מסכת מגילה

פרק ב


(א) הקורא את המגלה למפרע לא יצא
קראה על פה
קראה תרגום בכל לשון
לא יצא
אבל קורין אותה ללועזות בלעז
והלועז ששמע אשורית יצא


(ב) קראה סרוגין ומתנמנם יצא
היה כותבה דורשה ומגיהה
אם כון לבו יצא ואם לאו לא יצא
היתה כתובה
בסם ובסקרא ובקומוס ובקנקנתום
על הניר ועל הדפתרא
לא יצא
עד שתהא כתובה
אשורית על הספר ובדיו


(ג) בן עיר שהלך לכרך
ובן כרך שהלך לעיר
אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו
ואם לאו קורא עמהן


מהיכן קורא אדם את המגלה
ויוצא בה ידי חובתו
רבי מאיר אומר כלה
רבי יהודה אומר מאיש יהודי
רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה


A
(ד) הכל כשרין לקרות את המגלה
חוץ מחרש שוטה וקטן
רבי יהודה מכשיר בקטן

B אין קורין את המגלה
ולא מלין
ולא טובלין
ולא מזין
וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבל
עד שתנץ החמה
וכלן שעשו משעלה עמוד השחר כשר


A
(ה) כל היום כשר
לקריאת המגלה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר
ולנטילת לולב ולתפלת המוספין ולמוספין
ולודוי הפרים ולודוי המעשר
ולודוי יום הכפורים
לסמיכה לשחיטה לתנופה
להגשה לקמיצה ולהקטרה
למליקה ולקבלה ולהזיה
ולהשקית הסוטה ולעריפת העגלה
 ולטהרת המצרע

B כל הלילה כשר
לקצירת העמר ולהקטר חלבים ואברים
זה הכלל
דבר שמצותו ביום כשר כל היום
דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה