מסכת ראש השנה

פרק ב

1א
(א) אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו להעידו
בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם
משקלקלו המינין התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים

1ב
(ב) בראשונה היו משיאין משואות
משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין

2א
(ג) כיצד היו משיאין משואות
מביאין כלנסאות שלארז ארכין וקנים ועצי שמן
ונערת שלפשתן וכורך במשיחה
ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור
ומוליך ומביא ומעלה ומוריד
עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני
וכן בראש ההר השלישי

2ב
(ד) ומאין היו משיאין משואות
מהר המשחה לסרטבא ומסרטבא לגרפינא ומגרפינא לחורן
ומחורן לבית בלתין ומבית בלתין לא זזו משם
אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד
עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש

3א
(ה) חצר גדולה היתה בירושלם ובית יעזק היתה נקראת
ולשם כל העדים מתכנסים ובית דין בודקין אותם שם
וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא

3ב
בראשונה לא היו זזין משם כל היום
התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח
ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד
והבא להציל מן הדלקה ומן הגיס ומן הנהר ומן המפלת
הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח

4א
(ו) כיצד בודקין את העדים
זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון ומכניסין את הגדול שבהן
ואומרים לו אמר כיצד ראית את הלבנה
לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה
כמה היה גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רחב
אם אמר לפני החמה לא אמר כלום
ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו
אם נמצאו דבריהם מכונים עדותן קימת
ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים לא שהיו צריכין להן
אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילים לבא

4ב
(ז) ראש בית דין אומר מקדש
וכל העם עונין אחריו מקדש מקדש
בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו
רבי אלעזר בר צדוק אומר
אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים

5א
(ח) דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל
    בטבלא ובכתל בעליתו
    שבהן מראה את ההדיוטות ואומר
הכזה ראית או כזה
מעשה שבאו שנים ואמרו
ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב
אמר רבי יוחנן בן נורי
עדי שקר הם
כשבאו ליבנה קבלן רבן גמליאל

5ב
ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה
וקבלן רבן גמליאל
אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן
היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כרסה בין שניה
אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך
(ט) שלח לו רבן גמליאל
גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך
ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך
הלך ומצאו רבי עקיבא מצר
אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי
שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם
בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו
בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס אמר לו
אם באין אנו לדון אחר בית דינו שלרבן גמליאל
צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין
שעמד מימות משה ועד עכשיו
שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל
ולמה לא נתפרשו שמותן שלזקנים אלא ללמד
שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל
הרי הם כבית דינו שלמשה
נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל
ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו
עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו
אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי
רבי בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי