Mesechet Baba Kama

Mesechet Baba Kama

פרק א	המשנה כדרכה		מסכת בבא קמא
1ב (ב) כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומין כהכשר כל נזקו נכסים שאין בהן מעילה נכסים שלבני ברית נכסים המיחדים ובכל מקום חוץ מרשות המיחדת למזיק ורשות הנזק והמזיק כשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ		1א (א) ארבעה אבות נזיקים השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בה רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ
2 (ג) שום כסף ושוה כסף בפני בית דין ועל פי עדים בני חרין בני ברית והנשים בכלל הנזק והנזק והמזיק בתשלומין
3ב הזאב והארי והדב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין רבי אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו והמועד משלם נזק שלם מן העליה		3א (ד) חמשה תמין וחמשה מועדין הבהמה אינה מועדת לא לגח ולא לגוף ולא לשוך ולא לרבוץ ולא לבעוט השן מועדת לאכול את הראוי לה הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה ושור המועד ושור המזיק ברשות הנזק והאדם

פרק ב	המשנה כדרכה		מסכת בבא קמא
1ב (ב) כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה הבהמה מועדת לאכול פרות וירקות אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק במה דברים אמורים ברשות הנזק אבל ברשות הרבים פטור ואם נהנית משלם מה שנהנית כיצד משלם מה שנהנית אכלה מתוך הרחבה משלם מה שנהנית מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה מפתח החנות משלם מה שנהנית מתוך החנות משלם מה שהזיקה		1א (א) כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק התרנגולים מועדין להלך כדרכם ולשבר היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק
2ב הכלב שנטל את החררה והלך לגדיש אכל את החררה והדליק את הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק		2א (ג) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם מפני שהן מועדין
3ב (ה) שור המזיק ברשות הנזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק ברשות הנזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הנזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליה ברשות הנזק לשלם נזק שלם אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הנזק חצי נזק אמר להם אני לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הנזק אינו דין שנחמיר בקרן אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הנזק חצי נזק		3א (ד) איזה הוא תם ואיזה הוא מועד מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם משיחזר בו שלשה ימים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם כל שיהו התנוקות ממשמשין בו ואינו נוגח
4ב סמא את עין חברו ושבר את הכלים משלם נזק שלם		4א (ו) אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן

פרק ג	המשנה כדרכה	מסכת בבא קמא
1ג A (ג) המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים והזק בהן אחר חיב בנזקו וכל הקודם בהן זכה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חיבין לשלם וכל הקודם בהן זכה B ההופך את הגלל ברשות הרבים והזק בהן אחר חיב בנזקו	1ב A (ב) השופך מים ברשות הרבים והזק בהן אחר חיב בנזקו B המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר את גדרו בקוצים וגדר שנפל לרשות הרבים והזקו בהן אחרים חיב בנזקן	1א A (א) המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ואם הזק בה בעל החבית חיב בנזקו B נשברה כדו ברשות הרבים והחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חיב רבי יהודה אומר במתכון חיב באינו מתכון פטור
2ג (ו) שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצים והזיקו זה את זה שניהם פטורים	2ב (ה) זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו שלזה בקורתו שלזה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך היה בעל הקורה ראשון ובעל החבית אחרון נשברה החבית בקורה פטור בעל הקורה ואם עמד בעל הקורה חיב ואם אמר לבעל החבית עמד פטור היה בעל החבית ראשון ובעל הקורה אחרון נשברה החבית בקורה חיב ואם עמד בעל החבית פטור ואם אמר לבעל הקורה עמד חיב וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו	2א (ד) שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון הראשון חיב בנזקי השני
3 (ז) המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חיב
4ג (י) יש חיב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו פטור על מעשה שורו וחיב על מעשה עצמו שורו שביש פטור והוא שביש חיב שורו שסמא את עין עבדו והפיל את שנו פטור והוא שסמא את עין עבדו והפיל את שנו חיב שורו שחבל באביו ובאמו חיב והוא שחבל באביו ובאמו פטור שורו שהדליק את הגדיש בשבת חיב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחיב בנפשו	4ב (ט) שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה שוה כלום אמר רבי מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו אמר לו רבי יהודה וכן הלכה קימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו ולא קימת וגם את המת יחצון ואיזה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת	4א (ח) שני שורים תמים שחבלו זה את זה משלמים במותר חצי נזק שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד מועד בתם משלם במותר נזק שלם תם במועד משלם במותר חצי נזק וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמים במותר נזק שלם אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם אדם בתם משלם במותר נזק שלם תם באדם משלם במותר חצי נזק רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם
5ג היו הנזוקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקים שנים אחד גדול ואחד קטן הנזק אומר הגדול הזיק את הגדול והקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא הקטן את הגדול והגדול את הקטן אחד תם ואחד מועד הנזק אומר המועד הזיק את הגדול והתם את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא התם את הגדול והמועד את הקטן המוציא מחברו עליו הראיה	5ב היו שנים רודפים אחר אחד זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורים אם היו שניהן שלאיש אחד שניהן חיבים היה אחד גדול ואחד קטן הנזק אומר הגדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא הקטן הזיק אחד תם ואחד מועד הנזק אומר המועד הזיק והמזיק אומר לא כי אלא התם הזיק המוציא מחברו עליו הראיה	5א (יא) שור שהיה רודף אחר שור אחר והזק זה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחברו עליו הראיה

פרק ד	המשנה כדרכה		מסכת בבא קמא
1ב (ב) שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו מועד לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים את שהוא מועד לו משלם נזק שלם ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק אמרו לפני רבי יהודה הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לחל אמר להם לשבתות משלם נזק שלם לימות החל משלם חצי נזק אימתי הוא תם משיחזור בו שלשה ימי שבתות		1א (א) שור שנגח ארבעה וחמשה שורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו והאחרון אחרון נשכר דברי רבי מאיר רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב
2ב A שור האצטדין אינו חיב מיתה שנאמר כי יגח ולא שיגיחוהו B (ה) שור שנגח את האדם ומת מועד משלם כפר ותם פטור מן הכפר וזה וזה חיבים מיתה וכן בבן וכן בבת נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים בין שהוא יפה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד C (ו) שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג בן ישראל לנפלים והרג בן קימא פטור D (ז) שור האשה שור היתומים שור האפטרופוס שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשים הרי אלו חיבים מיתה רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת פטורים מן המיתה לפי שאין להם בעלים		2א A (ג) שור שלישראל שנגח שור שלהקדש ושלהקדש שנגח לשור שלישראל פטור שנאמר שור רעהו ולא שור שלהקדש B שור שלישראל שנגח לשור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח לשור שלישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם C (ד) שור שלפקח שנגח שור שלחרש שוטה וקטן חיב ושלחרש שוטה וקטן שנגח שור שלפקח פטור D שור שלחרש שוטה וקטן שנגח בית דין מעמידין להן אפטרופוס ומעידין להן בפני אפטרופוס נתפקח החרש נשתפה השוטה והגדיל הקטן חזר לתמותו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו
3ב (ט) מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר נכנסו תחת הבעלים מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חיב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר תם חיב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין		3א (ח) שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו אינו מקדש שחטו בשרו אסור ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מקדש ואם שחטו בשרו מתר

פרק ה	המשנה כדרכה	מסכת בבא קמא
1 (א) שור שנגח את הפרה ונמצא עברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד
2ג (ג) הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו שלבעל הבית או שנשכו כלבו שלבעל הבית פטור נגח הוא שורו שלבעל הבית חיב נפל לבורו והבאיש את מימיו חיב היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכפר ואם הכניס ברשות בעל החצר חיב רבי אומר בכלן אינו חב עד שיקבל עליו לשמור	2ב הכניס פרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו שלבעל הבית פטור ואם הזקה בהן בעל הפרות חיב ואם הכניס ברשות בעל החצר חיב	2א (ב) הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו שלבעל הבית פטור ואם הזקה בהן בעל הקדרות חיב ואם הכניס ברשות בעל החצר חיב
3 (ד) שור שהיה מתכון לחברו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות ואדם שהיה מתכון לחברו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות כיצד משלם דמי ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל ואם אין לה בעל נותן ליורשיו היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור
4ג (ו) בור שלשני שתפין עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חיב כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגלה ולא כסהו השני חיב כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חיב נפל לפניו מקול הכריה חיב לאחריו מקול הכריה פטור נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חיב על הבהמה ופטור על הכלים נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חיב בן או בת עבד או אמה פטור	4ב החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חיב אחד החופר בור שיח ומערה חריצין ונעיצין חיב אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור ואם הזק בו חיב	4א (ה) החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר חיב
5 (ז) אחד השור ואחד כל הבהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבדה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה

פרק ו	המשנה כדרכה	מסכת בבא קמא
1ג (ב) הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חיב מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו	1ב נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור הוציאוה לסטים הלסטים חיבים	1א (א) הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חיב
2ג A המדליק בתוך שלו עד כמה תעבר הדלקה רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותה כאלו היא באמצע בית כור רבי אליעזר אומר שש עשרה אמות כדרך רשות הרבים רבי עקיבא אומר חמשים אמה רבי שמעון אומר שלם ישלם המבער את הבערה הכל לפי הדלקה B (ה) המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו רבי יהודה אומר ישלם מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש שלחיטין או שלשעורים היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חיב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים	2ב A (ד) השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור בדיני אדם וחיב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חיב אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חיב אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חיב בא אחר ולבה המלבה חיב לבתה הרוח כלן פטורין B השולח את הבערה ואכלה עצים או אבנים או עפר חיב שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור	2א A נפלה לגנה ונהנית משלמת מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה רבי שמעון אומר אכלה פרות גמורים משלמת פרות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים B (ג) המגדיש בתוך שדה שלחברו שלא ברשות ואכלתן בהמתו שלבעל השדה פטור ואם הזקה בהן בעל הגדיש חיב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חיב
3ג הניח החנוני נרו מבחוץ החנוני חיב רבי יהודה אומר בנר חנכה פטור	3ב גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו שלחנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חיב	3א (ו) גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חיב

פרק ז	המשנה כדרכה		מסכת בבא קמא
1ב אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה		1א (א) מרבה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד שנאמר כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו
2ב A (ג) גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין הכל B גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים אלו ואלו נמצאו זוממין הראשונים משלמין תשלומי כפל והאחרונים משלמין תשלומי שלשה נמצאו האחרונים זוממין הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה אחד מן האחרונים זומם בטלה עדות שניה אחד מן הראשונים זומם בטלה כל העדות שאם אין גנבה אין טביחה ואין מכירה C (ד) גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה		2א A (ב) גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ארבעה וחמשה B גנב ומכר בשבת גנב ומכר לעבודה זרה גנב וטבח ביום הכפורים גנב משלאביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו גנב וטבח ואחר כך הקדיש משלם תשלומי ארבעה וחמשה C גנב וטבח לרפואה או לכלבים השוחט ונמצא טרפה השוחט חלין בעזרה משלם תשלומי ארבעה וחמשה רבי שמעון פוטר בשני אלו
3ב (ה) מכרו חוץ מאחד ממאה שבו או שהיתה לו בו שתפות השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה		3א גנב וטבח בשבת גנב וטבח לעבודה זרה גנב משלאביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה רבי שמעון אומר קדשים שחיב באחריותם משלם תשלומי ארבעה וחמשה ושאינו חיב באחריותם פטור
4ב (ו) היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חיב נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר לשוכר והיה מושכו ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חיב		4א גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותם או שגנב חוץ מרשותם וטבח ומכר ברשותם או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם משלם תשלומי ארבעה וחמשה אבל גנב וטבח ומכר ברשותם פטור
5ב לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת אין פורסין נשבים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס		5א (ז) אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ובמדברות שבארץ ישראל אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות אין מגדלין חזירים בכל מקום

פרק ח	המשנה כדרכה	מסכת בבא קמא
1ג בשת הכל לפי המביש והמתביש המביש את הערם המביש את הסומא המביש את הישן חיב וישן שביש פטור נפל מן הגג והזיק וביש חיב על הנזק ופטור על הבשת שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבשיו אינו חיב על בשת עד שיהא מתכון (ב) זה חמר באדם מבשור שהאדם משלם נזק צער רפוי שבת ובשת ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי ולדות	1ב רפוי הכהו חיב לרפאותו עלו בו צמחים אם מחמת המכה חיב שלא מחמת המכה פטור חיתה ונסתרה חיתה ונסתרה חיב לרפאותו חיתה כל צרכה אינו חיב לרפאותו שבת רואין אותו כאלו הוא שומר קשואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו	1א (א) החובל בחברו חיב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער ברפוי בשבת ובבשת בנזק כיצד סמא את עינו קטע את ידו שבר את רגלו רואין אותו כאלו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה צער כואו בשפוד או במסמר ואפלו על צפרנו מקום שאינו עושה חבורה אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה לטול להיות מצטער כך
2ג (ה) המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחברו בשבת פטור מכלן מפני שהוא נדון בנפשו והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכלן	2ב (ד) חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חיב והם שחבלו באחרים פטורין העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חיב והם שחבלו באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חיבין לשלם	2א (ג) המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה והחובל בחברו ביום הכפורים חיב בכלן החובל בעבד עברי חיב בכלן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני שלאחרים חיב בכלן רבי יהודה אומר אין לעבדים בשת
3ג האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חיב על מנת לפטור חיב קרע את כסותי שבר את כדי חיב על מנת לפטור פטור עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור חיב בין בגופו בין בממונו	3ב (ז) אף על פי שהוא נותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר ועתה השב את אשת ומנין שלא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך	3א (ו) התוקע לחברו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו רקו העביר טליתו ממנו פרע ראש האשה בשוק נותן ארבע מאות זוז זה הכלל הכל לפי כבודו אמר רבי עקיבא אפלו עניים שבישראל רואין אותם כאלו הם בני חרין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק באת לפני רבי עקיבא וחיבו לתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו זמן שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאסר שמן גלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא אמר לו לזו אני נותן ארבע מאות זוז אמר לו לא אמרת כלום החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים שחבלו בו חיבין והקוצץ את נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים שקצצו את נטיעותיו חיבים

פרק ט	המשנה כדרכה		מסכת בבא קמא
1ב A (ג) נתן לאמנים לתקן וקלקלו חיבין לשלם נתן לחרש שדה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חיב לשלם והבנאי שקבל עליו לסתור את הכתל ושבר את האבנים או שהזיק חיב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חיב B (ד) הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו צבעו כאור אם השבח יותר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח לצבוע לו אדם וצבעו שחור שחור וצבעו אדם רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח		1א A (א) הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזלה גזל פרה מעברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד דמי רחל העומדדת לגזז גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל נטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזלה זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה B (ב) גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה רבי מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך גזל מטבע ונסדק פרות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזלה מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעבדה בה עברה או שנפסלה מעל גבי המזבח או שהיתה יוצאת לסקל אומר לו הרי שלך לפניך
2ב A (ז) נתן לו את הקרן ונשבע לו על החמש הרי זה משלם חמש על חמש עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה וכן בפקדון שנאמר בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או במצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר הרי זה משלם קרן וחמש ואשם B היכן פקדוני אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחמש ואשם C (ח) היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדין מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחמש ואשם		2א A (ה) הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפלו למדי לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו B (ו) נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החמש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החמש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו C נתן לו את החמש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החמש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן צריך לילך אחריו
3ב (י) האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי אם מת יירשנו בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו ויחזיר לבניו או לאחיו ואם אין לו לוה ובעלי החוב באים ונפרעים		3א (ט) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחמש לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי החוב באים ונפרעים
4ב A (יב) נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולין להוציא מידם שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה B נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קים האשם יקרבוהו בני ידעיה ואם לא יחזיר ויביא אשם אחר שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא נתן את הקרן ולא נתן את החמש אין החמש מעכב		4א A (יא) הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחמש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם עליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו B היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת הכסף ינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה

פרק י	המשנה כדרכה		מסכת בבא קמא
1ג A אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדה חברו להציל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק אבל לא יקץ את סוכו על מנת לתן את הדמים רבי ישמעאל בנו שלרבי יוחנן בן ברוקה אומר אף קוצץ ונותן את הדמים B (ג) המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גנבה בעיר ישבע לו הלוקח כמה נתן ויטל ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה הימנו	1ב A (ב) נטלו המוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר גזלו הלסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן B המציל מן הנהר או מן הגיס או מן הלסטים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו וכן נחיל שלדבורים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו		1א A (א) הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם ואם היה דבר שיש בו אחריות חיבין לשלם B אין פורטין לא מתבת המוכסין ולא מכיס שלגבאין ואין נוטלין מהם צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק
2ב שטף הנהר חמורו וחמור חברו שלו יפה מנה ושלחברו מאתים הניח זה את שלו והציל את שלחברו אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי חיב לתן לו		2א (ד) זה בא בחביתו שליין וזה בא בכדו שלדבש נסדקה חבית שלדבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו ואם אמר אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חיב לתן לו
3ג A (ט) אין לוקחים מן הרועים צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פרות עצים ופרות אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל ועגלים בשרון וכלן שאמרו להטמין אסור ולוקחין ביצים ותרנגולים מכל מקום B (י) מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו ושהסורק מוציא הרי אלו שלבעל הבית הכובס נוטל שלשה חוטין והן שלו יתר מכן הרי אלו שלבעל הבית אם היה השחור על גבי הלבן נוטל את הכל והן שלו החיט ששיר מן החוט כדי לתפור בו ומטלית שהיא שלש על שלש הרי אלו שלבעל הבית מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל שלבעל הבית ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסרת שלבעל הבית	3ב A (ז) האומר לחברו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך חיב לשלם אבל אם אמר לו איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי פטור מלשלם B (ח) הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב חיב באחריותו לא ידעו הבעלים לא בגנבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן ושלמה היא פטור		3א A (ה) הגוזל שדה מחברו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חיב להעמיד לו שדה אחרת שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך B (ו) הגוזל את חברו או שלוה הימנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר