Mesechet Eruvin

Mesechet Eruvin

פרק א	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב (ב) הכשר המבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים לחי או קורה רבי אליעזר אומר לחיין משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא או בלחי או בקורה על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו		1א (א) מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך והרחב מעשר אמות ימעט ואם יש לו צורת הפתח אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט
2ג A (ו) לחיין שאמרו גבהן עשרה טפחים ורחבן ועבין כל שהוא רבי יוסי אומר רחבן שלשה טפחים B (ז) בכל עושין לחיין אפלו בדבר שיש בו רוח חיים ורבי יוסי אוסר ומטמא משום גולל ורבי מאיר מטהר וכותבין עליו גטי נשים ורבי יוסי הגלילי פוסל	2ב כל שיש בהקפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח		2א A (ג) הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח והאריח חצי לבנה שלשלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו (ד) רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאינה בריאה B (ה) היתה שלקש או שלקנים רואין אותה כאלו היא שלמתכת עקמה רואין אותה כאלו היא פשוטה עגלה רואין אותה כאלו היא מרבעת
3ב כל פרצה שהיא כעשר אמות מתרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור		3א (ח) שירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין
4ג (י) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו שלשה טפחים בשירא דברו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים לא דברו בשירא אלא בהווה	4ב שעור חבלים ועבין יתר על טפח כדי שיהא הכל עשרה טפחים		4א (ט) מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחברו שלשה טפחים
5ב ארבעה דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורים מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב		5א כל מחצה שאינה שלשתי ושלערב אינה מחצה דברי רבי יוסי בר יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים

פרק ב	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב גבהן עשרה טפחים ורחבן ששה ועבין כל שהוא ובניהן כמלא שתי רבקות שלשלש שלש בקר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שלארבע ארבע קשורות ולא מתרות אחת נכנסת ואחת יוצאת		1א (א) עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין נראין כשמונה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר שמונה נראין כשנים עשר ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין
2ב (ד) רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך		2א (ב) מתר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורבה בפנים ושותה מתר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין (ג) רבי יהודה אומר עד בית סאתים אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף אבל אם היה דיר או סהר או מקצה או חצר אפלו בית חמשת כורין אפלו בית עשרת כורין מתר ומתר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין
3ב (ה) ועוד אמר רבי יהודה בן בבא הגנה והקרפף שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים מקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר רבי יהודה אומר אפלו אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה רבי עקיבא אומר אפלו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים		3א אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין אבל לבור היחיד עושין לו מחצה גבוהה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין חגורה גבוהה עשרה טפחים
4ב (ו) אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפלו היא כבית כור וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא ערב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו אבל להם מתר וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים בפסח וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי		4א רבי אליעזר אומר אם היה ארכה יתר על רחבה אפלו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה רבי יוסי אומר אפלו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה

פרק ג	המשנה כדרכה	מסכת ערובין
1ג (ב) מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו	1ב מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סמכוס אומר בחלין ולכהן בבית הפרס רבי יהודה אומר אפלו בבית הקברות מפני שיכול לילך לחוץ ולאכול	1א A (א) בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומן המלח B והכל נקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח C הנודר מן המזון מתר במים ובמלח
2ג (ד) נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף או תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו ערוב משחשכה הרי זה ערוב אם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק הערוב כשר אמר רבי יוסי אבטלמוס העיד משום חמשה זקנים על ספק הערוב שכשר	2ב (ג) נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין ערובו ערוב למטה מעשרה טפחים ערובו ערוב נתנו בבור אפלו עמק מאה אמה ערובו ערוב נתנו בראש הקנה או בראש הקנדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפלו גבוה מאה אמה הרי זה ערוב נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה ערוב רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו ערוב	2א השולח ערובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בערוב אינו ערוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה ערוב
3ג A (ז) רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני ערובין ואומר ערובי בראשון למזרח ובשני למערב בראשון למערב ובשני למזרח ערובי בראשון ובשני כבני עירי ערובי בשני ובראשון כבני עירי ולא הודו לו חכמים B (ח) ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב הראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני ולא הודו לו חכמים C (ט) רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התבה ביום טוב שלראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש ולא הודו לו חכמים	3ב (ו) רבי אליעזר אומר יום טוב סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם שני ערובין ואומר ערובי הראשון למזרח והשני למערב הראשון למערב והשני למזרח ערובי הראשון והשני כבני עירי ערובי השני והראשון כבני עירי וחכמים אומרים מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עקר כיצד יעשה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בערובו נאכל בראשון ערובו לראשון ואינו ערוב לשני אמר להם רבי אליעזר מודים אתם לי שהן שתי קדשות	3א (ה) מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו גוים מן המזרח ערובי למערב מן המערב ערובי למזרח אם באו מכאן ומכאן למקום שארצה אלך לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי אם בא חכם מן המזרח ערובי למזרח מן המערב ערובי למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי רבי יהודה אומר אם היה אחד מהם רבו הולך אצל רבו ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך

פרק ד	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב A (ד) מי שישב בדרך ועמד וראה והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כונתו לכך לא יכנס דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר יכנס אמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכון B (ה) מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי רבי יוחנן בן נורי וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות רבי אליעזר אומר והוא באמצען רבי יהודה אומר לאיזה רוח שירצה ילך ומודה רבי יהודה שאם ברר לו שאינו יכול לחזור בו		1א A (א) מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו כאלו לא יצא הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כלה רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות מעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כלה רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן (ב) פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להן מתר שכבר היתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה B (ג) מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח אם היה בתוך התחום כאלו לא יצא שכל היוצאים להציל חוזרין למקומן
2ג אמר רבי שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ערבו שתיהן עם האמצעית היא מתרת עמהן והן מתרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו	2ב היו שלשה והאמצעי מבלע ביניהן הוא מתר עמהן והן מתרין עמו ושנים החצונים אסורים זה עם זה		2א (ו) היו שנים מקצת אמותיו שלזה בתוך אמותיו שלזה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך שלחברו
3ב A (יא) מי שיצא חוץ לתחום אפלו אמה אחת לא יכנס רבי אליעזר אומר שתים יכנס שלש לא יכנס B מי שהחשיך חוץ לתחום אפלו אמה אחת לא יכנס רבי שמעון אומר אפלו חמש עשרה אמות יכנס שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין		3א A (ז) מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעקרו מהלך ממקום רגליו ועד עקרו אלפים אמה ומעקרו ועד ביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפים אמה (ח) אם אינו מכיר או שאינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח עגלות דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרבעות כטבלא מרבעת כדי שיהא נשכר לזויות (ט) וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו אמר רבי מאיר אנו אין לנו אלא עני רבי יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו B (י) מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חברו הוא מתר לילך וכל בני העיר אסורין דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר כל שהוא יכול לערב ולא ערב הרי זה חמר גמל

פרק ה	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב (ב) נותנין קרפף לעיר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא אמרו קרפף אלא בין שתי עירות אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת (ג) וכן שלשה כפרים המשלשין אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחד ושליש עשה האמצעי את שלשתן להיות כאחד		1א (א) כיצד מעברין את הערים בית נכנס בית יוצא פגום נכנס פגום יוצא היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה מוציאין את המדה כנגדן ועושין אותה כמין טבלא מרבעת כדי שיהא נשכר את הזויות
2ג (ה) אין מודדין אלא מן הממחה רבה למקום אחד ומעט למקום אחד שומעין למקום שרבה רבה לאחד ומעט לאחד שומעין למרבה אפלו עבד אפלו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל	2ב היה מודד והגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום אם אינו יכול להבליעו בזו אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים		2א (ד) אין מודדין אלא בחבל שלחמשים אמה לא פחות ולא יותר ולא ימדד אלא כנגד לבו
3ב A (ח) אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה B (כיצד) מי שהיה בעיר גדולה ונתן את ערובו בעיר קטנה בעיר קטנה ונתן את ערובו בעיר גדולה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה ורבי עקיבא אומר אין לו אלא ממקום ערובו אלפים אמה C (ט) אמר להן רבי עקיבא אי אתם מודים לי בנותן ערובו במערה שאין לו ממקום ערובו אלא אלפים אמה אמרו לו אימתי בזמן שאין בה דיורין אבל יש בה דיורין מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה נמצא קל תוכה מעל גבה ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים שאפלו סוף מדתו כלה במערה		3א A (ו) עיר שליחיד ונעשית שלרבים מערבין את כלה ושלרבים ונעשית שליחיד אין מערבין את כלה אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורים דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר שלש חצרות שלשני בתים B (ז) מי שהיה במזרח ואמר לבנו ערב לי במערב במערב ואמר לבנו ערב לי במזרח אם יש הימנו ולביתו אלפים אמות ולערובו יותר מכאן מתר לביתו ואסור לערובו לערובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן אסור לביתו ומתר לערובו C הנותן את ערובו בעבורה של עיר לא עשה ולא כלום נתנו חוץ לתחום אפלו אמה אחת מה שנשכר הוא מפסיד

פרק ו	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב (ג) אנשי החצר ששכח אחד מהם ולא ערב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם ושלהם מתרין לו ולהם נתנו לו רשותן הוא מתר והן אסורין היו שנים אוסרין זה על זה שאחד נותן רשות ונוטל רשות שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות (ד) מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום ובית הלל אומרים משחשכה מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר		1א (א) הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בערוב הרי זה אוסר עליו דברי רבי מאיר רבי אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה (ב) אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלם ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם רבי יהודה אומר בלשון אחר מהרו ועשו את כל צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם
2ג (ז) האחין השתפים שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם צריכין ערוב לכל אחד ואחד לפיכך אם שכח אחד מהם ולא ערב מבטל את רשותו אימתי בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר אבל אם היה ערוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערב	2ב (ו) חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד בית שמאי אומרים ערוב לכל חבורה וחבורה ובית הלל אומרים ערוב אחד לכלן ומודים בזמן שמקצתן שרוין בחדרים או בעליות שהן צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה		2א (ה) בעל הבית שהיה שתף לשכנים לזה ביין ולזה ביין אינם צריכים לערב לזה ביין ולזה בשמן צריכים לערב רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אינם צריכים לערב
3ב (ט) שתי חצרות זו לפנים מזו ערבה הפנימית ולא ערבה החיצונה הפנימית מתרת והחיצונה אסורה החיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות ערבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מתרת בפני עצמה וזו מתרת בפני עצמה רבי עקיבא אוסר את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה (י) שכח אחד מן החיצונה ולא ערב הפנימית מתרת והחיצונה אסורה מן הפנימית ולא ערב שתיהן אסורות נתנו את ערובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא ערב שתיהן אסורות ואם היו שליחידים אינן צריכין לערב		3א (ח) חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי ערבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מתרין בחצרות ואסורין במבוי ואם נשתתפו במבוי מתרין כאן וכאן ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני החצר ולא ערב מתרין כאן וכאן מבני המבוי ולא נשתתף מתרין בחצרות ואסורין במבוי שהמבוי לחצרות כחצר לבתים

פרק ז	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב A (ג) חריץ שבין שתי חצרות עמק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד אפלו מלא קש או תבן מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים (ד) נתן עליו נסר שהוא רחב ארבעה טפחים וכן שתי גזזטראות זו כנגד זו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מכאן מערבין שנים ואין מערבין אחד B (ה) מתבן שבין שתי חצרות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים		1א A (א) חלון שבין שתי חצרות ארבעה על ארבעה בתוך עשרה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מארבעה על ארבעה או למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד B (ב) כתל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד היו בראשו פרות אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה נפרץ הכתל עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח יותר מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים
2ג (ח) כמה הוא שעורו בזמן שהם מרבין מזון שתי סעודות לכלם בזמן שהן מעטין כגרוגרת להוצאת שבת לכל אחד ואחד (ט) אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בתחלת ערוב אבל בשירי הערוב כל שהוא ולא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות	2ב (ז) נתמעט האכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהם מוסיף ומזכה וצריך להודיע		2א (ו) כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני המבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו
3ב (יא) נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום כדי שיזכה לו ערוב דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו שאין מערבין לאדם אלא מדעתו אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בערובי תחומין אבל בערובי חצרות מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו		3א (י) בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר ככר הוא ערוב אפלו מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה ככר באסר והוא שלם מערבין בו

פרק ח	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב (ב) כמה הוא שעורו מזון שתי סעודות לכל אחד מזונו לחל ולא לשבת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לשבת ולא לחל וזה וזה מתכונין להקל רבי יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפנדיון מארבע סאין בסלע רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב חציה לבית המנגע וחצי חציה לפסול את הגביה		1א (א) כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה וכל שקבל עליו מבעוד יום מתר משתחשך אסור שאין מערבין משתחשך
2ג (ה) המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל הרי זה אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו אוסר רבי יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו אוסר שאין דרך ישראל לבא בשבת רבי שמעון אומר אפלו הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיע מלבו	2ב (ד) הנותן את ערובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו ערוב והדר שם אינו אוסר עליו בבית התבן ובבית הבקר ובבית העצים ובבית האוצרות הרי זה ערוב והדר שם אוסר עליו רבי יהודה אומר אם יש שם תפיסת יד שלבעל הבית אינו אוסר עליו		2א (ג) אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא ערבו כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר חלית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר במה דברים אמורים בסמוכה אבל במפלגת אפלו גבוהה עשרה טפחים לחצר ואיזו היא סמוכה כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים
3ב A (ח) גזזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה וכן שתי גזזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו B (ט) חצר שהיא פחותה מארבע אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה בין מבחוץ בין מבפנים אלא שמבחוץ צריך לקמור מבפנים אין צריך לקמור (י) רבי אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת וחכמים אומרים אפלו גג או חצר מאה אמה לא ישפך על פי הביב אבל שופך מגג לגג והמים יורדין לביב החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות (יא) וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מתרין ואת שלא עשו עוקה אסורין		3א A (ו) בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת אלא אם כן עשו לו מחצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אגנו רבן שמעון בן גמליאל אומר בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה אמר רבי יהודה לא תהא מחצה גדולה מן הכתל שביניהם B (ז) אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשה לה מחצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה רבי יהודה אומר כתל שעל גבה תדון משום מחצה אמר רבי יהודה מעשה באמה שלאבל שהיו ממלאין ממנה על פי הזקנים בשבת אמרו לו מפני שלא היה בה כשעור

פרק ט	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות רשות אחת לכלים ששבתו לתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית		1א (א) כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו
2ב חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מתרת והקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה שלגדולה		2א (ב) גג גדול סמוך לקטן הגדול מתר והקטן אסור
3ב (ג) חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו וכן מבוי שנטלו קורותיו או לחייו מתרין באותה שבת ואסורין לעתיד לבא דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אם מתרין לאותה שבת מתרין לעתיד לבא ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותה שבת		3א חצר שנפרצה לרשות הרבים המכניס מתוכה לרשות היחיד או מרשות היחיד לתוכה חיב דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית
4ב ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי המפלש וחכמים אוסרין		4א (ד) הבונה עליה על גבי שני בתים וכן גשרים המפלשים מטלטלין תחתיהן בשבת דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין

פרק י	המשנה כדרכה		מסכת ערובין
1ב A (ג) היה קורא בספר על האסקפה נתגלגל הספר מידו גוללו אצלו B היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב רבי יהודה אומר אפלו אין מסלק מן הארץ אלא כמלא מחט גוללו אצלו רבי שמעון אומר אפלו בארץ עצמו גוללו אצלו שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש		1א A (א) המוצא תפלין מכניסן זוג זוג רבן גמליאל אומר שנים שנים במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות פטור B מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן ובסכנה מכסן והולך לו (ב)רבי שמעון אומר נותנן לחברו וחברו לחברו עד שמגיע לחצר החיצונה וכן בנו נותנו לחברו וחברו לחברו אפלו מאה רבי יהודה אומר נותן אדם חבית לחברו וחברו לחברו אפלו חוץ לתחום אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה
2ג A קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים B ומן הצנור מכל מקום שותה	2ב A (ה) לא יעמד אדם ברשות היחיד וישתין ברשות הרבים ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד וכן לא ירק רבי יהודה אומר אף משנתלש רקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירק B (ו) לא יעמד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשוורבו למקום שהוא שותה וכן בגת		2א A (ד) זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת B עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות
3ג A (ט) לא יעמד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד אלא אם כן עשה מחצה גבוהה עשרה טפחים דברי רבי מאיר אמרו לו מעשה בשוק שלפטמין שהיה בירושלם שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק שלצמרים היה B (י) נגר שיש בראשו גלסטרא רבי אלעזר אוסר ורבי יוסי מתיר אמר רבי אלעזר מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו התר עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן רבי יוסי אומר אסור נהגו בה בא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן	3ב A (ח) אילן שהוא מסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים מטלטלין תחתיו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהן B הדלת שבמקצה וחדקים שבפרצה ומחצלות אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ		3א A (ז) בור ברשות הרבים וחליתו גבוהה עשרה טפחים חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת B אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת
4ג A חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסור B (יד) כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה אם להוציא דם כאן וכאן אסור	4ב A (יג) מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה אם בתחלה כאן וכאן אסור B קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה אם בתחלה כאן וכאן אסור		4א A (יא) נגר הנגרר נועלים בו במקדש אבל לא במדינה והמנח כאן וכאן אסור רבי יהודה אומר המנח מתר במקדש והנגרר במדינה B (יב) מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור רבי יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה
5ב A (טו) שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמינו שלא לשהות את הטמאה דברי רבי יוחנן בן ברוקה רבי יהודה אומר בצבת שלעץ שלא לרבות את הטמאה B מהיכן מוציאין אותו מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח דברי רבי שמעון בן ננס רבי עקיבא אומר מקום שחיבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת משם מוציאין אותו ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר רבי שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות		5א A בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו B וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבאר הקר ביום טוב