מסכת יומא

פרק ב


(א) בראשונה
כל מי שרוצה לתרום את המזבח
תורם
ובזמן שהן מרבין
רצין ועולין בכבש
וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה


ואם היו שניהם שוין
הממנה אומר להם הצביעו
ומה הן מוציאין
אחת או שתים
ואין מוציאין אגדל במקדש


(ב) מעשה שהיו שניהם שוין
ורצין ועולין בכבש
ודחף אחד מהן את חברו
ונפל ונשברה רגלו
וכיון שראו בית דין
שבאין לידי סכנה
התקינו שלא יהו תורמין את המזבח
אלא בפיס
ארבעה פיסות היו שם וזה הפיס הראשון


(ג) הפיס השני
מי שוחט
מי זורק
מי מדשן מזבח הפנימי
ומי מדשן את המנורה
ומי מעלה אברים לכבש
הראש והרגל
ושתי הידים
העקץ והרגל
החזה והגרה
ושתי הדפנות
והקרבים
והסלת
והחבתין
והיין
שלשה עשר כהנים זכו בו
אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא
משום רבי יהושע
דרך הלוכו היה קרב


(ד) הפיס השלישי
חדשים לקטרת
בואו והפיסו


והרביעי
חדשים עם ישנים
מי מעלה אברים מן הכבש למזבח


(ה) תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר
בשנים עשר לא פחות ולא יותר
כיצד
עצמו בתשעה
בחג ביד אחד צלוחית שלמים
הרי כאן עשרה
בין הערבים באחד עשר
הוא עצמו בתשעה
ושנים בידם שני גזרי עצים
ובשבת באחד עשר
הוא עצמו בתשעה ושנים בידם
שני בזכי לבונה שללחם הפנים
ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית שלמים


(ו) איל קרב באחד עשר
הבשר בחמשה
הקרבים
והסלת והיין
בשנים שנים


(ז) פר קרב בעשרים וארבעה
הראש והרגל
הראש באחד והרגל בשנים
העקץ והרגל
העקץ בשנים והרגל בשנים
החזה והגרה
החזה באחד והגרה בשלשה
שתי הידים בשנים
שתי הדפנות בשנים
הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה
במה דברים אמורים
בקרבנות הצבור
אבל בקרבן היחיד
אם רצה להקריב מקריב
הפשטן ונתוחן שלאלו ואלו שוין