מסכת שבת

פרק כא

1א
(א) נוטל אדם את בנו והאבן בידו
וכלכלה והאבן בתוכה

1ב
ומטלטלין תרומה טמאה
עם הטהורה ועם החלין
רבי יהודה אומר
אף מעלין את המדמע באחד ומאה

2א
(ב) האבן שעל פי החבית
מטה על צדה והיא נופלת
היתה בין החביות
מגביהה ומטה על צדה
והיא נופלת

2ב
מעות שעל הכר
נוער את הכר והן נופלות
היתה עליו לשלשת
מקנחה בסמרטוט
היתה שלעור
נותנין עליה מים עד שתכלה

3א
(ג) בית שמאי אומרים
מגביהין מן השלחן עצמות וקלפין
ובית הלל אומרים
נוטל את הטבלה כלה ומנערה
מעבירין מלפני השלחן פרורין פחות מכזית
ושער שלאפונין ושער שלעדשים
מפני שהוא מאכל בהמה

3ב
ספוג
אם יש לו בית אחיזה
מקנחין בו
ואם לאו
איו מקנחין בו
וחכמים אומרים
בין כך ובין כך נטל בשבת
ואינו מקבל טמאה