Mesechet Ketuvot

פרק א

מסכת כתובות

1
(א) בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי
שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעירות ביום השני וביום החמישי
שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין

2 ב
A
(ג) הגדול שבא על הקטנה והקטן שבא על הגדולה ומכת עץ
כתבתן מאתים דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים מכת עץ כתבתה מנה
B
(ד) בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין
כתבתן מנה ואין להן טענת בתולים
C
הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגירו ושנשתחררו
יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד
כתבתן מנה ואין להן טענת בתולים

2 א
A
(ב) בתולה כתובתה מאתים
ואלמנה מנה
B
בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הארוסין
כתבתן מאתים ויש להן טענת בתולים
C
הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגירו ושנשתחררו
פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד
כתבתן מאתים ויש להן טענת בתולים

3 ג
בית דין שלכהנים
היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז
ולא מחו בידם חכמים

3 ב
אחת אלמנת ישראל
ואחת אלמנת כהן
כתבתן מנה

3 א
(ה) האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים
אינו יכול לטעון טענת בתולים
מפני שמתיחד עמה

4 ב
A
(ח) ראוה מדברת עם אחד בשוק
אמרו לה מה טיבו שלזה
איש פלוני וכהן הוא
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין
אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר
עד שתביא ראיה לדבריה
B
(ט) היתה מעברת
ואמרו לה מה טיבו שלעבר זה
מאיש פלוני וכהן הוא
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין
אלא הרי זו בחזקת מעברת לנתין ולממזר
עד שתביא ראיה לדבריה

4 א
A
(ו) הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים
היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך
והלה אומר לא כי
אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין
אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו
עד שתביא ראיה לדבריה
B
(ז) היא אומרת מכת עץ אני
והוא אומר
לא כי אלא דרוסת איש את
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין
אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש
עד שתביא ראיה לדבריה

5
(י) אמר רבי יוסי
 
מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה
אמר רבי יוחנן בן נורי
 
אם רוב אנשי העיר משיאין לכהנה הרי זו תנשא לכהנה


 

פרק ב

מסכת כתובות

1 ג
A
(ג) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה
אבל אנוסים היינו
קטנים היינו פסולי עדות היינו
הרי אלו נאמנים
ואם יש עדים שהוא כתב ידם
או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר
אינן נאמנין
B
(ד) זה אומר זה כתב ידי
וזה כתב ידו שלחברי
וזה אומר זה כתב ידי
וזה כתב ידו שלחברי
הרי אלו נאמנים
C
זה אומר זה כתב ידי
וזה אומר זה כתב ידי
צריכים לצרף עמהם אחר
דברי רבי
וחכמים אומרים
אינן צריכים לצרף עמהם אחר
אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי

1 ב
(ב) ומודה רבי יהושע באומר לחברו
שדה זו שלאביך היתה ולקחתיה הימנו
שהוא נאמן
שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
ואם יש עדים שהיא שלאביו
והוא אומר לקחתיה הימנו
אינו נאמן

1 א
(א) האשה שנתארמלה או שנתגרשה
היא אומרת בתולה נשאתני
והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך
אם יש עדים
שיצאת בהינומא וראשה פרוע
כתבתה מאתים
רבי יוחנן בן ברוקה אומר
אף חלוק קליות ראיה

2 ג
A
(ח) רבי יהודה אומר
אין מעלין לכהנה על פי עד אחד
אמר רבי אלעזר אימתי
במקום שיש עוררין
אבל במקום שאין עוררין
מעלין לכהנה על פי עד אחד
B
רבן שמעון בן גמליאל אומר
משום רבי שמעון בן הסגן
מעלין לכהנה על פי עד אחד

2 ב
A
(ו) שתי נשים שנשבו
זאת אומרת נשביתי וטהורה אני
וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני
אינן נאמנות
ובזמן שהן מעידות זו את זו
הרי אלו נאמנות
B
(ז) וכן שני אנשים
זה אומר כהן אני
וזה אומר כהן אני
אינן נאמנין
ובזמן שהן מעידין זה את זה
הרי אלו נאמנין

2 א
A
(ה) האשה שאמרה
אשת איש הייתי וגרושה אני
נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
ואם יש עדים שהיתה אשת איש
והיא אומרת גרושה אני
אינה נאמנת
B
אמרה נשביתי וטהורה אני
נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
ואם יש עדים שנשבית
והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת
ואם משנשאת באו עדים
הרי זו לא תצא

3 ג
אבל אין אדם נאמן לומר
דרך היה לפלוני במקום הזה
מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה

3 ב
(י) ואלו נאמנין להעיד בגדלן
מה שראו בקטנן
נאמן אדם לומר
זה כתב ידו שלאבא
וזה כתב ידו שלרבי
וזה כתב ידו שלאחי
זכור הייתי בפלונית
שיצתה בהינומא וראשה פרוע
ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר
לטבול לאכול בתרומה
ושהיה חולק עמנו על הגרן
והמקום הזה בית הפרס
ועד כאן היינו באין בשבת

3 א
A
(ט) האשה שנחבשה בידי גוים
על ידי ממון מתרת לבעלה
על ידי נפשות אסורה לבעלה
B
עיר שכבשה כרקום
כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות
ואם יש להן עדים
אפלו עבד אפלו שפחה
הרי אלו נאמנין
C
ואין אדם נאמן על ידי עצמו
אמר רבי זכריה בן הקצב
המעון הזה
לא זזה ידה מתוך ידי
משעה שנכנסו הגוים לירושלים
ועד שיצאו
אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו


 

פרק ג

מסכת כתובות

1 ג
(ג) נערה שנתארסה ונתגרשה
רבי יוסי הגלילי אומר
אין לה קנס
רבי עקיבא אומר
יש לה קנס וקנסה לעצמה

1 ב
(ב) ואלו שאין להן קנס
הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה
שנפדו ושנתגירו ושנשתחררו
יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד
רבי יהודה אומר
שבויה שנפדת הרי היא בקדשתה
אף על פי שהיא גדולה
הבא על בתו על בת בתו על בת בנו
על בת אשתו על בת בנה על בת בתה
אין להן קנס מפני שמתחיב בנפשו
שמיתתו בידי בית דין
וכל המתחיב בנפשו אינו משלם ממון
שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש

1 א
(א) אלו נערות שיש להן קנס
הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית
הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה
שנפדו ושנתגירו ושנשתחררו
פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד
הבא על אחותו ועל אחות אביו
ועל אחות אמו ועל אחות אשתו
ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו
ועל הנדה
יש להן קנס
אף על פי שהן בהכרת
אין בהן מיתת ביתדין

2 ג
(ו) יתומה שנתארסה ונתגרשה
רבי אלעזר אומר
המפתה פטור והאונס חיב

2 ב
(ה) כיצד שותה בעציצו
אפלו היא חגרת אפלו היא סומא
ואפלו היא מכת שחין
נמצא בה דבר ערוה
או שאינה ראויה לבא בישראל
אינו רשאי לקימה
שנאמר ולו תהיה לאשה
אשה הראויה לו

2 א
(ד) המפתה נותן שלושה דברים
והאונס ארבעה
המפתה נותן בשת ופגם וקנס
מוסיף עליו האונס שנותן את הצער
מה בין האונס למפתה
האונס נותן את הצער
והמפתה אינו נותן את הצער
האונס נותן מיד והמפתה לכשיוציא
האונס שותה בעציצו
והמפתה אם רצה להוציא מוציא

3 ג
A
(ט) האומר פתיתי את בתו שלפלוני
משלם בשת ופגם על פי עצמו
ואינו משלם קנס
B
האומר גנבתי וטבחתי ומכרתי
משלם את הקרן על פי עצמו
ואינו משלם תשלומי כפל
ותשלומי ארבעה וחמשה
C
המית שורי את פלוני
או שורו שלפלוני
הרי זה משלם על פי עצמו
D
המית שורי עבדו שלפלוני
אינו משלם על פי עצמו
זה הכלל
כל המשלם יתר על מה שהזיק
אינו משלם על פי עצמו

3 ב
A
(ח) כל מקום שיש מכר אין קנס
וכל מקום שיש קנס אין מכר
B
קטנה יש לה מכר ואין לה קנס
C
נערה יש לה קנס ואין לה מכר
D
הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס

3 א
A
(ז) אי זו היא בשת
הכל לפי המביש והמתביש
B
פגם
רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת
כמה היתה יפה וכמה היא יפה
C
קנס שוה בכל אדם
D
וכל שיש לו קצבה מן התורה
שוה בכל אדם


 

פרק ד

מסכת כתובות

1 ג
A
(ה) לעולם היא ברשות האב
עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין
B
מסר האב לשלוחי הבעל
הרי היא ברשות הבעל
C
הלך האב עם שלוחי הבעל
או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל
הרי היא ברשות האב
D
מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל
הרי היא ברשות הבעל
E
(ו) האב אינו חיב במזונות בתו
זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה
לפני חכמים בכרם ביבנה
הבנים יירשו והבנות יזונו
מה הבנים אינן יורשין
אלא לאחר מיתת האב
אף הבנות אינן נזונות
אלא לאחר מיתת אביהן

1 ב
A
(ג) הגיורת שנתגירה בתה עמה וזנתה
הרי זו בחנק
אין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע
B
היתה הורתה שלא בקדשה
ולדתה בקדשה
הרי זו בסקילה
אין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע
C
היתה הורתה ולדתה בקדשה
הרי היא כבת ישראל לכל דבר
D
יש לה אב ואין לה פתח בית האב
יש לה פתח בית האב ואין לה אב
הרי זו בסקילה
לא נאמר פתח בית אביה אלא למצוה
E
(ד) האב זכאי בבתו
בקדושיה בכסף בשטר ובביאה
וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה
ובהפרת נדריה
ומקבל את גטה ואינו אוכל פרות בחייה
נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פרות בחייה
וחיב במזונותיה בפרקונה ובקבורתה
רבי יהודה אומר
אפלו עני שבישראל
לא יפחת משני חלילים ומקוננת

1 א
A
(א) נערה שנתפתתה
בשתה ופגמה וקנסה שלאביה
והצער בתפוסה
B
עמדה בדין עד שלא מת האב
הרי הן שלאב
מת האב הרי הן שלהאחין
לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב
הרי הן שלעצמה
C
עמדה בדין עד שלא בגרה
הרי הן שלאב
מת האב הרי הן שלהאחין
לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה
הרי הן שלעצמה
רבי שמעון אומר
אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב
הרי הן שלעצמה
D
מעשה ידיה ומציאתה
אף על פי שלא גבתה
מת האב הרי הן שלאחין
E
(ב) המארס את בתו וגרשה
ארסה ונתארמלה
כתבתה שלו
השיאה וגרשה השיאה ונתארמלה
כתבתה שלה
רבי יהודה אומר הראשונה שלאב
אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה

2 ג
A
(י) לא כתב לה
בנין דכרין דיהוון ליכי מנאי
אנון ירתון כסף כתבתיך
יתר על חולקהון דעם אחיהון
חיב שהוא תנאי בית דין
B
(י"א) בנן נקבן דיהוין ליכי מנאי
יהוין יתבן בביתי ומתזנן מנסכי
עד דיתנסבן לגברין
חיב שהוא תנאי בית דין
C
(י"ב) את תהא יתבא בביתי
ומתזנא מנכסי
כל ימי מגד אלמנותיך בביתי
חיב שהוא תנאי בית דין
כך היו אנשי ירושלים כותבין
אנשי הגליל היו כותבין כאנשי ירושלים
אנשי יהודה היו כותבין
עד שירצו היורשין לתן ליך כתבתיך
לפיכך אם רצו היורשין
נותנין לה כתבתה ופוטרין אותה

2 ב
A
(ח) לא כתב לה
אם תשתבאי אפרקניך ואותבניך לי לאנתו
ובכהנת אהדרניך למדינתיך
חיב שהוא תנאי בית דין
B
(ט) נשבית חיב לפדותה
ואם אמר
הרי גטה וכתבתה תפדה את עצמה
אינו רשאי
C
לקתה חיב לרפאותה
אמר הרי גטה וכתבתה תרפא את עצמה
רשאי

2 א
A
(ז) לא כתב לה
כתבה
בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה
מפני שהוא תנאי בית דין
B
כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז
ולא כתב לה
כל נכסים דאית לי אחראים לכתבתיך
חיב שהוא תנאי בית דין


 

פרק ה

מסכת כתובות

1 ג
A
(ב) נותנין לבתולה שנים עשר חודש
משתבעה הבעל לפרנס את עצמה
וכשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש
לפרנס את עצמו
ולאלמנה שלושים יום
הגיע זמן ולא נשאו
אוכלות משלו ואוכלות בתרומה
רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה
רבי עקיבא אומר מחצה חלין ומחצה תרומה
B
(ג) היבם אינו מאכיל בתרומה
עשתה ששה חדשים בפני הבעל
וששה חדשים בפני היבם
ואפלו כלן בפני הבעל
חסר יום אחד בפני היבם
או כלן בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל
אינה אוכלת בתרומה
זו משנה ראשונה
בית דין שלאחריהן אמרו
אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחפה

1 ב
רבי יהודה אומר
אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים
והיא כותבת התקבלתי ממך מנה
ואלמנה מנה
והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז
רבי מאיר אומר
כל הפוחת לבתולה ממאתים
ולאלמנה ממנה
הרי זו בעילת זנות

1 א
A
(א) אף על פי שאמרו
בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה
אם רצה להוסיף אפלו מאה מנה יוסיף
B
נתארמלה או נתגרשה
בין מן הארוסין בין מן הנשואין
גובה את הכל
רבי אלעזר בן עזריה אומר
מן הנשואין גובה את הכל
מן הארוסין בתולה גובה מאתים
ואלמנה מנה
 
שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה

2 ג
A
(ח) המשרה את אשתו על ידי שליש
לא יפחת לה משני קבין חטין
או מארבעה קבין שעורים
אמר רבי יוסי
לא פסק לה שעורים אלא רבי ישמעאל
שהיה סמוך לאדום
ונותן לה חצי קב קטנית וחצי לג שמן
וקב גרוגרות או מנה דבלה
ואם אין לו פוסק לעמתן פרות ממקום אחר
ונותן לה מטה מפץ ומחצלת
ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה
ומנעלים ממועד למועד
וכלים שלחמשים זוז משנה לשנה
ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה
ולא שחקים בימות הגשמים
אלא נותן לה כלים שלחמשים זוז
בימות הגשמים
והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה
והשחקים שלה
B
(ט) נותן לה מעה כסף לצרכה
ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת
ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכה
מעשה ידיה שלה
C
ומה היא עושה לו
משקל חמש סלעים שתי ביהודה
שהן עשר סלעים בגליל
או משקל עשר סלעים ערב ביהודה
שהן עשרים סלעים בגליל
ואם היתה מניקה פוחתים לה ממעשה ידיה
ומוסיפין לה על מזונותיה
במה דברים אמורים
בעני שבישראל
אבל במכבד הכל לפי כבודו

2 ב
A
(ו) המדיר את אשתו מתשמיש המטה
בית שמאי אומרים שתי שבתות
בית הלל אומרים שבת אחת
התלמידים יוצאין לתלמוד תורה
שלא ברשות
שלשים יום
הפועלים שבת אחת
B
העונה האמורה בתורה
הטילין בכל יום
הפועלים שתים בשבת
החמרים אחת בשבת
הגמלים אחת לשלשים יום
הספנים אחת לששה חדשים
דברי רבי אליעזר
C
(ז) המורדת על בעלה
פוחתין לה מכתבתה
שבעה דינרין בשבת
רבי יהודה אומר
שבעה טרפעיקין
עד מתי הוא פוחת
עד כנגד כתבתה
רבי יוסי אומר
לעולם הוא פוחת והולך
שמא תפל לה ירשה ממקום אחר
גובה הימנה
וכן המורד על אשתו
מוסיפין לה על כתבתה
שלשה דינרין בשבת
רבי יהודה אומר
שלשה טרפעיקין

2 א
A
(ד) המקדיש מעשה ידי אשתו
הרי זו עושה ואוכלת
המותר
רבי מאיר אומר הקדש
רבי יוחנן הסנדלר אומר חלין
B
(ה) אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה
טוחנת ואופה ומכבסת
מבשלת ומניקה את בנה
מצעת לו את המטה ועושה בצמר
C
הכניסה לו שפחה אחת
לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת
שתים
אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה
שלש
אינה מצעת לו את המטה ואינה עושה בצמר
ארבעה
יושבת בקתדרא
רבי אליעזר אומר
אפלו הכניסה לו מאה שפחות
כופה לעשות בצמר
שהבטלה מביאה לידי זמה
רבן שמעון בן גמליאל אומר
אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה
יוציא ויתן כתבתה
שהבטלה מביאה לידי שעמום


 

פרק ו

מסכת כתובות

1
(א) מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה
וירשתה הוא אוכל פירות בחייה
בשתה ופגמה שלה
רבי יהודה בן בתירה אומר
בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד
ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד
שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פרות

2 ג
(ד) פסקה להכניס לו כספים
סלע כסף נעשה ששה דינרים
החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקפה
לכל מנה ומנה
רבן שמעון בן גמליאל אומר
הכל כמנהג המדינה

2 ב
(ג) פסקה להכניס לו אלף דינר
הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה
וכנגד השום הוא פוסק פחות חמש
שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה
שום במנה
היא נותנת שלשים ואחת סלע ודינר
ובארבע מאות היא נותנת חמש מאות
מה שהחתן פוסק הוא פוסק פחות חמש

2 א
(ב) הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו
אמרו חכמים
יכול הוא שיאמר
לאחיך הייתי רוצה לתן ולך אי אפשי לתן

3 ג
(ו) יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה
וכתבו לה במאה או בחמשים זוז
יכולה היא משתגדיל להוציא מידן
מה שראוי להנתן לה
רבי יהודה אומר
אם השיא את הבת הראשונה
ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה
וחכמים אומרים
פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני
אלא שמין את הנכסים ונותנין לה

3 ב
וכן המשיא את היתומה
לא יפחת לה מחמשים זוז
אם יש בכיס
מפרנסין אותה לפי כבודה

3 א
(ה) המשיא את בתו סתם
לא יפחת לה מחמשים זוז
פסק להכניסה ערמה
לא יאמר הבעל
כשאכניסה לביתי אכסנה בכסותי
אלא מכסה ועודה בבית אביה

4
(ז) המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי
יעשה השליש מה שהשלש בידו
דברי רבי מאיר
רבי יוסי אומר
וכי אינה אלא שדה והיארוצה למכרה הרי היא מכורה מעכשיו
במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום


 

פרק ז

מסכת כתובות

1 ג
(ו) ואלו יוצאות שלא בכתבה
העוברת על דת משה ויהודית
ואיזו היא דת משה
מאכילתו שאינו מעשר ומשמשתו נדה
ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקימת
ואיזוהי דת יהודית
יוצאה וראשה פרוע
וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם
אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו
רבי טרפון אומר אף הקולנית
(ואיזו היא קולנית
לכשהיא מדברת בתוך ביתה
ושכניה שומעין קולה)

1 ב
A
(ד) המדיר את אשתו
שלא תלך לבית אביה
בזמן שהוא עמה בעיר
חדש אחד יקים
שנים יוציא ויתן כתבה
ובזמן שהוא בעיר אחרת
רגל אחד יקים
שלשה יוציא ויתן כתבה
B
(ה) המדיר את אשתו
שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה
יוציא ויתן כתבה מפני שנועל בפניה
ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי
אמר לה
על מנת שתאמרי לפלוני מה שאמרת לי
או מה שאמרתי לך
או שתהא ממלא ומערה לאשפה
יוציא ויתן כתבה

1 א
A
(א) המדיר את אשתו מלהנות לו
עד שלשים יום יעמיד פרנס
יתר מכן יוציא ויתן כתבה
רבי יהודה אומר
בישראל חדש אחד יקים
ושנים יוציא ויתן כתבה
ובכהנת שנים יקים
ושלשה יוציא ויתן כתבה
B
(ב) המדיר את אשתו
שלא תטעם אחד מכל הפרות
יוציא ויתן כתבה
רבי יהודה אומר
בישראל יום אחד יקים
שנים יוציא ויתן כתבה
ובכהנת שנים יקים
שלשה יוציא ויתן כתבה
C
(ג) המדיר את אשתו
שלא תתקשט באחד מכל המינין
יוציא ויתן כתבה
רבי יוסי אומר
בעניות שלא נתן קצבה
ובעשירות שלשים יום

2 ג
(י) ואלו שכופין אותן להוציא
מכה שחין ובעל פוליפוס
והמקמץ והמצרף נחשת והברסי
בין שהיו בם עד שלא נשאו
ובין משנשאו נולדו
ועל כלן אמר רבי מאיר
אף על פי שהתנה עמה יכולה היא שתאמר
סבורה הייתי שאני יכולה לקבל
ועכשיו איני יכולה לקבל
וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה
חוץ ממכה שחין מפני שממקתו
מעשה בצידון בברסי אחד שמת
והיה לו אח ברסי
אמרו חכמים יכולה היא שתאמר
לאחיך הייתי יכולה לקבל
ולך איני יכולה לקבל

2 ב
A
(ח) היו בה מומין ועודה בבית אביה
האב צריך להביא ראיה
שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו
ונסתחפה שדהו
נכנסה לרשות הבעל
הבעל צריך להביא ראיה
שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו
והיה מקחו מקח טעות
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים במה דברים אמורים
במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי
אינו יכול לטעון
ואם יש מרחץ באותה העיר
אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון
מפני שהוא בודקה בקרובותיו
B
(ט) האיש שנולדו בו מומין
אין כופין אותו להוציא
אמר רבן שמעון בן גמליאל
במה דברים אמורים
במומין הקטנים
אבל במומין הגדולים
כופין אותו להוציא

2 א
A
(ז) המקדש את האשה
על מנת שאין עליה נדרים
ונמצאו עליה נדרים
אינה מקדשת
כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים
תצא שלא בכתבה
B
על מנת שאין בה מומין
ונמצאו בה מומין
אינה מקדשת
כנסה סתם ונמצאו בה מומין
תצא שלא בכתבה
C
כל המומין הפוסלין בכהנים
פוסלין בנשים


 

פרק ח

מסכת כתובות

1 ג
A
(ה) נפלו לה עבדים ושפחות זקנים
ימכרו וילקח בהן קרקע
והוא אוכל פירות
רבן שמעון בן גמליאל אומר
לא תמכר מפני שהן שבח בית אביה
B
נפלו לה זיתים וגפנים זקנים
ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע
והוא אוכל פרות
רבי יהודה אומר
לא תמכר מפני שהן שבח בית אביה
C
המוציא הוצאות על נכסי אשתו
הוציא הרבה ואכל קמעא
קמעא ואכל הרבה
מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל
הוציא ולא אכל
ישבע כמה הוציא ויטל

1 ב
A
(ג) נפלו לה כספים
ילקח בהן קרקע והוא אוכל פרות
B
פרות התלושין מן הקרקע
ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות
והמחברין בקרקע
אמר רבי מאיר
שמין אותן כמה הן יפין בפרות
וכמה הן יפין בלא פרות
והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פרות
וחכמים אומרים
המחברין לקרקע שלו
והתלושין מן הקרקע שלה
וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות
C
(ד) רבי שמעון אומר
מקום שיפה כחו בכניסתה
הורע כחו ביציאתה
מקום שהורע כחו בכניסתה
יפה כחו ביציאתה
פרות המחברין לקרקע בכניסתה שלו
וביציאתה שלה
והתלושין מן הקרקע בכניסתה שלה
וביציאתה שלו

1 א
A
(א) האשה שנפלו לה נכסים
עד שלא תתארס
מודים בית שמאי ובית הלל
שמוכרת ונותנת וקים
נפלו לה משנתארסה
בית שמאי אומרים תמכר
ובית הלל אומרים לא תמכר
אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קים
אמר רבי יהודה
אמרו לפני רבן גמליאל
הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים
אמר להם על החדשים אנו בושין
אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים
B
נפלו לה משנשאת
אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה
שהבעל מוציא מיד הלקוחות
עד שלא נשאת ונשאת
רבן גמליאל אומר
אם מכרה ונתנה קים
אמר רבי חנינא בן עקביא
אמרו לפני רבן גמליאל
הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים
אמר להם על החדשים אנו בושין
אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים
C
(ב) רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים
נכסים הידועים לבעל לא תמכר
ואם מכרה ונתנה בטל
שאינן ידועים לבעל לא תמכר
ואם מכרה ונתנה קים

2 ג
כנסה
הרי היא כאשתו לכל דבר
ובלבד
שתהא כתבתה על נכסי בעלה הראשון
(ח) לא יאמר לה
הרי כתבתיך מנחת על השלחן
אלא כל נכסיו אחראין לכתבה
וכן לא יאמר אדם לאשתו
הרי כתבתיך מנחת על השלחן
אלא כל נכסיו אחראין לכתבתה
גרשה
אין לה אלא כתבתה
החזירה
הרי היא ככל הנשים
ואין לה אלא כתבה בלבד

2 ב
(ז) הניח אחיו מעות
ילקח בהן קרקע והוא אוכל פרות
פרות התלושין מן הקרקע
ילקח בהן קרקע והוא אוכל פרות
המחברין בקרקע
אמר רבי מאיר
שמין אותן כמה הן יפין בפרות
וכמה הן יפין בלא פרות
והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות
וחכמים אומרים
פרות המחברים בקרקע שלו
התלושין מן הקרקע כל הקודם זכה בהן
קדם הוא זכה
קדמה היא ילקח בהן קרקע
והוא אוכל פירות

2 א
(ו) שומרת יבם שנפלו לה נכסים
מודים בית שמאי ובית הלל
שמוכרת ונותנת וקים
מתה מה יעשו בכתבתה
ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה
בית שמאי אומרים
יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב
ובית הלל אומרים
נכסים בחזקתן
(ו)כתבה בחזקת יורשי הבעל
נכסים הנכנסים והיוצאים עמה
בחזקת יורשי האב


 

פרק ט

מסכת כתובות

1 ג
כתב לה
דין ודברים אין לי בנכסיך ובפרותיהן
ובפרי פרותיהן בחייך ובמותך
אינו אוכל פרות בחייה
ואם מתה אינו יורשה
רבן שמעון בן גמליאל אומר
אם מתה יירשנה
מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה
וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל

1 ב
כתב לה
דין ודברים אין לי בנכסיך ובפרותיהן
הרי זה אינו אוכל פרות בחייה
ואם מתה יורשה
רבי יהודה אומר
לעולם אוכל פרי פרות
עד שיכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך
ובפרותיהן ובפרי פרותיהן עד עולם

1 א
(א) הכותב לאשתו
דין ודברים אין לי בנכסיך
הרי זה אוכל פרות בחייה
ואם מתה יורשה
אם כן למה כתב לה
דין ודברים אין לי בנכסיך
שאם מכרה ונתנה קים

2 ב
(ג) הניח פרות תלושין מן הקרקע כל הקודם זכה בהן
זכתה האשה יותר מכתבתה ובעל חוב יותר על חובו
המותר
רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן
רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין
אלא ינתנו ליורשים שכלם צריכין שבועה
ואין היורשים צריכין שבועה

2 א
(ב) מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין
והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים
רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן
רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין
אלא יתנו ליורשין שכלן צריכין שבועה
ואין היורשין צריכין שבועה

3 ב
A
(ז) הפוגמת כתבתה לא תפרע אלא בשבועה
עד אחד מעידה שהיא פרועה
לא תפרע אלא בשבועה מנכסי יתומים ומנכסים משעבדין
ושלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה
(ח) הפוגמת כתבתה כיצד
היתה כתבתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתבתיך
והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה
לא תפרע אלא בשבועה
B
עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד
היתה כתבתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתבתיך
והיא אומרת לא התקבלתי ועד אחד מעידה שהיא פרועה
לא תפרע אלא בשבועה
C
מנכסים משעבדים כיצד
מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות
לא תפרע אלא בשבועה
D
מנכסי יתומים כיצד
מת והניח נכסיו ליתומים והיא נפרעת מן היתומים
לא תפרע אלא בשבועה
E
ושלא בפניו כיצד
הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו
אינה נפרעת אלא בשבועה
רבי שמעון אומר
כל זמן שהיא תובעת כתבתה היורשין משביעין אותה
ואם אינה תובעת כתבתה אין הירשין משביעין אותה

3 א
A
(ד) המושיב את אשתו חנונית או שמנה אפטרופא
הרי זה משביעה כל זמן שירצה
רבי אליעזר אומר אפלו על פלכה ועל עיסתה
B
(ה) כתב לה
נדר ושבועה אין לי עליך
אינו יכול להשביעה
אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה
C
נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך
אינו יכול להשביעה לא היא ולא יורשיה ולא את הבאים ברשותה
אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה
D
נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי
עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך
אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו
לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה
E
(ו) הלכה מקבר בעלה לבית אביה
או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפטרופא
אין היורשין משביעין אותה
ואם נעשת אפטרופא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא
ואין משביעין אותה על מה שעבר

4 ג
A
קטן שהשיאו אביו
כתבתה קימת שעל מנת כן קימה
B
גר שנתגיר ואשתו עמו כתבתה קימת
שעל מנת כן קימה

4 ב
A
שני גטין ושתי כתבות
גובה שתי כתבות
B
שתי כתבות וגט אחד
או כתבה ושני גטין
או כתבה וגט ומיתה
אינה גובה אלא כתבה אחת
שהמגרש את אשתו והחזירה
על מנת כתבה הראשונה מחזירה

4 א
A
(ט) הוציאה גט ואין עמו כתבה
גובה כתבתה
כתבה ואין עמה גט
היא אומרת אבד גטי
והוא אומר אבד שוברי
B
וכן בעל חוב
שהוציא שטר חוב ואין עמו פרזבול
הרי אלו לא יפרעו
רבן שמעון בן גמליאל אומר
מן הסכנה ואילך
אשה גובה כתבתה שלא בגט
ובעל חוב גובה שלא בפרזבול


 

פרק י

מסכת כתובות

1
(א) מי שהיה נשוי שתי נשים ומת
הראשונה קודמת לשניה
ויורשי הראשונה קודמין ליורשי השניה
נשא את הראשונה ומתה נשא השניה ומת הוא
השניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה

2 ב
(ג) היו שם נכסים בראוי אינן כבמחזק
רבי שמעון אומר
אפלו יש שם נכסים שאין להן אחריות
אינו כלום
עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות
יותר על שתי הכתבת דינר

2 א
(ב) מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא
והיתומים מבקשים כתבת אמן ואין שם אלא שתי כתבות
חולקין בשוה
היה שם מותר דינר
אלו נוטלין כתבת אמן ואלו נוטלין כתבת אמן
אם אמרו היתומים
אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתבת אמן
אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בבית דין

3
(ד) מי שהיה נשוי שלש נשים ומת
כתבתה שלזו מנה ושלזה מאתים ושלזו שלש מאות
ואין שם אלא מנה חולקות בשוה
היו שם מאתים שלמנה
נוטלת חמשים ושלשלש מאות שלשה שלשה שלזהב
היו שם שלש מאות שלמנה
נוטלת חמשים ושלמאתים מנה ושלשלש מאות ששה של זהב
וכן שלשה שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין

4 ב
היו יוצאות כלן ביום אחד
כל הקודמת לחברתה אפלו שעה אחת זכתה
וכך היו כותבין בירושלים שעות
היו כלן יוצאות בשעה אחת
ואין שם אלא מנה
חולקות בשוה

4 א
(ה) מי שהיה נשוי ארבע נשים ומת
הראשונה קודמת לשניה והשניה לשלישית והשלישית לרביעית
והרביעית נפרעת שלא בשבועה
בן ננס אומר וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה
אף היא לא תפרעה אלא בשבועה

5
(ו) מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח
דין ודברים אין לי אמך
השניה מוציאה מהלוקח והראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה
וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם
וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב


 

פרק יא

מסכת כתובות

1
(א) אלמנה נזונת מנכסי יתומים
מעשה ידיה שלהן ואין חיבין בקבורתה
יורשיה יורשי כתבתה חיבין בקבורתה

2 ב
(ג) מכרה כתבתה או מקצתה
משכנה כתבתה או מקצתה
נתנה כתבתה לאחר או מקצתה
לא תמכר את השאר אלא בבית דין
וחכמים אומרים
מוכרת היא אפלו ארבעה וחמשה פעמים
ומוכרת למזונות שלא בבית דין
וכותבת למזונות מכרתי
וגרושה לא תמכר אלא בבית דין

2 א
(ב) אלמנה בין מן הארוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין
רבי שמעון אומר
מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין
מן הארוסין לא תמכר אלא בבית דין
מפני שאין לה מזונות
וכל שאין לה מזונות לא תמכר אלא בבית דין

3
(ד) אלמנה שהיתה כתבתה מאתים
ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה
נתקבלה כתבתה

4 ב
(ה) שום הדינין שפחתו שתות או הוסיפו שתות
מכרן בטל
רבן שמעון בין גמליאל אומר
מכרן קים
אם כן מה כח בית דין יפה
אבל אם עשו אגרת בקרת
אפלו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה
מכרן קים

4 א
היתה כתבתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה
מכרה בטל
אפלו היא אומרת אחזיר את הדינר ליורשין
מכרה בטל
רבן שמעון בן גמליאל אומר
לעולם מכרה קים
עד שתהא שם כדי שתשיר בשדה בת תשעה קבים
ובגינה בת חצי קב
וכדברי רבי עקיבא בית רבע
היתה כתבתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה
ולאחרון יפה מנה ודינר במנה
שלאחרון בטל ושלכלן מכרן קים

5
(ו) הממאנת השניה והאילונית
אין להם כתבה ולא פרות ולא מזונות ולא בלאות
ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתבה
אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל
בת ישראל לנתין ולממזר
יש להן כתבה


 

פרק יב

מסכת כתובות

1
(א) אלמנה נזונת מנכסי יתומים
מעשה ידיה שלהן ואין חיבין בקבורתה
יורשיה יורשי כתבתה חיבין בקבורתה

2 ב
A
(ד) אלמנה שהיתה כתבתה מאתים
ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה
נתקבלה כתבתה
B
היתה כתבתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה
מכרה בטל
אפלו היא אומרת אחזיר את הדינר ליורשין
מכרה בטל
רבן שמעון בן גמליאל אומר
לעולם מכרה קים
עד שתהא שם כדי שתשיר בשדה בת תשעה קבים
ובגינה בת חצי קב
וכדברי רבי עקיבא בית רבע
היתה כתבתה ארבע מאות זוז
ומכרה לזה במנה ולזה במנה
ולאחרון יפה מנה ודינר במנה
שלאחרון בטל וש כלן מכרן קים
C
(ה) שום הדינין שפחתו שתות או הוסיפו שתות
מכרן בטל
רבן שמעון בין גמליאל אומר
מכרן קים
אם כן מה כח בית דין יפה
אבל אם עשו אגרת בקרת
אפלו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה
מכרן קים

2 א
A
(ב) אלמנה בין מן הארוסין בין מן הנשואין
מוכרת שלא בבית דין
רבי שמעון אומר
מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין
מן הארוסין לא תמכר אלא בבית דין
מפני שאין לה מזונות
B
וכל שאין לה מזונות לא תמכר אלא בבית דין
(ג) מכרה כתבתה או מקצתה
משכנה כתבתה או מקצתה
נתנה כתבתה לאחר או מקצתה
לא תמכר את השאר אלא בבית דין
וחכמים אומרים
מוכרת היא אפלו ארבעה וחמשה פעמים
ומוכרת למזונות שלא בבית דין
וכותבת למזונות מכרתי
C
וגרושה לא תמכר אלא בבית דין

3
(ו) הממאנת השניה והאילונית
אין להם כתבה ולא פרות ולא מזונות ולא בלאות
ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתבה
אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל
בת ישראל לנתין ולממזר
יש להן כתבה


 

פרק יג

מסכת כתובות

1 ג
(ב) נשאת
הבעל נותן לה מזונות
והן נותנין לה דמי מזונות
מתו
בנותיהן נזונות מנכסים בני חרין
והיא נזונת מנכסים משעבדים
מפני שהיא כבעלת חוב
הפקחים היו כותבים
על מנת שאזון את בתך חמש שנים
כל זמן שאת עמי

1 ב
נשאת לאחר
ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים
חיב לזונה חמש שנים
לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה
אלא מוליך לה מזונותיה למקום שהיא אמה
וכן לא יאמרו שניהם
הרי אנו זנין אותה כאחד
אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות

1 א
(א) הנושא את האשה
ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים
חיב לזונה חמש שנים

2 ג
(ד) כל זמן שהיא בבית אביה
גובה כתבתה לעולם
כל זמן שהיא בבית בעלה
גובה כתבתה עד עשרים וחמש שנים
שיש בעשרים וחמש שנים
שתעשה טובה כנגד כתבתה
דברי רבי מאיר
שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל
וחכמים אומרים
כל זמן שהיא בבית בעלה
גובה כתבתה לעולם
כל זמן שהיא בבית אביה
גובה כתבתה עד עשרים וחמש שנים
מתה
יורשיה מזכירין כתבתה
עד עשרים וחמש שנים

2 ב
אמרה
אי אפשי לזוז מבית אבא
יכולים היורשים לומר לה
אם את אצלנו יש ליך מזונות
ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות
אם היתה טוענת
מפני שהיא ילדה והן ילדים
זנין אותה והיא בבית אביה

2 א
(ג) אלמנה שאמרה
אי אפשי לזוז מבית בעלי
אין היורשין יכולין לומר לה
לכי לבית אביך ואנו זנין אותך
אלא זנין אותה בבית בעלה
ונותנין לה מדור לפי כבודה


 

פרק יד

מסכת כתובות

1 ג
A
(ו) העורר על השדה
והוא חתום עליה בעד
אדמון אומר
יכול הוא שיאמר השני נוח לי
והראשון קשה הימנו
וחכמים אומרים
אבד את זכותו
עשאה סימן לאחר אבד את זכותו
B
(ז) מי שהלך למדינת הים
ואבדה דרך שדהו
אדמון אומר ילך בקצרה
וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה
או יפרח באויר
C
(ח) המוציא שטר חוב על חברו
והלה הוציא שמכר לו את השדה
אדמון אומר יכול הוא שיאמר
אלו הייתי חיב לך
היה לך להפרע את שלך
כשמכרת לי את השדה
וחכמים אומרים
זה היה פקח שמכר לו את הקרקע
מפני שהוא יכול למשכנו
D
(ט) שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה
אדמון אומר
אלו הייתי חיב לך כיצד אתה לוה ממני
וחכמים אומרים
זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו

1 ב
A
(ג) אדמון אומר שבעה
מי שמת והניח בנים ובנות
בזמן שהנכסים מרבין
הבנים יורשים והבנות נזונות
ובנכסים מעטים
הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים
אדמון אומר
בשביל שאני זכר הפסדתי
אמר רבן גמליאל
רואה אני את דברי אדמון
B
(ד) הטוען את חברו כדי שמן
והודה בקנקנים
אדמון אומר
הואיל והודה במקצת הטענה ישבע
וחכמים אומרים אין זו הודעה ממין הטענה
אמר רבן גמליאל
רואה אני את דברי אדמון
C
(ה) הפוסק מעות לחתנו
ופשט לו את הרגל
תשב עד שילבין ראשה
אדמון אומר
יכולה היא שתאמר
אלו אני פסקתי לעצמי
אשב עד שילבין ראשי
עכשיו שאבא פסק עלי
מה אני יכולה לעשות
או כנס או פטר
אמר רבן גמליאל
רואה אני את דברי אדמון

1 א
A
(א) שני דיני גזרות היו בירושלים
אדמון וחנן בן אבישלום
חנן אומר שני דברים אדמון אומר שבעה
מי שהלך למדינת הים
ואשתו תובעת מזונות
חנן אומר
תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו
תשבע בתחלה ובסוף
אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם
אמר רבן יוחנן בן זכאי
יפה אמר חנן
לא תשבע אלא בסוף
B
(ב) מי שהלך למדינת הים
ועמד אחד ופרנס את אשתו
חנן אומר
אבד את מעותיו
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו
ישבע כמה הוציא ויטל
אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם
אמר רבן יוחן בן זכאי
יפה אמר חנן
הניח מעותיו על קרן הצבי

2 ג
A
נשא אשה בארץ ישראל
וגרשה בארץ ישראל
נותן לה ממעות ארץ ישראל
B
נשא אשה בארץ ישראל
וגרשה בקפוטקיא
נותן לה ממעות ארץ ישראל
C
נשא אשה בקפוטקיא
וגרשה בארץ ישראל
נותן לה ממעות ארץ ישראל
רבן שמעון בן גמליאל אומר
נותן לה ממעות קפוטקיא
D
נשא אשה בקפוטקיא
וגרשה בקפוטקיא
נותן לה ממעות קפוטקיא

2 ב
A
מוציאין מנוה הרע לנוה היפה
אבל לא מנוה היפה לנוה הרע
רבן שמעון בן גמליאל אומר
אף לא מנוה הרע לנוה היפה
מפני שהנוה היפה בודק
B
(יא) הכל מעלין לארץ ישראל
ואין הכל מוציאין
C
הכל מעלין לירושלים
ואין הכל מוציאין
אחד האנשים ואחד הנשים
(ואחד העבדים)

2 א
A
(י) שלש ארצות לנשואין
יהודה ועבר הירדן והגליל
B
אין מוציאין מעיר לעיר
ומכרך לכרך
אבל באותה הארץ
מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך
אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר