מסכת ערובין

פרק ו


(א) הדר עם הנכרי בחצר
או עם מי שאינו מודה בערוב
הרי זה אוסר עליו
דברי רבי מאיר
רבי אליעזר בן יעקב אומר
לעולם אינו אוסר
עד שיהו שני ישראלים
אוסרין זה על זה
(ב) אמר רבן גמליאל
מעשה בצדוקי אחד
שהיה דר עמנו במבוי בירושלם
ואמר לנו אבא
מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי
עד שלא יוציא ויאסר עליכם
רבי יהודה אומר בלשון אחר
מהרו ועשו את כל צרכיכם במבוי
עד שלא יוציא ויאסר עליכם


(ג) אנשי החצר ששכח אחד מהם ולא ערב
ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם
ושלהם מתרין לו ולהם
נתנו לו רשותן הוא מתר והן אסורין
היו שנים
אוסרין זה על זה
שאחד נותן רשות ונוטל רשות
שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות
(ד) מאימתי נותנין רשות
בית שמאי אומרים מבעוד יום
ובית הלל אומרים משחשכה
מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד
הרי זה אוסר
דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר
במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר


(ה) בעל הבית שהיה שתף לשכנים
לזה ביין ולזה ביין
אינם צריכים לערב
לזה ביין ולזה בשמן
צריכים לערב
רבי שמעון אומר
אחד זה ואחד זה
אינם צריכים לערב


(ו) חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד
בית שמאי אומרים
ערוב לכל חבורה וחבורה
ובית הלל אומרים
ערוב אחד לכלן
ומודים
בזמן שמקצתן
שרוין בחדרים או בעליות
שהן צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה


(ז) האחין השתפים
שהיו אוכלין על שלחן אביהם
וישנים בבתיהם
צריכין ערוב לכל אחד ואחד
לפיכך אם שכח אחד מהם ולא ערב
מבטל את רשותו
אימתי
בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר
אבל אם היה ערוב בא אצלן
או שאין עמהן דיורין בחצר
אינן צריכין לערב


(ח) חמש חצרות פתוחות זו לזו
ופתוחות למבוי
ערבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי
מתרין בחצרות ואסורין במבוי
ואם נשתתפו במבוי מתרין כאן וכאן
ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי
ושכח אחד מבני החצר ולא ערב
מתרין כאן וכאן
מבני המבוי ולא נשתתף
מתרין בחצרות ואסורין במבוי
שהמבוי לחצרות כחצר לבתים


(ט) שתי חצרות זו לפנים מזו
ערבה הפנימית ולא ערבה החיצונה
הפנימית מתרת והחיצונה אסורה
החיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות
ערבה זו לעצמה וזו לעצמה
זו מתרת בפני עצמה וזו מתרת בפני עצמה
רבי עקיבא אוסר את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה
וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה
(י) שכח אחד מן החיצונה ולא ערב
הפנימית מתרת והחיצונה אסורה
מן הפנימית ולא ערב שתיהן אסורות
נתנו את ערובן במקום אחד
ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא ערב
    שתיהן אסורות
ואם היו שליחידים אינן צריכין לערב