פרק א

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ג
(ב) כיצד דיה שעתה
היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות
ופרשה וראתה
היא טמאה וכלן טהורות
אף על פי שאמרו מטמאה מעת לעת
אינה מונה אלא משעה שראתה

1ב
כל אשה שיש לה וסת
דיה שעתה
והמשמשת בעדים
הרי זו כפקידה
וממעטת על יד מעת לעת
ועל יד מפקידה לפקידה

1א
(א) שמאי אומר
כל הנשים דין שעתן
הלל אומר
מפקידה לפקידה ואפלו לימים הרבה
וחכמים אומרים
לא כדברי זה ולא כדברי זה
אלא מעת לעת ממעטת
על יד מפקידה לפקידה
ומפקידה לפקידה ממעטת
על יד מעת לעת

2ג
(ה) איזוהי זקנה
כל שעברו עליה
שלש עונות סמוך לזקנתה
רבי אליעזר אומר
כל אשה שעברו עליה שלש עונות
דיה שעתה
רבי יוסי אומר
מעברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות
דין שעתן

2ב
(ד) איזו היא בתולה
כל שלא ראתה דם מימיה
אף על פי שנשואה
מעברת
משיודע עברה
מניקה
עד שתגמל את בנה
נתנה בנה למניקה גמלתו או מת
רבי מאיר אומר
מטמאה מעת לעת
וחכמים אומרים דיה שעתה

2א
(ג) רבי אליעזר אומר
ארבע נשים דין שעתן
בתולה מעברת מניקה וזקנה
אמר רבי יהושע
אני לא שמעתי אלא בתולה
אבל הלכה כרבי אליעזר

3ג
ופעמים צריכה להיות בודקת
בשחרית ובין השמשות
ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה
יתרות עליהן הכהנות
בשעה שהן אוכלות בתרומה
רבי יהודה אומר
אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה

3ב
(ז) אף על פי שאמרו דיה שעתה
צריכה להיות בודקת
חוץ מן הנדה והיושבת על דם טהר
ומשמשת בעדים
חוץ מן היושבת על דם טהר
ובתולה שדמיה טהורים

3א
(ו) ובמה אמרו דיה שעתה
בראיה הראשונה
אבל בשניה מטמאה מעת לעת
ואם ראתה הראשונה מאנס
אף השניה דיה שעתה

פרק ב

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ג
A (ב) נמצא על שלו
טמאין וחיבין קרבן
נמצא על שלה אותיוס
טמאין וחיבין קרבן
נמצא על שלה לאחר זמן
טמאים מספק ופטורים מן הקרבן
B (ג) איזהו אחר זמן
כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה
ואחר כך מטמאה מעת לעת
ואינה מטמאה את בועלה
רבי עקיבא אומר
אף מטמאה את בועלה
ומודים חכמים לרבי עקיבא
ברואה כתם שמטמאה את בועלה

1ב
דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים
אחד לו ואחד לה
הצנועות מתקינות להן שלישי
להתקין את הבית

1א
A (א) כל היד המרבה לבדוק
בנשים משבחת
ובאנשים תקצץ
B החרשת והשוטה והסומא
ושנטרפה דעתה
אם יש להן פקחות
מתקינות אותן והן אוכלות בתרומה

2ג
A (ו) חמשה דמים טמאים באשה
האדם והשחור וכקרן כרכום
וכמימי אדמה וכמזוג
בית שמאי אומרים
אף כמימי תלתלן וכמימי בשר צלי
ובית הלל מטהרין
הירק
עקביא בן מהללאל מטמא
וחכמים מטהרים
אמר רבי מאיר
אם אינו מטמא משום כתם
מטמא משום משקה
רבי יוסי אומר לא כך ולא כך
B (ז) איזהו האדם כדם המכה
השחור כחרת
עמק מכן טמא דהה מכן טהור
וכקרן כרכום כברור שבו
וכמימי אדמה מבקעת בית הכרם ומציף מים
וכמזוג שני חלקים מים ואחד יין
מן היין השרוני

2ב
A בית שמאי אומרים
צריכה שני עדים
על כל תשמיש ותשמיש
או תשמש לאור הנר
בית הלל אומרים
דיה בשני עדים כל הלילה
B (ה) משל משלו חכמים באשה
החדר והפרוזדור והעליה
דם החדר טמא
נמצא בפרוזדור ספקו טמא
לפי שחזקתו מן המקור

2א
A (ד) כל הנשים
בחזקת טהרה לבעליהן
B הבאין מן הדרך
נשיהן להן בחזקת טהרה

פרק ג

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ג
המפלת כמין דגים חגבים שקצים ורמשים
אם יש עמהם דם טמאה
ואם לאו טהורה

1ב
(ב) המפלת כמין קלפה
כמין שערה
כמין עפר
כמין יבחושים אדמים
תטיל למים
אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה

1א
(א) המפלת חתיכה
אם יש עמה דם טמאה
ואם לאו טהורה
רבי יהודה אומר
בין כך ובין כך טמאה

2ג
(ד) המפלת סנדל או שליא
תשב לזכר ולנקבה
שליא בבית הבית טמא
לא השליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד
רבי שמעון אומר
נמוק הולד עד שלא יצא

2ב
(ג) המפלת שפיר מלא מים
מלא דם מלא גנונים
אינה חוששת לולד
ואם היה מרקם
תשב לזכר ולנקבה

2א
המפלת כמין בהמה חיה ועוף
בין טמאין בין טהורים
אם זכר תשב לזכר
ואם נקבה תשב לנקבה
ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
כל שאין בו מצורת האדם אינו ולד

3ג
(ז) המפלת ליום ארבעים
אינה חוששת לולד
ליום ארבעים ואחד
תשב לזכר ולנקבה ולנדהשליא בבית הבית טמא
לא השליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד
רבי שמעון אומר
נמוק הולד עד שלא יצא

3ב
(ו) המפלת ואין ידוע מה הוא
תשב לזכר ולנקבה
אין ידוע אם ולד היה אם לאו
תשב לזכר ולנקבה ולנדה

3א
(ה) המפלת טמטום ואנדרוגינוס
תשב לזכר ולנקבה
טמטום וזכר אנדרוגינוס וזכר
תשב לזכר ולנקבה
טמטום ונקבה אנדרוגינוס ונקבה
תשב לנקבה בלבד
יצא מחתך או מסרס
משיצא רבו הרי הוא כילוד
יצא כדרכו עד שיצא רב ראשו
ואיזהו רב ראשו
משתצא פדחתו

3ג
(ז) המפלת ליום ארבעים
אינה חוששת לולד
ליום ארבעים ואחד
תשב לזכר ולנקבה ולנדה
רבי ישמעאל אומר
יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנדה
יום שמונים ואחד
תשב לזכר ולנקבה ולנדה
שהזכר נגמר לארבעים ואחד
והנקבה לשמונים ואחד
וחכמים אומרים
אחד ברית הזכר ואחד ברית הנקבה
זה וזה לארבעים ואחד

3ב
(ו) המפלת ואין ידוע מה הוא
תשב לזכר ולנקבה
אין ידוע אם ולד היה אם לאו
תשב לזכר ולנקבה ולנדה

3א
(ה) המפלת טמטום ואנדרוגינוס
תשב לזכר ולנקבה
טמטום וזכר אנדרוגינוס וזכר
תשב לזכר ולנקבה
טמטום ונקבה אנדרוגינוס ונקבה
תשב לנקבה בלבד
יצא מחתך או מסרס
משיצא רבו הרי הוא כילוד
יצא כדרכו עד שיצא רב ראשו
ואיזהו רב ראשו
משתצא פדחתו

פרק ד

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ב
(ב) בנות הצדוקין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן
הרי הן ככותיות
פרשו ללכת בדרכי ישראל
הרי הן כישראל
רבי יוסי אומר
לעולם הן כישראל עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן

1א
(א) בנות כותים נדות מעריסתן
והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון
מפני שהן בועלי נדות
והן יושבות על כל דם ודם
ואין חיבין עליהן על ביאת המקדש
ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטמאתן ספק

2ב
דם יולדת שלא טבלה
בית שמאי אומרים כרקה וכמימי רגליה
ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש
ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש

2א
(ג) דם נכרית ודם טהרה שלמצרעת
בית שמאי מטהרים
ובית הלל אומרים כרקה וכמימי רגליה

3ב
(ו) המקשה בתוך שמונים שלנקבה
כל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד
ורבי אליעזר מטמא
אמרו לו לרבי אליעזר
ומה במקום שהחמיר בדם השפי הקל בדם הקשי
מקום שהקל בדם השפי אינו דין שנקל בדם הקשי
אמר להן
דיו לבא מן הדין להיות כנדון
ממה הקל עליה מטמאת זיבה אבל טמאה טמאת נדה

3א
(ד) המקשה נדה
קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום
ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב
דברי רבי אליעזר
רבי יהושע אומר
לילה ויום כלילי שבת ויומו
ששפתה מן הצער ולא מן הדם
(ה) כמה הוא קשויה
רבי מאיר אומר אפלו ארבעים וחמשים יום
רבי יהודה אומר דיה חדשה
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין קשוי יותר משתי שבתות

4ב
הגיעה שעת וסתה ולא בדקה
הרי זו טמאה
רבי מאיר אומר
אם היתה במחבא והגיעה שעת וסתה ולא בדקה
הרי זו טהורה מפני שחרדה מסלקת את הדמים
אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום
הרי אלו בחזקת טמאה

4א
(ז) כל אחד עשר יום בחזקת טהרה
ישבה לה ולא בדקה
שגגה נאנסה הזידה ולא בדקה
טהורה

פרק ה

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ג
(ב) היה אוכל בתרומה
והרגיש שנזדעזעו אבריו
אוחז באמה ובולע את התרומה
ומטמאים בכל שהוא
אפלו כעין החרדל ובפחות מכן

1ב
כל הנשים מטמאות בבית החיצון
שנאמר דם יהיה זבה בבשרה
אבל הזב ובעל קרי
אינן מטמאים עד שתצא טמאתן לחוץ

1א
(א) יוצא דפן
אין יושבין עליו ימי טמאה וימי טהרה
ואין חיבין עליו קרבן
רבי שמעון אומר
הרי זה כילוד

2ב
תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה
ומטמא בנגעים ומטמא בטמא מת
וזוקק ליבום ופוטר מן היבום
ומאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה
ונוחל ומנחיל וההורגו חיב
והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם

2א
(ג) תינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה
בת עשרה ימים מטמאה בזיבה

3ב
(ה) בן תשע שנים ויום אחד
שבא על יבמתו קנאה
ואינו נותן גט עד שיגדיל
ומטמא בנדה לטמא משכב תחתון כעליון
ופוסל ואינו מאכיל בתרומה
ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח
ונסקלת על ידו
ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה
מומתים על ידו והוא פטור

3א
(ד) בת שלש שנים ויום אחד
מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה
וחיבין עליה משום אשת איש
ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון
נשאת לכהן תאכל בתרומה
בא עליה אחד מן הפסולים פסלה מן הכהנה
בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה
מומתין על ידה והיא פטורה
פחות מכן כנותן אצבע בעין

4ג
(ט) בת עשרים
שנה שלא הביאה שתי שערות
תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה
והיא אילונית
לא חולצת ולא מתיבמת
בן עשרים שנה
שלא הביא שתי שערות
יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה
והוא סריס
לא חולץ ולא מיבם
אלו דברי בית הלל
בית שמאי אומרים
זה וזה בני שמונה עשרה
רבי אליעזר אומר
הזכר כדברי בית הלל
והנקבה כדברי בית שמאי
שהאשה ממהרת לבא לפני האיש

4ב
(ז) משל משלו חכמים באשה
פגה בחל וצמל
פגה עודה תינוקת
בחל אלו ימי נעוריה
בזו ובזו אביה זכאי במציאתה
ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה
צמל כיון שבגרה
שוב אין לאביה רשות בה
(ח) איזהו סימנה
רבי יוסי הגלילי אומר
משיעלה הקמט תחת הדד
רבי עקיבא אומר
משיטו הדדים
בן עזאי אומר
משתשחיר הפטומת
רבי יוסי אומר
כדי שיהא נותן יד על העקץ
והוא שוקע ושוהא לחזור

4א
(ו) בת אחת עשרה שנה ויום אחד
נדריה נבדקין
בת שתים עשרה שנה ויום אחד
נדריה קימין
ובודקין כל שתים עשרה
בן שתים עשרה שנה ויום אחד
נדריו נבדקים
בן שלש עשרה שנה ויום אחד
נדריו קימין
ובודקין כל שלש עשרה
קדם לזמן הזה
אף על פי שאמרו יודעין אנו
לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו
אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש
לאחר הזמן הזה
אף על פי שאמרו אין אנו יודעין
לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו
נדרן נדר והקדשן הקדש

פרק ו

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ב
בא העליון עד שלא בא התחתון
אף על פי שאי אפשר
רבי מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת
וחכמים אומרים או חולצת או מתיבמת
מפני שאמרו אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון
אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון

1א
(א) בא סימן תחתון עד שלא בא העליון
או חולצת או מתיבמת

2ג
A (ה) כל שחיב במעשרות
מטמא טמאת אכלים
ויש שמטמא טמאת אכלין
ואינו חיב במעשרות
B (ו) כל שחיב בפאה חיב במעשרות
ויש שחיב במעשרות ואינו חיב בפאה
C (ז) כל שחיב בראשית הגז חיב במתנות
ויש שחיב במתנות ואינו חיב בראשית הגז

2ב
A (ד) כל הראוי לדון דיני נפשות
ראוי לדון דיני ממונות
ויש שראוי לדון דיני ממונות
ואינו ראוי לדון דיני נפשות
B כל הכשר לדון כשר להעיד
ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון

2א
A כל כלי חרס שהוא מכניס מוציא
ויש שמוציא ואינו מכניס
B כל אבר שיש בו צפרן יש בו עצם
ויש שיש בו עצם ואין בו צפרן
C (ג) כל המטמא מדרס מטמא טמא מת
ויש שמטמא טמא מת ואינו מטמא מדרס

3ג
(י) כל הטעון ברכה לאחריו
טעון ברכה לפניו
ויש טעון ברכה לפניו
ואינו טעון ברכה לאחריו

3ב
A (ט) כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר
ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת
B כל שיש לו קרנים יש לו טלפים
ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים

3א
(ח) כל שיש לו בעור יש לו שביעית
ויש שיש לו שביעית ואין לו בעור

4ג
(יב) שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים
והאמורות בכל מקום
כדי לכוף ראשן לעקרן
דברי רבי ישמעאל
רבי אלעזר אומר
כדי לקרוץ בצפרן
רבי עקיבא אומר
כדי שיהו נטלות בזוג

4ב
תינוקת שהביאה שתי שערות
אינה יכולה למאן
רבי יהודה אומר
עד שירבה השחור

4א
(יא) תינוקת שהביאה שתי שערות
או חולצת או מתיבמת
וחיבת בכל מצות האמורות בתורה
וכן תינוק שהביא שתי שערות
חיב בכל מצות האמורות בתורה
וראוי להיות בן סורר ומורה
משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן
התחתון ולא העליון
אלא שדברו חכמים בלשון נקיה

5ב
(יד) הרואה יום אחד עשר בין השמשות
תחלת נדה וסוף נדה תחלת זיבה וסוף זיבה
יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה
בין השמשות לכלן
הרי אלו טועות
אמר רבי יהושע
עד שאתם מתקנים את השוטות תקנו את הפקחות

5א
(יג) הרואה כתם הרי זו מקלקלת וחוששת משום זוב
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
אין בכתמים משום זוב

פרק ז

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ב
(ב) השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע
עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ
או עד שעת הכבוד
וכן כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע
עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם
או עד שעת הכבוס
ומטמא בין לח בין יבש
רבי שמעון אומר
היבש מטמא למפרע
והלח אינו מטמא אלא עד שעה שהוא יכול לחזור ולהיות לח

1א
(א) דם הנדה ובשר המת
מטמאין לחין ומטמאין יבשין
אבל הזוב והניע והרק והשרץ והנבלה ושכבת זרע
מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין
ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן
מטמאין לחין ומטאין יבשין
וכמה היא שריתן בפושרין מעת לעת
רבי יוסי אומר
בשר המת יבש ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה טהור

2ב
(ד) כל הכתמים הנמצאים בכל מקום טהורין
חוץ מן הנמצאים בחדרים ובסביבות בית הטמאות

2א
(ג) כל הכתמין הבאים מרקם טהורין
רבי יהודה מטמא מפני שהם גרים וטועין
הבאים מבין הגוים טהורין
מבין ישראל ומבין הכותים
רבי מאיר מטמא
וחכמים מטהרין מפני שלא נחשדו על כתמיהן

3ב
(ה) נאמנים לומר קברנו שם את הנפלים או לא קברנו
נאמנים לומר על הבהמה אם בכרה אם לא בכרה
נאמנים על ציון קברות
ואינם נאמנים
 לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על בית הפרס
זה הכלל דבר שהם חשודים בו אינם נאמנים עליו

3א
בית הטמאות שלכותים מטמאין באהל
מפני שהם קוברין שם את הנפלים
רבי יהודה אומר
לא היו קוברין אלא משליכין והחיה גוררתן

פרק ח

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1
(א) הרואה כתם על בשרה
כנגד בית התרפה טמאה ושלא כנגד בית התרפה טהורה
על עקבה ועל ראש גדלה טמאה
על שוקה ועל פרסותיה
מבפנים טמאה מבחוץ טהורה ועל הצדדין מכאן ומכאן טהורה
ראתה על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה מן החגור ולמעלה טהורה
ראתה על בית יד שלחלוק
אם מגיע כנגד בית התרפה טמאה ואם לאו טהורה
היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה
כל מקום שנמצא בו כתם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בפליום

2ב
(ג) מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא
אמרה לו ראיתי כתם
אמר לה שמא מכה היתה ביך
אמרה לו הן וחיתה
אמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם
אמרה לו הן
וטהרה רבי עקיבא
ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה
אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם
שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל
שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה
דם ולא כתם

2א
(ב) ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות
שחטה בהמה חיה ועוף
נתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהן
הרגה מאכלת
הרי זו תולה בה
עד כמה היא תולה
רבי חנינא בן אנטיגונוס אומר
עד כגריס שלפול ואף על פי שלא הרגה
ותולה בבנה או בבעלה
אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם
הרי זו תולה בה

3א
(ד) עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם
עגל טהור משוך טמא
דברי רבי אלעזר בר צדוק

פרק ט

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ב
(ב) איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים
רבי יוסי מטהר
ורבי שמעון מטמא
שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה

1א
(א) האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם
רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה
רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה

2ב
שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד
ונמצא עליו דם כלן טמאות
ישבו על ספסל שלאבן או על האצטבא שלמרחץ
רבי נחמיה מטהר שהיה רבי נחמיה אומר
כל דבר שאינו מקבל טמאה אינו מקבל כתמים

2א
(ג) השאילה חלוקה לנכרית או לנדה
הרי זו תולה בה

3ג
למה הדבר דומה
לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים
ובדקו אחד מהן ומצאו טהור
הוא טהור ושנים טמאין
שנים ומצאו טהורים
הם טהורים והשלישי טמא
שלשתן ומצאו טהורים כלן טמאים
דברי רבי מאיר
שהיה רבי מאיר אומר
כל דבר שהוא בחזקת טמאה
לעולם בטמאתו
עד שיודע לך טמאה היכן היא
וחכמים אומרים
בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה

3ב
(ה) שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת
ונמצא דם תחת האמצעית כלן טמאות
תחת הפנימית
שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה
תחת החיצונה
שתים החיצונות טמאות והפנימית טהורה
אמר רבי יהודה אימתי
בזמן שעברו דרך מרגלות המטה
אבל אם עברו שלשתן דרך עליה כלן טמאות
בדקה אחת מהן ונמצאת טהורה
היא טהורה ושתים טמאות
בדקו שתים ונמצאו טהורות
הן טהורות והשלישית טמאה
שלשתן ומצאו טהורות כלן טמאות

3א
(ד) שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת
ונמצא דם תחת אחת מהן
כלן טמאות
בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה
היא טמאה ושתיהן טהורות
ותולות זו בזו
ואם לא היו ראויות לראות
רואין אותן כאלו הן ראויות

4ב
A (ז) איזהו רק תפל כל שלא טעם כלום
מי גריסין לעיסת גריסין שלפול חלוקת נפש
מי רגלים שהחמיצו
וצריך לכסכס שלשה פעמים לכל אחד ואחד
B העבירן שלא כסדרן או שהעביר שבעה סממנין כאחת
לא עשה ולא כלום

4א
A (ו) שבעה סממנין מעבירין על הכתם
רק תפל ומי גריסין ומי רגלים ונתר ובורית קמוניא ואשלג
הטבילו ועשה על גביו טהרות
B העביר עליו שבעה סממנין ולא עבר הרי זה צבע
הטהרות טהורות ואינו צריך להטביל
עבר או שדהה הרי זה כתם (ו)הטהרות טמאות וצריך להטביל

5ב
(יא) נשים בבתוליהם כגפנים
יש גפן שיינה אדם ויש גפן שיינה שחור
ויש גפן שיינה מרבה ויש גפן שיינה מעט
רבי יהודה אומר
כל גפן יש בה יין
ושאין בה יין הרי זו דרקטי

5א
(ח) כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ואלו הן הוסתות
מפהקת ומעטשת וחוששת בפי כרסה ובשפולי מעיה
ושופעת וכמין צמרמורות אוחזין אותה וכן כיוצא בהן
וכל שקבעה לה שלשה פעמים הרי זו וסת
(ט) היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות
כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות טמאות
בסוף הוסתות כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות טהורות
רבי יוסי אומר אף ימים ושעות וסתות
היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה
אינה אסורה אלא עם הנץ החמה
רבי יהודה אומר כל היום שלה
(י) היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר
ושנתה להיות רואה ליום עשרים זה וזה אסורין
שנתה פעמים ליום עשרים זה וזה אסורין
שנתה שלש פעמים ליום עשרים
התר חמשה עשר וקבעה לה יום עשרים
שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלשה פעמים
ואינה מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלשה פעמים

פרק י

המשנה כדרכה

מסכת נידה

1ג
ראתה ועודה בבית אביה
בית שמאי אומרים נותנין לה בעילת מצוה
ובית הלל אומרים כל הלילה שלה

1ב
הגיע זמנה לראות ונסת
בית שמאי אומרים
נותנין לה לילה הראשון
ובית הלל אומרים
עד מוצאי שבת ארבעה לילות

1א
(א) תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונסת
בית שמאי אומרים נותנין לה ארבעה לילות
ובית הלל אומרים עד שתחיה המכה

2ב
(ג) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום הראשון ומצאו טהור
וביום השביעי ומצאו טהור
ושאר הימים שבנתים לא בדקו
רבי אליעזר אומר
הרי הן בחזקת טהרה
רבי יהושע אומר
אין להם אלא יום הראשון ויום השביעי בלבד
רבי עקיבא אומר
אין להם אלא יום השביעי בלבד

2א
(ב) נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאתה טהורה
ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמאה
הרי היא בחזקת טהרה
בדקה עצמה ביום השביעי בשחרית ומצאתה טמאה
ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאתה טהורה
הרי זו בחזקת טמאה ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה
ואם יש לה וסת דיה שעתה
רבי יהודה אומר
כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה הרי זו בחזקת טמאה
וחכמים אומרים
אפלו בשנים לנדתה
בדקה ומצאתה טהורה ובין השמשות לא הפרישה
ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה

3ג
A (ה) האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם
מטמאה משום כתם ומטמאה באהל
רבי יהודה אומר
אינה מטמאה משום כתם
מפני שנעקר משמתה
B ומודה רבי יהודה
ביושבת על המשבר ומתה
ויצא ממנה רביעית דם
שהיא מטמאה משום כתם
אמר רבי יוסי לפיכך אינה מטמאה באהל

3ב
בית שמאי אומרים
כל הנשים מתות נדות
ובית הלל אומרים
אין נדה אלא שמתה נדה

3א
A (ד) הזב והזבה והנדה
והיולדת והמצרע שמתו
מטמאין במשא עד שימוק הבשר
B נכרי שמת טהור מלטמא במשא

4ב
בית שמאי אומרים
צריכה טבילה באחרונה
ובית הלל אומרים
אינה צריכה טבילה באחרונה

4א
(ו) בראשונה היו אומרים
היושבת על דם טהר היתה מערה מים לפסח
חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי בית הלל
בית שמאי אומרים אף כטמא מת
(ז) ומודים שהיא אוכלת במעשר
וקוצה לה חלה ומקפת וקוראה לה שם
ואם נפל מרקה ומדם טהרה על ככר שלתרומה שהוא טהור

5ג
טבלה ביום שלאחריו ושמשה
הרי זו תרבות רעה
ומגען ובעילתן תלוים

5ב
טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה
ואחר כך ראתה
בית שמאי אומרים
מטמאין משכב ומושב ופטורים מן הקרבן
ובית הלל אומרים הרי זה גרגרן
ומודים ברואה בתוך אחד עשר יום
וטבלה לערב ושמשה
שמטמאין משכב ומושב וחיבין בקרבן

5א
(ח) הרואה יום אחד עשר
וטבלה לערב ושמשה
בית שמאי אומרים
מטמאין משכב ומושב וחיבין בקרבן
בית הלל אומרים
פטורין מן הקרבן