי עקיבא אומר שמונה שהיה רבי ישמעאל אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים או על אבן אחת רבי עקיבא אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים לא על אבן אחת רבי אלעזר בר שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס (ד) עצים כדי לתן תחת השקוף רבי יהודה אומר כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף עפר כדי לתן בין פצים לחברו	2א A בית עגל בית טריגון בית הבנוי בספינה או באסקריא על ארבע קורות אינו מטמא בנגעים ואם היה מרבע אפלו על ארבעה עמודים מטמא B (ב) בית שאחד מצדדיו מחפה בשיש אחד בסלע ואחד בלבנים ואחד בעפר טהור
3ג A ובא בסוף השבוע וראה אם פשה וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית אינו נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה ולא עפר מצד זה ומביא לצד זה ולא סיד מכל מקום אינו מביא לא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת אלא מביא שתים תחת שתים תחת שלש תחת ארבע מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו שניהן חולצין שניהן קוצעין שניהן מביאין את האבנים אבל הוא לבדו מביא את העפר שנאמר ועפר אחר יקח וטח את הבית אין חברו מטפל עמו בטיחה B (ז) בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא	3ב (ו) אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר ולא בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר אלא עומד על פתח הבית שהנגע בתוכו ומסגיר שנאמר ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים	3א A (ה) כיצד ראית הבית ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית אפלו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזר ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית B וצוה הכהן ופנו את הבית (בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית) ואפלו חבילי עצים ואפלו חבילי קנים דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר עסק הוא לפנוי אמר רבי מאיר וכי מה מטמא לו אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבילן והן טהורים על מה חסה התורה על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי קל וחמר על ממונו החביב אם כך על ממונו קל וחמר על נפש בניו ובנותיו אם כך על שלרשע קל וחמר על שלצדיק
4 הפסיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר בבתים כשני גריסין

פרק יג	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1 (א) עשרה בתים הן הכהה בראשון וההולך לו קולפו והוא טהור הכהה בשני וההולך לו קולפו והוא טעון צפרים הפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים אם עד שלא טהרו בצפרים נראה בו נגע הרי זה ינתץ ואם משטהרו בצפרים נראה בו נגע יראה כתחלה
2ב (ג) בית שנראה בו נגע היתה עליה על גביו נותן את הקורות לעליה נראה בעליה נותן את הקורות לבית לא היתה עליה על גביו אבניו ועציו ועפרו נתצין עמו ומציל על המלבנים ועל שריגי החלונות רבי יהודה אומר מלבן הבנוי על גביו נתץ עמו אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית רבי אלעזר חסמא אומר במה שהן		2א (ב) האבן שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כלה ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את שלחברו נמצא חמר בחליצה מבנתיצה רבי אלעזר אומר בית הבנוי ראש ופתין נראה בראש נוטל את כלה נראה בפתין נוטל את שלו ומניח את שלחברו
3ג A (ח) טהור שהכניס ראשו ורבו לבית טמא נטמא וטמא שהכניס ראשו ורבו לבית טהור טמאהו B טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאה וטמאה שהכניס ממנה אפלו כזית לבית טהור טמאתו	3ב A (ו) בית שהוא מסך על גבי בית המנגע וכן אילן שהוא מסך על גבי בית המנגע הנכנס לחיצון טהור דברי רבי אלעזר בן עזריה אמר רבי אלעזר מה אם אבן אחת ממנו מטמא בביאה הוא עצמו לא יטמא בביאה B (ז) הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר טהור אם עמד טמא וכן באבן המנגעת טהור ואם הניחה הרי זה טמא		3א A (ד) בית המסגר מטמא מתוכו והמחלט מתוכו ומאחוריו זה וזה מטמאין בביאה B (ה) הבונה מן המסגר בטהור וחזר נגע לבית חולץ את האבנים חזר על האבנים הבית הראשון ינתץ והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין
4ב A (יא) מצרע שנכנס לבית כל הכלים שיש שם טמאין אפלו עד הקורות רבי שמעון אומר עד ארבע אמות כלים מיד טמאין רבי יהודה אומר אם שהה כדי הדלקת הנר B (יב) נכנס לבית הכנסת עושים לו מחצה גבוהה עשרה טפחים על רחב ארבע אמות נכנס ראשון ויוצא אחרון		4א A (ט) מי שנכנס לבית המנגע וכליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד היה לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורים מסב ואוכלה בלפתן B (י) היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידיו אם שהה כדי אכילת פרס טמאות היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידיו רבי יהודה מטמא מיד וחכמים אומרים עד שישהא כדי אכילת פרס אמרו לרבי יהודה מה אם בזמן שכל גופו טמא לא טמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס בזמן שאין כל גופו טמא אינו דין שלא יטמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס
5 כל המציל צמיד פתיל באהל המת מציל צמיד פתיל בבית המנגע וכל המציל מכסה באהל המת מציל מכסה בבית המנגע דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר כל המציל צמיד פתיל באהל המת מציל מכסה בבית המנגע כל המציל מכסה באהל המת אפלו מגלה בבית המנגע טהור

פרק יד	המשנה כדרכה		מסכת נגעים
1ב A (ד) שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצרע והלוים וכלן שגלחו שלא בתער או ששירו שתי שערות לא עשו כלום B (ה) שתי צפרים מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת אף על פי שאינן שוות כשרות לקח אחת היום ואחת למחר כשרות שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה הראשונה מתרת באכילה שחטה ונמצאת טרפה יקח זוג לשניה הראשונה מתרת בהנאה נשפך הדם תמות המשתלחת מתה המשתלחת ישפך הדם C (ו) מצות עץ ארז ארכו אמה ועביו כרביע כרע המטה אחד לשנים ושנים לארבעה D מצות אזוב לא אזוביון לא אזוב כוחלי לא אזוב רומי לא אזוב מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לוי		1א A (א) כיצד מטהרין את המצרע היה מביא פילי שלחרש חדשה ונותן לתוכה רביעית מים חיים ומביא שתי צפרים דרור שחט את אחת מהן על כלי חרש ועל מים חיים חפר וקוברה בפניו נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכרכן בשירי הלשון והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב שלשניה טבל והזה שבע פעמים לאחר ידו שלמצרע ויש אומרים על מצחו וכך היה מזה על השקוף שבבית מבחוץ B (ב) בא לו לשלח את הצפור החיה אינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר שנאמר ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה C בא לגלח את המצרע העביר תער על כל בשרו וכבס בגדיו וטבל טהור מלטמא בביאה והרי הוא מטמא כשרץ נכנס לפנים מן החומה מנדה מביתו שבעת ימים ואסור בתשמיש המטה D (ג) ביום השביעי מגלח תגלחת שניה כתגלחת הראשונה כבס בגדיו וטבל טהור מלטמא כשרץ והרי הוא טבול יום אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים נמצאו שלש טהרות במצרע ושלש טהרות ביולדת
2ב A (יא) מצרע שהביא קרבנו עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר החטאת דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר אחר האשם B (יב) מצרע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא C מביא אדם על ידי בנו על ידי בתו על ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים רבי יהודה אומר אף על ידי אשתו מביא קרבן עשיר וכן כל קרבן שהיא חיבת D (יג) שני מצרעים שנתערבו קרבנותיהם קרב קרבנו שלאחד מהם ומת אחד מהם זו ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע אמר להם יכתב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני		2א A (ז) ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף (ח) בא לו אצל האשם וסמך שתי ידיו עליו ושחטו וקבלו שני כהנים את דמו אחד בכלי ואחד ביד זה שקבל בכלי בא וזרקו על קיר המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל המצרע והמצרע טבל בלשכת המצרעים בא ועמד בשער ניקנור רבי יהודה אומר לא היה צריך טבילה B (ט) הכניס ראשו ונתן על תנוך אזנו ידו ונתן על בהן ידו רגלו ונתן על בהן רגלו רבי יהודה אומר שלשתם היה מכניס כאחד אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית רבי אליעזר אומר נותן הוא על מקומן רבי שמעון אומר אם נתן על שלשמאל יצא C (י) נטל מלג השמן ויצק לתוך כפו שלחברו ואם יצק לתוך כף עצמו יצא טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים על כל הזיה טבילה D בא לו אצל המצרע מקום שהוא נותן את הדם שם הוא נותן את השמן שנאמר על מקום דם האשם והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר אם נתן כפר ואם לא נתן לא כפר דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר שירי מצוה הן בין שנתן בין שלא נתן כפר ומעלין עליו כאלו לא כפר חסר הלג עד שלא יצק ימלאנו משיצק יביא אחר כתחלה דברי רבי עקיבא רבי שמעון אומר חסר הלג עד שלא נתן ימלאנו משנתן יביא אחר כתחלה