מסכת סוכה

פרק ד

1
(א) לולב וערבה ששה ושבעה
 ההלל והשמחה שמונה
 סכה ונסוך המים שבעה
 והחליל חמשה וששה


(ב) לולב שבעה כיצד
יום טוב הראשון שלחג שחל להיות בשבת לולב שבעה
ושאר כל הימים ששה


(ג) ערבה שבעה כיצד
יום השביעי שלערבה שחל להיות בשבת ערבה שבעה
ושאר כל הימים ששה


A
(ד) מצות לולב כיצד
יום טוב הראשון שלהחג שחל להיות בשבת
מוליכין את לולביהן להר הבית
B והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב האצטבא
והזקנים מניחין את שלהן בלשכה
C ומלמדים אותם לומר
כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה
D למחר משכימין ובאין
והחזנין מזרקין אותם לפניהם
והן מחטפין ומכין איש את חברו
וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה
התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו


A
(ה) מצות ערבה כיצד
מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא
יורדין לשם ומלקטין משם מרביות שלערבה
ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח
תקעו והריעו ותקעו
B בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים
אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא
רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא
ואותו יום מקיפין את המזבח שבעה פעמים
C בשעת פטירתן מה הן אומרים יפי לך מזבח יפי לך מזבח
רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח
D (ו) כמעשהו בחל כך מעשהו בשבת
אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת
 ומניחים אותן בגיגיות שלזהב
כדי שלא יכמשו
רבי יוחנן בן ברוקה אומר
חריות שלדקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח
ואותו היום נקרא יום חבוט חריות
(ז) מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן


(ח) ההלל והשמחה שמונה כיצד
מלמד שחיב אדם בהלל ובשמחה
ובכבוד יום טוב האחרון שלחג
כשאר כל ימות החג


סכה שבעה כיצד
גמר מלאכול לא יתיר סכתו
אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה
מפני כבוד יום טוב האחרון

5
A
(ט) נסוך המים כיצד
צלוחית שלזהב מחזקת שלשת לגים היה ממלא מן השילוח
הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו
B עלה בכבש ופנה לשמאלו
 שני ספלים שלכסף היו שם
 רבי יהודה אומר שלסיד היו אלא שהיו משחרין (פניהם) מפני היין
ומנקבין כמין שני חטמין דקין
 אחד מעבה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת
 מערבי שלמים מזרחי שליין
ערה שלמים לתוך שליין ושליין לתוך שלמים יצא
 רבי יהודה אומר בלג היה מנסך כל שמונה
C ולמנסך אומרים לו הגבה ידך
 שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן
D (י) כמעשהו בחל כך מעשהו בשבת
 אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית שלזהב שאינה מקדשת מן השילוח ומניחה בלשכה
נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור
 שהיין והמים המגלין פסולים לגבי המזבח