Mesechet Baba Batra

פרק א

מסכת בבא בתרא

1
(א) השתפין שרצו לעשות מחצה בחצר בונין את הכתל באמצע


(ב) וכן בגנה
מקום שנהגו לגדור מחיבין אותו
אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור
אין מחיבין אותו
אלא אם רוצה כונס לתוך שלו ובונה
ועושה חזית מבחוץ
לפיכך אם נפל הכתל
המקום והאבנים שלו
אם עשו מדעת שניהם
בונין את הכתל באמצע
ועושין חזית מכאן ומכאן
לפיכך אם נפל הכתל
המקום והאבנים שלשניהם


מקום שנהגו לבנות
גויל גזית כפיסין לבנים
בונים הכל כמנהג המדינה
בגויל
זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים
בגזית
זה נותן טפחים ומחצה וזה נותן טפחים ומחצה
בכפיסין
זה נותן טפחים וזה נותן טפחים
בלבנים
זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה
לפיכך אם נפל הכתל
המקום והאבנים שלשניהם


סמך לו כתל אחר
אף על פי שלא נתן עליו את התקרה
מגלגלין עליו את הכל
בחזקת שלא נתן
עד שיביא ראיה שנתן


(ד) כתל חצר שנפל
מחיבין אותו לבנותו עד ארבע אמות
בחזקת שנתן
עד שיביא ראיה שלא נתן
מארבע אמות ולמעלה אין מחיבין אותו


(ג) המקיף את חברו משלש רוחותיו
וגדר את הראשונה ואת השניה
ואת השלישית
אין מחיבין אותו
רבי יוסי אומר
אם עמד וגדר את הרביעית
מגלגלין עליו את הכל


כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח
רבן שמעון בן גמליאל אומר
לא כל העירות ראויות לחומה
כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר
שנים עשר חדש
קנה בה בית דירה
הרי הוא כאנשי העיר מיד


(ה) כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר
רבן שמעון בן גמליאל אומר
לא כל החצרות ראויות לבית שער

5
(ו) אין חולקין את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה
ולא את השדה עד שיהא בה תשעת קבין לזה ותשעת קבין לזה
רבי יהודה אומר עד שיהא בה תשעת חצאי קבין לזה ותשעת חצאי קבין לזה
ולא את הגנה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה
רבי עקיבא אומר בית רבע
ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך
ולא את הטלית ולא את המרחץ ולא את בית הבד
עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה
זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין
אימתי בזמן שאין שניהם רוצים
אבל בזמן ששניהם רוצים אפלו בפחות מכאן יחלקו
וכתבי הקדש אף על פי ששניהם רוצים לא יחלקו


 

פרק ב

מסכת בבא בתרא

1ג
A
ומרחיקין את הרחים שלשה מן השכב
שהן ארבעה מן הרכב
ואת התנור שלשה מן הכליא
שהן ארבעה מן השפה
B
(ב) לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית
אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות
היה מעמידו בעליה
צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים
ובכירה טפח
ואם הזיק משלם מה שהזיק
רבי שמעון אומר
לא אמרו כל השעורין האלו
אלא שאם הזיק פטור מלשלם

1ב
מרחיקין את הזרעים ואת המחרשה
ואת מי רגלים
מן הכתל שלשה טפחים

1א
A
(א) לא יחפר אדם בור
סמוך לבורו שלחברו
ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים
ולא נברכת הכובסין
אלא אם כן
הרחיק מכתל חברו שלשה טפחים
וסד בסיד
B
מרחיקין את הגפת
ואת הזבל ואת המלח
ואת הסיד ואת הסלעים
מכתלו שלחברו שלשה טפחים
וסד בסיד


חנות שבחצר
יכול הוא למחות בידו ולומר לו
איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין
עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק
אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו
איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הרחים
ולא מקול התינוקות


(ג) לא יפתח אדם חנות שלנחתומין ושלצבעין
תחת אוצרו שלחברו
ולא רפת בקר
באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר


(ה) מרחיקין את הסלם מן השובך ארבע אמות
כדי שלא תקפץ הנמיה
ואת הכתל מן המזחילה ארבע אמות כדי שיהא זוקף את הסלם


(ד) מי שהיה כתלו סמוך לכתל חברו לא יסמך לו כתל אחר
אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות
והחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות


A
(ח) מרחיקין גרן קבועה מן העיר חמשים אמה
לא יעשה אדם גרן קבועה בתוך שלו
אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח
ומרחיק מנטיעותיו שלחברו ומנירו כדי שלא יזיק
B
(ט) מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הברסקי
מן העיר חמשים אמה
אין עושין ברסקי אלא למזרח העיר
רבי עקיבא אומר
לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה ומרחיק חמשים אמה
(י) מרחיקין את המשרה מן הירק
ואת הכרישין מן הבצלים
ואת החרדל מן הדבורים
רבי יוסי מתיר בחרדל
C
(יא) מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה
ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד
אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקץ
ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקץ
רבי יוסי אומר
אף על פי שהבור קדם לאילן לא יקץ
שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו


A
מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה
ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו
אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח
רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין מלא שגר היונה
ואם לקחו אפלו בית רבע הרי הוא בחזקתו
B
(ו) נפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא שלבעל השובך
חוץ מחמשים אמה הרי הוא שלמוצאו
נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו
מחצה על מחצה שניהם יחלקו
C
(ז) מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה
ובחרוב ובשקמה חמשים אמה
אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה
אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים
ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים
ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ
ואינו נותן דמים


(יד) אילן שהוא נוטה לרשות הרבים
קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו
רבי יהודה אומר
גמל טעון פשתן או חבילי זמורות
רבי שמעון אומר
כל האילן כנגד המשקלת מפני הטמאה


(יג) אילן שהוא נוטה לשדה חברו
קוצץ מלא המרדע על גבי המחרשה
ובחרוב ובשקמה כנגד המשקלת
בית השלחין כל האילן כנגד המשקלת
אבא שאול אומר
כל אילן סרק כנגד המשקלת


(יב) לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו
אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות
אחד גפנים ואחד כל אילן
היה גדר בנתים
זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן
היו שרשיו יוצאין לתוך שלחברו
מעמיק שלשה טפחים
כדי שלא יעכב את המחרשה
היה חופר בור שיח ומערה
קוצץ ויורד והעצים שלו


 

פרק ג

מסכת בבא בתרא

1ג
(ב) שלש ארצות לחזקה
יהודה ועבר הירדן והגליל
היה ביהודה והחזיק בגליל
בגליל והחזיק ביהודה
אינה חזקה
עד שיהא עמו במדינה
אמר רבי יהודה
לא אמרו שלש שנים
אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה
וילכו ויודיעוהו שנה
ויבא לשנה אחרת

1ב
שדה הבעל חזקתה שלש שנים
ואינה מיום ליום
רבי ישמעאל אומר
שלשה חדשים בראשונה ושלשה באחרונה
 ושנים עשר חדש באמצע
הרי שמנה עשר חדש
רבי עקיבא אומר
חדש בראשונה וחדש באחרונה
ושנים עשר חדש באמצע
הרי ארבעה עשר חדש
אמר רבי ישמעאל
במה דברים אמורים
בשדה הלבן
אבל בשדה האילן
כנס את תבואתו מסק את זיתיו
כנס את קיצו
 הרי אלו שלש שנים

1א
(א) חזקת הבתים
והבורות והשיחין והמערות
והשובכות והמרחצאות ובית הבדין
ובית השלחין
והעבדים
וכל שהוא עושה פרות תדיר
חזקתן שלש שנים
מיום ליום


(ד) היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממים
משלמין לו את הכל
שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית
משלשין ביניהם
שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם
הרי אלו שלש עדיות
והן עדות אחת להזמה


האמנין והשתפין והאריסין והאפטרופין
אין להם חזקה
אין לאיש חזקה בנכסי אשתו
ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה
ולא לאב בנכסי הבן
ולא לבן בנכסי האב
במה דברים אמורים במחזיק
אבל בנותן מתנה
והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר
נעל וגדר ופרץ כל שהוא
הרי זו חזקה


(ג) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד
אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי
והוא אמר לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה
שמכרת לי שנתת לי במתנה
אביך מכרה לי אביך נתנה לי במתנה
הרי זו חזקה
והבא משום ירשה אינו צריך טענה


(ה) אלו דברים שיש להם חזקה ואלו דברים שאין להם חזקה


הזיז עד טפח יש לו חזקה
ויכול למחות
פחות מטפח אין לו חזקה
ואינו יכול למחות


(ו) המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה
המזחילה יש לה חזקה
סלם המצרי אין לו חזקה
ולצורי יש לו חזקה
חלון המצרית אין לה חזקה
ולצורית יש לה חזקה
איזו היא חלון המצרית
כל שאין ראשו שלאדם יכול לכנס לתוכה
רבי יהודה אומר
אם יש לה מלבן
אף על פי שאין ראשו שלאדם
יכול לכנס לתוכה
הרי זו חזקה


היה מעמיד בהמה בחצר
תנור וכירים ורחים
ומגדל תרנגולין
ונותן זבלו בחצר
אינה חזקה
אבל עשה מחצה לבהמתו
גבוהה עשרה טפחים
וכן לתנור וכן לכירים וכן לרחים
הכניס תרנגולין לתוך הבית
ועשה מקום לזבלו עמק שלשה או גבוה שלשה
הרי זו חזקה


A
אין מוציאין זיזין וגזזטראות
לרשות הרבים
אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא
B
לקח חצר ובה זיזין וגזזטראות
הרי זו בחזקתה


A
לא יפתח אדם לחצר השתפין
פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון
היה קטן לא יעשנו גדול
אחד לא יעשנו שנים
אבל פותח הוא לרשות הרבים
פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון
היה קטן עושה אותו גדול
אחד עושה אותו שנים
B
(ח) אין עושין חלל תחת רשות הרבים
בורות שיחין ומערות
רבי אליעזר מתיר
כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים


A
(ז) לא יפתח אדם חלונותיו
לחצר השתפין
B
לקח בית בחצר אחרת
לא יפתחנו לחצר השתפין
בנה עליה על גבי ביתו
לא יפתחנה לחצר השתפין
אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו
ובונה עליה על גבי ביתו
ופותחה לתוך ביתו


 

פרק ד

מסכת בבא בתרא

1ב
(ג) המוכר את הבית
מכר את הדלת אבל לא את המפתח
מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת
מכר את האצטרובל אבל לא את הקלת
ולא את התנור ולא את הכירים
בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין

1א
(א) המוכר את הבית
לא מכר את היציע ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו
ולא את החדר שלפנים ממנו
ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים
רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח
אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור
(ב) לא את הבור ולא את הדות
אף על פי שכתב לו עמקא ורומא
וצריך לקח לו דרך דברי רבי עקיבא
וחכמים אומרים אינו צריך לקח לו דרך
ומודה רבי עקיבא
בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך לקח לו דרך
מכרן לאחר
רבי עקיבא אומר אינו צריך לקח לו דרך
וחכמים אומרים צריך לקח לו דרך


(ז) המוכר את העיר
מכר בתים בורות שיחין ומערות
מרחצאות ושובכות
בית הבדין ובית השלחין
אבל לא את המטלטלין
ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה
אפלו היו בה בהמה ועבדים
הרי כלן מכורין
רבן שמעון בן גמליאל אומר
המוכר את העיר מכר את הסנטר


A
(ה) המוכר את בית הבד
מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות
אבל לא מכר את העכירין
ואת הגלגל ואת הקורה
ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו
הרי כלן מכורין
רבי אליעזר אומר
המוכר את בית הבד מכר את הקורה
B
(ו) המוכר את המרחץ
לא מכר את הנסרים
ואת הספסלים ואת הוילאות
בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה
הרי כלן מכורין
בין כך ובין כך
לא מכר לא את המגורות שלמים
ולא את האוצרות שלעצים


(ד) המוכר את החצר
מכר בתים בורות שיחין ומערות
אבל לא את המטלטלין
בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה
הרי כלן מכורין
בין כך ובין כך
לא מכר לא את המרחץ
ולא את בית הבד שבתוכה
רבי אליעזר אומר
המוכר את החצר
לא מכר אלא אוירה שלחצר


האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכלם
המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכלם
המקדיש את השדה הקדיש את כלם
רבי שמעון אומר
המקדיש את השדה
לא הקדיש אלא את החרוב המרכב ואת סדן השקמה


(ח) המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה
ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו
ואת התבואה שהיא מחברת לקרקע
ואת מחצת הקנים שהיא פחותה מבית רבע
ואת השומרה שאינה עשויה בטיט
ואת החרוב שאינו מרכב ואת בתולת השקמה
(ט) אבל לא מכר לו את האבנים שאינן לצרכה
ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו
ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע
בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין
בין כך ובין כך לא מכר לא את מחצת הקנים שהיא בית רבע
ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט
ולא את החרוב המרכב ולא את סדן השקמה
ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובך
בין חרבין בין ישובין
וצריך לקח לו דרך דברי רבי עקיבא
וחכמים אומרים אינו צריך
ומודה רבי עקיבא
בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך לקח לו דרך
מכרן לאחר
רבי עקיבא אומר אינו צריך לקח לו דרך
וחכמים אומרים צריך לקח לו דרך
במה דברים אמורים במוכר
אבל בנותן מתנה נותן את כלם


 

פרק ה

מסכת בבא בתרא

1ג
(ב) המוכר את החמור לא מכר את כליו
נחום המדי אומר מכר את כליו
רבי יהודה אומר
פעמים מכורין ופעמים אינן מכורין
כיצד
היה חמור לפניו וכליו עליו ואמר לו
מכר לי חמורך זה הרי כליו מכורין
חמורך הוא אין כליו מכורין

1ב
מכר את הקרון לא מכר את הפרדות
מכר את הפרדות לא מכר את הקרון
מכר את הצמד לא מכר את הבקר
מכר את הבקר לא מכר את הצמד
רבי יהודה אומר
הדמים מודיעין
כיצד
אמר לו מכר לי את צמדך במאתים זוז
הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז
וחכמים אומרים אין הדמים ראיה

1א
(א) המוכר את הספינה
מכר את התרן ואת הנס ואת העוגין
ואת כל המנהיגין אותה
אבל לא מכר לא את העבדים
ולא את המרצופין ולא את האנתיקי
ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה
הרי כלן מכורין


מכר כורת מכר דבורים
מכר שובך מכר יונים


מכר אשפה מכר זבלה
מכר בור מכר מימיו


(ג) המוכר את החמור מכר את הסיח
מכר את הפרה לא מכר את בנה


(ה) המוכר ראש בהמה גסה
לא מכר את הרגלים
מכר את הרגלים לא מכר את הראש
מכר את הקנה לא מכר את הכבד
מכר את הכבד לא מכר את הקנה
אבל בדקה מכר את הראש
מכר את הרגלים
מכר את הרגלים לא מכר את הראש
מכר את הקנה מכר את הכבד
מכר את הכבד לא מכר את הקנה


(ד) הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו
הרי זה לא קנה קרקרע
רבי מאיר אומר קנה קרקע
הגדילו לא ישפה והעולה מן הגזע שלו
ומן השרשים שלבעל הקרקע
ואם מתו אין לו קרקע
קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה
והעולה מן הגזע ומן השרשין שלו
ואם מתו יש לו קרקע


הלוקח פרות שובך מחברו
מפריח ברכה הראשונה
פרות כורת נוטל שלשה נחילין ומסרס
חלות דבש מניח שתי חלות
זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות


הלוקח פשתן מחברו
הרי זה לא קנה
עד שיטלטלנו ממקום למקום
ואם היה במחבר לקרקע ותלש כל שהוא
קנה


(ז) המוכר פרות לחברו
משך ולא מדד
קנה
מדד ולא משך
לא קנה
אם היה פקח שוכר את מקומן


(ו) ארבע מדות במוכרין
מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות
הלוקח יכול לחזור בו
רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו
רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות
אין אחד מהם יכול לחזור בו
שחמתית ונמצאת לבנה
לבנה ונמצאת שחמתית
עצים שלזית ונמצאו שלשקמה
שלשקמה ונמצאו שלזית
יין ונמצא חמץ חמץ ונמצא יין
שניהם יכולין לחזור בהן


A
(י) הסיטון מקנח מדותיו
אחת לשלשים יום
ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש
רבן שמעון בן גמליאל אומר חלוף הדברים
B
החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת
וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת
ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל
(יא) אמר רבן שמעון בן גמליאל
במה דברים אמורים בלח
אבל ביבש אינו צריך
C
וחיב להכריע לו טפח
היה שוקל לו עין בעין
נותן לו גרומיו אחד לעשרה בלח
ואחד לעשרים ביבש
מקום שנהגו למוד בדקה לא ימד בגסה
בגסה לא ימד בדקה
למחוק לא יגדש לגדוש לא ימחק


(ט) השולח את בנו אצל החנוני
ופנדיון בידו
ומדד לו באסר שמן
ונתן לו את האסר
שבר את הצלוחית ואבד את האסר
החנוני חיב
רבי יהודה פוטר
שעל מנת כן שלחו
ומודים חכמים לרבי יהודה
בזמן שהצלוחית ביד התינוק
ומדד החנוני לתוכה
החנוני פטור


A
(ח) המוכר יין ושמן לחברו
והוקרו או שהוזלו
אם עד שלא נתמלאת המדה למוכר
משנתמלאת המדה ללוקח
B
ואם היה סרסור ביניהן
נשברה החבית נשברה לסרסור
C
וחיב להטיף לו שלש טפין
הרכינה ומצה הרי הוא שלמוכר
והחנוני אינו חיב להטיף לו שלש טפין
רבי יהודה אומר
ערב שבת עם חשכה פטור


 

פרק ו

מסכת בבא בתרא

1ג
A
(ד) המוכר מקום לחברו לבנות לו בית
וכן המקבל מחברו לבנות לו
בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו
בונה ארבע אמות על שש
דברי רבי עקיבא
רבי ישמעאל אומר
רפת בקר היא זו
B
הרוצה לעשות רפת בקר
בונה ארבע אמות על שש
בית קטן שש על שמונה
גדול שמונה על עשר
טרקלין עשר על עשר
רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו
ראיה לדבר היכל
רבן שמעון בן גמליאל אומר
הכל כבנין ההיכל

1ב
(ג) המוכר יין לחברו והחמיץ
אינו חיב באחריותו
ואם ידוע שיינו מחמיץ
הרי זה מקח טעות
ואם אמר לו יין מבשם אני מוכר לך
חיב להעמיד לו עד העצרת
וישן משלאשתקד
ומישן משלשלש שנים

1א
A
(א) המוכר פרות לחברו ולא צמחו
ואפלו זרע פשתן
אינו חיב באחריותן
רבן שמעון בן גמליאל אומר
זרעוני גנה שאינן נאכלין חיב באחריותן
B
(ב) המוכר פרות לחברו
הרי זה מקבל עליו רבע טנופת לסאה
תאנים מקבל עליו עשר מתלעות למאה
מרתף שליין
מקבל עליו עשר קוססות למאה
קנקנים בשרון
מקבל עליו עשר פיטסיאות למאה


A
(ח) המוכר מקום לחברו לעשות לו קבר
וכן המקבל מחברו לעשות לו קבר
עושה תוכה שלמערה ארבע אמות על שש
ופותח לתוכה שמונה כוכין
שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדן
והכוכין ארכן ארבע אמות
ורומן שבעה ורחבן ששה
רבי שמעון אומר
עושה תוכה שלמערה
שש אמות על שמונה
ופותח לתוכה שלשה עשר כוך
ארבעה מכאן וארבעה מכאן
ושלשה מכנגדן
ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל
B
ועושה חצר על פי המערה שש על שש
כמלא המטה וקובריה
ופותח לתוכה שתי מערות
אחת מכאן ואחת מכאן
רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה
רבן שמעון בן גמליאל אומר
הכל לפי הסלע


(ז) מי שהיתה דרך הרבים
עוברת בתוך שדהו
נטלה ונתן להם מן הצד
מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו
דרך היחיד ארבע אמות
דרך הרבים שש עשרה אמה
דרך המלך אין לה שעור
דרך הקבר אין לה שעור
המעמד דיני צפורי אמרו בית ארבעת קבין


A
(ה) מי שיש לו בור
לפנים מביתו שלחברו
נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין
ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין
ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו
אלא ממלא ומשקה מבחוץ
וזה עושה לו פותחת
וזה עושה לו פותחת
B
(ו) מי שיש לו גינה
לפנים מגנתו שלחברו
נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים
ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין
ואינו מכניס לתוכה תגרין
ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת
והחיצון זורע את הדרך
נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם
נכנס בשעה שהוא רוצה
ויוצא בשעה שהוא רוצה
ומכניס לתוכה תגרין
ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת
וזה וזה אינם רשאים לזרעה


 

פרק ז

מסכת בבא בתרא

1
(א) האומר לחברו
בית כור עפר אני מוכר לך
היו שם נקעים עמקים עשרה טפחים
או סלעים גבוהים עשרה טפחים
אינן נמדדין עמה
פחות מכאן נמדדין עמה
ואם אמר לו כבית כור עפר
אפלו היו שם נקעים עמקים יותר מעשרה טפחים
או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים
הרי אלו נמדדין עמה


(ג) מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר
בטל הן חסר הן יתר מדה בחבל
הן חסר הן יתר מדה בחבל
בטל מדה בחבל הן חסר הן יתר
דברי בן ננס
בסימניו ובמצריו
פחות משתות הגיעו
עד שתות ינכה


(ב) בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל
פחת כל שהוא ינכה
הותיר כל שהוא יחזיר
אם אמר הן חסר הן יתר
אפלו פחת רבע לסאה או הותיר רבע לסאה הגיעו
יותר מכאן יעשה חשבון
מה הוא מחזיר לו
מעות
ואם רצה מחזיר לו קרקע
ולמה אמרו מחזיר לו מעות
ליפות כחו שלמוכר
שאם שיר בשדה בית תשעה קבין ובגנה בית חצי קב
וכדברי רבי עקיבא בית רבע
מחזיר לו את הקרקע
ולא את הרבע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר

3
(ד) האומר לחברו
חצי שדה אני מוכר לך
משמנין ביניהן ונוטל חצי שדהו
חציה בדרום אני מוכר לך
משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום
והוא מקבל עליו מקום הגדר חריץ ובן חריץ
וכמה הוא חריץ
ששה טפחים
ובן חריץ שלשה


 

פרק ח

מסכת בבא בתרא

1ב
(ב) סדר נחלות כך הוא
איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו
הבן קודם לבת וכל יוצאי ירכו שלבן קודמין לבת
הבת קודמת לאחין יוצאי ירכה שלבת קודמין לאחין
האחין קודמין לאחי האב יוצאי ירכן שלאחין קודמין לאחי האב
זה הכלל
כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין
והאב קודם לכל יוצאי ירכו

1א
(א) יש נוחלין ומנחילין ויש נוחלין ולא מנחילין
מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין
אלו נוחלין ומנחילין
האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב
 נוחלין ומנחילין
האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות
נוחלין ולא מנחילין
האשה את בניה והאשה את בעלה ואחי האם
מנחילין ולא נוחלין
והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין


(ד) אחד הבן ואחד הבת בנחלה
אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב
ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם
והבנות נזונות מנכסי האב ואינן נזונות מנכסי האם


(ג) בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה
חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים
וחלקו עם אחיו בנכסי חפר
ושהיה בכור נוטל שני חלקים


A
(ו) האומר
זה בני נאמן
זה אחי אינו נאמן
ונוטל עמו בחלקו
מת יחזרו נכסים למקומן
נפלו לו נכסים ממקום אחר
יירשו אחיו עמו
B
מי שמת
ונמצאת דיתיקי קשורה על ירכו
הרי זו אינה כלום
זכה בה לאחר
בין מן היורשין בין שאינו מן היורשין
דבריו קימין


A
האומר
איש פלוני יירשני במקום שיש בת
בתי תירשני במקום שיש בן
לא אמר כלום
שהתנה על מה שכתוב בתורה
רבי יוחנן בן ברוקה אומר
אם אמר על מי שהוא ראוי לירשה
דבריו קימין
אם על מי שאינו ראוי לירשה
אין דבריו קימין
B
הכותב את נכסיו לאחרים
והניח את בניו
מה שעשה עשוי
אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו
רבן שמעון בן גמליאל אומר
אם לא היו בניו נוהגין כשורה זכור לטוב


A
(ה) האומר
איש פלוני בני בכור לא יטל פי שנים
איש פלוני בני לא יירש עם אחיו
לא אמר כלום
שהתנה על מה שכתוב בתורה
B
המחלק נכסיו לבניו על פיו
רבה לאחד ומעט לאחר
והשוה להן את הבכור
דבריו קימין
ואם אמר משום ירשה לא אמר כלום
כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף
משום מתנה
דבריו קימין


הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו
האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן
והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב
מכר האב מכורין עד שימות
מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב
האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה
ומה שהניח תלוש הרי הוא שליורשין


(ז) הכותב נכסיו לבניו
צריך שיכתב מהיום ולאחר מיתה
דברי רבי יהודה
רבי יוסי אומר אינו צריך


(ח) הניח בנות גדולות וקטנות
אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות
ולא הקטנות נזונות על הגדולות
אלא חולקות בשוה
נשאו הגדולות ישאו הקטנות ואם אמרו הקטנות
הרי אנו נושאות כדרך שנשאתן אתן אין שומעין להן
זה חומר בבנות מבבנים
שהבנות נזונות על הבנים ואינן נזונות על הבנות


הניח בנים גדולים וקטנים
אין הגדולים מתפרנסים על הקטנים
ולא הקטנים נזונין על הגדולים
אלא חולקין בשוה
נשאו הגדולים ישאו הקטנים ואם אמרו הקטנים
הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם
אלא מה שנתן להם אביהם נתן


 

פרק ט

מסכת בבא בתרא

1ג
האומר אם תלד אשתי זכר יטל מנה
ילדה זכר נוטל מנה
נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים
אם זכר מנה אם נקבה מאתים
וילדה זכר ונקבה
הזכר נוטל מנה והנקבה מאתים
ילדה טמטום אינו נוטל
אם אמר כל מה שתלד אשתי יטל
הרי זה יטל
ואם אין שם יורש אלא הוא
יורש את הכל

1ב
(ב) הניח בנים ובנות וטמטום
בזמן שהנכסים מרבים
הזכרים דוחין אותו אצל הנקבות
הנכסין מעטין
הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים

1א
(א) מי שמת והניח בנים ובנות
בזמן שהנכסים מרבים
הבנים יירשו והבנות יזונו
הנכסין מעטין הבנות יזונו
והבנים ישאלו על הפתחים
אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי
אמר רבן גמליאל
רואה אני את דברי אדמון


A
(ו) שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים
ושיר קרקע כל שהוא מתנתו קימת
לא שיר קרקע כל שהוא אין מתנתו קימת
לא כתב בה שכיב מרע
הוא אומר שכיב מרע היה
והן אומרים בריא היה
צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים
המוציא מחברו עליו הראיה
B
(ז) המחלק נכסיו על פיו
רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסכן
נכסים שיש להן אחריות
נקנין בכסף ובשטר ובחזקה
ושאין להן אחריות אינן נקנין
אלא במשיכה
אמרו לו מעשה באמן שלבני רוכל
שהיתה חולה ואמרו תנו כבינתי לבתי
והיא בשנים עשר מנה
ומתה וקימו את דבריה
אמר להן בני רוכל תקברם אמם
וחכמים אומרים בשבת דבריו קימין
מפני שאינו יכול לכתוב
אבל לא בחל
כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול
רבי יהושע אומר
לקטן אמרו קל וחמר לגדול


A
האחין שעשו מקצתן שושבינות
בחיי האב
חזרה השושבינות
חזרה לאמצע
שהשושבינות נגבית בבית דין
אבל השולח לחברו כדי יין וכדי שמן
אינן נגבין בבית דין
מפני שהן גמילות חסדים
B
(ה) השולח סבלונות לבית חמיו
שלח שם מאה מנה
ואכל שם סעודת חתן אפלו בדינר
אינן נגבין
לא אכל שם סעודת חתן
הרי אלו נגבין
שלח סבלונות מרבין
שיחזרו עמה לבית בעלה
הרי אלו נגבין
סבלונות מעטין שתשתמש בהן בבית אביה
אינן נגבין


A
(ג) הניח בנים גדולים וקטנים
השביחו הגדולים את הנכסים
השבחו לאמצע
אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא
הרי אנו עושים ואוכלין
השביחו לעצמן
וכן האשה שהשביחה את הנכסים
השביחה לאמצה
אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי
הרי אני עושה ואוכלת השביחה לעצמה
B
(ד) האחין השתפין
שנפל אחד מהן לאמנות
נפל לאמצע
חלה ונתרפא נתרפא משלעצמו


(י) נפל הבית עליו ועל אמו
אלו ואלו מודים שיחלקו
אמר רבי עקיבא
מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן
אמר לו בן עזאי
על החלוקין אנו מצטערין
אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין


(ט) נפל הבית עליו ועל אשתו
יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה
ואחר כך מת הבעל
יורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון
ואחר כך מתה האשה
בית שמאי אומרים יחלקו
ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן
כתבה בחזקת יורשי הבעל
נכסים הנכנסים והיוצאין עמה
בחזקת יורשי האב


(ח) נפל הבית עליו ועל אביו
או עליו ועל מורישיו
והיתה עליו כתבת אשה ובעל חוב
יורשי האב אומרים הבן מת ראשון
ואחר כך מת האב
בעלי החוב אומרים האב מת ראשון
ואחר כך מת הבן
בית שמאי אומרים יחלקו
ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן


 

פרק י

מסכת בבא בתרא

1ב
A
כתב בו זוזין מאה דאנון סלעין עשרין אין לו אלא עשרין
זוזין מאה דאנון תלתין סלעין אין לו אלא מנה
כסף זוזין דאנון ונמחק אין פחות משנים
כסף סלעין דאנון ונמחק אין פחות משתים
דרכונות דאנון ונמחק אין פחות משנים
B
כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים
מלמעלה מאתים ומלמטה מנה
הכל הולך אחר התחתון אם כן למה כותבין את העליון
שאם תמחק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון

1א
A
(א) גט פשוט עדיו מתוכו ומקשר עדיו מאחוריו
פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקשר שכתבו עדיו מתוכו
שניהם פסולים
רבי חנניה בן גמליאל אומר
מקשר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה
B
(ב) גט פשוט עדיו בשנים ומקשר בשלשה
פשוט שכתוב בו עד אחד ומקשר שכתוב בו שני עדים
שניהם פסולין


A
אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות
אלא מדעת שניהם
והמקבל נותן את השכר
B
אין כותבין שטרי ברורין
וכל מעשה בית דין
אלא מדעת שניהם
ושניהם נותנים את השכר
רבן שמעון בן גמליאל אומר
שניהם כותבין שנים
לזה לעצמו ולזה לעצמו


A
כותבין שטר למוכר
אף על פי שאין הלוקח עמו
ואין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו
והלוקח נותן את השכר
B (ד) אין כותבין שטרי ארוסין ונשואין
אלא מדעת שניהם
והחתן נותן את השכר


A
(ג) כותבין גט לאיש
אף על פי שאין אשתו עמו
והשובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה
ובלבד שיהא מכירן
והבעל נותן את השכר
B
כותבין שטר ללוה
אף על פי שאין המלוה עמו
ואין כותבין למלוה עד שיהא הלוה עמו
והלוה נותן את השכר


מי שפרע מקצת חובו
רבי יהודה אומר יחליף
רבי יוסי אומר יכתב שובר
אמר רבי יהודה
נמצא זה צריך להיות
שומר שוברו מן העכברים
אמר לו רבי יוסי
כך יפה לו ולא יורע כחו שלזה


(ו) מי שנמחק שטר חובו
מעידין עליו עדים ובא לפני בית דין
ועושין לו קיום
איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו
ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו


(ה) מי שפרע מקצת חובו
והשליש את שטרו ואמר לו
אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני
תן לו שטרו
הגיע הזמן ולא נתן
רבי יוסי אומר יתן
רבי יהודה אומר לא יתן


האומר לבנו
שטר בין שטרותי פרוע
ואיני יודע איזהו
שטרות כלן פרועין
נמצא לאחד שם שנים
הגדול פרוע והקטן אינו פרוע


שנים שהיו בעיר אחת
שם אחד יוסף בן שמעון
ושם אחד יוסף בן שמעון
אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה
ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב
נמצא לאחד בין שטרותיו
שטרו שליוסף בן שמעון פרוע
שטרות שניהן פרועין
כיצד יעשו ישלשו
ואם היו משלשים יכתבו סימן
ואם היו מסמנין יכתבו כהן


(ז) שני אחין אחד עני ואחד עשיר
והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד
עשאן לשכר השכר לאמצע
עשאן לעצמן
הרי העשיר אומר לעני
קח לך עבדים וירחצו במרחץ
קח לך זיתים ובא ועשם בבית הבד


A
ערב היוצא לאחר חתום שטרות גובה מנכסים בני חרין
מעשה בא לפני רבי ישמעאל ואמר גובה מנכסים בני חרין
אמר לו בן ננס
אינו גובה לא מנכסים משעבדים ולא מנכסים בני חרין
אמר לו למה
אמר לו
הרי החונק את אחד בשוק ומצאו חברו ואמר לו הנח לו פטור
פטור שלא על אמונתו הלוהו
אלא איזהו ערב שהוא חיב
הלוהו ואני נותן לך חיב שכן על אמונתו הלוהו
B
אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסק בדיני ממנות
שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעין הנובע
והרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס


A
המלוה את חברו
על ידי ערב לא יפרע מן הערב
ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב
רבן שמעון בן גמליאל אומר
אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר
הערב לאשה בכתבתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה
שמא יעשו קנוניא על נכסים שלזה ויחזיר את אשתו
B
(ח) המלוה את חברו
בשטר גובה מנכסים משעבדים
על ידי עדים גובה מנכסים בני חרין
הוציא עליו כתב ידו שהוא חיב לו גובה מנכסים בני חרין