מסכת פסחים

פרק ב


A
(א) כל שעה שמתר לאכול
מאכיל לבהמה לחיה ולעופות
ומוכרו לנכרי
ומתר בהנאתו
B עבר זמנו
אסור בהנאתו
ולא יסיק בו תנור וכירים
C רבי יהודה אומר
אין בעור חמץ אלא שרפה
וחכמים אומרים
אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים


A
(ב) חמץ שלנכרי שעבר עליו הפסח
מתר בהנאה
ושלישראל אסור בהנאה
שנאמר ולא יראה לך שאר
B (ג) נכרי שהלוה את ישראל על חמצו
אחר הפסח מתר בהנאה
וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו
אחר הפסח אסור בהנאה
C חמץ שנפלה עליו מפלת
הרי הוא כמבער
רבן שמעון בן גמליאל אומר
כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו


A
(ד) האוכל תרומת חמץ בפסח
בשוגג משלם קרן וחמש
במזיד פטור מן התשלומים ומדמי העצים
B (ה) אלו דברים שאדם יוצא בהן
ידי חובתו בפסח
בחטים
בשעורים
בכסמין
ובשיפון
ובשבלת שועל
C ויוצאין בדמאי
ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו
ובמעשר שני והקדש שנפדו
והכהנים בחלה ובתרומה
אבל לא בטבל
ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו
ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו


A
חלות תודה ורקיקי נזיר
עשאן לעצמו אין יוצאין בהן
עשאן למכור בשוק יוצאין בהן
B (ו) ואלו ירקות שאדם יוצא בהן
ידי חובתו בפסח
בחזרת
ובעלשין
ובתמכא
ובחרחבינא
ובמרור
יוצאין בהן בין לחין בין יבשין
אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבשלין
ומצטרפין לכזית
ויוצאין בקלח שלהן
C ובדמאי
ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו
ובמעשר שני והקדש שנפדו


A
(ז) אין שורין את המרסן
לתרנגולים
אבל חולטין
B האשה לא תשרה את המרסן
שתוליך בידה למרחץ
אבל שפה היא בבשרה יבש
C לא ילעס אדם חטין ויניח על מכתו בפסח
מפני שהן מחמיצות


A
(ח) אין נותנין את הקמח לתוך החרסת או לתוך החרדל
ואם נתן יאכל מיד
ורבי מאיר אוסר
B אין מבשלין את הפסח
לא במשקין ולא במי פרות
אבל סכין ומטבילין אותו בהן
C מי תשמישו שלנחתום ישפכו
מפני שהן מחמיצין