Mesechet Eydiot

Mesechet Eydiot

פרק א	המשנה כדרכה	מסכת עדיות
1ג (ג) הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא שאדם חיב לומר בלשון רבו ושמאי אומר תשעה קבין וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקימו חכמים את דבריהם	1ב (ב) שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר מקבים וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חיבים בחלה ומשהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים חיבין רבי יוסי אומר חמשה פטורין חמשה ועוד חיבין	1א (א) שמאי אומר כל הנשים דין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה אפלו לימים הרבה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה המשמשת בעדים הרי זו כפקידה ממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה
2ג (ו) אמר רבי יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרבין לבטלה שאם יאמר האדם כך אני מקבל יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת	2ב (ה) ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרבין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרבין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמך עליו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין	2א (ד) ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם
3ג A (יא) כסא שלכלה שנטלו חפויו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין שמאי אומר אף מלבן שלכסא טמא B כסא שקבעו בערבה בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין שמאי אומר אף העשוי בה	3ב A (ט) הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופרות על הכסף וחכמים מתירין B (י) הפורט סלע שלמעשר שני בירושלים בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות הדנים לפני חכמים אומרים בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות רבי עקיבא אומר בשלשה דינרים כסף וברביעית כסף וברביעית מעות ורבי טרפון אומר ארבעה אספרי כסף שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה	3א A (ז) בית שמאי אומרים רבע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה ובית הלל אומרים רבע עצמות מן הגויה מרב הבנין או מרב המנין שמאי אומר אפלו מעצם אחד B (ח) כרשיני תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטמאה בית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטמאה שמאי אומר יאכלו צריד רבי עקיבא אומר כל מעשיהם בטמאה
4ג (יד) כלי חרס מציל על הכל כדברי בית הלל ובית שמאי אומרים אינו מציל אלא על האכלין ועל המשקין ועל כלי חרס אמרו להם בית הלל מפני מה אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ אמרו להם בית הלל והלא טהרתם אכלים ומשקין שבתוכו אמרו להם בית שמאי כשטהרנו אכלים ומשקין שבתוכו לעצמו טהרנו אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי	4ב (יג) מי שחציו עבד וחציו בן חרין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לשא שפחה אינו יכול בת חרין אינו יכול לבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חרין וכותב שטר על חצי דמיו חזרו בית הלל להורות כבית שמאי	4א (יב) אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם ובית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אלא בהווה חזרו בית הלל להורות כבית שמאי בית שמאי אומרים תנשא ותטל כתבתה ובית הלל אומרים תנשא ולא תטל כתבתה אמרו להם בית שמאי התרתם את הערוה החמורה לא תתירו את הממון הקל אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתבתה נלמד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליך חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי

פרק ב	המשנה כדרכה		מסכת עדיות
1ב A (ג) אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלים והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמים ובא מעשה לפני חכמים והתירו לפי דרכך אתה למד שהאשה כותבת את גטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו B ועל מחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים טהורות והבשר טמא ואם נמצאת בפרש הכל טהור		1א A (א) רבי חנניה סגן הכהנים העיד ארבעה דברים מימיהם שלכהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטמאה עם הבשר שנטמא באב הטמאה אף על פי שמוסיפין טמאה על טמאתו הוסיף רבי עקיבא מימיהם שלכהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אף על פי שמוסיפין טמאה על טמאתו B (ב) אמר רבי חנניה סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השרפה אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו וחכמים אומרים לא ראינו אינו ראיה אלא יוצא לבית השרפה
2ב A (ה) שלשה דברים אמרו לפני רבי ישמעאל ולא אמר בהם לא אסור ולא התר ופרשן רבי יהושע בן מתיא המפיס מרסא בשבת אם לעשות לה פה חיב ואם להוציא ממנו לחה פטור B ועל הצד נחש בשבת אם מתעסק שלאישכנו פטור ואם לרפואה חיב C ועל לפסין אירוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב רבי אלעזר בן צדוק אומר אף במשא הזב טהורות מפני שלא נגמרה מלאכתן		2א A (ד) שלשה דברים אמר רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה על ביצה טרופה שהיא נתונה על גבי ירק שלתרומה שהיא חבור ואם היתה כמין כובע אינה חבור B ועל שבלת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית ואם לאו הרי היא שלעניים C ועל גנה קטנה שהיא מקפת עריס אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן ומלא בוצר וסלו מכאן תזרע ואם לאו לא תזרע
3 (ו) שלשה דברים אמר רבי ישמעאל ולא הודה לו רבי עקיבא השום והבסר והמלילות שרסקן מבעוד יום שרבי ישמעאל אומר יגמר משתחשך ורבי עקיבא אומר לא יגמר
4ב A (ח) שלשה דברים אמר רבי עקיבא על שנים הודו לו ועל אחד לא הודו לו על סנדל שלסידים שהוא טמא מדרס ועל שירי תנור ארבעה שהיו אומרים שלשה והודו לו B ועל אחד שלא הודו לו על כסא שנטלו שנים מחפוייו זה בצד זה שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין		4א A (ז) שלשה דברים אמרו לפני רבי עקיבא שנים משום רבי אליעזר ואחד משום רבי יהושע שנים משום רבי אליעזר יוצאת אשה בעיר שלזהב ומפריחי יונים פסולים לעדות B ואחד משום רבי יהושע השרץ בפי חלדה ומהלכת על גבי ככרות שלתרומה ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור
5ב אף הוא היה אומר חמשה דברים שלשנים עשר חדש משפט דור המבול שנים עשר חדש משפט איוב שנים עשר חדש משפט המצריים שנים עשר חדש משפט גוג ומגוג לעתיד לבא שנים עשר חדש משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש שנאמר והיה מדי חדש בחדשו רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת שנאמר ומדי שבת בשבתו		5א (ט) הוא היה אומר האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעשר ובחכמה ובשנים ומספר הדורות לפניו הוא הקץ שנאמר קרא הדרות מראש אף על פי שנאמר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה ונאמר ודור רביעי ישובו הנה

פרק ג	המשנה כדרכה	מסכת עדיות
1ג A (ד) כל החוצלות טמאות טמא מת דברי רבי דוסא וחכמים אומרים מדרס B כל הקליעות טהורות חוץ משלגלגילון דברי רבי דוסא וחכמים אומרים כלם טמאות חוץ משלצמרים C (ה) הקלע שבית קבול שלה ארוג טמאה ושלעור רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין נפסק בית אצבע שלה טהורה בית הפקיע שלה טמאה D (ו) השבויה אוכלת בתרומה דברי רבי דוסא וחכמים אומרים יש שבויה אוכלת ויש שבויה שאינה אוכלת כיצד האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני אוכלת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה אוכלת	1ב A מחללין מעשר שני על אסימון דברי רבי דוסא וחכמים אומרים אין מחללין B מטבילין ידים לחטאת דברי רבי דוסא וחכמים אומרים אם נטמאו ידיו נטמא גופו C (ג) מעי אבטיח וקניבת ירק שלתרומה רבי דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין D חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס חיבות בראשית הגז דברי רבי דוסא וחכמים אומרים חמש רחלות כל שהן	1א A (א) כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבלה או נושאן ובמת הנוגע בכחצי זית ובמאהיל על כחצי זית או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו ומאהיל על כשני חצאי זיתים מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין B אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אמר רבי מאיר אף בזה רבי דוסא מטהר וחכמים מטמאין C הכל טמא חוץ מן המגע עם המשא והמשא עם האהל זה הכלל כל שהוא משם אחד טמא משני שמות טהור D (ב) אכל פרוד אינו מצטרף דברי רבי דוסא בן הרכינס וחכמים אומרים מצטרף
2ג (ט) ארבעה דברים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין כסוי טני שלמתכות שלבעלי בתים ותלוי המגרדות וגלמי כלי מתכת וטבלא שנחלקה לשנים ומודים חכמים לרבן גמליאל בטבלא שנחלקה לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור	2ב (ח) שלשה דברים רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין מסמר השלחני וארון שלגרוסות ומסמר שלאבן שעות רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין	2א (ז) ארבעה ספקות רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרין כיצד הטמא עומד והטהור עובר הטהור עומד והטמא עובר טמאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים טהרה ברשות היחיד וטמאה ברשות הרבים ספק נגע ספק לא נגע ספק האהיל ספק לא האהיל ספק הסיט ספק לא הסיט רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרין
3ג (יב) שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמה ביום טוב ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן רבי יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה ביום טוב מפני שהוא עושה חבורה אבל מקרצפין וחכמים אומרים אין מקרדין אף לא מקרצפין	3ב (יא) אף הוא אמר שלשה דברים להקל מכבדין בין המטות ומניחין את המגמר ביום טוב ועושים גדי מקלס בלילי פסחים וחכמים אוסרים	3א (י) שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואין זוקפין את המנורה ביום טוב ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין אמר רבן גמליאל מימיהן שלבית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין אמרו לו ומה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקלין על ישראל להיות אופין פתין גריצין וחרי

פרק ד	המשנה כדרכה		מסכת עדיות
1ג A (ו) חבית שלזיתים מגלגלים בית שמאי אומרים אינו צריך לנקב ובית הלל אומרים צריך לנקב ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה B הסך בשמן טהור ונטמא ירד וטבל בית שמאי אומרים אף על פי שהוא מנטף טהור ובית הלל אומרים כדי סיכת אבר קטן C ואם היה שמן טמא מתחלתו בית שמאי אומרים כדי סיכת אבר קטן ובית הלל אומרים משקה טופח רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח	1ב A (ג) בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר ובית הלל אומרים אינו הבקר עד שיבקר אף לעשירים כשמטה B כל עמרי השדה שלקב קב ואחד שלארבעה קבין ושכחו בית שמאי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה C (ד) העמר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמאי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה (ה) כרם רבעי D בית שמאי אומרים אין לו חמש ואין לו בעור ובית הלל אומרים יש לו חמש ויש לו בעור בית שמאי אומרים E יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודים לעצמן ובית הלל אומרים כלו לגת		1א A (א) אלו דברים מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל B בית שמאי אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת ובית הלל אומרים זה וזה בכזית (ב) בהמה שנולדה ביום טוב הכל מודים שהיא מתרת ואפרוח שיצא מן הביצה הכל מודים שהוא אסור C השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפר בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחט אלא אם כן היה לו עפר מוכן ומודים שאם שחט שיחפר בדקר ויכסה שאפר הכירה מוכן הוא
2ב A (ח) בית שמאי מתירין את הצרות לאחים ובית הלל אוסרין חלצו בית שמאי פוסלין מן הכהנה ובית הלל מכשירין נתיבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין ואף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלשא נשים מבית הלל ולא בית הלל מלשא נשים מבית שמאי וכל הטהרות וטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו (להיות) עושים טהרות אלו על גב אלו B (ט) שלשה אחים שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מפנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מפנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני בית שמאי אומרים אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט וחליצה ואת אשת אחיו בחליצה זו היא שאמרו אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו C (י) המדיר את אשתו מתשמיש המטה בית שמאי אומרים שתי שבתות ובית הלל אומרים שבת אחת		2א A (ז) האשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמונה באסר האיטלקי B בית שמאי אומרים פוטר הוא את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין איזהו גט ישן כל שנתיחד עמה אחר שכתבו לה C המגרש את אשתו ולנה עמו בפנדקי בית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין אבל אם נתגרשה מן הארוסין אינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה
3ג (יב) אדם שהוא נתון תחת הסדק בית שמאי אומרים אינו מביא הטמאה ובית הלל אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטמאה	3ב A (יא) מי שנדר נזירות מרבה והשלים נזירותו ואחר כך בא לארץ בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום ובית הלל אומרים נזיר בתחלה B מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידים שנדר שתים ואלו מעידים שנדר חמש בית שמאי אומרים נחלקה העדות ואין כאן נזירות ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים שיהיה נזיר שתים		3א A המפלת לאור שמונים ואחד בית שמאי פוטרין מן הקרבן ובית הלל מחיבין B סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחיבין C כלכלת השבת בית שמאי פוטרין ובית הלל מחיבין

פרק ה	המשנה כדרכה	מסכת עדיות
1ג A (ג) רבי ישמעאל אומר שלשה דברים מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל קהלת אינה מטמא את הידים כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים מטמא את הידים B מי חטאת שעשו מצותן בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין C הקצח בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין וכן למעשרות D (ד) רבי אליעזר אומר שני דברים מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל דם יולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש ומודים ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש E (ה) ארבעה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות מתו הנשואים לאחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו רבי אליעזר אומר משום בית שמאי יקימו ובית הלל אומרים יוציאו	1ב A (ב) רבי יוסי אומר ששה דברים מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל העוף העולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים אינו עולה ואינו נאכל B תורמין זיתים על שמן וענבים על יין כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים אין תורמין C הזורע ארבע אמות שבכרם בית שמאי אומרים קדש שורה אחת ובית הלל אומרים קדש שתי שורות D המעיסה בית שמאי פוטרין ובית הלל מחיבין E מטבילין בחרדלית כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים אין מטבילין F גר שנתגיר ערבי פסחים בית שמאי אומרים טובל ואוכל את פסחו לערב ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר	1א A (א) רבי יהודה אומר ששה דברים מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל דם נבלות בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין B ביצת הנבלות אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מתרת ואם לאו אסורה כדברי בית שמאי בית הלל אוסרין ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה מפני שגדלה באיסור C דם נכרית ודם טהרה שלמצרעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרים כרקה וכמימי רגליה D אוכלין פרות שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה E החמת בית שמאי אומרים צרורה עומדת ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה
2ג (ז) בשעת מיתתו אמר לבנו בני חזר בך בארבעה דברים שהייתי אומר אמר לו ולמה לא חזרת בך אמר לו אני שמעתי מפי המרבים והם שמעו מפי המרבים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרבין מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרבין אמר לו אבא פקד עלי לחבריך אמר לו איני מפקד אמר לו שמא עלה מצאת בי אמר לו לאו מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך	2ב A הוא היה מטמא שער הפקודה ודם הירק וחכמים מטהרין B הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו וחכמים אוסרים C הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את השפחה המשחררת וחכמים אומרים משקין אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משחררת שהיתה בירושלם והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דגמא השקוה ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין העזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל ואת מי נדו אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו סוקלין את ארונו	2א (ו) עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביא חזר בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו

פרק ו	המשנה כדרכה	מסכת עדיות
1 (א) רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים שממאנים את הקטנות ושמשיאין את האשה על פי עד אחד ושנסקל תרנגול בירושלם על שהרג את הנפש ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח ועל תמיד שלשחר שקרב בארבע שעות
2 (ב) העיד רבי יהושע ורבי נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי על אבר מן המת שהוא טמא שרבי אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי אמרו לו והלא קל וחמר ומה מן החי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא המת שהוא טמא אינו דין שיהיה אבר הפורש ממנו טמא אמר להם לא אמרו אלא על אבר מן החי דבר אחר מרבה טמאת החיים מטמאת המתים שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אכלים ומשקין מה שאין המת מטמא
3 (ג) כזית בשר הפורש מאבר מן החי רבי אליעזר מטמא ורבי יהושע ורבי נחוניא מטהרים עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי רבי נחוניא מטמא ורבי אליעזר ורבי יהושע מטהרין אמרו לו לרבי אליעזר מה ראית לטמא כזית בשר הפורש מאבר מן החי אמר להם מצינו אבר מן החי כמת שלם מה המת כזית בשר הפורש ממנו טמא אף אבר מן החי כזית בשר הפורש ממנו יהיה טמא אמרו לו לא אם טמאת כזית בשר הפורש מן המת שכן טמאת עצם כשעורה הפורש ממנו תטמא כזית בשר הפורש מאבר מן החי שכן טהרת עצם כשעורה הפורש הימנו אמרו לו לרבי נחוניא מה ראית לטמא עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי אמר להם מצינו אבר מן החי כמת שלם מה המת עצם כשעורה הפורש ממנו טמא אף אבר מן החי עצם כשעורה הפורש ממנו יהיה טמא אמרו לו לא אם טמאת עצם כשעורה הפורש מן המת שכן טמאת כזית בשר הפורש ממנו תטמא עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי שכן טהרת כזית בשר הפורש ממנו אמרו לו לרבי אליעזר מה ראית לחלוק מדותיך או טמא בשניהם או טהר בשניהם אמר להם מרבה טמאת הבשר מטמאת העצמות שהבשר נוהג בנבלות ובשרצים מה שאין כן בעצמות דבר אחר אבר שיש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל חסר הבשר טמא חסר העצם טהור אמרו לו לרבי נחוניא מה ראית לחלוק מדותיך או טמא בשניהם או טהר בשניהם אמר להם מרבה טמאת העצמות מטמאת הבשר שהבשר הפורש מן החי טהור ואבר הפורש ממנו והוא כבריתו טמא דבר אחר כזית בשר מטמא במגע ובמשא ובאהל ורב עצמות מטמאים במגע ובמשא ובאהל חסר הבשר טהור חסר רב עצמות אף על פי שטהור מלטמא באהל מטמא במגע ובמשא דבר אחר כל בשר המת שהוא פחות מכזית טהור רב בנינו ורב מנינו שלמת אף על פי שאין בהם רבע טמאין אמרו לו לרבי יהושע מה ראית לטהר בשניהם אמר להם לא אם אמרתם במת שיש בו רב ורבע ורקב תאמרו בחי שאין בו רב ורבע ורקב

פרק ז	המשנה כדרכה	מסכת עדיות
1ג העיד רבי פפיס על מי שנזר שתי נזיריות שאם גלח את הראשונה יום שלשים שמגלח את השניה יום ששים ואם גלח יום ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המנין	1ב A (ב) העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור שמשנה ראשונה חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו צירן B (ג) העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים מעשה היה בבירת הפליא ובא מעשה לפני חכמים והכשירוהו C (ד) העיד רבי צדוק על הזוחלין שקלחן בעלה אגוז שהן כשרים מעשה היה באהליא ובא מעשה לפני לשכת הגזית והכשירוהו D (ה) העיד רבי יהושע ורבי יקים איש הדר על קלל שלחטאת שנתנו על גבי השרץ שהוא טמא שרבי אליעזר מטהר	1א (א) העיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין בו לכהן כלום שרבי אליעזר אומר חיבין באחריותו כחמש סלעים שלבן וחכמים אומרים אין חיבין באחריותו אלא כפדיון שלמעשר שני
2ג A (ט) העיד רבי נחוניא בן גדגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאת בגט B ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה C ואם מתה בעלה יורשה D ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיתן את דמיו E ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תקון המזבח	2ב (ח) העיד מנחם בן סגנאי על מוסף היורה שלשולקי זיתים שהוא טמא ושלצבעים שהוא טהור שהיו אומרים חלוף הדברים	2א A (ו) העיד רבי יהושע ורבי פפיס על ולד שלשלמים שיקרב שלמים שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב וחכמים אומרים יקרב אמר רבי פפיס אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג B (ז) הם העידו על ארוכות שלנחתומים שהן טמאות שרבי אליעזר מטהר C הם העידו על תנור שחתכו חליות ונתן חול בין חליא לחליא שהוא טמא שרבי אליעזר מטהר D הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר שהיו אומרים עד הפורים

פרק ח	המשנה כדרכה		מסכת עדיות
1ב A (ב) העיד רבי יהודה בן בבא ורבי יהודה הכהן על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחפה אף על פי שלא נבעלה B העיד רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על תינוקת שהרהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה ועדיה מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה אמרו להם חכמים אם מאמינים אתם שהורהנה האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה אל תאמינו שהרהנה C (ג) העיד רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהנה שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב אמר רבו שמעון בן גמליאל קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב		1א A (א) העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור B העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו שטמא את כלו C הוסיף רבי עקיבא הסלת והקטרת והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן שפסל את כלם
2ב (ה) העיד רבי עקיבא משום נחמיה איש בית דלי שמשיאים את האשה על פי עד אחד		2א (ד) העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרדה על איל קמצא דכי ועל משקה בית מטבחיא דכין ודיקרב במיתא מסתאב וקרו לה יוסי שריא
3ב A אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה שקדשה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא B (ז) אמר רבי יהושע מקבל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקרבין בזרוע ולקרב המרחקין בזרוע משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלה אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק רבי שמעון אומר להשוות המחלקת וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם		3א A העיד רבי יהושע על עצמות שנמצאו בדיר העצים אמרו חכמים מלקט עצם עצם והכל טהור B (ו) אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונים מבחוץ ובעזרה בונים מבפנים