פרק א

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1ג
(ב) הנכרי
רבי מאיר אומר
נערך אבל לא מעריך
רבי יהודה אומר
מעריך אבל לא נערך
זה וזה מודים
שנודרין ונדרין

1ב
חרש שוטה וקטן
נדרין ונערכין
אבל לא נודרין ולא מעריכין
מפני שאין בהם דעת
פחות מבן חדש נדר
אבל לא נערך

1א
(א) הכל מעריכין ונערכין
נודרים ונדרים
כהנים ולוים וישראלים
נשים ועבדים
טמטום ואדרוגינוס
נודרים ונדרים ומעריכין
אבל לא נערכין
שאינו נערך
אלא זכר ודאי ונקבה ודאית

2ג
האשה שנהרגה
נהנין בשערה
בהמה שנהרגה
אסורה בהניה

2ב
(ד) האשה שהיא יוצאה להרג
אין ממתינין לה עד שתלד
ישבה על המשבר
ממתינין לה עד שתלד

2א
(ג) הגוסס והיוצא להרג
לא נדר ולא נערך
רבי חנניה בן עקביא אומר
נערך מפני שדמיו קצובין
אבל אינו נדר
מפני שאין דמיו קצובין
רבי יוסי אומר
נודר ומעריך ומקדיש
ואם הזיק חיב בתשלומין

פרק ב

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1ב
אין בערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע

1א
(א) אין בערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע
כיצד
נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום
פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע
היה בידיו חמש סלעים
רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת
וחכמים אומרים נותן את כלם

2ב
A שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים
ולא יתר על שלשה
B לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה
ולא יתר על אחד עשר
C קטן נמול אין פחות משמונה
ולא יתר על שנים עשר

2א
A אין פתח בטועה פחות משבעה
ולא יתר על שבעה עשר
B אין בנגעים פחות משבוע אחד
ולא יתר על שלשה שבועות
C (ב) איו פוחתין מארבעה חדשים המעברים בשנה
ולא נראה יתר על שמונה

3ב
A (ה) אין פוחתין מששה טלאים המבקרין בלשכת הטלאים
כדי לשבת ולשני ימים טובים שלראש השנה
ומוסיפין עד לעולם
B אין פוחתין משתי חצוצרות
ומוסיפין עד לעולם
C אין פוחתין מתשעה כנורות
ומוסיפין עד לעולם
והצלצל לבד
D (ו) אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן
ומוסיפין עד לעולם
E אין קטן נכנס לעזרה לעבודה
אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר
F ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה
כדי לתן תבל בנעימה
G רבי אליעזר בן יעקב אומר
אין עולין למנין ואין עומדין על הדוכן
אלא בארץ היו עומדין וראשיהן מבין רגלי הלוים
וצוערי הלוים היו נקראין

3א
A (ג) אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה במקדש
ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה
B אין פוחתין משני נבלין
ולא מוסיפין על ששה
C אין פוחתין משני חלילין
ולא מוסיפין על שנים עשר
D ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח
בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני
וביום טוב ראשון שלפסח וביום טוב שלעצרת ובשמונת ימי החג
E ולא היה מכה באבוב שלנחשת אלא באבוב שלקנה
מפני שקולו ערב
F ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי
מפני שהוא מחליק יפה
G (ד) ועבדי הכהנים היו
דברי רבי מאיר
רבי יוסי אומר
משפחות בית הפגרים ובית צפריה ומאמאוס היו
משיאין לכהנה
רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר
לוים היו

פרק ג

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1
(א) יש
בערכין להקל ולהחמיר
בשדה אחזה להקל ולהחמיר
בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר
באונס ובמפתה ובמוציא שם רע להקל ולהחמיר

2ב
(ב) בשדה אחזה להקל ולהחמיר
כיצד
אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי
נותן בזרע חמר שעורים חמשים שקל כסף
ובשדה מקנה נותן את שויו
רבי אליעזר אומר אחד שדה אחזה ואחד שדה מקנה
מה בין שדה אחזה לשדה מקנה
אלא שבשדה אחזה נותן חמש ובשדה מקנה אינו נותן חמש

2א
יש בערכין להקל ולהחמיר
כיצד
אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל
נותן חמשים סלע
ואם אמר הרי דמיו עלי נותן את שויו

3
(ג) בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר
כיצד
אחד שהמית את הנאה שבעבדים ואת הכעור שבעבדים נותן שלשים סלע
המית בן חרין נותן את שויו
חבל בזה ובזה משלם נזק שלם

4ב
(ה) במוציא שם רע להקל ולהחמיר
כיצד
אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהנה ועל הקטנה שבישראל
נותן מאה סלע

4א
(ד) באונס ובמפתה להקל ולהחמיר
כיצד
אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהנה ואת הקטנה שבישראל
נותן חמשים סלע
והבשת והפגם הכל לפי המביש והמתביש

5
נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה
שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע
שנאמר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי

פרק ד

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1ב
A היה עני והעשיר או עשיר והעני
נותן ערך עשיר
רבי יהודה אומר
אפלו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר
B (ג) אבל בקרבנות אינו כן
אפלו אביו מת והניח לו רבוא
ספינתו בים ובאו ברבואות
אין להקדש בהן כלום

1א
A (א) השג יד בנודר והשנים בנדר
והערכים בנערך והערך בזמן הערך
השג יד בנודר כיצד
עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני
ועשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר
B (ב) אבל בקרבנות אינו כן
הרי שאמר קרבנו שלמצרע זה עלי
אם היה מצרע עני מביא קרבן עני
עשיר מביא קרבן עשיר
רבי אומר
אומר אני אף בערכין כן
וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני
שאין העשיר חיב כלום
אבל העשיר שאמר ערכי עלי ושמע העני
ואמר מה שאמר זה עלי
נותן ערך עשיר

2ב
וערכים בנערך כיצד
איש שהעריך את האשה נותן ערך אשה
ואשה שהעריכה את האיש נותנת ערך איש

2א
(ד) השנים בנדר כיצד
ילד שהעריך את הזקן נותן ערך זקן
וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד

3ב
יום שלשים כלמטה ממנו
שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה
שנאמר ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר
הרי אנו למדים בכלם משנת ששים
מה שנת ששים כלמטה ממנה
אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה
הן אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר
נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה להקל
תלמוד לומר שנה שנה לגזרה שוה
מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה ממנה
אף שנה האמורה בשנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה
בין להקל בין להחמיר
רבי אלעזר אומר
עד שיהיו יתרות על השנים חדש ויום אחד

3א
והערך בזמן הערך כיצד
העריכו פחות מבן חמש ונעשה יותר על בן חמש
פחות מבן עשרים ונעשה יותר על בן עשרים
נותן כזמן הערך

פרק ה

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1ג
(ב) דמי ידי עלי
שמין אותו כמה הוא שוה ביד
וכמה הוא שוה בלא יד
זה חמר בנדרים מבערכין
וחמר בערכין מבנדרים כיצד
האומר ערכי עלי ומת יתנו היורשין
דמי עלי ומת לא יתנו היורשים
שאין דמים למתים

1ב
משקל ידי עלי
רבי יהודה אומר
ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפקו
ושוקל בשר חמור וגידין ועצמות
ונותן לתוכה עד שתתמלא
אמר רבי יוסי
וכי היאך אפשר לכון
בשר כנגד בשר ועצמות כנגד עצמות
אלא שמין את היד כמה היא ראויה לשקול

1א
(א) האומר משקלי עלי נותן משקלו
אם כסף כסף אם זהב זהב
מעשה באמה שלירמטיה
שאמרה משקל בתי עלי
ועלתה לירושלים
ושקלוה ונתנה משקלה זהב

2ב
(ג) חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו
ערך חציי עלי נותן ערך כלו
חצי דמי עלי נותן חצי דמיו
דמי חציי עלי נותן דמי כלו
זה הכלל
דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כלו

2א
ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום
ערך ראשי וערך כבדי עלי נותן ערך כלו
זה הכלל
דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כלו

3ג
(ו) חיבי ערכים ממשכנין אותן
חיבי חטאות ואשמות
אין ממשכנין אותן
חיבי עולות ושלמים
ממשכנין אותן
אף על פי שאין מתכפר לו
עד שיתרצה
שנאמר לרצנו
כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
וכן אתה אומר בגטי נשים
כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

3ב
(ה) שור זה עולה בית זה קרבן
מת השור ונפל הבית
אינו חיב לשלם
(דמי) שור זה עלי עולה או
(דמי) בית זה עלי קרבן
מת השור ונפל הבית חיב לשלם

3א
(ד) האומר ערכו שלפלוני עלי
מת הנודר והנדר
יתנו היורשין
דמיו שלפלוני עלי
מת הנודר יתנו היורשין
מת הנדר לא יתנו היורשין
שאין דמים למתים

פרק ו

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1
(א) שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב

2ב
(ב) המקדיש נכסיו
והיתה עליו כתבת אשה ובעל חוב
אין האשה יכולה לגבות כתבתה מן ההקדש
ולא בעל חוב את חובו
אלא הפודה פודה
על מנת לתן לאשה כתבתה ולבעל חוב את חובו
הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה
מוסיף עוד דינר ופודה בו את הנכסים הללו
על מנת לתן לאשה כתבתה ולבעל חוב את חובו

2א
המקדיש נכסיו
והיתה עליו כתבת אשה
רבי אליעזר אומר
כשיגרשנה ידיר הנאה
רבי יהושע אומר
אינו צריך
כיוצא בו אמר רבן שמעון בן גמליאל
אף הערב לאשה בכתבתה והיה בעלה מגרשה
ידיר הנאה
שמא יעשה קנוניא על נכסיו שלזה ויחזיר את אשתו

3
(ג) אף על פי שאמרו חיבי ערכין ממשכנין אותן
נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש ומטה מצעת וסנדלין ותפלין
לו אבל לא לאשתו ולא לבניו
אם היה אמן נותנין לו שני כלי אמנות מכל מין ומין
חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות
רבי אליעזר אומר
אם היה אכר נותנין לו את צמדו חמר נותנין לו את חמורו
(ד) היה מין אחד מרבה ומין אחד מעט
אין אומרים לו למכור מן המרבה ולקח לו מן המעט
אלא נותנין לו שני מינין מן המרבה וכל שיש לו מן המעט

4ב
(ה) אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו
אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו
ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן

4א
המקדיש את נכסיו מעלין לו את תפליו

5
אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח
שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר משביח הוא מנה
וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס משבחת היא
וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משבחת היא
אין להקדש אלא מקומו ושעתו

פרק ז

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1ב
אין מחשבין חדשים להקדש
אבל ההקדש מחשב חדשים

1א
(א) אין מקדישין לפני היובל
פחות משתי שנים
ולא גואלין לאחר היובל
פחות משנה

2ג
(ב) אחד הבעלים ואחד כל האדם
מה בין הבעלים לבין כל האדם
אלא שהבעלים נותנים חמש
וכל אדם אינו נותן חמש

2ב
הקדישה שתים או שלש שנים לפני היובל
נותן סלע ופנדיון לשנה
אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה
אין שומעין לו
אלא נותן את כלו כאחד

2א
המקדיש את שדהו בשעת היובל
נותן בזרע חמר שעורים
חמשים שקל כסף
היו שם נקעים עמקים עשרה טפחים
או סלעים גבוהים עשרה טפחים
אין נמדדים עמה
פחות מכאן נמדדים עמה

3ג
(ה) הלוקח שדה מאביו
מת אביו ואחר כך הקדישה
הרי היא כשדה אחזה
הקדישה ואחר כך מת אביו
הרי היא כשדה מקנה
דברי רבי מאיר
ורבי יהודה ורבי שמעון אומרים
כשדה אחזה שנאמר
ואם את שדה מקנתו
אשר לא משדה אחזתו
שדה שאינה ראויה להיות שדה אחזה
יוצאת זו
שהיא ראויה להיות שדה אחזה

3ב
(ד) הגיע היובל ולא נגאלה
הכהנים נכנסים לתוכה
ונותנים את דמיה
דברי רבי יהודה
רבי שמעון אומר
נכנסין אבל לא נותנין
רבי אליעזר אומר
לא נכנסין ולא נותנין
אלא נקראת שדה רטושים
עד היובל השני
הגיע היובל השני ולא נגאלה
נקראת רטושי רטושין
עד היובל השלישי
לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה
עד שיגאלנה אחר

3א
(ג) הקדישה וגאלה
אינה יוצאה מידו ביובל
גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל
גאלה אחר או אחד מן הקרובים
וגאלה מידו
אינה יוצאה מידו ביובל
גאלה אחד מן הכהנים
והרי היא תחת ידו
לא יאמר
הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל
והרי היא תחת ידי
הרי היא שלי
אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים

4ב
כהנים ולוים מקדישים לעולם
וגואלין לעולם
בין לפני היובל בין לאחר היובל

4א
שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל
שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו

פרק ח

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1ג
(ג) אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת
הבעלים נותנים עשרים ושש
בעשרים ושתים
הבעלים נותנים עשרים ושבע
בעשרים ושלש
הבעלים נותנים עשרים ושמונה
בעשרים וארבע
הבעלים נותנים עשרים ותשע
בעשרים וחמש
הבעלים נותנים שלשים
שאין מוסיפין חמש על עלויו שלזה
אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש
אם רצו הבעלים לתן
שלשים ואחת ודינר
הבעלים קודמים
ואם לאו אומרים הגיעתך

1ב
(ב) אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים
ואחד אומר בעשרים
ואחד אומר בשלשים
ואחד אומר בארבעים
ואחד אומר בחמשים
חזר בו שלחמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר
חזר בו שלארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר
חזר בו שלשלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר
חזר בו שלעשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר
חזר בו שלעשר מוכרים אותה בשויה
ונפרעים משלעשר את המותר
הבעלים אומרים בעשרים
וכל אדם אומרים בעשרים
הבעלים קודמים
מפני שהם מוסיפין חמש

1א
(א) המקדיש את שדהו
בשעה שאינה יובל
אומרים לו פתח אתה ראשון
שהבעלים נותנים חמש
וכל אדם אינו נותן חמש
מעשה באחד שהקדיש את שדהו
מפני רעתה
אמרו לו פתח אתה ראשון
אמר הרי היא שלי באסר
אמר רבי יוסי
לא אמר זה אלא בכביצה
שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף
אמר לו הגיעתך
נמצא מפסיד אסר ושדהו לפניו

2ג
A (ז) מחרים אדם את קדשיו
בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים
אם נדר נותן את הדמים
אם נדבה נותן את טובתו
B שור זה עולה
אומדים כמה אדם רוצה לתן בשור זה
להעלותו עולה שאינו רשאי
C הבכור בין תמים בין בעל מום
מחרימין אותו
כיצד פודין אותו
(הפודין) אומדים
כמה אדם רוצה לתן בבכור זה
לתנו לבן בתו או לבן אחותו
רבי ישמעאל אומר
כתוב אחד אומר תקדיש
וכתוב אחר אומר אל תקדיש
אי אפשר לומר תקדיש
שכבר נאמר אל תקדיש
ואי אפשר לומר אל תקדיש
שכבר נאמר תקדיש
אמר מעתה
מקדישו אתה הקדש עלוי
ואין אתה מקדישו הקדש מזבח

2ב
A כהנים ולוים אינן מחרימין
דברי רבי יהודה
רבי שמעון אומר
הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם
הלוים מחרימים שאין החרמים שלהן
רבי אומר
נראים דברי רבי יהודה בקרקעות
שנאמר כי אחזת עולם היא להם
ודברי רבי שמעון במטלטלים
שאין החרמים שלהם
B (ו) חרמי כהנים
אין להם פדיון אלא נתנים לכהנים
רבי יהודה בן בתירא אומר
סתם חרמים לבדק הבית
שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'
וחכמים אומרים
סתם חרמים לכהנים
שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו
אם כן למה נאמר
כל חרם קדש קדשים הוא לה'
שהוא חל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים

2א
A (ד) מחרים אדם מצאנו ומבקרו
מעבדיו ומשפחותיו הכנענים
ומשדה אחזתו
ואם החרים את כלן אינן מחרמין
דברי רבי אלעזר
B אמר רבי אלעזר בן עזריה
מה אם לגבוה
אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו
על אחת כמה וכמה
שיהא אדם חיב להיות חס על נכסיו
C (ה) המחרים בנו ובתו
עבדו ושפחתו העברים
ושדה מקנתו
אינן מחרמים
שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו

פרק ט

המשנה כדרכה

מסכת ערכין

1ג
לא ימכר ברחוק ויגאל בקרוב
ברע ויגאל ביפה
לא ילוה ויגאל
ולא יגאל לחצאים
ובהקדש מתר בכלן
זה חמר בהדיוט מבהקדש

1ב
(ב) מכרה לראשון במנה
ומכר הראשון לשני במאתים
אינו מחשב אלא עם הראשון
שנאמר לאיש אשר מכר לו
מכרה לראשון במאתים
ומכר הראשון לשני במנה
אינו מחשב אלא עם האחרון
שנאמר לאיש לאיש אשר בתוכה

1א
(א) המוכר את שדהו בשעת היובל
אינו מתר לגאול פחות משתי שנים
שנאמר במספר שני תבואת ימכר לך
היתה שנת שדפון וירקון או שביעית
אינה עולה לו מן המנין
נרה או הובירה עולה לו מן המנין
רבי אלעזר אומר
מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פרות
הרי זה אוכל ממנה
שלש תבואות לשתי שנים

2ג
(ד) הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל
היה חלוט לו
אחד הלוקח ואחד שנתן לו מתנה
שנאמר לצמיתת
בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש
שיהא חלוט לו
התקין הלל הזקן
שיהא חולש את מעותיו בלשכה
ויהא שובר את הדלת ונכנס
אימתי שירצה הלה יבוא ויטל את מעותיו

2ב
מת המוכר יגאל בנו
מת הלוקח יגאל מיד בנו
אינו מונה לו שנה אלא משעה שמכר לו
שנאמר עד מלאת לו שנה (תמימה)
וכשהוא אומר תמימה להביא חדש העבור
רבי אומר יתן לו שנה ועבורה

2א
(ג) המוכר בית בבתי ערי חומה
הרי זה גואל מיד
וגואל כל שנים עשר חדש
הרי זה כמין רבית ואינה רבית

3ג
A (ז) בתי החצרים
נותנים להם כח היפה שבבתי ערי חומה
וכח היפה שבשדות
נגאלין מיד ונגאלין כל שנים עשר חדש
כבתים
ויוצאים ביובל ובגרעון כסף
כשדות
B ואלו הן בתי חצרים
שתי חצרות שלשני שני בתים
אף על פי שמקפין חומה
מימות יהושע בן נון
הרי אלו כבתי החצרים

3ב
A (ו) עיר שגגותיה חומתה
ושאינה מקפת חומה מימות יהושע בן נון
אינה כבתי ערי חומה
B ואלו הן בתי ערי חומה
שלש חצרות שלשני שני בתים
מקפות חומה מימות יהושע בן נון
כגון קצרה הישנה שלצפורים
וחקרה שלגוש חלב וידפת הישנה
וגמלא וגדוד וחדיד ואונו וירושלים
וכן כיוצא בהן

3א
A (ה) כל שהוא לפנים מן החומה
הרי הוא כבתי ערי חומה
חוץ מן השדות
רבי מאיר אומר אף השדות
B בית בנוי בחומה
רבי יהודה אומר
אינו כבתי ערי חומה
רבי שמעון אומר
כתל החיצון הוא חומתו

4ג
הכהנים והלוים
מוכרים לעולם וגואלים לעולם
שנאמר גאלת עולם תהיה ללוים

4ב
אין עושים שדה מגרש ולא מגרש שדה
ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש
אמר רבי אליעזר
במה דברים אמורים בערי הלוים
אבל בערי ישראל
עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה
מגרש עיר ולא עיר מגרש
כדי שלא יחריבו את ערי ישראל

4א
(ח) ישראל שירש את אבי אמו לוי
אינו גואל כסדר הזה
וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל
אינו גואל כסדר הזה
שנאמר כי בתי ערי הלוים
עד שיהא לוי ובערי הלוים
דברי רבי
וחכמים אומרים
אין הדברים אמורים אלא בערי הלוים