פרק ד

מסכת סנהדרין


A
(ב) דיני הטמאות והטהרות
מתחילין מן הגדול
דיני נפשות
מתחילין מן הצד
B
הכל כשרין
לדון דיני ממונות
ואין הכל כשרין
לדון דיני נפשות
אלא כהנים לוים
וישראלים המשיאין לכהנה


מה בין דיני ממונות לדיני נפשות
דיני ממונות בשלשה
ודיני נפשות בעשרים ושלשה
דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה
ודיני נפשות פותחין לזכות
ואין פותחין לחובה
דיני ממונות מטין על פי אחד
בין לזכות בין לחובה
ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות
ועל פי שנים לחובה
דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה
דיני נפשות מחזירין לזכות
ואין מחזירין לחובה
דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה
דיני נפשות הכל מלמדין זכות
ואין הכל מלמדין חובה
דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות
והמלמד זכות מלמד חובה
דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות
אבל המלמד זכות
אינו יכול לחזור וללמד חובה
דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה
דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום
דיני ממונות גומרין בו ביום
בין לזכות בין לחובה
דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות
וביום שלאחריו לחובה
לפיכך
אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב


(א) אחד דיני ממונות
ואחד דיני נפשות
בדרישה ובחקירה
שנאמר משפט אחד יהיה לכם


(ד) ושלש שורות שלתלמידי חכמים יושבין לפניהם
כל אחד ואחד מכיר את מקומו
היו צריכין לסמוך סומכין מן הראשונה
אחד מן השניה בא לו לראשונה
ואחד מן השלישית בא לו לשניה
ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית
ולא היה יושב במקומו שלראשון אלא יושב במקום הראוי לו


(ג) סנהדרין היתה כחצי גרן עגלה כדי שיהו רואין זה את זה
ושני סופרי הדינין עומדין לפניהם אחד מימין ואחד משמאל
וכותבין דברי המזכין ודברי המחיבין
רבי יהודה אומר שלשה
אחד כותב דברי המזכין ואחד כותב דברי המחיבין
והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחיבין


A
ושמא תאמרו
מה לנו ולצרה הזאת
והלא כבר נאמר
והוא עד
או ראה או ידע אם לוא יגיד וגומר
B
ושמא תאמרו
מה לנו לחוב בדמו שלזה
והלא כבר נאמר ובאבד רשעים רנה


הוו ידעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות
דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו
דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו
עד סוף העולם
שכן מצינו בקין שהרג את אחיו
שנאמר דמי אחיך צעקים
אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך
דמו ודם זרעיותיו
דבר אחר דמי אחיך
שהיה דמו משלך על העצים ועל האבנים
לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך
שכל המאבד נפש אחת מישראל
מעלה עליו הכתוב כאלו אבד עולם מלא
וכל המקים נפש אחת מישראל
מעלה עליו הכתוב כאלו קים עולם מלא
ומפני שלום הבריות
שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך
ושלא יהו המינין אומרים
הרבה רשויות בשמים
ולהגיד גדלתו שלקדוש ברוך הוא
שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד
וכלן דומין זה לזה
ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא
טבע כל האדם בחותמו שלאדם הראשון
ואין אחד מהן דומה לחברו


(ה) כיצד מאימין (את העדים)
על עדי נפשות
היו מכניסין אותן ומאימין עליהן
שמא תאמרו
מאמד ומשמועה
עד מפי עד
ומפי אדם נאמן שמענו
או שמא
אי אתם יודעין
שסופנו
לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה