פרק א

המשנה כדרכה

מסכת מכות

(א) כיצד העדים נעשים זוממין

1ג
A (ב) מעידין אנו באיש פלוני
שהוא חיב לחברו מאתים זוז
ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין
שלא השם המביאו לידי מכות
מביאו לידי תשלומין
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה
B (ג) מעידין אנו באיש פלוני
שהוא חיב מלקותארבעים
ונמצאו זוממים לוקין שמונים
משום לא תענה ברעך עד שקר
ומשום ועשיתם לו כאשר זמם
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
אינן לוקין אלא ארבעים

1ב
A מעידין אנו באיש פלוני
שגרש את אשתו ולא נתן לה כתבתה
והלא בין היום ובין למחר
סופו לתן לה כתבתה
אומדין כמה אדם רוצה לתן בכתבתה שלזו
שאם נתאלמנה או נתגרשה
ואם מתה יירשנה בעלה
B מעידין אנו באיש פלוני
שהוא חיב לחברו אלף זוז
על מנת לתנם לו מכאן ועד שלשים יום
והוא אומר מכאן ועד עשר שנים
אומדין כמה אדם רוצה לתן
ויהיו בידו אלף זוז
בין נותנן מכאן ועד שלשים יום
בין נותנן מכאן ועד עשר שנים

1א
A מעידין אנו באיש פלוני
שהוא בן גרושה או בן חלוצה
אין אומרים
יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו
אלא לוקה ארבעים
B מעידין אנו באיש פלוני
שהוא חיב לגלות
אין אומרים
יגלה זה תחתיו
אלא לוקה ארבעים

2ג
(ו) אין העדים הזוממין נהרגין
עד שיגמר הדין
שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג
שנאמר נפש תחת נפש
אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו
והרי אחיו קים
ואם כן למה נאמר נפש תחת נפש
יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו
תלמוד לומר נפש תחת נפש
הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין

2ב
(ד) אין העדים נעשים זוממין
עד שיזמו את עצמן כיצד
אמרו מעידין אנו באיש פלוני
שהרג את הנפש
אמרו להם היאך אתם מעידין
שהרי נהרג זה או ההורג
היה עמנו אותו היום במקום פלוני
אין אלו זוממין
אבל אמרו להם היאך אתם מעידין
שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום
במקום פלוני
הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם
(ה) באו אחרים והזימום
באו אחרים והזימום אפלו מאה כלם יהרגו
רבי יהודה אומר אסטסית היא זו
ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד

2א
משלשין בממון ואין משלשין במכות
כיצד
העידוהו שהוא חיב לחברו מאתים זוז
ונמצאו זוממין משלשין ביניהם
אבל אם העידוהו שהוא חיב מלקות ארבעים
ונמצאו זוממין
כל אחד ואחד לוקה ארבעים

3ג
A (ט) היו שנים רואין אותו מחלון זה
ושנים רואין אותו מחלון זה
ואחד מתרה בו באמצע
בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו
הרי אלו עדות אחת
ואם לאו הרי אלו שתי עדיות
לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת
הוא והן נהרגין והשניה פטורה
B רבי יוסי אומר
לעולם אינו נהרג
עד שיהו פי שני עדיו מתרין בו
שנאמר על פי שנים עדים
דבר אחר
על פי שנים עדים
שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התרגמן

3ב
A (ח) מה שנים
נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה
אף שלשה
נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה
מנין אפלו מאה
תלמוד לומר עדים
B אמר רבי יוסי
במה דברים אמורים בדיני נפשות
אבל בדיני ממונות תתקים העדות בשאר
רבי אומר
אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות
בזמן שהתרו בהן
אבל בזמן שלא התרו בהן
מה יעשו שני אחין
שראו באחד שהרג את הנפש

3א
A (ז) על פי שנים עדים או שלשה עדים
יומת המת
אם מתקימת העדות בשנים
למה פרט הכתוב בשלשה
אלא להקיש שלשה לשנים
מה שלשה מזימין את השנים
אף השנים יזמו את השלשה
ומנין אפלו מאה תלמוד לומר עדים
B רבי שמעון אומר
מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין
אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין
ומנין אפלו מאה תלמוד לומר עדים
C רבי עקיבא אומר
לא בא השלישי אלא להחמיר עליו
ולעשות דינו כיוצא באלו
ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עברה
כעוברי עברה
על אחת כמה וכמה
ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה

4ג
סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ
סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית
רבי אלעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה
רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים
אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם
רבן שמעון בן גמליאל אומר
אף הן מרבין שופכי דמים בישראל

4ב
כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו
מעידין אנו באיש פלוני
שנגמר דינו בבית דינו שלפלוני
ופלוני ופלוני עדיו
הרי זה יהרג

4א
(י) מי שנגמר דינו וברח
ובא לפני אותו בית דין
אין סותרים את דינו

פרק ב

המשנה כדרכה

מסכת מכות

(א) אלו הן הגולין

1ג
A (ג) האב גולה על ידי הבן
והבן גולה על ידי האב
הכל גולין על ידי ישראל
וישראל גולין על ידיהן
חוץ מעל ידי גר תושב
וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב
הסומא אינו גולה
דברי רבי יהודה
רבי מאיר אומר גולה
B השונא אינו גולה
רבי יוסי בר יהודה אומר
השונא נהרג מפני שהוא כמועד
רבי שמעון אומר
יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה
זה הכלל כל שהוא יכול לומר
לדעת הרג אינו גולה
ושלא לדעת הרג הרי זה גולה

1ב
A (ב) הזורק אבן לרשות הרבים והרג
הרי זה גולה
רבי אליעזר בן יעקב אומר
אם מכשיצאתה האבן מידו
הוציא הלז את ראשו וקבלה
הרי זה פטור
B זרק את האבן לחצרו והרג
אם יש רשות לנזק לכנס לשם גולה
ואם לאו אינו גולה
שנאמר ואשר יבא את רעהו ביער
מה היער רשות לנזק ולמזיק לכנס לשם
יצא חצר בעל הבית
שאין רשות לנזק ולמזיק לכנס לשם
אבא שאול אומר
מה חטבת העצים רשות
יצא האב המכה את בנו
והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין

1א
A ההורג נפש בשגגה
היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו
היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו
היה יורד בסלם ונפל עליו והרגו
הרי זה גולה
אבל אם היה מושך במעגילה
ונפלה עליו והרגתו
היה דולה בחבית ונפסק החבל
ונפלה עליו והרגתו
היה עולה בסלם ונפל עליו והרגו
הרי זה אינו גולה
זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה
ושלא בדרך ירידתו אינו גולה
B נשמט הברזל מקתו והרג
רבי אומר אינו גולה
וחכמים אומרים גולה
מן העץ המתבקע
רבי אומר גולה
וחכמים אומרים אינו גולה

2ג
(ו) רבי יוסי בר יהודה אומר
בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד
מקדימין לערי מקלט
ובית דין שולחין ומביאין אותו משם
מי שנתחיב מיתה בבית דין הרגוהו
ושלא נתחיב מיתה פטרוהו
מי שנתחיב גלות מחזירין אותו למקומו
שנאמר והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו וגו

2ב
(ה) ומכונות להן דרכים מזו לזו
שנאמר תכין לך הדרך ושלשת וגומר
ומוסרין להן שני תלמידי חכמים
שמא יהרגנו בדרך
וידברו אליו
רבי מאיר אומר
אף הוא מדבר על ידי עצמו
שנאמר וזה דבר הרוצח

2א
(ד) להיכן גולין לערי מקלט
לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען
שנאמר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן
ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו'
עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל
לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות
שנאמר שש ערי מקלט תהיינה
עד שיהיו ששתן קולטות כאחד

3ג
(ז) נגמר דינו בלא כהן גדול
ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג
אינו יוצא משם לעולם ואינו יוצא
לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון
ולא לעדות נפשות ואפלו ישראל צריכים לו
ואפלו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה
אינו יוצא משם לעולם
שנאמר אשר נס שמה
שם תהא דירתו
שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו

3ב
משנגמר דינו מת כהן גדול
הרי זה אינו גולה
אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול
ומנו אחר תחתיו
ולאחר מכן נגמר דינו
חוזר במיתתו שלשני

3א
אחד משוח בשמן המשחה
ואחד המרבה בבגדים
ואחד שעבר ממשיחתו
מחזירין את הרוצח
רבי יהודה אומר
אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח
לפיכך אמותיהן שלכהנים
מספקות להן מחיה וכסות
כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו

4ג
A מעלים היו שכר ללוים
דברי רבי יהודה
רבי מאיר אומר
לא היו מעלים להן שכר
B וחוזר לשררה שהיה בה
דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר
לא היה חוזר לשררה שהיה בה

4ב
A הרג באותה העיר
גולה משכונה לשכונה
ובן לוי גולה מעיר לעיר
B (ח) כיוצא בו
רוצח שגלה לעיר מקלטו
ורצו אנשי העיר לכבדו
יאמר להם רוצח אני
אמרו לו אף על פי כן
יקבל מהן שנאמר וזה דבר הרצח

4א
A כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט
רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם
רבי יוסי הגלילי אומר
מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם
רבי עקיבא אומר
רשות ביד גואל הדם
וכל אדם אין חיבין עליו
B אילן שהוא עומד בתוך התחום
ונופו נוטה חוץ לתחום
או עומד חוץ לתחום
ונופו נוטה לתוך התחום
הכל הולך אחר הנוף

פרק ג

המשנה כדרכה

מסכת מכות

(א) ואלו הן הלוקין

1ג
אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו
ומעשר שני והקדש שלא נפדו
כמה יאכל מן הטבל ויהא חיב
רבי שמעון אומר כל שהוא וחכמים אומרים כזית
אמר להם רבי שמעון אין אתם מודים לי
באוכל נמלה כל שהוא שהוא חיב
אמרו לו מפני שהיא כבריתה
אמר להן אף חטה אחת כבריתה
(ג) האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן
קדשי קדשים חוץ לקלעים
קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה

1ב
(ב) הטמא שאכל את הקדש
והבא אל המקדש טמא
והאוכל חלב ודם ונותר ופגול וטמא
השוחט והמעלה בחוץ
והאוכל חמץ בפסח
והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים
והמפטם את השמן
והמפטם את הקטרת
והסך בשמן המשחה
והאוכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים

1א
הבא על אחותו ועל אחות אביו
ועל אחות אמו ועל אחות אשתו
ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה
אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל
בת ישראל לנתין ולממזר
אלמנה וגרושה חיבין עליה משום שני שמות
גרושה וחלוצה אינו חיב אלא משם אחד בלבד

2ב
(ד) הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח
וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה
זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חיבין עליה

2א
השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים
אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים

3ב
A (ז) נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חיב אלא אחת
אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חיב על כל אחת ואחת
B (ח) היה מטמא למתים כל היום אינו חיב אלא אחת
אמרו לו אל תטמא אל תטמא והיה מטמא חיב על כל אחת ואחת
C היה מגלח כל היום אינו חיב אלא אחת
אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חיב על כל אחת ואחת
D היה לבוש בכלאים כל היום אינו חיב אלא אחת
אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש חיב על כל אחת ואחת
E (ט) יש חורש תלם אחד וחיב עליו משום שמונה לאוין
החורש בשור ובחמור והן מקדשים בכלאים בכרם
ובשביעית ויום טוב וכהן ונזיר בבית הטמאה
חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים
אמרו לו אינו השם אמר להם אף לא הנזיר הוא השם

3א
A (ה) הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו
 והמשחית פאת זקנו
והשורט שריטה אחת על המת חיב
B שרט שריטה אחת על חמשה מתים
 או חמש שריטות על מת אחד
חיב על כל אחת ואחת
C על הראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן
ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה
רבי אליעזר אומר אם נטלו כלו כאחת אינו חיב אלא אחת
D ואינו חיב עד שיטלנו בתער
רבי אליעזר אומר אפלו לקטו במלקט או ברהיטני חיב
E (ו) הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב
אינו חיב עד שיכתב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם
רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר
אינו חיב עד שיכתב שם השם
 שנאמר וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה'

4ב
A (יב) כיצד מלקין אותו
כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך
וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו
עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו
חזן הכנסת עומד עליה ורצועה שלעגל בידו
כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה
(יג) ידה טפח ורחבה טפח וראשה מגעת על פי כרסו
ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו
ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מטה שנאמר והפילו השפט
והמכה מכה בידו אחת בכל כחו
(יד) והקורא קורא
אם לא תשמר לעשות וגו' והפלא ה' את מכתך ואת מכות וגו'
וחוזר לתחלת המקרא (ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו'
וחותם והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחלת המקרא)
B ואם מת תחת ידו פטור
הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו
נתקלקל בין ברעי בין במים פטור
רבי יהודה אומר האיש ברעי והאשה במים

4א
A (י) כמה מלקין אותו
ארבעים חסר אחת
שנאמר במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים
רבי יהודה אומר
ארבעים שלמות הוא לוקה
והיכן הוא לוקה את היתרה בין כתפיו
B (יא) אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש
אמדוהו לקבל ארבעים
לקה מקצת ואמרו שאינו יכול לקבל ארבעים פטור
אמדוהו לקבל שמונה עשרה
משלקה אמרו שיכול הוא לקבל ארבעים פטור
עבר עברה שיש בה שני לאוין אמדוהו אמד אחד לוקה ופטור
ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה

5ג
(טז) רבי חנניה בן עקשיא אומר
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל
לפיכך הרבה להם תורה ומצות
שנאמר ה' חפץ למען צדקו
יגדיל תורה ויאדיר

5ב
אמר רבי חנניא בן גמליאל
מה אם העובר עברה אחת נוטל נפשו עליה
העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה
שתנתן לו נפשו
רבי שמעון אומר ממקומו הוא למד
שנאמר ונכרתו הנפשות העשת וגו'
ואומר אשר יעשה אתם האדם וחי בהם
הא כל היושב ולא עבר עברה
נותנין לו שכר כעושה מצוה
רבי שמעון בר רבי אומר הרי הוא אומר
רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש וגו'
ומה אם הדם שנפשו שלאדם קצה ממנו
הפורש ממנו מקבל שכר
גזל ועריות שנפשו שלאדם מתאוה להן ומחמדתן
הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו
ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות

5א
(טו) כל חיבי כרתות שלקו
נפטרו ידי כרתן
שנאמר ונקלה אחיך לעיניך
כשלקה הרי הוא כאחיך
דברי רבי חנניא בן גמליאל