פרק א

המשנה כדרכה

מסכת נזיר

1 ג
הריני כשמשון
כבן מנוח
כבעל דלילה
כמי שעקר דלתות עזה
כמי שנקרו פלשתים את עיניו
הרי זה נזיר שמשון
מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון
נזיר עולם הכביד שערו
מקל בתער ומביא שלש בהמות
ואם נטמא מביא קרבן טמאה
נזיר שמשון הכביד שערו
אינו מקל
ואם נטמא אינו מביא קרבן טמאה

1 ב
(ב) הריני נזיר
מן החרצנים ומן הזגים
ומן התגלחת ומן הטמאה
הרי זה נזיר
וכל דקדוקי נזירות עליו

1 א
(א) כל כנויי נזירות כנזירות
האומר אהא
הרי זה נזיר
או אהא נוה נזיר
נזיק נזיח פזיח
הרי זה נזיר
הריני כזה
הריני מסלסל
הריני מכלכל
הרי עלי לשלח פרע
הרי זה נזיר
הרי עלי צפרים
רבי מאיר אומר נזיר
וחכמים אומרים אינו נזיר

2 ג
(ד) הריני נזיר
כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים
הרי זה נזיר עולם
ומגלח אחת לשלשים יום
רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום
ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום
האומר הרי עלי נזירות
כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים

2 ב
הריני נזיר ויום אחד
הריני נזיר ושעה אחת
הריני נזיר אחת ומחצה
הרי זה נזיר שתים
הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת
נזיר שלשים ואחד יום
שאין נוזרים לשעות

2 א
(ג) סתם נזירות שלשים יום
אמר הריני נזיר אחת גדולה
הריני נזיר אחת קטנה
אפלו מכאן ועד סוף העולם
נזיר שלשים יום

3 ג
(ז) הריני נזיר כמנין ימות החמה
מונה נזירות כמנין ימות החמה
אמר רבי יהודה
מעשה היה
כיון שהשלים
מת

3 ב
(ו) הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני
אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני
אם פחות משלשים יום נזיר שלשים יום
ואם לאו נזיר כמנין הימים

3 א
(ה) הריני נזיר מלא הבית או מלא הקפה
בודקין אותו
אם אמר אחת גדולה נזרתי
נזיר שלשים יום
ואם אמר סתם נזרתי
רואין את הקפה כאלו היא מלאה חרדל
ונזיר כל ימיו

פרק ב

המשנה כדרכה

מסכת נזיר

1 ג
(ג) מזגו לו את הכוס ואמר
הרני נזיר ממנו
הרי זה נזיר
מעשה באשה אחת שהיתה שכורה
ומזגו לה את הכוס
ואמרה הריני נזירה ממנו
אמרו חכמים לא נתכונה אלא לומר
הרי הוא עלי קרבן

1 ב
(ב) אמר אמרה פרה זו
הריני נזירה אם עומדת אני
אמר הדלת הזה הריני נזיר אם נפתח אני
בית שמאי אומרים נזיר
ובית הלל אומרים אינו נזיר
אמר רבי יהודה
אף כשאמרו בית שמאי
לא אמרו אלא באומר
הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא

1 א
(א) הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה
בית שמאי אומרים
נזיר
ובית הלל אומרים
אינו נזיר
אמר רבי יהודה
אף כשאמרו בית שמאי
לא אמרו אלא באומר
הרי הן עלי קרבן

2 ג
יודע אני שהנזיר אסור ביין
אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי
מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין
או מפני שאני קובר את המתים
הרי זה מתר
ורבי שמעון אוסר

2 ב
יודע אני שיש נזירות
אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין
הרי זה אסור
ורבי שמעון מתיר

2 א
(ד) הריני נזיר
על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים
הרי זה נזיר ואסור בכלן

3 ב
(ו) הרי עלי לגלח חצי נזיר
ושמע חברו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר
זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר

3 א
(ה) הריני נזיר ועלי לגלח נזיר
ושמע חברו ואמר ואני עלי לגלח נזיר
אם היו פקחים מגלחים זה את זה
ואם לאו מגלחים נזירים אחרים

4 ג
חזרה וילדה הרי זה נזיר
רבי שמעון אומר
יאמר אם הראשון בן קימא
הראשון חובה וזו נדבה
ואם לאו הראשון נדבה וזו חובה

4 ב
(ח) הפילה אשתו אינו נזיר
רבי שמעון אומר
יאמר אם היה בן קימא
הרי אני נזיר חובה
ואם לאו הרי אני נזיר נדבה

4 א
(ז) הריני נזיר לכשיהיה לי בן
ונולד לו בן
הרי זה נזיר
נולד לו בת טמטום ואנדרוגינוס
אינו נזיר
אם אמר כשאראה כשיהיה לי ולד
אפלו נולד לו בת טמטום ואנדרוגינוס
הרי זה נזיר

5 ג
(י) הריני נזיר לכשיהא לי בן
ונזיר מאה יום
נולד לו בן עד שבעים לא הפסיד כלום
לאחר שבעים סותר שבעים
שאין תגלחת פחות משלשים יום

5 ב
הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר
התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן
מניח את שלו ומונה את שלבנו
ואחר כך משלים את שלו

5 א
(ט) הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן
התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן
משלים את שלו
ואחר כך מונה את שלבנו

פרק ג

המשנה כדרכה

מסכת נזיר

1 ב
(ב) מי שנזר שתי נזיריות
מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד
ואת השניה יום ששים ואחד
ואם גלח את הראשונה יום שלשים
מגלח את השניה יום ששים
ואם גלח יום ששים חסר אחד יצא
וזו עדות העיד רבי פפיס על מי שנזר שתי נזיריות
שאם גלח את הראשונה יום שלשים
מגלח את השניה יום ששים
ואם גלח ליום ששים חסר אחד יצא
שיום שלשים עולה לו מן המנין

1 א
(א) מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד
ואם גלח ליום שלשים יצא
הריני נזיר שלשים יום
אם גלח ליום שלשים לא יצא

2 ב
(ה) מי שנזר והוא בבית הקברות
אפלו היה שם שלשים יום
אין עולין לו מן המנין
ואינו מביא קרבן טמאה
יצא ונכנס
עולין לו מן המנין
ומביא קרבן טמאה
רבי אליעזר אומר לא בו ביום
שנאמר והימים הראשנים יפלו
עד שיהיו לו ימים ראשונים

2 א
(ג) מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים
סותר את הכל
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה
הריני נזיר שלשים יום נטמא יום שלשים
סותר את הכל
(ד) הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה
סותר את הכל
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שלשים
נטמא יום מאה ואחד
סותר שלשים יום
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה

3 ב
(ז) מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו
אלו מעידים שנזר שתים
ואלו מעידים שנזר חמש
בית שמאי אומרים נחלקה העדות ואין כאן נזירות
ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים

3 א
(ו) מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו
ואחר כך בא לארץ
בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום
ובית הלל אומרים נזיר בתחלה
מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה
אם יבא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים
ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים
ובסוף שבע שנים עלתה לארץ
והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות
ובסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה
אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה

פרק ד

המשנה כדרכה

מסכת נזיר

1 ג
A (ב) הריני נזיר ואת
ואמרה אמן
מפר את שלה ושלו קים
B הריני נזירה ואתה
ואמר אמן
אינו יכול להפר

1 ב
A הריני נזיר
ושמעה אשתו ואמרה ואני
מפר את שלה ושלו קים
B הריני נזירה
ושמע בעלה ואמר ואני
אינו יכול להפר

1 א
A (א) מי שאמר הריני נזיר
ושמע חברו ואמר ואני ואני
כלם נזירים
התר הראשון התרו כלן
התר האחרון האחרון מתר וכלם אסורין
B אמר הריני נזיר
ושמע חברו ואמר פי כפיו ושערי כשערו
הרי זה נזיר

2
(ג) האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומטמאה למתים
הרי זו סופגת את הארבעים
הפר לה בעלה
והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומטמאה למתים
אינה סופגת את הארבעים
רבי יהודה אומר
אם אינה סופגת את הארבעים תספג מכת מרדות

3 ג
(ז) האיש מגלח על נזירות אביו
ואין האשה מגלחת על נזירות אביה
כיצד
מי שהיה אביו נזיר
והפריש מעות סתומים על נזירותו ומת
ואמר הריני נזיר
על מנת שאגלח על מעות אבא
אמר רבי יוסי
הרי אלו יפלו לנדבה
אין זה מגלח על נזירות אביו
איזהו שמגלח על נזירות אביו
מי שהיה הוא ואביו נזירים
והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת
זהו שמגלח על נזירות אביו

3 ב
(ו) האיש מדיר את בנו בנזיר
ואין האשה מדרת את בנה בנזיר
כיצד
גלח או שגלחוהו קרוביו
מחה או שמחו קרוביו
היתה לו בהמה מפרשת
החטאת תמות והעולה תקרב עולה
והשלמים יקרבו שלמים
ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם
היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה
מעות מפרשין
דמי חטאת ילכו לים המלח
לא נהנין ולא מועלין
דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן
דמי שלמים יביאו שלמים
ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

3 א
(ד) האשה שנדרה בנזיר
והפרישה את בהמתה
ואחר כך הפר לה בעלה
אם שלו היתה בהמתה
תצא ותרעה בעדר
ואם שלה היתה בהמתה
החטאת תמות והעולה תקרב עולה
והשלמים יקרבו שלמים
ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם
היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה
מעות מפרשים
דמי חטאת ילכו לים המלח
לא נהנים ולא מועלים בהן
דמי עולה יביאו עולה ומועלים בהן
דמי שלמים יביאו שלמים
ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם
(ה) נזרק עליה אחד מן הדמים
אינו יכול להפר
רבי עקיבא אומר
אפלו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות
אינו יכול להפר
במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה
אבל בתגלחת הטמאה יפר
שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנולת
רבי אומר
אף בתגלחת הטהרה יפר
שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת

פרק ה

המשנה כדרכה

מסכת נזיר

1 ג
חבית שליין שתעלה בידי ראשונה
הרי היא הקדש
ועלתה שלשמן
בית שמאי אומרים הקדש
ובית הלל אומרים אינו הקדש

1 ב
(ב) דינר זהב שיעלה בידי ראשון
הרי הוא הקדש
ועלה שלכסף
בית שמאי אומרים הקדש
ובית הלל אומרים אינו הקדש

1 א
(א) בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש
ובית הלל אומרים אינו הקדש
כיצד
אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון
הרי הוא הקדש
ויצא לבן
בית שמאי אומרים הקדש
ובית הלל אומרים אינו הקדש

2 ב
A (ד) מי שנדר בנזיר
והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה
אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר
הרי זה נזיר
ואם משנגנבה בהמתו נזר
אינו נזיר
B וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירין מן הגולה
ומצאו בית המקדש חרב
אמר להם נחום המדי
אלו הייתם יודעים שבית המקדש חרב הייתם נוזרים
אמרו לו לא
והתירן נחום המדי
וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לו
כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש נזיר
ומשחרב בית המקדש אינו נזיר

2 א
A (ג) מי שנדר בנזיר
ונשאל לחכם ואסרו
מונה משעה שנדר
B נשאל לחכם והתירו
היתה לו בהמה מפרשת תצא ותרעה בעדר
אמרו בית הלל לבית שמאי
אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות
שתצא ותרעה בעדר
אמרו להם בית שמאי
אי אתם מודים במי שטעה
וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי
שהוא מקדש
אמרו להם בית הלל
לא השבט קדשו
ומה אלו טעה והניח את השבט על השמיני ועל שנים עשר
שמא עשה כלום
אלא כתוב שקדש את העשירי
הוא קדש את התשיעי ואת האחד עשר

3 ג
(ז) ראה את הכוי ואמר
הריני נזיר שזה חיה
הריני נזיר שזה אינו חיה
הריני נזיר שזה בהמה
הריני נזיר שאין זה בהמה
הריני נזיר שזה חיה ובהמה
הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה
הריני נזיר שאחד מכם נזיר
הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר
הריני נזיר שכלכם נזירין
הרי כלם נזירים

3 ב
(ו) הרתיע לאחוריו
אינו נזיר
רבי שמעון אומר
יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה
ואם לאו הריני נזיר נדבה

3 א
(ה) היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן
אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני
ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני
הריני נזיר שאחד מכם נזיר
שאין אחד מכם נזיר
ששניכם נזירים
שכלכם נזירים
בית שמאי אומרים כלן נזירים
ובית הלל אומרים אינו נזיר
אלא מי שלא נתקימו דבריו
ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר

פרק ו

המשנה כדרכה

מסכת נזיר

1 ב
A (ג) סתם נזירות שלשים יום
B גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום
C נזיר שגלח בין בזוג בן בתער או שספסף כל שהוא חיב
D נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק
רבי ישמעאל אומר
לא יחף באדמה מפני שהיא משרת את השער

1 א
A (א) שלשה מינין אסורין בנזיר
הטמאה והתגלחת והיוצא מן הגפן
B וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה
ואינו חיב עד שיאכל מן הענבים כזית
משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין
רבי עקיבא אומר אפלו שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חיב
C (ב) וחיב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן
ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן
רבי אלעזר בן עזריה אומר אינו חיב עד שיאכל שני חרצנים וזגן
D אלו הן חרצנים ואלו הן זגים
החרצנים אלו החיצונים הזגים אלו הפנימים דברי רבי יהודה
רבי יוסי אומר
שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבל

2 ג
A חמר בטמאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן
שהטמאה והתגלחת סותרין
והיוצא מן הגפן אינו סותר
B חמר ביוצא מן הגפן מבטמאה ובתגלחת
שהיוצא מן הגפן לא התר מכללו
והטמאה והתגלחת התרו מכללן
בתגלחת מצוה ובמת מצוה
C וחמר בטמאה מבתגלחת
שהטמאה סותרת את הכל
וחיבין עליה קרבן
והתגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום
ואין חיבין עליה קרבן

2 ב
(ה) שלשה מינין אסורין בנזיר
הטמאה
והתגלחת
והיוצא מן הגפן

2 א
A (ד) נזיר שהיה שותה יין כל היום
אינו חיב אלא אחת
אמרו לו אל תשתה אל תשתה
והוא שותה חיב על כל אחת ואחת
B היה מגלח כל היום אינו חיב אלא אחת
אמרו לו אל תגלח אל תגלח
והוא מגלח חיב על כל אחת ואחת
C היה מטמא למתים כל היום
אינו חיב אלא אחת
אמרו לו אל תטמא אל תטמא
והוא מטמא חיב על כל אחת ואחת

3 ג
A היה נוטל שער ראש נזרו
ומשלח תחת הדוד
ואם גלח במדינה היה משלח תחת הדוד
במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה
אבל בתגלחת הטמאה
לא היה משלח תחת הדוד
רבי מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד
חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד
B (ט) היה מבשל את השלמים או שולקן
הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל
וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד
ונותן על כפי הנזיר ומניפן
ואחר כך התר הנזיר
לשתות יין ולהטמא למתים
רבי שמעון אומר
כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים
התר הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים

3 ב
(ח) רבן שמעון בן גמליאל אומר
הביא שלש בהמות ולא פרש
הראויה לחטאת תקרב חטאת
לעולה תקרב עולה
לשלמים תקרב שלמים

3 א
A (ו) תגלחת הטמאה כיצד
היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי
ומביא קרבנותיו בשמיני
ואם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום
דברי רבי עקיבא
אמר לו רבי טרפון מה בין זה למצרע
אמר לו זה טהרתו תלויה בימיו
ומצרע טהרתו תלויה בתגלחתו
ואינו מביא קרבן
אלא אם כן היה מערב שמש
B (ז) תגלחת הטהרה כיצד
היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים
ושוחט את השלמים ומגלח עליהם
דברי רבי יהודה
רבי אלעזר אומר
לא היה מגלח אלא על החטאת
שהחטאת קודמת בכל מקום
ואם גלח על אחד משלשתן יצא

4 ב
(יא) מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא
רבי אליעזר אומר סותר את הכל
וחכמים אומרים יביא שאר קרבנותיו ויטהר
אמרו לו מעשה במרים התדמורית
שנזרק עליה אחד מן הדמים
ובאו ואמרו לה על בתה שהיתה מסכנת
והלכה ומצאתה שמתה
ואמרו חכמים תביא שאר קרבנותיה ותטהר

4 א
(י) גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו
גלח על החטאת שלא לשמה ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן
תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו
גלח על העולה או על השלמים שלא לשמן
ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן
תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו
רבי שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו אבל שאר זבחים עלו לו
ואם גלח על שלשתן ונמצא אחד מהן כשר
תגלחתו כשרה ויביא שאר הזבחים

פרק ז

המשנה כדרכה

מסכת נזיר

1 ב
היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה
רבי אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר
וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול
אמר להם רבי אליעזר
יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טמאתו
ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טמאתו
אמרו לו
יטמא נזיר שאין קדשתו קדשת עולם
ואל יטמא כהן שקדשתו קדשת עולם

1 א
(א) כהן גדול ונזיר אינן מטמאין לקרוביהן
אבל מטמאין למת מצוה

2 ב
(ג) אבל הסככות והפרעות ובית הפרס וארץ העמים
והגולל והדופק
ורביעית דם ואהל ורבע עצמות וכלים הנוגעים במת
וימי ספרו וימי גמרו
על אלו אין הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי
ואינו סותר את הקודמים ומתחיל ומונה מיד
וקרבן אין לו
באמת אמרו
ימי הזב והזבה וימי הסגרו שלמצרע
הרי אלו עולין לו

2 א
(ב) על אלו הטמאות הנזיר מגלח
על המת ועל כזית מן המת
ועל כזית נצל ועל מלא טרוד רקב
על השדרה ועל הגלגלת ועל אבר מן המת
ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי
ועל חצי קב עצמות ועל חצי לג דם
על מגען ועל משאן ועל אהלן
ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו
על אלו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי
וסותר את הקודמין
ואינו מתחיל למנות אלא עד שיטהר ומביא את קרבנותיו

3 ב
אמר רבי עקיבא
דנתי לפני רבי אליעזר
מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל
הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו
ורביעית דם שהוא מטמא אדם באהל
אינו דין שיהא נזיר מגלח על מגעה ועל משאה
אמר לי מה זה עקיבא
אין דנין כאן מקל וחמר
וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי יהושע
אמר לי יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה

3 א
(ד) אמר רבי אלעזר משום רבי יהושע
כל טמאה מן המת שהנזיר מגלח עליה
חיבין עליה על ביאת מקדש
וכל טמאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה
אין חיבין עליה על ביאת מקדש
אמר רבי מאיר לא תהא זו קלה מן השרץ

פרק ח

המשנה כדרכה

סכת נזיר

1
(א) שני נזירים שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם
מגלחין ומביאין קרבן טמאה וקרבן טהרה ואומר
אם אני הוא הטמא קרבן טמאה שלי וקרבן טהרה שלך
ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טמאה שלך
וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר
אם אני הוא הטמא קרבן טמאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי
ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טמאה שלך וזה קרבן טהרתך

2 ב
אמר לו בן זומא
ומי שומע לו שידר כנגדו בנזיר
אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה ואומר
אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה
ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת בספק
וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה ואומר
אם טמא הייתי
העולה הראשונה נדבה וזו חובה
ואם טהור הייתי
העולה הראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני
אמר רבי יהושע
נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים
אבל הודו לו חכמים לבן זומא

2 א
מת אחד מהן
אמר רבי יהושע
יבקש אחד מן השוק שידר כנגדו בנזיר ואומר
אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד
ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר אחר שלשים יום
וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טמאה וקרבן טהרה ואומר
אם אני הוא הטמא קרבן טמאה שלי וקרבן טהרה שלך
ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טמאה בספק
וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר
אם אני הוא הטמא
קרבן טמאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי
ואם אני הוא הטהור
קבן טהרה שלי וקרבן טמאה בספק וזהו קרבן טהרתך

3
(ב) נזיר שהיה טמא בספק ומחלט בספק
אוכל בקדשים אחר ששים יום
ושותה יין ומטמא למתים אחר מאה ועשרים יום
שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהיא ודאי
אבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה

פרק ט

המשנה כדרכה

מסכת נזיר

1 ג
הפר לאשתו הפר עולמית
הפר לעבדו
יצא לחרות משלים נזירותו
עבר מכנגד פניו
רבי מאיר אומר לא ישתה
ורבי יוסי אומר ישתה

1 ב
חמר בנשים מבעבדים
שהוא כופה את עבדו
ואינו כופה את אשתו
חמר בעבדים מבנשים
שהוא מפר נדרי אשתו
ואינו מפר נדרי עבדו

1 א
(א) הגוים אין להן נזירות
נשים ועבדים יש להן נזירות

2 ג
A המכה את חברו ואמדוהו למיתה
והקל ממה שהיה
לאחר מכאן הכביד ומת חיב
רבי נחמיה אומר פטור
שרגלים לדבר
B (ה) נזיר היה שמואל
כדברי רבי נהוראי
שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו
נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה
מה מורה האמורה בשמשון נזיר
אף מורה האמורה בשמואל נזיר
אמר רבי יוסי
והלא אין מורה אלא שלבשר ודם
אמר לו רבי נהוראי
והלא כבר נאמר
ויאמר שמואל איך אלך
ושמע שאול והרגני
שכבר היה עליו מורה שלבשר ודם

2 ב
A (ד) כל ספק נגעים בתחלה טהור
עד שלא נזקק לטמאה
משנזקק לטמאה ספקו טמא
B בשבעה דרכים בודקין את הזב
עד שלא נזקק לזיבה
במאכל ובמשתה במשא
ובקפיצה ובחלי ובמראה
ובהרהור
משנזקק לזיבה איו בודקין אותו
אנסו וספקו ושכבת זרעו טמאין
שרגלים לדבר

2 א
A (ב) נזיר שגלח ונודע לו שהוא טמא
אם טמאה ידועה סותר
ואם טמאת התהום אינו סותר
אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר
כיצד
ירד לטבול במערה
ונמצא מת צף על פי המערה טמא
נמצא משקע בקרקע המערה
ירד להקר טהור
לטהר מטמאת מת טמא
שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור
שרגלים לדבר
B (ג) המוצא מת בתחלה משכב כדרכו
נוטלו ואת תבוסתו
מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן
מצא שלשה
אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה
הרי זו שכונת קברות
בודק הימנו ולהלן עשרים אמה
מצא אחד בסוף עשרים אמה
בודק הימנו ולהלן עשרים אמה
שרגלים לדבר
שאלו מתחלה מצאו
נוטלו ואת תבוסתו