מסכת מועד קטן | המשנה כדרכה | פרק ב |
1א
(א) מי שהפך את זיתיו
וארעו אבל או אנס או שהטעוהו פועלים
טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד
דברי רבי יהודה
רבי יוסי אומר
זולף וגומר וגף כדרכו | 1ב
(ב) וכן מי שהיה יינו בתוך הבור
וארעו אבל או אנס או שהטעוהו פועלים
זולף וגומר וגף כדרכו
דברי רבי יוסי
רבי יהודה אומר
עושה לו למודים בשביל שלא יחמיץ |
2א
(ג) מכניס אדם פרותיו
מפני הגנבים | 2ב
ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד
ובלבד שלא יכון את מלאכתו במועד
וכלן אם כונו את מלאכתן במועד יאבדו |
3א
(ד) אין לוקחין בתים עבדים ובהמה
אלא לצרך המועד
או לצרך המוכר
שאין לו מה יאכל | 3ב
אין מפנין מבית לבית
אבל מפנה הוא לחצרו |
4א
אין מביאין כלים מבית האמן
אם חושש להם מפנן לחצר אחרת | 4ב
(ה) מחפין את הקציעות בקש
רבי יהודה אומר אף מעבין |
5א
מוכרי פרות כסות וכלים
מוכרים בצנעה לצרך המועד | 5ב
הצידין והדשושות והגרוסות
עושין בצנעה לצרך המועד
רבי יוסי אומר
הם החמירו על עצמן |
| | | |