פרק א

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1ג
A (ד) ראה את המציאה ונפל עליה
ובא אחר והחזיק בה
זה שהחזיק בה זכה בה
B ראה אותן רצין אחר מציאה
אחר צבי שבור
אחר גוזלות שלא פרחו
ואמר זכתה לי שדי
זכתה לו
היה צבי רץ כדרכו
או שהיו גוזלות מפריחין
ואמר זכתה לי שדי
לא אמר כלום

1ב
A (ב) היו שנים רוכבין על גבי בהמה
או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג
זה אומר כלה שלי
וזה אומר כלה שלי
זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה
וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה
ויחלקו
בזמן שהם מודים או שיש להן עדים
חולקים בלא שבועה
B (ג) היה רוכב על גבי בהמה
וראה את המציאה
ואמר לחברו תנה לי
נטלה ואמר אני זכיתי בה
זכה בה
אם משנתנה לו אמר
אני זכיתי בה תחלה
לא אמר כלום

1א
A (א) שנים אוחזין בטלית
זה אומר אני מצאתיה
וזה אומר אני מצאתיה
זה אומר כלה שלי
וזה אומר כלה שלי
זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה
וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה
ויחלקו
B זה אומר כלה שלי
וזה אומר חציה שלי
האומר כלה שלי ישבע
שאין לו בה פחות משלשה חלקים
והאומר חציה שלי
ישבע שאין לו בה פחות מרביע
זה נוטל שלשה חלקים
וזה נוטל רביע

2ב
מציאת בנו ובתו הגדולים מציאת עבדו ושפחתו העברים
מציאת אשתו שגרשה אף על פי שלא נתן כתבתה
הרי אלו שלהן

2א
(ה) מציאת בנו ובתו הקטנים מציאת עבדו ושפחתו הכנענים
מציאת אשתו
הרי אלו שלו

3ג
A רבן שמעון בן גמליאל אומר
אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה
שלשה הלוין מאחד יחזיר למלוה
B מצא שטר בין שטרותיו
ואינו יודע מה טיבו
יהא מנח עד שיבא אליהו
אם יש עמהן סמפונות
יעשה מה שבסמפונות

3ב
A (ח) מצא אגרות שום
ואגרות מזון
שטרי חליצה
ומאונין
ושטרי ברורין
וכל מעשה בית דין
הרי זה יחזיר
B מצא בחפיסה או בדלסקמא
תכריך שלשטרות או אגדה שלשטרות
הרי זה יחזיר
וכמה אגדה שלשטרות
שלשה קשורין זה בזה

3א
A (ו) מצא שטרי חוב
אם יש בהן אחריות נכסים
לא יחזיר
שבית דין נפרעין מהן
אין בהם אחריות נכסים
יחזיר
שאין בית דין נפרעין מהן
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
בין כך ובין כך לא יחזיר
מפני שבית דין נפרעין מהן
B (ז) מצא גטי נשים
ושחרורי עבדים
דיתיקי מתנה ושוברים
הרי זה לא יחזיר
שאני אומר כתובים היו
ונמלך עליהם שלא לתנם

פרק ב

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

(א) אלו מציאות שלו ואלו חיב להכריז

1ב
(ב) ואלו חיב להכריז
מצא פרות בכלי או כלי כמות שהוא
מעות בכיס או כיס כמות שהוא
צבורי פרות צבורי מעות שלשה מטבעות זה על גב זה
כריכות ברשות היחיד וככרות שלבעל הבית
וגזי צמר הלקוחות מבית האמן כדי יין וכדי שמן
הרי אלו חיב להכריז
(ג) מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקשרין
או בשבילין שבשדות הרי זה לא יגע בהן
מצא כלי באשפה אם מכסה לא יגע בו אם מגלה נוטל ומכריז

1א
אלו מציאות שלו
מצא פרות מפזרין מעות מפזרות כריכות ברשות הרבים
ועגולי דבלה ככרות שלנחתום מחרוזות שלדגים וחתיכות שלבשר
וגזי צמר הבאות ממדינתן ואניצי פשתן ולשונות שלארגמן
הרי אלו שלו
דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר
כל שיש בו שנוי חיב להכריז כיצד
מצא עגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות
רבי שמעון בן אלעזר אומר
כל כלי אנפוריא אינו חיב להכריז

2ב
A (ה) אף השמלה היתה בכלל כל אלה למה יצאת
להקיש אליה לומר לך
מה שמלהמיחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעים
אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חיב להכריז
B (ו) ועד מתי חיב להכריז
עד כדי שידעו בו שכניו
דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר
שלשה רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים
כדי שילך לביתו שלשה ויחזר שלשה ויכריז יום אחד
C (ז) אמר את האבדה ולא אמר את סימניה לא יתן לו
והרמאי אף על פי שאמר סימניה לא יתן לו
שנאמר עד דרש אחיך אותו
עד שתדרש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי

2א
A מצא בגל ובכתל ישן הרי אלו שלו
מצא בכתל חדש מחציו ולחוץ שלו
מחציו ולפנים שלבעל הבית
אם היה משכירו לאחרים אפלו בתוך הבית הרי אלו שלו
B (ד) מצא בחנות הרי אלו שלו
בין התבה ולחנוני שלחנוני
לפני השלחני הרי אלו שלו
בין הכסא ולשלחני הרי אלו לשלחני
C הלוקח פרות מחברו או ששלח לו חברו פרות
ומצא בהן מעות הרי אלו שלו
אם היו צרורין נוטל ומכריז

3ג
A כלי כסף וכלי נחשת
משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן
כלי זהב וכלי זכוכית
לא יגע בהן עד שיבא אליהו
B מצא שק או קפה
וכל דבר שאין דרכו לטול
הרי זה לא יטל

3ב
A (ח) מצא ספרים
קורא בהן אחת לשלשים יום
ואם אינו יודע לקרות גוללן
אבל לא ילמד בהן בתחלה
ולא יקרא אחר עמו
B מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום
ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו

3א
A כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל
ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר
שנאמר והשבתו לו
ראה היאך תשיבנו לו
B מה יהא בדמים
רבי טרפון אומר ישתמש בהן
לפיכך אם אבדו חיב באחריותן
רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן
לפיכך אם אבדו אינו חיב באחריותן

4ב
A פרק וטען אפלו ארבעה וחמשה פעמים
חיב שנאמר עזב תעזב
B הלך וישב לו ואמר
הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרק
פטור שנאמר עמו
אם היה זקן או חולה חיב
C מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון
רבי שמעון אומר אף לטעון
רבי יוסי הגלילי אומר
אם היה עליו יתר על משאו אינו זקוק לו
שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו

4א
A (ט) איזו היא אבדה
מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבדה
חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה
החזירה וברחה אפלו ארבעה וחמשה פעמים
חיב להחזירה שנאמר השב תשיבם
B היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע
אלא נותן לו שכרו כפועל בטל
אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין
אם אין שם בית דין בפני מי יתנה
שלו קודם
C (י) מצאה ברפת אינו חיב בה ברשות הרבים חיב בה
ואם היתה בית הקברות לא יטמא לה
אם אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו

5ב
היה אביו ורבו נושאין משאוי
מניח את שלרבו ואחר כך מניח את שלאביו
היה אביו ורבו בבית השבי
פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו
ואם היה אביו חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו

5א
(יא) אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת
אבדתו ואבדת רבו שלו קודמת
אבדת אביו ואבדת רבו שלרבו קודמת
שאביו הביאו לעולם הזה
ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא
ואם אביו חכם שלאביו קודמת

פרק ג

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1ב
(ב) השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה
ישבע השוכר שמתה כדרכה
והשואל ישלם לשוכר
אמר רבי יוסי
כיצד הלה עושה סחורה בפרתו שלחברו
אלא תחזר הפרה לבעלים

1א
(א) המפקיד אצל חברו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו
שלם ולא רצה לשבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא
נמצא הגנב משלם תשלומי כפל
טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה
למי משלם למי שהפקדון אצלו
נשבע ולא רצה לשלם
נמצא הגנב משלם תשלומי כפל
טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה
למי משלם לבעל הפקדון

2ג
(ה) וכן שני כלים
אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז
זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי
נותן את הקטן לאחד מהן
ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני
והשאר יהא מנח עד שיבא אליהו
אמר רבי יוסי
אם כן מה הפסיד הרמאי
אלא הכל יהא מנח עד שיבא אליהו

2ב
(ד) שנים שהפקידו אצל אחד
זה מנה וזה מאתים
זה אומר שלי מאתים
וזה אומר שלי מאתים
נותן לזה מנה ולזה מנה
והשאר יהא מנח עד שיבא אליהו
אמר רבי יוסי
אם כן מה הפסיד הרמאי
אלא הכל יהא מנח עד שיבא אליהו

2א
(ג) אמר לשנים
גזלתי לאחד מכם מנה
ואיני יודע איזה מכם
או אביו שלאחד מכם הפקיד לי מנה
ואיני יודע איזה הוא
נותן לזה מנה ולזה מנה
שהודה מפי עצמו

3ג
(ח) יוציא לו שתות ליין
רבי יהודה אומר חמש
יוציא לו שלשת לגין שמן למאה
לג ומחצה שמרים לג ומחצה בלע
אם היה שמן מזקק
אינו מוציא לו שמרים
אם היו קנקנים ישנים
אינו מוציא לו בלע
רבי יהודה אומר
אף המוכר שמן מזקק לחברו
כל ימות השנה
הרי זה מקבל עליו
לג ומחצה שמרים למאה

3ב
(ז) המפקיד פרות אצל חברו
הרי זה יוציא לו חסרונות
לחטין ולארז תשעת חצאי קבין לכור
לשעורין ולדחן תשעת קבין לכור
לכסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור
הכל לפי המדה הכל לפי הזמן
אמר רבי יוחנן בן נורי
וכי מה אכפת להן לעכברין
והלא אוכלין בין מהרבה ובין מקמעא
אלא אינו מוציא לו חסרונות
אלא לכור אחד בלבד
רבי יהודה אומר
אם היתה מדה מרבה
אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות

3א
(ו) המפקיד פרות אצל חברו
אפלו הן אובדין לא יגע בהן
רבן שמעון בן גמליאל אומר
מוכרן בפני בית דין
מפני שהוא כמשיב אבדה לבעלים

4ג
(יא) המפקיד מעות אצל השלחני
אם צרורין לא ישתמש בהן
לפיכך אם אבדו אינו חיב באחריותן
מתרין ישתמש בהן
לפיכך אם אבדו חיב באחריותן
אצל בעל הבית
בין צרורין ובין מתרים לא ישתמש בהן
לפיכך אם אבדו אינו חיב באחריותן
החנוני כבעל הבית
דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר
החנוני כשלחני

4ב
(י) המפקיד מעות אצל חברו
צררן והפשילן לאחוריו
או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים
ונעל בפניהם שלא כראוי חיב
שלא שמר כדרך השומרים
ואם שמר כדרך השומרים פטור

4א
(ט) המפקיד חבית אצל חברו
ולא יחדו לה הבעלים מקום
וטלטלה ונשברה
אם מתוך ידו נשברה לצרכו חיב
לצרכה פטור
אם משהניחה נשברה
בין לצרכו בין לצרכה פטור
יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה
בין מתוך ידו ובין משהניחה לצרכו חיב
לצרכה פטור

5ב
החושב לשלוח יד בפקדון
בית שמאי אומרים חיב
ובית הלל אומרים אינו חיב עד שישלח בו יד
שנאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו
כיצד הטה את החבית ונטל הימנה רביעית ונשברה
אינו משלם אלא רביעית
הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה משלם דמי כלה

5א
(יב) השולח יד בפקדון
בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר
ובית הלל אומרים כשעת הוצאה
רבי עקיבא אומר כשעת התביעה

פרק ד

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1ב
(ב) כיצד
משך הימנו פרות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו
נתן לו מעות ולא משך הימנו פרות יכול לחזור בו
אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה
הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו

1א
(א) הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב
הנחשת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת
מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות
אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון
המטלטלין קונים את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין
זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה

2ב
A מי שהטל עליו ידו על העליונה
רצה אומר לו תן לי מעות או תן לי מה שאוניתני
B (ה) כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה
רבי מאיר אומר ארבעה אסרין אסר לדינר
רבי יהודה אומר ארבעה פנדיונות פנדיון לדינר
רבי שמעון אומר שמנה פנדיונות שני פנדיונות לדינר
C (ו) עד מתי מתר להחזיר
בכרכים עד כדי שיראה לשלחני ובכפרים עד ערבי שבתות
אם היה מכירה אפלו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו
ואין לו עליו אלא תרעמת
D ונותנה למעשר שני ואינו חושש
שאינה אלא נפש רעה

2א
A רבי שמעון אומר
כל שהכסף בידו ידו על העליונה
B (ג) האונאה ארבע כסף מעשרים וארבע כסף לסלע
שתות למקח
C עד מתי מתר להחזיר
עד כדי שיראה לתגר או לקרובו
הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמנה כסף לסלע שליש למקח
ושמחו תגרי לוד
אמר להם כל היום מתר להחזיר
אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומנו
וחזרו לדברי חכמים
D (ד) אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה
כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר
רבי יהודה אומר אין אונאה לתגר

3ג
(ח) חמשה חמשין הן
האוכל תרומה ותרומת מעשר
ותרומת מעשר שלדמאי והחלה והבכורים
מוסיף חמש
והפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו
מוסיף חמש
הפודה את הקדשו מוסיף חמש
הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חמש
והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו
מוסיף חמש

3ב
חמש פרוטות הן
ההודאה שוה פרוטה
והאשה מתקדשת בשוה פרוטה
והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל
והמוצא שוה פרוטה חיב להכריז
והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו
יוליכנו אחריו אפלו למדי

3א
(ז) האונאה ארבע כסף
והטענה שתי כסף
וההודאה שוה פרוטה

4ב
(י) כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים
לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקח
אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכר מעשיך הראשונים
אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכר מעשה אבותיך
שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו

4א
(ט) אלו דברים שאין להם אונאה
העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות
אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה
שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם
רבי שמעון אומר
קדשים שהוא חיב באחריותן יש להן אונאה
ושאינו חיב באחריותן אין להן אונאה
רבי יהודה אומר
אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להם אונאה
אמרו לו לא אמרו אלא את אלו

5ב
A רבי יהודה אומר
לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות
מפני שהוא מרגילן לבא אצלו
וחכמים מתירין
B ולא יפחת את השער
וחכמים אומרים זכור לטוב
C לא יבר את הגריסין
דברי אבא שאול
וחכמים מתירין
D ומודים שלא יבר מעל פי המגורה
שאינו אלא כגונב את העין
E אין מפרכסין
לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים

5א
A (יא) אין מערבין פרות בפרות אפלו חדשים בחדשים
ואין צריך לומר חדשים בישנים
באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו
B אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו
C מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו
ולא לתגר אף על פי שהודיעו שאינו אלא לרמות בו
D מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו
E (יב) התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת
מחמש גתות ונותן לתוך פיטס אחד
ובלבד שלא יהא מתכון לערב

פרק ה

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1
(א) איזהו נשך ואיזהו תרבית
איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך
ואיזהו תרבית המרבה בפרות
כיצד
לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטין בשלשים דינרין
אמר לו תן לי חטי שאני רוצה למכרן ולקח בהן יין
אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו

2ג
A (ו) אין מקבלין צאן ברזל מישראל
מפני שהוא רבית
אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים
ולווין מהן ומלוין אותן ברבית
וכן בגר תושב
B מלוה ישראל מעותיו שלנכרי
מדעת הנכרי
אבל לא מדעת ישראל

2ב
A (ד) אין מושיבין חנוני למחצית שכר
ולא יתן מעות
לקח בהן פרות למחצית שכר
אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל
B אין מושיבין תרנגולין למחצה
ואין שמין עגלין וסיחין למחצה
אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו
אבל מקבלין עגלין וסיחין למחצה
ומגדלין אותן עד שיהו משלשין
וחמור עד שתהא טוענת
C (ה) שמין פרה וחמור
וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה
מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד חולקין
מקום שנהגו לגדל יגדלו
רבן שמעון בן גמליאל אומר
שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו
D ומפריז על שדהו
ואינו חושש משום רבית

2א
A (ב) המלוה את חברו
לא ידור בחצרו חנם
ולא ישכר ממנו בפחות מפני שהוא רבית
B מרבין על השכר ואין מרבין על המכר
כיצד
השכיר לו את חצרו ואמר לו
אם מעכשיו אתה נותן לי
הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה
ואם שלחדש בחדש בסלע לחדש מתר
מכר לו את שדהו ואמר לו
אם מעכשיו אתה נותן לי
הרי היא שלך באלף זוז
אם לגורן בשנים עשר מנה אסור
C (ג) מכר לו את השדה
ונתן לו מקצת דמים
ואמר לו אימתי שתרצה
הבא מעות וטל את שלך אסור
D הלוהו על שדהו ואמר לו
אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים
הרי היא שלי הרי היא שלו
וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים

3ג
A רבן גמליאל אומר
יש רבית מקדמת ויש רבית מאחרת
כיצד
נתן עיניו ללות הימנו
והיה משלח לו ואומר
בשביל שתלוני
זו היא רבית מקדמת
לוה הימנו והחזיר לו מעותיו
והיה משלח לו ואמר
בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי
זו היא רבית מאחרת
B רבי שמעון אומר
יש רבית דברים
לא יאמר לו
דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני

3ב
A (ח) מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין
לזרע אבל לא לאכול
שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו
חטין בחטין לזרע
ביקר והוזלו או בזל והוקרו
נוטל מהן כשער הזל ולא מפני שהלכה כן
אלא שרצה להחמיר על עצמו
B (ט) לא יאמר אדם לחברו
הלויני כור חטים ואני אתן לך לגרן
אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני
או עד שאמצא מפתח
והלל אוסר וכן היה הלל אומר
לא תלוה אשה ככר לחברתה
עד שתעשנו דמים
שמא יוקירו חטים ונמצאו באות לידי רבית
C (י) אומר אדם לחברו
נכש עמי ואנכש עמך עדר עמי ואעדר עמך
ולא יאמר לו נכש עמי ואעדר עמך
עדר עמי ואנכש עמך
D כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת
לא יאמר לו חרש עמי בגריד
ואני אחרש עמך ברביעה

3א
A (ז) אין פוסקין על הפרות
עד שיצא השער
יצא השער פוסקין
ואף על פי שאין לזה יש לזה
B היה הוא תחלה לקוצרים
פוסק עמו על הגדיש
ועל העביט שלענבים
ועל המעטן שלזיתים
ועל הביצים שליוצר
ועל הסיד מששקעו בכבשן
C ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה
רבי יוסי אומר
אין פוסקין על הזבל
עד שיהא לו זבל באשפה
וחכמים מתירין
D ופוסק עמו כשער הגבוה
רבי יהודה אומר
אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה
יכול הוא לומר
תן לי כזה או תן לי מעותי

4
(יא) ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים אף הסופר
עוברים משום לא תתן ומשום בל תקח מאתו
ומשום לא תהיה לו כנשה ומשום לא תשימון עליו נשך
ומשום ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני ה'

פרק ו

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1ג
(ב) השוכר את האמנין
וחזרו בהן
ידן על התחתונה
אם בעל הבית חוזר בו
ידו על התחתונה
כל המשנה
ידו על התחתונה
וכל החוזר בו
ידו על התחתונה

1ב
שכר את החמר ואת הקדר
להביא פריפרין וחלילים לכלה או למת
ופועלים להעלות פשתנו מן המשרה
וכל דבר שהוא אבד
וחזרו בהן
מקום שאין שם אדם
שוכר עליהן או מטען

1א
(א) השוכר את האמנין
והטעו זה את זה
אין להם זה על זה אלא תרעמת

2ג
A (ד) השוכר את הפרה לחרוש בהר
וחרש בבקעה
אם נשבר הקנקן פטור
בבקעה וחרש בהר
אם נשבר הקנקן חיב
לדוש בקטנית ודש בתבואה פטור
לדוש בתבואה ודש בקטנית חיב
מפני שהקטנית מחלקת
B (ה) השוכר את החמור
להביא עליה חטים
והביא עליה שעורים חיב
תבואה והביא עליה תבן חיב
מפני שהנפח קשה למשאוי
להביא לתך חטים
והביא לתך שעורים פטור
ואם הוסיף על משאו חיב
וכמה יוסיף על משאו ויהא חיב
סמכוס אומר משום רבי מאיר
סאה לגמל שלשה קבין לחמור

2ב
השוכר את החמור להוליכה בהר
והוליכה בבקעה
אם החליקה פטור
ואם הוחמה חיב
להוליכה בבקעה והוליכה בהר
אם החליקה חיב
ואם הוחמה פטור
אם מחמת המעלה חיב

2א
A (ג) השוכר את החמור להוליכה בהר
והוליכה בבקעה
בבקעה והוליכה בהר
אפלו זו עשרת מילין וזו עשרת מילין
ומתה חיב
B השוכר את החמור
והבריקה או שנעשית אנגריא
אומר לו
הרי שלך לפניך
מתה או נשברה
חיב להעמיד לו חמור

3ג
(ח) המעביר חבית ממקום למקום ושברה
בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע
רבי אליעזר אומר
זה וזה ישבע
ותמה אני אם יכולין זה וזה לשבע

3ב
A (ז) הלוהו על המשכון
שומר שכר
רבי יהודה אומר
הלוהו מעות שומר חנם
הלוהו פרות שומר שכר
B אבא שאול אומר
מתר אדם להשכיר משכונו שלעני
להיות פוסק עליו והולך
מפני שהוא כמשיב אבדה

3א
(ו) כל האמנין שומרי שכר הן
וכלן שאמרו
טל את שלך והבא מעות
שומר חנם
שמר לי ואשמר לך
שומר שכר
שמר לי ואמר לו הנח לפני
שומר חנם

פרק ז

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1ג
A (ג) היה עושה בידיו
אבל לא ברגליו
ברגליו אבל לא בידיו אפלו בכתפו
הרי זה אוכל
רבי יוסי בר יהודה אומר
עד שיעשה בידיו וברגליו
B (ד) היה עושה בתאנים
לא יאכל בענבים
בענבים לא יאכל בתאנים
אבל מונע את עצמו
עד שמגיע למקום היפות ואוכל
וכלן לא אמרו אלא בשעת מלאכה
אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו
הפועלין אוכלין בהליכתן מאמן לאמן
ובחזירתן מן הגת
ובחמור כשהיא פורקת

1ב
A (ב) ואלו אוכלין מן התורה
העושה במחבר לקרקע
בשעת גמר מלאכה
ובתלוש מן הקרקע
עד שלא נגמרה מלאכתו
בדבר שגדולו מן הארץ
B ואלו שאינן אוכלין
העושה במחבר לקרקע
בשעה שאינה גמר מלאכה
ובתלוש מן הקרקע
מאחר שנגמרה מלאכתו
ובדבר שאין גדולו מן הארץ

1א
A (א) השוכר את הפועלים
ואמר להם להשכים ולהעריב
מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב
אינו רשאי לכופן
מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק
הכל כמנהג המדינה
B מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו
צא שכר לנו פועלים
הלך ופסק להם מזונות
וכשבא אצל אביו אמר לו
בני אפלו אתה עושה להם
כסעודת שלמה בשעתו
לא יצאת ידי חובתך עמהן
שהן בני אברהם יצחק ויעקב
אלא עד שלא יתחילו במלאכה
צא ואמר להם
על מנת שאין לכם עלי
אלא פת וקטנית בלבד
רבן שמעון בן גמליאל אומר
לא היה צריך לומר
הכל כמנהג המדינה

2ג
A (ז) השוכר את הפועלים
לעשות בנטע רבעי שלו
הרי אלו לא יאכלו
אם לא הודיען פודה ומאכילן
B נתפרסו עגוליו נתפתחו חביותיו
הרי אלו לא יאכלו
אם לא הודיען מעשר ומאכילן

2ב
A (ו) קוצץ אדם על ידי עצמו
על ידי בנו ובתו הגדולים
על ידי עבדו ושפחתו הגדולים
על ידי אשתו מפני שיש בהן דעת
B אבל אינו קוצץ
לא על ידי בנו ובתו הקטנים
ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים
ולא על ידי בהמתו מפני שאין בהן דעת

2א
A (ה) אוכל פועל קישות אפלו בדינר
וכותבת אפלו בדינר
B רבי אלעזר חסמא אומר
לא יאכל פועל יתר על שכרו
וחכמים מתרין
אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן
ויהא סותם את הפתח בפניו

3ג
A מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה
והשואל מלהיות פטור מלשלם
נושא שכר והשוכר
להיות פטורין משבועה ומלשלם
B (יא) כל המתנה על מה שכתוב בתורה
תנאו בטל
וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל
וכל שאפשר לו לקימו בסופו
והתנה עליו בתחלתו
תנאו קים

3ב
A (ט) זאב אחד אינו אנס שני זאבים אנס
רבי יהודה אומר
בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אנס
שני כלבים אינם אנס
ידוע הבבלי אומר משום רבי מאיר
מרוח אחת אינו אנס משתי רוחות אנס
הלסטים הרי זה אנס
הארי והדב והנמר והברדלס והנחש
הרי אלו אנסין
אימתי בזמן שבאו מאליהן
אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים
אין אלו אנסין
B (י) מתה כדרכה הרי זה אנס
סגפה ומתה אינו אנס
עלתה לראשי הצוקין ונפלה הרי זה אנס
העלה לראשי הצוקין ונפלה ומתה
אינו אנס

3א
A (ח) שומרי פרות אוכלין
מהלכות המדינה
אבל לא מן התורה
B ארבעה שומרין הן
שומר חנם והשואל
נושא שכר והשוכר
שומר חנם נשבע על הכל
והשואל משלם את הכל
ונושא שכר והשוכר נשבעים
על השבורה ועל השבויה ועל המתה
ומשלמין את האבדה ואת הגנבה

פרק ח

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1ב
A (ג) השואל את הפרה
ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו
או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו שלשואל ומתה
פטור
אמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי
או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך
או שאמר לו המשאיל
הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי
או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח
ושלחה ומתה
חיב
וכן בשעה שמחזירה
B (ד) המחליף פרה בחמור וילדה
וכן המוכר שפחתו וילדה
זה אומר עד שלא מכרתי
וזה אומר משלקחתי
יחלקו

1א
A (א) השואל את הפרה
ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה
שאל את הבעלים או שכרן ולאחר כך שאל את הפרה ומתה
פטור
שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם
אבל שאל את הפרה
ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חיב
שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם
B (ב) השואל את הפרה
שאלה חצי היום ושכרה חצי היום
שאלה היום ושכרה למחר
שכר אחת ושאל אחת ומתה
המשאיל אומר
שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה
 בשעה שהיתה שאולה מתה
והלה אומר איני יודע
חיב
השוכר אומר
שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה
בשעה שהיתה שכורה מתה
והלה אומר איני יודע
פטור
זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה
זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע
יחלקו

2ב
(ה) המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה
הרי אלו שלבעלהזיתים
עשו רביעית לסאה
זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו
שטף הנהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חברו
זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלקו

2א
היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן
וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה
הלוקח אומר הגדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול
המוכר אומר הקטן מכרתי והלה אומר איני יודע
 אין לו אלא קטן
זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר
זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלקו

3ב
A (ח) המשכיר בית לחברו לשנה
נתעברה השנה נתעברה לשוכר
השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר
מעשה בצפורי באחד ששכר מרחץ מחברו
בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש
ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי ואמרו
יחלקו את חדש העבור
B (ט) המשכיר בית לחברו ונפל
חיב להעמיד לו בית
היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן
אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד
לא יפחת מן החלונות ולא יסיף עליהן אלא מדעת שניהם

3א
A (ו) המשכיר בית לחברו בימות הגשמים
אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח
בימות החמה שלשים יום
ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש
ובחנויות אחד עירות ואחד כרכים שנים עשר חודש
רבן שמעון בן גמליאל אומר
חנות שלנחתומים ושלצבעים שלש שנים
B (ז) המשכיר בית לחברו
המשכיר חיב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שהוא מעשה אמן
אבל דבר שאינו מעשה אמן השוכר עושהו
הזבל שלבעל הבית
ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד

פרק ט

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1ב
(ב) המקבל שדה מחברו
והיא בית השלחין או בית האילן
יבש המעין ונקצץ האילן
אינו מנכה לו מן חכורו
אם אמר לו חכר לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה
יבש המעין ונקצץ האילן
מנכה לו מן חכורו

1א
(א) המקבל שדה מחברו
מקום שנהגו לקצור יקצר לעקור יעקר לחרש אחריו יחרש
הכל כמנהג המדינה
כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש
כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים
ושניהם מספקין את הקנים

2ג
A (ח) המקבל שדה מחברו
לזרעה שעורים לא יזרענה חטים
חטים יזרענה שעורים
רבן שמעון בן גמליאל אוסר
תבואה לא יזרענה קטנית
קטנית יזרענה תבואה
רבן שמעון בן גמליאל אוסר
B (ט) המקבל שדה מחברו
לשנים מעטות לא יזרענה פשתן
ואין לו בקורת שקמה
קבלה הימנו לשבע שנים
שנה ראשונה יזרענה פשתן
ויש לו בקורת שקמה
C (י) המקבל שדה מחברו
לשבוע אחד בשבע מאות זוז
השביעית מן המנין
קבלה הימנו שבע שנים בשבע מאות זוז
אין השביעית מן המנין

2ב
A (ו) המקבל שדה מחברו
ואכלה חגב או נשדפה
אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו
אם אינה מכת מדינה
אינו מנכה לו מן חכורו
רבי יהודה אומר
אם קבלה הימנו במעות
בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו
B (ז) המקבל שדה מחברו
בעשרת כורים חטים לשנה
לקתה נותן לו מתוכה
היו חטיה יפות
לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק
אלא נותן לו מתוכה

2א
A (ג) המקבל שדה מחברו והובירה
שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו
שכך כותב לו
אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא
B (ד) המקבל שדה מחברו
ולא רצה לנכש ואמר לו
מה אכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורה
אין שומעין לו מפני שיכול לומר לו
למחר אתה יוצא ממנה
והיא מעלה לפני עשבים
C (ה) המקבל שדה מחברו
ולא עשתה
אם יש בה כדי להעמיד כרי חיב לטפל בה
אמר רבי יהודה מה קצבה בכרי
אלא אם יש בה כדי נפילה

3ב
A (יג) המלוה את חברו לא ימשכננו אלא בבית דין
ולא יכנס לביתו לטול משכונו
שנאמר בחוץ תעמד
היו לו שני כלים נוטל אחד ומניח אחד
ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרשה ביום
ואם מת אינו מחזיר ליורשיו
רבן שמעון בן גמליאל אומר
אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום
ומשלשים יום ולהלן מוכרן בבית דין
B אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה
שנאמר ולא תחבל בגד אלמנה
החובל את הרחים עובר בלא תעשה וחיב משום שני כלים
שנאמר לא יחבל רחים ורכב
ולא רחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש
שנאמר כי נפש הוא חבל

3א
A (יא) שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום
שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום
שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע
יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום
(יב) אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים
יש בו משום ביומו תתן שכרו
ויש בו משום לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר
אימתי
בזמן שתבעו
לא תבעו אינו עובר עליו
המחהו אצל החנוני או אצל השלחני אינו עובר עליו
B השכיר בזמנו נשבע ונוטל
עבר זמנו אינו נשבע ונוטל
אם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל
גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו
ואין בו משום לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר

פרק י

המשנה כדרכה

מסכת בבא מציעא

1
(א) הבית והעליה שלשנים שנפלו
שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר ורואים אלו אבנים הראויות להשתבר
אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון

2ג
(ד) וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע
וגנה אחת על גביו ונפחת
הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה
עד שיעשה לבית בדו כפין

2ב
(ג) הבית והעליה שלשנים שנפלו
אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות
והוא אינו רוצה לבנות
הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכו
עד שיתן לו את יציאותיו
רבי יהודה אומר
אף זה דר בתוך שלחברו
צריך להעלות לו שכר
אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה
ומקרה את העליה ויושב בבית
עד שיתן לו את יציאותיו

2א
(ב) הבית והעליה שלשנים
נפחתה העליה
ואין בעל הבית רוצה לתקן
הרי בעל העליה יורד ודר למטה
עד שיתקן לו את העליה
רבי יוסי אומר
התחתון נותן את התקרה
והעליון את המעזיבה

3ג
השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש
ואמר לו תן לי שכרי
ואמר לו טל מה שעשית בשכרך
אין שומעין לו
משקבל עליו אמר לו הילך שכרך
ואני אטל את שלי
אין שומעין לו

3ב
(ה) מי שהיה כתלו סמוך לגנת חברו ונפל
ואמר לו פנה אבניך
ואמר לו הגיעוך
אין שומעין לו
משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך
ואני אטל את שלי
אין שומעין לו

3א
הכתל והאילן
שנפלו לרשות הרבים והזיקו
פטור מלשלם
נתנו לו זמן לקוץ את האילן
ולסתור את הכתל
ונפלו בתוך הזמן פטור
לאחר הזמן חיב

4ג
הבונה ברשות הרבים
המביא אבנים מביא
והבונה בונה
ואם הזיק משלם מה שהזיק
רבן שמעון בן גמליאל אומר
אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום

4ב
אין שורין טיט ברשות הרבים
ואין לובנין לבנים
אבל גובלין טיט ברשות הרבים
אבל לא לבנים

4א
המוציא זבלו לרשות הרבים
המוציא מוציא
והמזבל מזבל

5
(ו) שתי גנות זו על גב זו והירק בנתים
רבי מאיר אומר שלעליון
רבי יהודה אומר שלתחתון
אמר רבי מאיר אם ירצה העליון לקח את עפרו אין כאן ירק
אמר רבי יהודה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו אין כאן ירק
אמר רבי מאיר מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה רואין מהיכן ירק זה חי
אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו ולטול הרי הוא שלו והשאר שלתחתון